רידב"ז/יבמות/ז/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז
עמודי ירושלים




רידב"ז TriangleArrow-Left.png יבמות TriangleArrow-Left.png ז TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מנין לכהן שנשא אשה וקנה לו עבדים שיאכלו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה כו' מנין לאשתו שקנתה עבדים ועבדו עבדים ת"ל וכו' ובבבלי גריס רש"י ז"ל. ועבדיו שקנו עבדים. ור"ח ז"ל ועבדי' עבדים. והוא גירסא דהכא ודוק:

ר' יעקב בר אחא ר"ה בשם ר"ל הם יאכלו והם יאכילו בעבד שקנה עבדים ע"מ שיהי' לרבו רשות בהם היא מתניתא אבל בעבד שקנה עבדים ע"מ שלא יהי' לרבו רשות בהם קנינו היא כן גי' הרשב"א ז"ל בר"פ אלמנה לכה"ג עיי"ש דמפרש דווקא בשיהי' לרבו רשות בהם אז אוכל מכח הכהן אבל ע"מ שלא יהי' לרבו רשות בהם קנינו הוא פי' קנינו של עבד לחוד וכיון דל"ל לכהן קנין כלל בגווי' לא אכלי ומפרש דע"מ שיהי' לרבו רשות בהם פי' דיהיב לי' אחר מנה ע"מ ישמשום להן ולכל מי שירצו והם קנו אותן ע"מ שישמשנו רבו והוי כנכסי מלוג של אשתו שהגוף שלה והפירות לבעל ומסיק הרשב"א ז"ל דקשה למימר כן. וע"כ כדעת רש"י ז"ל שפירש בדף ס"ו ע"א דהאי עבדיו שקנו עבדים ע"כ בע"מ שאין לרבו רשות בהם דאל"כ הרי גם המה עבדיו של כהן אלא בע"מ שאין לרבו רשות בהם ואכלי מכח העבד לחוד וע"כ דאכלי מכח העבד לחוד אע"ג דאין לרבו שום קנין בהם דהא עבדי מלוג לאחר מיתה של הבעל אוכלים מחמתה כדאיתא מפורש דף ס"ז עבדי מלוג אוכלים כדרך שהיא אוכלת אע"פ שאין ליורשין בהם כלום ואפשר לומר דהתם שאני כיון שהיא אוכלת עבדי' אוכלים אבל אלמנה וגרושה דמתניתין שהיא אינה אוכלת כלום אף עבדי' אין אוכלין שאין אוכלין לא מחמתו ולא מחמתה. וההיא דירושלמי אלמנה וגרושה דמתניתין קאי עכ"ל ז"ל עיי"ש וקשה מאד להבין כונתו ז"ל דהאיך כתב דאלמנה וגרושה דמתניתין קאי האיך יתפרש הירושלמי הזה וכבר תמה הפ"מ ז"ל בזה וכתב שהוא דוחק ע"כ נראה לי להגי' עי' במה"פ ז"ל ונראה לפענ"ד פי' הירושלמי לפי הרשב"א ז"ל דעולה יפה כפתור ופרח. וה"פ דהברייתא יליף לקנינו של כהן שאוכל מקרא דכהן כי יקנה נפש וגו' ואתא ריב"א ר"ה בשם ר"ל ומוסיף עוד קרא אחר הם יאכלו והם יאכלו ומוסיף עוד תנאי דהקנין הראשון צריך שיהא ראוי לאכול וע"כ אם העבד הראשין אינו ראוי לאכול כגון עבד ערל אין קנינו שקנה אוכל ג"כ ומפרש דבריו כמו דמסיק דהא דהברייתא לא מביא הא דכל האוכל מאכיל דהם יאכלו והם יאכילו ויליף מקרא אחרינא דעבד השני אוכל משום דמיירי בע"מ שיהי' לרבו רשות בהן והילכך קמ"ל אע"פ שעבד הראשון אינו אוכל מ"מ השני אוכל משום כח הכהן וצריך הקרא לאשמעינן דלא תימא למעט קרא דיאכלו יאכילו והא"מ במקום דקנין הראשון אינו אוכל לעולם הקנין השני נמי אינו אוכל קמ"ל דזה דווקא מיירי בע"מ שאין לרבו רשות אבל ביש לרבו רשות אוכל השני אף דהראשון אינו אוכל אבל בע"מ שלא יהי' לרבו רשות בהם קנינו היא פי' קנינו של עבד לחוד ואין לו לרבו רק קנין פירות [והיינו דמדייק הרשב"א ז"ל דל"ל לרבו קנין כלל בגווי'] וע"כ אינו אוכל מכח רבו וע"כ אם העבד ראשון אינו ראוי לאכול אף השני אינו אוכל. והברייתא דלא יליף מיאכלו יאכילו ואפילו בשעבד ראשון אינו ראוי לאכול מ"מ השני אוכל משום דמתניתא מיירי בע"מ שיש לרבו רשות