תשובות רב סעדיה גאון על שאלות חיוי הבלכי

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תשובות רב סעדיה גאון על שאלות חיוי הבלכי

השריד והפליט מתשובות רב סעדיה.

א

א.

... על כן עץ החיים ממנו נגרעת להיותו מוסר לכל כסילים ישנאו דעת:

ב

ב.

כתבת כי נזהר היוצר מן הנוצר. ולא מחכמה שאלת על זה להפצר, כי יוצר הכל גבורת ידו לא תקצר, ולא יירא ולא ינוד מן האדם הנעצר:

לו יירא מפניו המיתו. ולו פחד פן יאכל עץ הכריתו. אבל גירשו ולא השכיחו הליכתו. למען יראה הכרובים מונעיו ותגדל דאגתו:

ממעשה אדם כל הנבונים יוסרון. ומדרכי אלהיהם לא יסורון. וחנפי לב ישימו אף וטוב יחסרון. לא ישועו כי באולתם יאסרון:

ג

ג.

שאת בניו מנחות רצה אל את הקטן. כי ממיטב מיחיו הוביל למלך השלטון. נמבזה ונמס הביא הרב לקטן. והודיעו כי הומאס ולא שב ויסטון:

נגף אח ושאלו אלוה למען יודה, ויתהולל בתשובתו כמסבב וצודה. על כן נקמו אל באף רודה, כי דם עבדיו יקום ונפשו פודה:

ענה אענך על שאלתך תשובה נצחת, אשר אמרת למה לא שמרו ונינו לא נשחת. כן היה לך לומר אלו היה עולם אחד וישיבה אחת. אבל בהיות עולם שני הכל בר לתוכחת:

שוש אל ישישו העושקים פה בעושקם. כי לעת תמוט רגלם שם יאל לשלם נקם. ולא יתאבל כל עשוק ורצוץ ונעקם כי יש לאל להחליפו טוב ולא ישוב ריקם:

יען כי לא ימנע עושק מנטות [י]דו. ולא בכל עת יציל נחמס מ[או]דו. כי יש יום לכל אחד בחוקו למדדו. בין עובד אל לאשר [ל]א עבדו:

ד

ד.

עוד שאלת על מיני היסורים. הרעב והחלי והפחד והשוד והשברים. והחום והקור למה מן האדם לא נעדרים. כל אלה שאלה אחת והרבית דברים:

[ד]ע וראה כי אלוה לטובת יצורים ייסרם. למען ידעו כאב המוסרים ותמרורם, ויחדלו מעשות רע אשרי לזה יסגירם, ולא היו מכירים אלו העדירם:

ה

ה.

פלאות התמהת והקשית לשאול. למה לא יחיה האדם לעד ולא ירד שאול. מי יתן ונוצר מתחלה בעולם הבא לגאול. ואף כי תתאיו לעמדו פה במצור ובתאול:

בעשותו כל אלה יש רבים מורדים. ובהפחידו אותם בצרותיהם יש בדתו בוגדים. קל וחומר אם לא היו פוחדים. אז היו שכם אחד כולם לא היו עובדים:

צורתך הֲמִן החכמה לחיותה לעד. או להצילה מצרה וצוקה ורעד. אי זו דעת תשפוט לחלצך ממעד, כי סרה דברת על שוכן עד:

נכונו ללצים שפטים ומהלומות, ערוך למו מאתמול תפתה בחמות, אשר חשך לעת צר ליום קרב ומלחמות, גם אתה כאחד מהם, בכעס אל נקמות:

ו

ו.

קדוש איך לא יצרו - אמרת - מבית ומחוץ. וכלי מלא צואה מה יועיל בהיותו רחוץ. ומשלתו בשרץ ובלבינה בטמאתו לרחוץ. הנני אשיבך מלין ודברי נחוץ:

ידע תדע כי אין טומאה בחדרי האדם. כי כל מימיו לא יקראו טמאות עד היפרדם. על כן בהיפרדם כאשר צוה יוסדם. קדושים המה מלפנים ולחיצון בכל מאדם:

רק הטמאות טומאת הרשע בהם תכך. אזלו מים מני ים ולא יטהר מאבך. ומה יועילו ללב כופר כל מיני נבך. והוא אמר כבסי מרעה לבך:

ז

ז.

ועוד אמרת מחשבות און בו ייסד. ונטשת מלזכור מחשבות שלום ואמת וחסד, כן כל שכן רע יעש בהיווסד. יחשוב את הנותר ולא את ההפס[ד]:

ח

ח.

שקר אמר[ת] כי ראה לא טוב עשה. ופתרון וינח[ם] כמתנחם להר[גך] ולתת למשיסה. ויתעצב העציבם וכל הדומה לו במשא. ממעשה אלהינו אשר ביצורים נעשה:

סיח שבת וינפש השבית והנפיש פתרונו, ויעל וירד העלה והוריד פשרונו. ישמח ויתעצב שימח והעציב ענינו. וכן אפו וקצפו וחיים ברצונו:

ט

ט.

תולדותיו בירך מתחלה הארץ לכבוש. [אף] כי ידע כי ישחיתו וכל יקומם יבוש. והיו לאות לרורות והמאמין בזכרם יחבוש. ועל יומם נשמו אחרונים ואלוה נאות ילבש:

פצתה איך דרכם לא הצליח. והלא כחם הצמיח ובתבונתם הצליח. והשביח והפריח והצריח והרויח. והשגיח והבטיח להוכיח ולהניח:

י

י.

תתבלע חכמתך יוסר אלוה בתוכיחה. האומר מדוע מדין וחשבון לא שם לנפשו מנוחה והלא כל העולם ומלואו ברא בשיחה, לא ייעף ולא ייגע וישפטמו בפציחה:

יא

יא.

שאלת למה זה נשחתה עם האדם האדמה, גם העוף והרמש החיה והבהמה. כלם לכבודו נבראו והם עמו בנעימה. ואחריו ימשכו בנחרצה ושמה:

יב

יב.

רגנת מדוע השאיר מזרע מרעים פליטה, למה לא ישריד נח והוא לא חטא. אילו השחיתו הייתה אומר כמבטא, האף יספה צדיק עם רשע ללהטה:

קל וחומר על מקנה וקנין תתלונן. על צדיק ותמים אם אבד כמה תתאונן. עתה כל חכם מדברי[ך] יתבונן. כי עלילות תתעולל ועונן תעונן:

יג

יג.

צדיק וחכם אם נשפט את אויל בתוכחת, ורגז ושחק ואין נחת. כן תתה[פך] למצא דבה נשלחת, ושאלת על חלב ודם איך נרצו כמרקחת:

פירושה כתב אלהינו בדת מוסר, כי בדם שוכנת נפש כל בשר. על כן על המזבח לכפרה אותו לנו מסר. למען נזכר כי בשר אנח[נו] ונכנע ונתיסר:

יד

יד.

על יצר הרע דרשת למה לא העבירו. אכן שאלת להעביר מצותו וזיהורו, גם ללא בראות אדם ולא מדורו, אולי תרצה פתי היועץ את יוצרו:

טו

טו.

שטית לומר כי להלחם בנו מגדל. ודברך זה שקר יסוף וידל. זו דרכך הרע מן הכזב לא תחדל ופעמים תשנהו כי ברעה תתגדל:

שרים נפילים אמרת ולא כתוב כן, כי בימי משה בחברון נפילים נאמר כן. ונמתה השם להכעיסם נתירא מהן אכן. ובלל שפתם וינפצם מִשְׁכֹן:

עודך מדבר תהפכת גדולות. תחפש עולות, אשה אל אחותה לא מקבילות, כי מה יוכל נברא לעשות ליוצר פעולות, והיא רוחו ונשמתו אליו יאסוף לכלות:

נח צוום לפרץ על פני תבל ארצה, כאשר כתוב בבניו ומאלה נפצה, והם יזמו להתאסף וי"י לא רצה, לכן משם הפיצם על פני כל חוצה:

טז

טז.

יצדקו עבדים רבים ולא יכתבו לנו דבריהם, בגלל כי אין לנו מוסר בקראתינו מעשיהם, ומעשה אב המון כתב לנו להיוסר בהם. ואתה אמרתה כל הנשארים לא נה בהם:

מה לך לספר חקי האלהים הישרים, ולאמר כי איש אחד חלק לי"י והשאר לשרים, גם עיר קטנה נחלתו מכל המבצרים. על כן אמר לו אלוה לך לך במאמרים:

דבה הוצאת וצרחת בה לפני נכר, אם איש אחד ועיר אחת לא השאר למי יזכר, והלא אפס זולתו ואין עמו אל נכר, כל שר וגדול אומלל ונעכר:

לא ידעת כי בלשונות אשר בני אדם מחבבים, בם בלשונות ירומם אלוה כל אהובים. כמו חבל האיש ונחלתו וחלקו עליו נאהבים, מסגולה ההיא ויותר ממנה יראי אלהים חשובים:

אומרי למה העליתנו אם נקראו עם נבל. ואתה בחרפך ובגדפך כזאת כמה תתנבל. והלא שפת יתר לא נאוה לנבל, אף כי שפת שקר עמל ועון מכורבל:

כאשר יאמר משל ההגריאים. היענים לא מן הדאים ולא מן הנושאים כן אתה פנית אל חלק ונחלה הנקראים. והנחתה הן לי"י אלהיך השמים תבל ומלאים:

יז

יז.

לעזתה על הברית ודמית [אותה] לשרטת, והלא אין חיים לאנוש בלא רשומה נחרטת. כי מעת היולדם טיבורם נקמטת. וגם המילה תהי תוספת חיים ממלטת:

יח

יח.

יקר בעיניו והוסיף בשמו אל. ותאמר כי ניחש ואיך יעונן האל. חלילה לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. כעת יאמר למו מה פעל אל:

יט

יט.

ולא יכחישו זה את זה שני הכתובים, כי בניו המעט בעיני נפשם ומספרם ככוכבים. ואם כמה פעמים היו קצותם נחשבים. אבל כלם לא נספרו משלם ולא נכתבים:

כ

כ.

טעמי המחזה והבתרים לא היבנת עניינם. על כן נבהלת בשמעך את חזונם. הרף ואגידה לך את פתרונם. כי תחיית המתים כתובה בחביונם:

פגרים בותרו והורד הציפור עליהם. וישב אותם אברם וינידם ויחיו כולהם. ולכן הקדים תת כל בתר לקראת רעהו מהם. בקרב עצם אל עצמו לפחת בהם חייהם:

חיל האל הגדול הזה בראותו, חוייב לצוות כן את בניו ואת ביתו. למען לא ידאגו מ[ן] העינוי בביאתו. ויבטחו כי אחריו יודיע י"י ישועתו:

כא

כא.

זרעך יעונה ויעובד ארבע מאות. תמהת איך גזר עלימו זה בלי חטאות. דע לך כי יש לאדונינו פלאות. לענות עבדם לעשות עמם לטוב אות:

ואבותינו במצרים יען כי הורגו עליו. ולא נסוג אחור לבם מלשוע אליו. נתן מן שכרם ענן ואש ומן וסליו. ורב טוב אשר צפן ליום תגמוליו:

הלא כאשר ייסר איש את בנו. בשבטו ושיקויו יכאיבו וירב עצבונו. להחדילו מרעתו ומחליו ולעשות רצונו. כן י"י אלהינו מיסר את עם המונו:

כב-כג

כב. - כג.

דברת כי מולד ישמעאל שעבוד ישראל הכפיל, אם זה לא נולד ביד אחר היה אותם מפיל. אחרי זה אצתה שקר להטפיל, לחצות לשלשה אל מרים ומשפיל:

כד

כד.

גם אמרתה כי אכל בשר ולחם, ובקחתו שחד בישרו בפטר רחם. ושבת ואמרת חלילה לאל ומלאכיו מאכל לחם. שמע את אשר פיך מדבר ואל תכזב ותלחם:

בכל עיניין וירא אליו י"י, אם התבוננת לא מרדת בי"י. כי מפורש ויפנו וילכו מלאכי י"י, ואברהם עודנו עומד לפני י"י:

אור י"י אשר נראה מתחלה בחזיונות. לא הוא האנשים ולא אחד מדמיונות. כי אחרי לכתם עודנו נצב ככתוב בהגיונות. ואיך יהיה הוא המה כדברך איש זדונות ושגיונות:

אתה ידעת את כל הרעה אשר ידע לבבך. כי אדניך נאכל ונשתה ונשרף ויאובך, לכן ביקשת להפוך זה על יריבך, ובלא יכולת שמתו אוכל ושותה בכתבך:

בורא הכל הוא ואיך יאכל. ולשמים ולארץ לא יצרך כי כל יוכל. אף מלאכיו ישרפון ולא יאכלו מאכל. ככתוב ואכלת את כל העמים ואינו מאכל:

גם הסעודה לפגרים להחליפם כח, חלף אשר ישאב האויר וכל יגיעת כח. ואל שדי ברוך הנותן ליעף כח. זכור קצה שבחו אשר הקדמנו ואל חשכחהו שכוח:

כה

כה.

סדום ועמורה אמרתה מה גדלה אשמתם. מחטאת כל האומת ומשפחתם ללשונותם. ואתה לא נסיתה את הראשונים ומפעלותם, אף לא בחנת את האחרונים ועונותם:

דברי עזות בלא דעת איך תדבר. והנה קטן אתה ובזוי מדעת כל אשר יתחבר. ואיש אשר על ריב לא לו מתעבר. דומה למחזיק באזני כלב עובר:

כו

כו.

על אשר לא קדמו נפסלו בני לוט. והפכתה ותשיתהו בעבור ערות הלוט. ותשקר על אל כי הוא השכיבו לקלוט. וזה מפעולת אדם והאלהים ממנו יפלוט:

הכלם לא נכלמת כי לא יודע עול בושת. ונהפך בלשונו יפול ברעה וברשת. אילו נולדו עמונים ומואבים מן התר אשת. ולא קדמו גם בזאת [לבד] למעין שת:

כז

כז.

ישר השומע בקול חכם הרזים, קראתו ... גם השיאוך חרוזים, באמרך כי השומע לקול חכם הוא בער בנבזים. אמרת כי יהיה חכם השומע לקול כסילים רקים ופוחזים:

ואיפשר לאדם כי ימיתהו אל בדברו, ויתן לו גמול טוב שמה תחת מוסרו, וכן אפשר להמיתו על ידי צירו, ולתת לזה שכרו וגם לאשר שמע דברו:

כח

כח.

דברי אשר הקדמתי כי הוא יודע את כל נעשות, על כן בעבור נפשו לא יצרך לנסות, אבל בגלל בני האדם צריכים מסות. למען ידעו כי לא אנס אברהם להתנסות:

זכרון עתה ידעתי הודעתי מתפרש, כי כן כל עלילות יוצרינו ראוי לפרש. וטעם לעצור ולהוליד הנני אורש. כטעם להרעיב ולהטריף להוביש ולהשרש:

כט

כט.

רעות מחשבת אמנם אלה לא יהו. כי כל הנוצר נתן אל קורות יקרוהו. כי בהם נשכילה כי חדש הוא. ונמתה על האחים כי העשיר הגדול והרבהו:

חזה עניין ויפרץ האיש ותדע כי תם הרבה. ולא תאמר מלה שאיננה כתובה. ועוד אם ברח תם ימים אחדים הנה בא. אבל זה וילך אל ארצה ועוד לא בא:

אמרתה כי ישראל עבדים היום בשעיר בשבי. ולא ידעת כי הר שעיר בארץ הצבי, וגם רומיים לא מעשו המה בה[צביא?]. ומרוב תרמית לבך לא תדע מה תביא:

טעית כי החליף אלהינו את מאמרו לתם. ונהפוך הוא להפיץ בניו ולדורותם. כל הבשורות ב[ישרם] ואם לא גילו... או[תם]. כ[ל] זו [באת]ה כהפכם ויסור בשובם מרשעתם:

ל

ל.

שבטים אם היו מא[ב אחד ו]אם אחת. נמתה לא קנאו [זה] בזה בתוכחת. והלא עשו וישראל מא[ב אחד] ואם ובטן אחת. וישטם ויתנחם ויא[מ]ר אהרג וא[ורי]ד שחת:

לא

לא.

יעקב שאלת למה הואפף בצרות. [ב]מות ר[חל וי]וסף איננו וכמה תמרורות. כל אשר תוסיף להזכיר בו צרות. תוסיף בשבחו כי לא היטוהו מן המשמרות:

כאשר רבו אנחותיו פה ועצם כאיבו. כן לעתיד מה רב ש[בחו] [ומה] רב טובו. וגם בעולם הזה יק[ר הוא ל]שואל בשמו בק[רב]ו. וי"י אמר ישראל אשר אתפאר בו:

כי נעימות אלהינו על שלשה דרכים. בחסד ובשכר ובגמול נערכים. הח[ס]ד והרחמים הכל אלימו נצרכ[ים]. [כי] טוב [י"י] לכל [ו]רח[מיו] על כל ההלכים:

לעושי רצונו מתת שכרם נפש ... אור ...

· מעבר לתחילת הדף