175,989
עריכות
ב"ח/חושן משפט/קצד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
תיקון רווח מיותר בתחילת פסקה
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה והדגשות בידי מתנדבי האוצר) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (תיקון רווח מיותר בתחילת פסקה) |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
== א == | == א == | ||
עכו"ם שמכר קרקע וכו'. מימרא דשמואל פרק חזקת: יומ"ש בד"א במקום שאין משפט ידוע למלך וכו'. ג"ז שם אמר שמואל דינא דמלכותא דינא ומלכא אמר לא ליקני ארעא אלא באיגרתא פי' ולפיכך לא קנה האחר שהחזיק בשדה זו הואיל ואין לו שטר מן העכו"ם ואיכא למידק אמאי שינה רבינו ממ"ש בגמרא וכתב דאם משפט המלך שיזכה מי שנותן דמיו וכו' ובאלפסי ובאשיר"י כתוב כלישנא דגמרא וברמב"ם סוף פ"א דזכייה כתוב בלשון זה בד"א במקום שאין משפט ידוע למלך אבל אם דין אותו המלך ומשפטו שלא יזכה בקרקע אלא מי שכותב בשטר או הנותן דמים וכיוצא בדברים אלו עושין כפי משפט המלך שכל דיני המלך בממון על פיהם דנין עכ"ל הנה שכתב כלשון התלמוד וגם הוסיף דהוא הדין אם משפטו שיזכה הנותן דמים וכיוצא בזה אבל רבינו השמיט לגמרי הך דאם משפטו שלא יזכה בקרקע אלא בשטר ואפשר ליישב ולומר דרבינו רבותא אתא לאשמועינן דאע"ג דאין משפט המלך אלא שהנותן דמים נמי זוכה בקרקע וה"ה דזוכה בשטר לא תימא דה"ה דזוכה בחזקה ואדרבה חזקה עדיפא מכסף וא"כ כשהלוקח נתן כסף והאחר החזיק בה זכה בה האחר דלא מהני מה שנתן הראשון כסף אלא כנגד מי שבא אחריו ונתן ג"כ כסף דאז קנה הראשון אבל אם בא אחר והחזיק בה זכה בה האחר ואפילו הכי אשמועינן דלא זכה בה האחר אלא הלוקח שנתן הכסף תחלה הוא שזכה בה תחלה מדינא דמלכותא אבל היכא דמשפט המלך שלא יקנה אלא בשטר דבר פשוט הוא שאין האחר קונה אותה בחזקה אלא הראשון הוא שקונה אותה כשיגיע לסוף השטר לידו וחזקת האחר אינה כלום שהלא משפט המלך הוא שלא יקנה אלא בשטר כנ"ל ליישב דברי רבינו בזה: כתב הר"ן בפ"ק דקידושין דהא דאמרינן נכסי הכותי הרי הן כמדבר וכו' במקום שכותבין שטר הוא דאי במקום שאין כותבין שטר בכסף בלבד הוא קונה ומביאו ב"י ושכ"כ הר"ר ירוחם ושכן נראה מפי' רשב"ם אכן ממ"ש רבי' ע"ש הרשב"א נראה דלא ס"ל הכי אלא אפי' במקום שאין כותבין את השטר כיון דהעכו"ם אנס הוא לא סמכה דעתיה עד דמטא שטרא לידיה דאי ס"ל להרשב"א כהר"ן וה"ר ירוחם ופירשב"ם אם כן בחזקה דס"ל להרשב"א דאפילו במקום דלא קנה בכסף לחודיה עד דכתב שטרא אפ"ה בחזקה לחודה קנה בלא שטר כמ"ש הרב המגיד משם הרשב"א בפ"א ממכירה ומביאו ב"י בסוף סימן קצ"ב לפי זה בעכו"ם שמכר לישראל קרקע וקבל הדמים והלוקח החזיק בקרקע הו"ל לקנותה בחזקה זו אע"ג דלא כתב שטר שהרי דמי לכסף אלא ודאי דמטעם דעכו"ם אנס הוא לא קני לה לא בחזקה ולא בכסף אפילו במקום שאין כותבין שטר כדפי' גם מדברי הרא"ש שכתב אם פיקח הוא וכו' יש להוכיח דס"ל הכי דאם לא כן לא צריך חזקה ולא צריך ג"כ שיחזיק בתורת הפקר אלא באמירת הלוקח אי בעינא בכספא אקנה סגי לפי מה שפירש ב"י ע"פ שיטת הר"ן וה"ר ירוחם אלא ודאי דבכל גווני לא זכה הלוקח בכסף בלחוד אלא בכתיבת השטר משום דלא סמכה דעתיה עד דמטא שטרא לידיה ולפיכך אין לו תקנה אלא עד שיחזיק בה מתורת הפקר דחזקה בלא הפקר לא עדיפא מכסף וכדעת הרשב"א אבל אם מחזיק בתורת הפקר כדי שלא יחזיק בה אחר ודאי מהני כי למה יגרע מאחר דמצי לזכות בהפקר ומשמע נמי מדברי רבינו דהרא"ש ס"ל הא דהרשב"א ולכן הסמיך דברי הרא"ש עם דברי הרשב"א ופי' דעת הרא"ש דיחזיק בתורת הפקר קאמר והא דכתב רבינו בסוף סימן זה וכל זה לא איירי אלא בקרקע שאין דעת הלוקח לקנות אלא בשטר אין ללמוד מלשון זה דתלוי בדעת הלוקח ואי אמר בפירוש שיקנה לו בכסף לחוד דקנה מיד דליתיה אלא ר"ל שאין דעת הלוקח כלל לקנות אלא בשטר לפי דלא סמכה דעתיה עד דמטא שטרא לידיה והכי נקטינן דאפילו במקום דאין כותבין שטר לא זכה לוקח מעכו"ם לא בכסף ולא בחזקה עד דכתב ליה שטרא משום דסתם כותי אנס הוא ולא סמכה דעתיה עד דמטא שטריה לידיה ודלא כהר"ן וה"ר ירוחם ולפי זה אפילו התנה לקנות בכסף מיד לא קנה ודלא כמ"ש הרב בהגהת ש"ע: | |||
== ג == | == ג == | ||
כתב רב האי אע"פ שזכה וכו' וא"א הרא"ש כתב שאף המעות אין צריך ליתן לו. בפרק חזקת הביא הרא"ש מה שפי' רשב"ם דאית דאמרי דמהדר זוזי ללוקח ולא נהירא לי וכו' וסוף דבריו ונראין דברי רשב"ם דהפקר גמור הוא ואפי' דמי לא יהיב: ומ"ש ורשב"ם כתב שנקרא רשע וכו'. פי' רשב"ם ס"ל דאע"ג דא"צ ליתן המעות דזכה מן ההפקר אפ"ה נקרא רשע וס"ל כפירש"י דאפי' במציאה והפקר נקרא רשע כדאיתא להדיא בפירושו בקידושין ר"פ האומר וכדלקמן בסימן רל"ז אבל הרא"ש תופס דעת ר"ת דלא הוי רשע במציאה והפקר אלא דמ"ש רבינו וא"א הרא"ש ז"ל כתב דאפי' רשע לא מיקרי וכו' קשה קצת מאי אפי' אדרבה היא הנותנת דכיון דאין צריך ליתן לו מעותיו דזכה מן ההפקר משו"ה לא נקרא רשע אלא דלפי שהוא גורם לו כל ההפסד על כן אמר דלא מיבעיא דא"צ לשלם לו מעותיו אלא רשע נמי לא הוי במה שגרם הפסד לחבירו וכתב בספר ב"ה וכבר כתבתי בסמוך דהלכה דצריך ליתן לו מעות עכ"ל: | |||
== ה == | == ה == | ||
ואם כתב לו השטר אחר שקבל המעות והחזיק בו כמה שכים ולא לשם קנייה וכו'. מכאן יש ללמוד שאם משך או הגביה מטלטלין ולא נתכוין לקנות לא קנה וכן יש ללמוד עוד ממ"ש בסימן ר' בשם הראב"ד שאפי' מכר ללוקח על החמורים לא קנה שלא נתכוין למשיכה [ולקנות במדידה זו] בדק הבית [ססי' קפ"ט]: | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||