ויש לו קנין הגוף ע"כ לא איכפית לן מה שהראשון אינו אוכל אבל אם בע"מ שלא יהי' לרבו רשות בהן ע"כ כיון שהראשון אינו אוכל אף השני אינו אוכל משום יאכלו יאכילו ע"כ אינו אוכל מכח העבד הראשון ומכח הכהן גם כן אינו אוכל דל"ל קנין כלל בגוף העבד כמו דמסיק ר"ה בשם ר"ל גופי' עבד שקנה עבדים ע"מ שלא יהי' לרבו רשות בהם ומת כל הקודם בהם זכה ולא אמרינן אע"פ שהם שייכים להעבד מ"מ יורש אותו כמו בכל הדברים ששייך למוריש לחוד מ"מ היורש יורש אח"כ ז"א דהא כיון שקנה ע"מ שאין לרבו רשות מסלק אותו אף מירושה ג"כ] וכיון שאין לרבו שום זכות בו בגופו ושום שייכות אפילו מירושה נמי מסולק האדון ע"כ אינו אוכל לא מכח העבד הראשון משום דנתמעט מן יאכלו יאכילו ומכח האדון נמי אינו אוכל דהא אין לו שום שייכות כלל בגווי' והמתניתא דלא תני התנאי הזה דיאכל יאכילו הוא משום דמיירי בע"מ שיש לרבו רשות ויש לו קנין בגווי' אוכל מכח הכהן אע"פ שהראשון אינו אוכל ופריך על מתניתין דאלמנה וגרושה והכא לא קנין קנינו הוא רבי הילא בשם ר"ל הם יאכלו והם יאכילו כנ"ל ואזיל לטעמי' דבעינן התנאי דיאכלו יאכילו והא דקאמר ר"ה בשם ר"א דבאין לרבו רשות אינו אוכל השני הוא דווקא כבמתניתן דידן דר"ה בשם ר"א קאי על מתניתין דידן דאלמנה וגרושה לפרש הטעם שאינן אוכלין משום דמיירי בלקחו ע"מ שאין לרבו רשות בהן אבל כשהראשון אוכל אוכל גם השני אע"פ שאין לרבו רשות בהן וזהו כונת הרשב"א ז"ל דאאלמנה וגרושה דמתניתין קאי ר' יוחנן אמר משום קנס ול"ל התנאי דיאכלו יאכילו ומפרש מה נפיק מביניהון. עבד ערל שקנה עבדים פי' ע"מ שאין לרבו רשות בהם. אין תימר קנס אין כאן קנס וע"כ אפילו קנה ע"מ שלא יהי' לרבו רשות בהן נמי אוכל העבד השני מכח הראשון דל"ל יאכלו יאכילו והוי כמו ממזר דאינו אוכל ומאכיל הכ"נ הקנין הראשון אינו אוכל ומאכיל עי' במכילתין דף ס"ו ע"א והמתניתא דהוא הברייתא דלעיל מיירי בכל אופנים שבעולם ולא בעינן התנאי דיאכלו יאכילו ולעולם אוכל עבד השני אפילו בע"מ שלא יהי' לרבו רשות בהן לשיטת ר"י ואין תימר הראוי לאכול מאכיל וזה הואיל ואין ראוי לאכול אינו מאכיל כשיטת ר"ה בשם ר"ל גופי' לעיל וז"ב ומתורץ קושית הש"ק ז"ל דמקשה וכי פליג ר"ל על הברייתא דילפינן בברייתא מקרא אחרינא ולפי דברינו ניחא דהגמ' גופי' מפרש זאת דהברייתא מוקי ר"ל בע"מ שיש לרבו רשות אע"פ שאינו ראוי לאכול ואינו אוכל מכח העבד מ"מ אוכל מכח הכהן וקמ"ל דלא תימא דלעולם ממעטינן מיאכל יאכילו דכל שקנין הראשון אינו אוכל אינו אוכל השני ע"ז קמ"ל דכיון שיש לרבו רשות בו אוכל ולא ממעטינן מיאכל יאכילו דבמקום שאין קנין הראשין אוכל השני אינו אוכל ג"כ רק דווקא באין לרבו רשות בו ור"ה בשם ר"ל קמ"ל בע"מ שאין לרבו רשות אינו אוכל רק בראוי לאכול וע"כ צריך ב' קראי הקרא דמביא הברייתא קמ"ל דאוכל מכח הכהן ביש לו קנין והקרא דמביא ר"ל קמ"ל בע"מ שאין לרבו רשות בו בראוי לאכול בעצמו אוכל מכח העבד לחוד ומתורץ נמי קושית המה"פ ז"ל דמקשה דמאי מסיק מה נפיק מביניהן בעבד ערל הא טובא איכא ביניהו דר"ה בשם ר"ל מדאורייתא הוא ולר"י הוא רק מדרבנן אבל לדברינו שפיר ניחא דאין ה"נ דטובא איכא. אך משום דכל הסוגיא מעיקרא במימרא דר"ה בשם ר"ל קאי ע"ז שמחדש ר"ה בשם ר"ל על הברייתא דבעבד שאינו ראוי לאכול אינו מאכיל להעבד השני. ומוקי הברייתא בע"מ שיהי' לרבו רשות בהם. ע"כ צריך לאשמעינן. דבזה גופה לר' יוחנן דס"ל משום קנס אינו כן ולעולם אוכל על כל אופנים בין ע"מ שיש לרבו רשות בין ע"מ שאין לרבו רשות לעולם אוכל והברייתא קאי על כל אופנים שבעולם:

וע"י שנתבאר הסוגיא הזאת בע"ה פלוגתא דר"י ור"ל תבין מה דגרסינן בסמוך:

ר"י ב"א אמר בעבדי צ"ב פליגין ר"י אמר מכרן אינן מכורין פי' דההיא פלוגתא דלעיל דפליגי ר"י ור"ל דלר"י אכלי עבדי מלוג בתרומה באלמנה לכה"ג מדאורייתא ול"ל קנין אוכל מאכיל ולא ס"ל יאכלו יאכילו ור"ל ס"ל יאכלו יאכילו. וע"כ אינן אוכלין לא מכחה ולא מכחו נצמח מזה דפליגי בזה גם בנכסי צ"ב. דר"י אמר מכרן אינן מכורין א"ל ר"ל אוכלין בתרומה מכחו ואת אמרת אינן מכורין פי' דהא לשיטת ר"א הוא דעבדי מלוג אינן אוכלין גבי אלמנה לכה"ג משום דלא אכלי אלא מכחה וכיון דאינה ראוי' לאכול אינה מאכלת וע"כ הא דעבדי צ"ב אוכלין הוא משום דאוכלין מכחו דלא נתמעט מן יאכלו יאכילו רק באוכל מכח הקנין בע"מ שאין לרבו רשות בו אבל בע"מ שיש לרבו רשות בו לא נתמעט מן יאכלו יאכילו ואוכל מכח הכהן כנ"ל וע"כ הא דנכסי צ"ב אוכלין הוא משום דאינן אוכלין מכחה רק מכחו לשיטת ר"א וע"כ פריך לר"י האיך אמרת דאם מכרן אינן מכורין דאין עומדים ברשות הבעל לגמרי ואינן שלו א"כ האיך אוכלין בתרומה דהא מכחה אינן יכולין לאכול משום דהוי קנין שאינו אוכל ע"ז קמהדר לי' ר"י לטעמי' דבאמת אף צ"ב אוכלין מכחה דל"ל יאכלו יאכילו ולא בעינן קנין אוכל ואפי' עבדי מלוג דאוכלין מכחה אוכלין נמי מה"ת רק משום קנס כדאיתא בבבלי דף ס"ו ע"א אני איני אוכלת עבדי אינן אוכלין זונה היא כו' וזה הקנס דווקא גבי עבדי מלוג אבל לא גבי עבדי צ"ב ע"כ לדידי' לא קשה כלל האיך אוכלין בתרומה מכחו ז"א דבאמת לא אכלין מכחו רק מכחה וע"כ קאמר לי' דז"א דאין תימר הא דעבדי צ"ב אוכלין בתרומה הוא ע"כ מכח הכהן דווקא ולא מכח הקנין הראשין ז"א דגם הא דעבדי מלוג אוכלין ג"כ מכחו הוא [לשיטת ר"י דעבדי מלוג אינן אוכלין רק משום קנס] וע"כ לשיטת ר"י אין לחלק בין עבדי מלוג לצ"ב דזה אוכל מכחה וזה מכחו דאי הא דצ"ב בעלמא אוכלין הוא מכחו א"כ גם עבדי מלוג בעלמא אוכלין הוא ג"כ מכחו וא"כ כיון דכל עיקר הא דאוכל קנין קנינו הוא רק מכח הכהן א"כ קשה כמו כן אמאי בעבדי מלוג דמכרן אינן מכורין ואוכלין מכחו אך משלך נתנו לך בדין הוא שלא יאכל בתרומה משום שאינן שלו ואך הם אמרו שיאכל והם אמרו מכרן אינן מכורין כיון הם דאמרו מכרן אינן מכורין והם אמרו והם אמרו שיאכל בתרומה. אבל ר"א ס"ל דלא דמי עבדי מלוג לצ"ב דזה אוכל מכחה בעלמא ועבדי צ"ב גבי אלמנה לכה"ג אוכל מכחו בע"כ. וע"כ לא הוי ראי' מעבדי מלוג לצ"ב דאמרינן הם אמרו והם אמרו משלך נתנו לך דז"א וזהו דקאמר ריב"א בעבדי צ"ב פליגין כלומר דההיא פלוגתא דר"י ור"ל הכא נצמח דפליגין ג"כ בצ"ב דלר"א אוכל צ"ב באלמנה לכה"ג ע"כ מכחו ועבדי מלוג בעלמא מכחה ולר"י תרוויי' שוין דאם צ"ב באלמנה לכה"ג לא אוכל רק מכחו א"כ גם עבדי מלוג בעלמא אוכל ע"כ רק מכחו וע"כ משלך נתנו לך והא דמחלקינן באלמנה לכה"ג בין עבדי מלוג לצ"ב הוא לאו משום דזה מכחו וזה מכחה אלא משום דקנס לא שייך רק בעבדי מלוג כמבואר לעיל:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף