תרומת הדשן/א/לח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תרומת הדשןTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png לח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה לח שכח על הניסים בברכת המזון ולא נזכר עד שחתם בברכת הודאה. אבל עדיין לא חתם בבונה ירושלים חוזר הוא בשביל על הניסים או לאו:

תשובה יראה דאינו חוזר אפי' בכה"ג וכ"ש אם כבר חתם גם בבונה ירושלים ואע"ג דכתב במרדכי פ' במה מדליקין וכן בהגה"ה במיימון בשם ראבי"ה דמייתי מירושלמי דאם שכח יעלה ויבא בברכת המזון בר"ח אינו חוזר אבל בשבת ופורים וחנוכה שא"א לו בלא אכילה חוזר ואע"ג דתלמיד דידן מסיק דהזכרה בבהמ"ז חנוכה ופורים רשות הוא ולא חובה כיון דנהוג עלמא להזכיר וגם בירך אדעתא דהזכרתה שווייה עליה כחובה וחוזר כדפסיק בה"ג כעין זה על תפילת ערבית ע"כ מ"מ כמדומה לי שרבים לא היו תופסים דברי ראבי"ה הללו עיקר אלא כמו שכ' הרמב"ם בסדיא דאין מחזירין וכן כ' א"ז וכן בטור א"ח ושמעתי מיישבין הירושלמי דר"ל בשבת דחנוכה ופורים ואשמועינן הואיל דלא סגי דלא אכל פת בשביל השבת חוזר נמי בשל חנוכה ופורים דיום שנתחייב באכילה הוא ואהא נמי יש להקל דהא איתא במרדכי בההיא פירקא וכן בפרק ג' שאכלו דסברי מקצת הגאונים שאם שכח של ר"ח בבהמ"ז בשבת אינו חוזר משום דחיוב האכילה אינה בשביל ר"ח וא"כ תקשה לדידהו הירושלמי דלעיל דע"כ לית להו האי סברא אי ר"ל כמו שכתבתי בין כך ובין כך דברי ראבי"ה נדחים דאיהו סבר אפי' בחול בחנוכה ופורים חוזר כדמייתי ראייה מהגמ' ותו אית לן למימר דהנהו דברי ראבי"ה ליכא למיזל בתרייהו דסמך ראייתו אפסק דה"ג וכתב בהגה"ה במיימוני דלא קי"ל כההיא פסק דה"ג ואף כי קצת הם דברי תמוהים לעשות הטפל עיקר דבתפלה מסיק תלמודא דחובה להזכיר של חנוכה ופורים ואעפ"כ אמרינן התם דאין מחזירין אותו ובהמ"ז מסיק דרשות הוא להזכיר ואיך יתכן שיהא חוזר בה טפי מבתפלה וכיון דהכי הוא אפי' כשנזכר קודם חתימת בונה ירושלים אינו חוזר ואע"ג דפסק ר"ת דאפי' בדבר שאמרו חכמים אין מחזירים אותו אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר וכתב בסמ"ק דיש לפסוק כפסק ר"ת וכדעבד עובדא הכי וכן כתבו התוס' שילהי פ' תפילת השחר ממש דעמא דבר בהא כר"ת ובבהמ"ז נמי. כל זמן שלא סיים ג' ברכות הוי כלא עקר רגליו כדמוכח באשירי פ' ג' שאכלו לענין ל"ש אלא שלא התחיל בהטוב והמטיב כו' מ"מ לא דמי לפסק ר"ת דהתם לא קאי אלא אהנהו דחייבו חכמים להזכיר לכתחלה ונהי נמי דאמרו דאין מחזירין אם שכח סבר ר"ת דהך לישנא דאין מחזירים משמע דוקא לאחר שעקר רגליו דאז מיקרי חזרה ולאידך טעמא נמי דמפרש סברת ר"ת דהכי פירש דאין מחזירים אותן אין חובה להחזירו אבל אם ירצה יחזור הני טעמי לא שייכי אלא אמילי דמפרש תלמודא עלייהו ואם לא אמר אין מחזירים אותו דנוכל לומר לא פטרוהו חכמים אלא אמידי דמיקרי חזרה ולאידך טעמא מחובה אבל הזכרת חנוכה ופורים בבהמ"ז דלא חייבו חכמים אפי' לכתחילה להזכיר ולא אמרו עליו האי לישנא דאם לא אמר אין מחזירים אותו דנוכל לומר אין מחזירים לאחר שעקר רגליו אבל קודם שעקר רגליו מחזירים וכן לאידך טעמא י"ל דר"ת מודה בהך מילתא דאין רשאי לחזור ולברך ברכה לבטלה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון