תוספות הרי"ד/פסחים/א/ה

תוספות הרי"ד פסחים א ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר"ח אמר פסולות היו כו' ואי אפשר שלא ישפוך דמה של אחד מהן עי' בתוס' ז"ל במכילתין דף י"ג ע"ב ד"ה אלא דזהו האוקימתא דש"ס דילן דלא נשחט עליהן הזבח דמיירי בי"ג והוא האוקימתא דר"ח בש"ס דילן דמתוך שהיו מרובות נפסלות בלינה אך לא ניתא ליה למימר דלא היו אפשר לאכלן דזה דחוק דאיך יתכן דמפני ריבוי שלהן לא ימצא אוכלין הלא מותרין לזרים עכ"ל ז"ל. ע"כ מפרש דהיה פסול אחר שנשפך הדם עיי"ש ולכאורה צ"ב מדוע לא נחית הירושלמי בזה דפריך בבבלי שם כמאן כרבי דאמר ב' דברים המתירים מעלין זה בל"ז ומסיק דלר"א בר"ש מיירי שנתקבל הדם בכוס עיי"ש ואילו בירושלמי לא נחית לזה הא כיון דמיירי בי"ג דזה לא יתכן שלא ימצא להן אוכלין כדאיתא בתוס' ז"ל הנ"ל א"כ קשה דיפרקינהו ויפקיעו לחולין ולא שייך הא דחוליא קומי לא ואכל כיון דהוי עדיין בי"ג כנ"ל ונלפענ"ד דשפיר נכון דהנה התוס' ז"ל הקשו שם דהאיך יפדה דמה יעשה בדמים הא כיון דהלחם אינו ראוי בלא זבח זה כמו כן הדמים ג"כ אינו ראוי בלא זבח זה ומתרצין שם ב' תירוצים תירוץ אחד דמהני הפדיון דהדמים יהיה דמי לחם שמא ימצא הזבח. תירוץ ב' דאפילו דהדמים יהיה אסורין להקדש מ"מ מהני הפדיון דיפדה בשו"פ כדי לחלל האיסור כיון דאין הפסד להקדש כדמוכח במס' ערכין דף כ"ט ע"א עיי"ש. וכבר כתב הצל"ח ז"ל דתירוץ הראשון אינו מספיק לבתר דאוקמי' שנשפך הדם דא"כ אי אפשר שוב למיפרקי' דהא אז יהיה הדמים אסורין ע"כ לאוקימתא זו צריך לומר תירוץ הב'. והנה ראיות התוס' ז"ל בתירוצם השני דאע"פ דהדמים אסורין להקדש מ"מ פודה לחלל האיסור בשו"פ כיון דאין פסידא להקדש. כדמוכח כן גמ' מפורשת בש"ס דילן בההיא דערכין דף כ"ט הנ"ל דגרסינן שם ההוא גברא דאחרימינהו לנכסי בפומבדיתא אתא לקמי' דר"י א"ל שקיל ד' זוזי ואחיל עלייהו ושדינהו בנהרא ולשתרי לך כו' כמאן כשמואל דאמר הקדש שחיללו על שו"פ מחולל כו' הנ"מ בזמן שבהמ"ק דאיכא פסידא להקדש אבל בזה"ז אפילו לכתחלה וכדפירש"י ז"ל כיון דליכא פסידא להקדש אלא איסורא דרבעי עלייהו אפילו לכתחלה עיי"ש הרי מפורש דכיון דליכא פסידא דהקדש מחלל לכתחלה. אע"פ שהדמים אינן ראויין להקדש מ"מ מחלל האיסור אבל שיטת הירושלמי אינו כן דגרסינן בירושלמי במס' פיאה פ' ה' ובמס' פסחים פ"ד ה"ט הנוטע כרם להקדש חייב בשביעית ומסיק שם מגזה"כ דקדושת שביעית חל על ההקדש וע"ז פריך ר"ח ב"א קומי ר"מ האיך יתנהג בשביעית הזה דאם יהיה הפקר כשארי שביעית וזכה אחר ויאכלנו בלא פדיון אי אפשר להקדש לצאת בלא פדיון ]ר"ל מדר"א שלא יהא נראה הקדש יוצא בלא פדיון וכן פי' הנ"י ז"ל וכן הוא האמת[ ולפדותו אין אתה יכול שלא יהא כלוקח לו קורדם מדמי שביעית ר"ל דדמי שביעית לא נתנו אלא לאכילה והא הקדש אי אפשר לו לאכל אלא ליקח קרדום לבד"ה א"כ מה יעשה הקדש בהדמים ]ומשני שם דיעשה בדרך חלול עיי"ש[ ולכאורה קשה דכיון דל"ל פסידא להקדש דהא אפילו לא יפדה שום אדם ג"כ אין שום הנאה להקדש בשביעית דהא שביעית לא נתנה אלא לאכילה בלבד ]ולא למנסך היין ע"ג המזבח כדפריך נמצא כלוקח לו קרדום מדמי שביעית[ אם כן שפיר מחלל האחר ההקדש על שוה פרוטה אף על פי דההקדש לא יעשה כלום בהדמים ואם כן מאי פריך הגמ' אלמא מפורש דשיטת הירושלמי כיון דההקדש לא יעשה כלום בהדמים אי אפשר לפדותו על כן שפיר כיון שנשפך הדם שוב אי אפשר לפדותו אפילו לרבי אליעזר ברבי שמעון ועל כן א"צ לאוקמי' שנתקבל הדם בכוס. ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף