תשובות הגאונים (הרכבי)/קעח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאילאתא אילין דשדרו מרי ורבנא יוסף בן מרי ורב' ברכיה ורבנן דשכיחין בי מדראשא דמר רב יעקב ראש כלא בר רב נסים נפקו לקדמנא לבאבא דמתיבתא לבי דינא דמרנא ורבנא האיי וכול' בכלא דאדר דשנת אלפא ותלת מאה ועשרין ותרתין ופקידנא ואיקריין קדמנא ועייננא בהון ופקידנא וכתבו תשובה כי דאחוו לנא מן שמיא:
א
ראובן נפל בחולי וצוה מחמת מיתה שיהא שמעון אפטרופא שלו לגבות כל חוב שיש לו וכול'.
כך ראינו לענין מה שכתוב כי לא היה כוח בראובן לפרש חשבונותיו ולפרש העזבון ומה שהניח ויש לו ממון הרבה. והכניס ידיו שמעון לאחר מותו שלראובן בעזבוניו ונשא ונתן ומכר וקנה. ולאחר זמן שיגרו אחריו זקני המקום ובית דין ותבעוהו לברר את העזבון שיהא מפורסם בידו. שמא יארע קיצו ויפל הממון ביד היורשין ויעשו כחפצם או שמא יאבד בידו. וכל מה שפורש בשאלה בעניין זה. כי כדין וכשורה ביקשו ממנו בית דין והזקנים. כי בית דין חייבין לחפש זכות ליתומים בכל מה שימצאו אפשר וביותר בזמן שהיתומים קטנים והזמן רחוק עד שיבגורו ואע"פ שהאב העמידו אפטרופוס הרי אפטרופותו במקומה. ואין בזאת למנוע את בית דין ואת הזקנים הנאמנים מלהשגיח על עיקרי הממון והעזבון. וראיה גדולה לדבר זה כי האפטרופוס אפטרופותו תלויה בדבר וביד בית דין הוא מסור ובית דין אין השגחתן תלויה בדבר. ואם מפסיד האפטרופ' כמעט הרי בית דין מסלקין אותו מן האפטרופסות ומוציאין כל מה שבידו דהא אמ' רב נחמן הכי אמ' רב הונא חברין משמא דרב האי אפטרופא דמפסיד מסלקינן ליה. ואם אינן משגיחין על מעשיו מנין יודעין כי הפסיד אף מצוה להשגיח ולראות אם מפסיד אם לאו. וגם לפי שדעתן נוחה הימנו עושין אם רואין להשגיח עליו גם בענפים כך עושין. ואין לו להימנע מלהודיעם כל מה שהוא עושה. אבל ודאי הוא הנושא והוא הנותן והוא המוכר והוא הלוקח והוא הזן והוא המפרנס והוא הפורע והוא הנפרע כל זמן שלא הפסיד. ובלבד שחייב להודיעם כל מה שמבקשין לדעתו. ואם נמנע מזו זה הוא דרך ההפסד ואם עומד על מדתו מסלקין אותו. ולענין מה שכתוב בשאלה אם יטעון שמע' ויאמ' כי ראובן הנפטר צוני שלא להודיע וצוני לתת לפל' כך וכך ולתת לפל' כך וכך ולהניח ממון ביד פלו' ולקחת ממון מיד פלו' ולהשביע את פלו' ושלא להשב' את פלוני. והעדים לא שמעו דבר זה וטען כי הדבר בינו לבינו היה ושאל השואל הנאמן שמע' על אלה אם לאו.
כך ראינו כי אם צוה ראובן בפני עדים כי שמעון נאמן בכל מה שהוא אומ' משמי הרי הוא נאמן לתת לפל' ולפל' מה שהוא אומ' ולתת ממון ביד פל' ולקחת ממון מיד פל' ולהשב' את פל' ושלא להשב' את פל' ושומעין לו בכל אילו אבל אין שומעין לו שלא להודיע לאדם שיעור העזבון ושלא להשגיח את בית דין על עיקר זו אע"פ כי הוא נאמן ודאי אם האמינו והוא אומ' ציוני שלא לגלות אין מפרסמין את העזבון ברבים. אלא מוסר את דבריו בצינעה לפני נאמנין. ואם לא האמינו ראובן במה שהוא אומ' משמו כך הדין. כי הממון שמסרו ראובן לשמעון בצנעה ויכול שמעון לכחש בו ולומר שלי הוא נאמן לומר כי ציוני לתת לפל' כך וכך ולפל' כך וכך. ודבר זה מן העיקר שאמרו חכמ' אמר להם אחד ראיתי את אביכם שהניח מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר שלפל' הן שלמעשר שני הן בשדה דבריו קיימין בבית לא אמר כלום כללו שלדבר כל שבידו ליטלן דבריו קיימין וכל שאין בידו ליטלן לא אמר כלום. אבל מה שאמר כי צוהו להניח ממון ביד פל' ושלא להשביע את פל' אין שומעין לו כי אין דברים הללו מחוקי האפטרופות. ואשר כתוב ועוד אם היה אחיו שלשמע' זה שותף לראובן בחייו ומת ונשאר הממון בידו והוא עתה שותף לשמע' וסחורתם ביחד. אם יאמר שמע' כי המת צוה להניח ממון ביד אחי לסחור בו בים וביבשה כדרך שהיה בחייו ושלא להשביעהו על השותפות. היש מן הדין להשאר הממון בידו בקרוב לשכר ורחוק להפסד כדרך כל אדם ויהא הוא הנאמן לחשב עם אחיו ושלא להשביעהו והוא להנאת עצמו הוא עושה.
כך ראינו כי יש לבית דין לבדוק על זה ולעשות כראוי אם לא האמין ראובן את שמעון בכל מה שהוא אומ' משמו שהרי ביררנו כי אין שמעון נאמן בזאת לפי שאין זה מחוקי האפטרופות. אלא ראוי לעשות בו כפי הדין. אם האח הזה שלשמעון אצל בית דין ראוי הוא לתת לו ממון שליתומים בקרוב לשכר ורחוק להפסד מניחין בידו כך. ואע"פ כן אינו נפטר מן השבועה. ואם אינו ראוי לכך אין מניחין בידו כלום ואשר כתוב בשאלה אם יתברר לאחר מיתת ראובן כי שמעון זה האפט' לקח ממון ראו' שהיה שמור בקרקע והלוהו לבני אדם שאינן ראויין ואמר כי ראיתי בזה הנאה ליתומים ואין אדם יודע מה הוא היש בזה הפסד.
כך ראינו כי פעמים שיש הנאה ליתומים בזמן שנותן אפטר' שלהן מממונם מתנה וכל שכן הלואה שאיפשר שתחזור. אלא מיהו בזמן שידוע בודאי כי הנאה היא להן. ואם יאמר האפטר' כי יש בזה הנאה להן ואין דרך ההנאה ידוע אין משגיחין עליו. ובפחות מזאת מסלקין את האפטר' בזמן שנודע הפסד ולא נודעה בו הנאה שכנגדו. לפיכך בודקין בית דין בעסק ההלואות האלה שהלוה שמעון משלראובן. ואם לא נודעה להן הנאה תובעין להחזיר את ההלואות. ואם נתעכב מהן כלום ונמצא כמו אבד הרי זה הפסד שראוי לסלקו בעבורו. ולענין מה שנכתב בשאלה כי לקח פרמטיאות ומשאות ונתן אותם לאחרים ואמר יודע אני כי פקדון היו לאותן אנשים אצלו. כך הוא הדין שאם האמינו ראובן לשמעון בפני עדים על כמו הדבר הזה שיש מן הדין להיות דברים מקובלין במה שהוא מודה בו לאחרים כן יעשה והרי הוא נאמן. ואם לא האמינו ומסר לידו את המשאות והפרמטיאות הללו בצינעה כתורת מה שאילו חפץ ליטלן לעצמו היה נוטלן ולא היה לאיש להוציאן מידו. גם בזאת דבריו קיימין כשאומר צוני המת להחזירם לבעליהן כמה שפירשנו דברי חכמים. כללו שלדבר כל שבידו ליטלן דבריו קיימין. ואם לא זו ולא זו יש בדבר אין משגיחין על דבריו שאומר יודע אני כי פקדון הן אצלו לאותן אנשים. אלא חייב הוא להחזירן למקום שהיו. ואותן אנשים שניתנו להן יבואו ויתבעו והוא יעיד להן במה שהוא יודע. ואם יש להן עד אחר מצטרף עמו ודנין אותן כדין כל אדם ששנינו המוציא מחבירו עליו הראיה. אם יש ראיה שיש לסמוך עליה סומכין ואם לאו אין נותנין להן כלום. ושמעון חייב באחריות מה שהוציאו שלא כדין בין בהלואה ובין בהודאה עד שמחזירו. ואשר כתוב אם יקנה ליתומים דבר שאינו ראוי לקנותו ואם יפסיד ויאבד אין ההפסד ידוע לפי שאין העיקר ידוע. הרי פירשנו למעלה כי בעבור הדבר הזה ראוי לידע את העיקר כמה הוא שאם יהי שכר יודע ואם יהי הפסד יודע. שהרי הלכה ברורה היא כי מצוה להפך זכות ליתומים וכי האפטרו' הוא חייב להפך זכות להן וכל שכן בית דין. וכן אמרו חכמ' ההוא דעשאה סימן לאחר ושכיב אתא אפט' דיתמי לקמיה דאביי וכול. כן עושין האפטרפין. ומי שמוכר דבר שאינו ראוי למכרו וקונה דבר שאינו ראוי לקנותו אם יבוא הפסד מזאת זה הוא שמסלקין אותו. ואף כי יודע שמכר דבר שאין צריך למכרו או שקנה דבר מה שאין צריך לקנותו ובית דין מתאמצין הרבה עליו לידע כל משאו ומתנו וכל העיקר ורוב הטפלות ומה שטוען כי יש בו הנאה שאינה ידועה אין משגיחין בטענתו שהרי כך שנו חכמ' ואין אפטרופין רשאין לדון ולחוב לזכות בנכסי יתומים. ואמרנו עלה לזכות אמאי לא ומתרצינן לחוב על מנת לזכות. ודבר שהוא יפה בעתו כיון שאינן צריכין לו באותה שעה אי קונין אותו שמא ישתנה שכך אמרו אין האפטרופין רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב למכור ברע ולגאול ביפה בנכסי יתומים דיל' משתדפי. אף דבר מצוה שאינו חובת שעה אין מוציאין כלום משליתומים בעבורו שהרי כששנינו יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להן אביהן אפטרופוס חייב לעשר פירותיהן רמינן עלה כ"ן תרמ"ו ג"ם את"ם אתם ולא שותפין אתם ולא אפטרופין. ושנינו אמ' רב חסדא לא קשיא כאן להאכיל כאן להניח והא תניא אפיטרופין תורמין ומעשרין בנכסי יתומין להאכיל אבל לא להניח. אבל ודאי דבר שיש בו הנאה ידועה רשאי להוציא ממונן כגון בגדים נאים שלובש כפי מעלתו ולפי צורך השעה דאמרינן עמרם צבאעא אפטרופא דיתמי הוה אתו קריביה לקמיה דרב נחמן אמרו ליה קא לאביש וקא מיכסי מדיתמי אמ' להו כי היכי דלישתמען מיליה. ודבר שאינו ידוע אין בית דין מרויחין לו. אלא בזמן שיש בדבר כמעט חשש מתמצין עליו לידע כל מה שהוא עושה וכשיתברר הפסד מסלקין אותו. ואשר כתוב בשאלה היש מן הדין לסחור בממון היתומים בלא קיבול אחריות. אם נתן האב רשות לסחור אין בדבר ספק שהוא סוחר כדרך שהזריזין עושין שאין פושעין ואין קונין אלא מה שנראה להן כי יש בו יתרון. ומוכרין בזמן שראוי למכור ואין מוכרין באשראי. וכשיעשו כן אם יזדמן הפסד מן השמים הוא. ואשר כתוב בשאלה אם יצא על אותו שמע' קול ורבים יודעים כי הלוהו ראוב' בחייו ממון וכי היה מרנן עליו בכל מקום ואומר כי יש לי אצל פל' כך וכך ואיני יכול לקחת אותו. וכי לא העמידו אפטר' אלא שהשעה היתה צריכה לכך. כל זאת אינה מבטלת אפוטרופותו. ואף אין לבית דין להשביעו טרם יתברר עליו הפסד. שהרי ראוב' יודע היה שלא החזיר לו הלואה ואף על פי כן מינהו אפט'. אבל שכתוב בשאלה כי מפני דברים ידועים לאנשי אותו מקום מינהו. כיון שלא פירשו לנו אותן הדברים אין כח לומר היש בהן כדאי להחרים ולגזור אם לאו. אבל לדקדק אחריו אם בית דין רואין כך מדקדקין כפי מה שהוא צרך כל שעה וכאשר יפה לעשות מדי עת בעתו. ואשר כתוב בשאלה אם יתחייב שמעון זה להוציא את העזבון ולבררו ולפרסמו והוציא מאה זהובים והכל יודעים באותו הנפטר שיש עמו אלף. הנאמן הוא שמעון במה שיוציא. אם יש מי שהן יודעין כי אחר שנפטר ראובן עזב כך וכך ונכנסה בו יד שמעון שתמצא זאת ראיה על שמעון כי נטל יותר ממה שהוא מודה הרי זו דרך גזל וחמס והפסד גדול וראוי לסלקו מן האפטרפסות. אבל אם הדבר המפורסם הידוע שהיה בידי ראובן אלף בחייו וזה אומ' לא מצאתי אלא מאה ואין אדם יודע כמה מצא אחריו. הרי דינו מסור לשמים ואין מסלקין אותו בעבור זה. והרי את מוצא את רב נחמן כשאמרו לו קרובי עמרם הצבע קא מפסיד כך אמר להן איתו לי סהדי דקא מפסיד דאיסלקיה. להודיעך שאין לסלקו אלא בראיה שהפסיד. ואשר כתוב בשאלה זה שאמרו חכמ' אפטרפוס שמינהו אבי יתומים לא ישבע. בהוצאה שהוא מוציא על היתומים ובדבר שהוא נושא ונותן בו. או מכל מקום אין עליו שבועה שאפילו לא הוציא אלא זוז ואמר אין אצלי אלא זה.
כך ראינו כי כל זמן שלא נתברר על האפטרופוס שהפסיד ולא שפירש מדבר אמת ולא כי דבר שקר בעסק העזבון אלא חשד בעלמא הוא שנחשד אין כח להשביעו. אבל ודאי אם ומסלקין אותו. הרי ידוע מדברי רבואתא קמאיי. ומיגו דמסלקינן ליה משבעינן ליה. ושבועה זו שנחלקו בה חכמ' ששנינו אפטר' שמינהו אב' יתומ' יש' מינ' ב"ד לא יש' אבה שאול אומ' חילוף הדב' וכול'. על טענת שמא הוא. והיא ששנינו ואלו נשבעין שלא בטענה השותפין והאריסין והאפטרופין והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית ובן הבית אמר לו מה אתה טוענני אמר לו. רצוני שתשבע לי חייב. וכל זמן שהאפט' עושה אפטרפו' לא נחלקו שאין להשביעו. ואין דבריהן אלא בזמן שגדלו היתומין והרי הוא יוצא מן האפטרפסות ומוסר להן את שלהן והן תובעין אותו להשבע שהלך באמונה במשאו ובמתנו במה שלהן ולא גזל ולא גנב. ועל זו נחתכה ההלכה כדברי אבה שאול. שאם מינהו בית דין ישבע ואם מנהו אבי יתומים לא ישבע. אבל טענת בריא אם גדלו היתומים וטענוהו ואמרו לו בריא לנו שהניח לנו בידך אלף והוא אומ' לא היה אלא פחות מיכן. לא בזאת דברו חכמ'. אלא משביעין אותו על זאת כשאר התובעין והנתבעין ואין אחר זולתי היתומים יכול לטעון עליו בזאת טענת בריא. ואשר כתוב בשאלה אם יתברר לבית דין ולזקני המקום לאחר מיתת ראו' כי על שמע' חובות שלא נתפרסמו בחיי ראובן וכי עתה הם תובעים אותו ומוכר מסחורות ראו' ופורע בחובו ואין לו קרקע לעצמו. ואם יאבד בידו ממון היתומים אין לו מה שיש לגבות ממנו. ויש עשירים מזקני המקום שבקשו לעשות לשמים ואמרו אנו נקח ממון יתום זה וניתן קרקע חיזוק ליתומים.
ושאר מה שפורש בשאלה.
כך ראינו שאם שמע' זה פורע חובות שעליו משליתומים יותר מכדי שכרו אם יש לו שכר בתורת גזל וחמס הרי הפסד ברור שמסלקין אותו בעבורו. ואם להיות עליו חוב כדי לפרוע להן. גם זה הפסד הוא שאם יש לו לפרוע ליתומים באותה שעה היה לו לפרוע את חובותיו משלו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |