שו"ת רדב"ז/ז/לט
שו"ת רדב"ז 
ז לט
|
< הקודם · הבא > |
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שאמר לאשה הרי את מקודשת לי בשכר שאהיה ליך ערב לשמעון שאת חייבת לו מנה אם היא מקודשת או לא:
תשובה לא ידעתי מה מקום לשאלה זו שאם עמד ראובן מאליו ויצא ערב לשמעון מה הנאה יש לאשה במאי קדשה והא לא יהיב לה מידי ואם היא אמרה לו שיהיה לה ערב כגון ששמעון אינו רוצה להלות אלא ע"י ערב או שהיה דוחק אותה שמעון ואמרה לראובן שיהיה ערב לשמעון וקדשה ראובן באותה ההנאה פשיטא שהיא מקודשת דהא איכא הנאת ממון ע"י דבורה כההיא דאמר רבא תן מנה לפ' ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב וכתבו כל המפרשים דאית לה הנאה כיון שע"י דבורה וציוויה נתן זה מנה לפ' ואם ראובן עמד מאליו ויצא ערב לשמעון כדי שירויח לה זמן המלוה וא"ל הרי את מקודשת לי בהנאה שהרויח לך פ' זמן הלואתו זה תלוי במחלוקת המפרשים כהאי דאמרינן בגמ' לא צריכה דארווח לה זמנא ועיין עלה לפי שנאמרו בה כמה פירושים ולדעת רש"י ז"ל ודאי היא מקודשת דמה לי שירויח לה זמן הלואתו שיש לו עליה ומה לי שיעשה עם שמעון שירויח לה זמן בין הכי ובין הכי מטי לה הנאה וכן לפיר"ת ז"ל אבל לפי שיטת הרמב"ם ז"ל משמע דאינה מקודשת דהשתא לאו מידי יהיב לה דלא עדיף הרוחת זמן המלוה מהמלוה עצמה דיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא והכא במאי עסקינן כגון דבשעת המלוה מרויח לה זמנא ומשו"ה מקודשת דהא בההוא זמנא מטי לה הנאה ואע"ג דלהלכה נראין דברי הרמב"ם ז"ל מ"מ למעשה יש לחוש לכל הפירושים לפי שהוא ענין אשת איש ואם בא אחר וקדשה צריכה גט משני[א] ואם לא רצו כופין את הראשון לגרש וישא שני דקדושי הראשון הם כמחלוקת וקדושי שני לכ"ע[ב] הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא:
- ↑ אמר הכותב עיין ש"ע אה"ע סי' כ"ח ס"י ומ"ש מור"ם בשם התוס' והמרדכי והר"ן ונראה דאין חולק בדבר ולכאורה אין סברא לחלק בין הנדונות דמה לי אם המלוה מרויח לה זמן בפרוטה שקבל משמעון או אם עשה לכבוד שמעון בלא כסף ואינו אלא כמזכיר אל כל חכם לב יגיע לפ' היה קור"א בין יבין את אשר לפניו כי הן בעון הנני עומד היום חוץ למקומי וחוץ למחיצתי ואור עיני ספרי רב הם אין אתי ואפילו הש"ע כרגע קטן נ"ל בהלואה הרי שלך לפניך הבט וראה. הגהות הון יוסף.
- ↑ אמר הכותב לפום ריהטא משתמען מלוהי דרבינו המחבר מילי דסברא נכונה משיב דברים המתישבים על הלב טעם לשבח אמאי מגרש ראשון ונושא ב' ואולם אחר נשיקת הרצפה איכא למשדי ביה נרגא דגם דבעיקר קידושי שני אין שום פקפוק מ"מ השתא מיהא הן רבי"ם עתה בשריותא דהאי אתתא כי למ"ד דקידושין ראשון הוו קידושין גמורים ס"ל ולו תהי לאשה כנודע שאין קידושין תופסין באשת איש ולמ"ד דאין קידש ראשון כלום מקודשת לשני דמאי דמשוינן לקידושי א' קידושי ספק לאו מדינא אלא מחמת אשר רבו עליה דלרבוותא הוו קידושין גמורים ולדעת החולקים אין כאן קידושין כלל ואנן משום חומרת א"א איפסיקא הילכתא לדידן דלא מצינן מיקם עלה דמילתא אנן נהגינן בה לחומרא לצאת ידי שניהם. ועיין ש"ע אה"ע סי' מ"ו ס"ה וסי' ד' ס"א וכבר מילתי אמורה שלא באתי אלא להעיר אזן בלמודים לתלמידים שכמוני המה יביטו יראו אם יש ממש בדברי ובאמת אמרו אין אומן בלא כלים ודי בהערה זו . הגהות הון יוסף.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |