תשובה מאהבה/ק

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תשובה מאהבה ‏ ק

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבאר קצת דיני כותים קודם שגזרו עליהם ואחר שגזרו עליהם.

הש"ך (בי"ד ב' ס"ק א') כתב לפמ"ש הרמב"ם (פ"ד מה"ל שחיטה הל' י"ב) וגדר גדול גדרו בדבר שאפי' כותי שאינו עובד ע"א שחיטתו נבלה משמע דוקא שחיטת כותי שאינו עובד ע"א דהוי דרבנן כדאיתא פ"ק דחולין שחכמים גזרו על הכותים אפי' אינה עובדי ע"א משום שפעם אחת מצאו להם דמות יונה שהי' עובדים אותה אבל שחיטת נכרי אפי' אינו עע"א אסיר מדאורייתא עכ"ל ועיניך רואות דס"ל להש"ך כמ"ד כותים גירי אמת הן דאי גירי אריות הן הוין נכרי' גמורים ושחיטתן פסולה מן התורה ואתמהה הא רב אשי בתראה הוא וקסבר (חולין ג:) כיתים גירי אריות הן (ואחרי שנים רבות מצאתי דאתי לידי ספר חדש פרי מגדים על י"ד וראיתי שהרגיש בזה בשפתי דעת ס"ק כ"ד והניח בקושי') ונראה ודאי לשטת תוספות (שם) ד"ה קסבר כותים גירי אריות ושחיטתן פסולה כמו של נכרי מוזבחת כו' עכ"ל פשוט וברור ששחיטתן פסולה מן התורה שאינן בכלל וזבחת ואכלת אבל לפענ"ד נראה שאינו כן דעת רש"י ושאר פוסקי' אלא אפילו למ"ד גירי אריות הן הוין גרים ואין שחיטתן אסורה מן התורה וכן הוא דעת הרמב"ם כאשר אבאר בס"ד.

ז"ל תוס' (שם שם) קסבר כותים גירי אריות הן ושחיטתן פסולה כמו של נכרי כו' ואע"ג דאמרינן בספ"ב (יבמות כד:) אחד גירי אריות ואחד גירי חלומות כלם גרים גמורים היינו כשמתגיירו לגמרי מפחד אריות אבל כותים לא נתגיירו לגמרי כדכתיב במלכים את ה' היו יראים ואת אלהיהם הי' עובדים ומ"ד גירי אמת הן קסבר דשוב נתגיירו לגמרי עכ"ל (וכ"כ סוכה ח' ע"ב ב"ק ל"ח ע"ב יבמות שם כאשר אביא לשונם בסמוך אי"ה) ואינו כן דעת רש"י (יבמות שם שם) וכך היא הסוגיא שם מתני' הנטען על השפחה כו' או על הנכרית ונתגיירה ה"ז לא יכנוס כו' ופריך התלמודא הא גיורת מיהא הוי ורמינהו א' איש שנתגייר לשם אשה כו' שהי' ר' נחמי' אומר א' גירי אריות וא' גירי חלומות כו' אינן גרים עד שיתגיירו כו' ומשני הא אתמר עלה הלכה כדברי האומר כלם גרים ופירש"י גירי אריות כגון כותים דכתב בס' מלכים וישלח ה' בם את האריות ונתגיירו כו' עכ"ל אבל תוס' שם ד"ה הלכה כדברי האומר כלם גרים הם כתבו וז"ל הך גירי אריות לא דמי להא דאיכא מ"ד כותים גירי אריות הן דהתם הי' עובדי' אלהיהם כדכתיב בספר מלכים ולמ"ד גירי אמת הן קסבר שוב נתגיירו עכ"ל הבט נא וראה כי דבר זה במחלוקת שנויי' לדעת רש"י אפי' גרי אריות גרים הן מדאורייתא כי פרשו אח"כ מיראה ולא עבדו ע"א כלל (כמ"ש תוס' למ"ד גירי אמת הן) ולא הוין בכלל ישראל לגמרי וגרי צדק איקרו ומצאתי סעד לדברי מתוס' (גיטין כה.) ד"ה הלוקח אף למ"ד גירי אריות הן אפ"ה אינם כנכרים גמורים עייש"ה (תיתי לי שאמרתי כך מסברא דנפשי ואשתכח לסבי כוותי מצאתי בפר מגיני שלמה ר"פ אלו נערות שהאריך בזה וגוזר אומר לשטת רש"י אף למ"ד גירי אריות אינם כנכרים עייש"ה וכן מצאתי בס' פני יהושע בקונטרס אחרון למס' כתובות וצל"ע על שני גדולי הדור האלה שלא ראו דברי רש"י (סנהדרין פה:) ד"ה גירי אריות כ' בפירוש והרי הם כנכרים גמורים ועיין רש"י (קדושין ע"ה ריש ע"ב) ויש ליישב) הרי משמעות רש"י יבמות הנ"ל ותוס' גיטין דגירי אריות אינם כנכרים מן התורה אלא שאינם גירי צדק וכן נראה מהרמב"ם (פי"ג מה"ל אסורי ביאה הל' י"ד וט"ו) וז"ל שהמצוה הנכונה כשיבא הגר להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון כו' או מפני פחד כו' שכל החוזר מן הע"א בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי צדק ואעפ"כ היו גרים כו' וכ' ה"ה דהרמב"ם ז"ל ס"ל דגירי אריות וגירי חלומות כו' כלם בדיעבד גרים כאשר נפסקה ההלכה ביבמות עיי"ש וכ"פ הטור (בי"ד ס"ס רס"ח) אחד איש שנתגייר לשם אשה כו' ואחד גירי אריות וחלומות כלם גרים עיי"ש ולא חלקו כמ"ש תוס' אלא כדעת רש"י.

וכן נלע"ד להוכיח דעת הבעה"מ כי הנה תוס' כתבו (חולין ג:) בד"ה מ"ט לא אמר כשמעתי' תימא דהא קתני במתני' תרי הכל שוחטין ומפרש רבא לקמן חדא לאתויי כותי כו' וי"ל דה"פ דקמייתא איבעי לי' לאוקמי כשמעתי' וכתב המהרש"א ובעה"מ הוסיף ביאור דבדין הוא דתקדים שחיטת ישראל מומר לשחיטת כותי שהרי עשאום לבסוף נכרי' גמורים ומעיקרא נמי י"ל כותים גירי אריות הן עכ"ל וילה"ק לסברת רז"ה למה קאמר התלמודא רב אשי לא אמר כתרוייהו דס"ל גרי אריות הן ושחיטתו פסולה כמו של נכרי דלמא לכך לא מוקי מתני' דהכל שוחטין דר"פ אפילו בכותי כאביי ורבא דהא יותר מסתבר לשטת רז"ה לאוקמי קמיית' בישראל מומר ומוקי מתני' דלקמן בכותי ולכך אני אומר דקושטא דמלתא לשטת רז"ה אף גירי אריות הוין גרים כפשטא דסוגיא (יבמות שם שם) וכפירש"י (ולא כמ"ש תוספות דשחיטתן פסולה כנכרים וצריכין לחלק בין אם נתגיירו לגמרי) ומה דקאמר התלמודא קסבר רב אשי כותיים גירי אריות הן ר"ל כיון דגירי אריות הן מסתברא לאוקמי מתני' דריש מכילתן בישראל מומר כסברת הרז"ה ומתני' דלקמן בכותי אף שכותים גירי אריות הוין גרים ושחיטתן כשרה ובזה מיושב נמי מה שיש להק' לרב אשי תרי הכל שוחטין ל"ל אמנם לפמ"ש א"ש סבר רב אשי כרבא לאתויי כותי דשחיטתו כשרה אף דגירי אריות הן וא"ל הא עשאום כנכרי גמורים ז"א הא סתימת המשנה היתה קודם הגזרה לשטת רש"י (שם ה' ע"ב) בד"ה ר"ג בנו של ר"י הנשיא ומתני' דר"פ מסתבר לי' לרב אשי לאוקי בהכשיר מומר כמ"ש הרז"ה כי כותי גרע דסופו מוכיח על תחלתו שעשאום כנ"ג וכן משמעות לשון הרז"ה שהרי עשאום לבסוף נ"ג כו' גם על עת סתימת המשנה כתב הרז"ה מעיקרא נמי יש לומר גרי אריות הן ואם כן יש לישראל מומר דין קדימה במתני' הקודמת.

ועתה פקח עיניך וראה שגם הבעה"מ ס"ל אף דקסבר רב אשי כותים גירי אריות הן ואפ"ה שחיטתן כשרה דהם גרים ויפה כתב הש"ך ואין מהך דרב אשי בתר זה השגה על הרמב"ם לשטת הש"ך וכן נלע"ד נכון ואעשה לו עזר כנגדו משמעות הרמב"ם בפי' המשנה שקודם הגזרה לא הי' גירי צדק אבל גרים איקרו כי ז"ל (ברכות סוף פ"ח) ובכאן אפרש לך ענין הכותים העם שהביא סנחרב מכותה והושיבם בערי שומרון והעיד הכתוב בהם את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים (מלכים ב יז) אבל באורך ימים למדו תורה וקבלום על פשוטה והמצות אשר החזיקו בהן הי' מקפידין עליהם וישימו לבם אליהם מאד והוחזקו שהיו מאמינים בדתינו ומייחדים ולא יעבדו ע"א עד אשר חקרו עליהם חכמים ומצאו להם בהר ההוא דמות יונה וידעו שהם עע"א אז החזיקום בחזקת נ"ג לכל דבריהם עכ"ל וכי יעלה על דעת הישראלי מקבלי תורה על פשוטה גירי צדק יקרא או אם באלה המצות יחזיקו ואלה יעזבו גירי אמת יכונם אלא כמ"ש עכ"פ בכלל גרים הם וכמ"ש הרמב"ם מה"ל אסורי ביאה כאשר בארנוהו וכן סיים שם בפירוש המשנה וז"ל וכל מה שתמצא במשנה מן הדברים מענין הכותיים אשר תבין מהם שהכותיים הנכבדים מן הנכרים ופחותים מישראל כו' אבל מעת שחקרו עליהם ומצאו אשר זכרנו המה פחותים מן הנכרים מאד עכ"ל (ועיין בסמוך שטה אחרת).

הש"ך (שם שם ס"ק כ"ב) הביא דעת הרשב"א דס"ל צדוקי ובייתות אפי' חותך כזית בשר לא מהני משום דהלכות שחיטה לא כתיבה וקיימ"ל כת"ק דרשב"ג (חולין ד.) דכל דלא כתובי אע"ג דאחזיקו לא סמכינן עלייהו והכריע דלא כהרשב"א אלא כדעת הרמב"ם (פ"ד מה"ל שחיטה הל' ט"ז) אם שחטו לפנינו מותרת דאינם כנכרים אלא שאינם נאמנים לומר לא קלקלנו כו' והל' כרשב"ג אחרי דאחזיקו בהל' שחיטה אף דלא כתיבי ומביא ראי' לדבריו מסתמא דתלמודא (שם ג' ע"ב) רב אשי לא אמר כתרווייהו קסבר כותים גירי אריות הן ולא קאמר קסבר כת"ק דרשב"ג אלמא הלכה פסוקה היא כרשב"ג עכ"ד עייש"ה ונלע"ד משום הא לא ארי' הנה כבר כתבנו למעלה ביאור דברי רש"י ביבמות דמשמע אף גירי אריות הוין גרים ולא כמ"ש תוס' לחלק בין גירי אריות דיבמות למ"ד בעלמא כותים גירי אריות עכ"ז לא תקשה לרש"י קושייתם עוד נלע"ד דרך אחרת דרש"י ס"ל מה דקאמר שם ביבמות כלם גרים הם היינו במאי דכתבי אף דלא אחזיקו אבל במאי דאחזיקו ולא כתיבי כגון שחיטה תלי' בפלוגתא דתנאי אל גירי אריות הן או גירי אמת הן וממילא אזדא לה קושית תוס' מעל רש"י וק"ל.

לפ"ז י"ל בזה היא הפלוגתא בין ת"ק ורשב"ג (חולין ד.) דת"ק ס"ל גירי אריות הן ולכך ס"ל דכתיבו לחוד מהני דלענין זה הוין גירי רק דגירי אריות הן במאי דאחזיקו ולא כתיבי ורשב"ג ס"ל דגירי אמת הן אף במאי דאחזיקו ולא כתיבי וכבר הוכיחו תוס' (עירובין ס"ב ריש ע"א) דרשב"ג ס"ל גירי אמת הן אמור מעתה מה דקאמר התלמודא קסבר רב אשי כותים גירי אריות הן היינו כת"ק דרשב"ג דס"ל בשחיטה לא מהני דאחזיק ולא כתוב היא ולא מהני למ"ד גירי אריות הן רק לענין כתיבי ולא אחזוק הם גרים גמורי' ונסתלקה ראיות הש"ך להרמב"ם ודו"ק.

ובזה תירצתי קושית הרשב"א בחדושיו (גיטין יו"ד סוף ע"א) אמאי לא משני הש"ס לעולם רשב"ג היא ובדלא אחזיק וכגון דחתים ישראל לבסוף דאפי' לרשב"ג איכא לאכשורי נמי אע"ג דלא אחזיק מה"ט דאי לאו דכותי חבר הוא לא מחתים מקמי' ומעדותו של זה נתכשר הכותי עייש"ה לפמ"ש א"ש לכך לא משני לעולם כרשב"ג אחרי שרשב"ג ס"ל גרי אמת הן וסתם גמרא בכל דוכתי היינו רב אשי כמ"ש תוס' (ב' עיב) ורב אשי לשטתי ס"ל כותים גירי אריות הן משא"כ רבא (גיטין שם ע"ב) לטעמי' אזיל דס"ל (חולין ג:) דכותי' גירי אמת הן כרשב"ג ומהני אחזוק אף דלא כתוב ואוקי שפיר שם בגיטין כרשב"ג.

צל"ע הנה מצינו כמה משניות שסתם התנא כמ"ד גירי אמת הן (ברכות פ"ז משנה א') אכל דמאי כו' והכתי מזמנין עליהם (ועיין בפי' הרע"ב שם) ועיי"ש (בגמרא מ"ז ע"ב) ועיין (שם פ"ח סוף משנה ח') ועיין (דמאי פה משנה ט') ועיין (כתובות פ"ג משנה א') ועל הכותית עיי"ש לשטת תוס' ועיין (נדה נו:) א"כ מה גם דרב אשי לעצמו ס"ל כותים גרי אריות הן מ"מ ה"ל לאוקומי התם מתני' בכותי כאביי ורבא אחרי דרבי סתם כמה משניות כמ"ד גירי אמת הן ויש ליישב.

ועיין (חולין ד.) תוספות זה מצות כותי כו' כדאמר בפדר"א כו' עכ"ל וכן הוא (גיטין י.) ועיין (קדושין עו.) והנה לשטת רש"י (חולין ה:) ד"ה ר"ג כו' לאחר שנשנית משנתינו כו' עכ"ל א"כ כשנישנית ברייתא זו דת"ק ורשב"ג עדיין לא גזרו על שחיטתן גם בעת ההיא לא גזרו על פתן אמנם תוס' לשטתייהו דס"ל בעת ר"ג דיבנה גזרו על שחיטתן טרם אשר חבר ר' המשניות ויפה הקשו לשטייהו אבל אפשר ליישב קושייתם הנה בעלמא פליגי תנאי אם כותים ג"א או גירי אמת סנהדרין (פה:) רצה לתרץ שתי ברייתות עיי"ש ועיין (ב"ק ל"ח ע"ב ובנדה נ"ו ע"ב ובקדושין ע"ה ע"ב וע"ו ע"א) ועיקר פלוגתייהו כתב תוס' על אותן שנתגיירו אח"כ מ"ס נתגיירו לגמרי ומ"ס לא נתגיירו לגמרי (כמו שהבאותי דבריהם לעיל) וכבר הוכיחו תוס' (עירובין סב.) דרשב"ג דאמר כל מצות שהחזיקו כו' ס"ל גירי אמת הן וכן מוכח דת"ק ס"ל וא"כ פתן מותרת לאחר שנתגיירו ומה שגזרו בפדר"א על פתן היינו לאחר שחזרו לסורן וכ"מ בהריטב"א וכן ר"מ דגזר על יינם (חולין ו.) ור"מ ס"ל להדיא (נדה נו:) דגירי אמת הן ואפ"ה אח"ז משום דמות יונה ור"מ חייש למעוטה וגזר על כלה וכן צ"ל אליבא דר"א דבפדר"א גזרו על הפתן ומצת כותי אוסר משום שאין בקיאין כו' משמע אלו היו בקיאין הי' מותר דגירי אמת הן וקשויא דר"א אדר"א ע"כ פדר"א מיירי לאחר שחזרו לסורן וכן נראה מהרמב"ם פי' המשניות (והבאיתי לשונו לעיל) ועיין היטיב (מ"ש התוספות י"ט פ"ח דשביעית משלה יו"ד) ויתר הדברים המה בחדושי חולין וכעת לא אוכל לסדרם עד אחר פעם אי"ה בלי נדר כאשר אשנה פרק זה עם תלמידי יצ"ו כתבתי פה פראג ג' יו"ד כסלו תקמב"ל. הק' אלעזר פלעקלס.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >