תפארת ישראל - יכין/תענית/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - יכין ‏ תענית ג

(א) סדר תעניות אלו האמור
בפרק א' מ"ה ו' ז':

(ב) ברביעה ראשונה
ר"ל זה דוקא שלא ירדו גשמים עד י"ז בחשון [כפ"א מ"ד]:

(ג) אבל צמחים ששנו
שצמחו ונשתנו והתחילו להתקלקל:

(ד) מתריעין עליהם מיד
בתענית הראשון, דבעצירת גשמים אין הזמן בהול, דשמא ירדו עוד. משא"כ אם יפסדו הצמחים א"א שיתוקנו אח"כ וכן בפסקו גשמים מ' יום כבר השריש הזרע ויתקלקל:

(ה) וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהם מיד מפני שהיא מכת בצורת
ר"ל במניעת גשם ראשון, אין רק חשש בצורת, אבל הכא יהיה על ידי זה ודאי בצורת, דמקצתן רעבים [כפ"ה דאבות]. והיינו אותן ששדותיהן קרקע יבשה:

(ו) אבל לא ירדו לאילן
שירדו בנחת דאז מועיל לעשבים ולא לאילנות, שמלבלבין כבר השתא ויתיבשו:

(ז) לאילן ולא לצמחים
שירדו בכח דאז אינו מועיל לצמחים:

(ח) אבל לא לבורות לשיחין ולמערות
לשתות בהן ולכבס בהן. וכגון שירדו בנחת ובכח, ולא הרבה:

(ט) אותה העיר מתענה ומתרעת
סתם מתריעין בכל מכילתן, ר"ל מתענים ותוקעין בשופרות בתפלה מיד, כלעיל. רק הכא מפרש כן, מדפליג ר"ע:

(י) וכל סביבותיה מתענות
שהעיר שנעצרו סביבה גשמים, תקנה מאחרות ויהיה רעב עי"ז:

(יא) רבי עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות
והלכה כת"ק [תקע"ו]:

(יב) וכן עיר שיש בה דבר
אפילו רק בחזירים. משום דמעיהם כאדם:

(יג) או מפולת
שע"י הרעדת ארץ נופלים הכתלים הבריאים [ערדבעבען]:

(יד) עיר המוציאה חמש מאות רגלי
חוץ מזקנים, קטנים, נשים [וסי' זקן] ואף דרק בילדותה שכיח מיתה גבה מדמסתכנת בעיבור ולידה ובשפע דמה, [כתוס' כתובות דפ"ג ב'], אפ"ה גם אח"כ, אף קודם שהוזקנה, כבר הוחלשה מימי נעוריה, ושכיחה מיתה גבה טפי מבאחר. וכן מוכח מש"ס התם ודו"ק:

(טו) ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים
מת א' בכל יום:

(טז) פחות מכאן
ר"ל פחות מג' מתים, שיצאו רק ב' בג' ימים, או אפילו פחות מהימים שיצאו ג' בב' ימים, דזהו רק מקרה:

(יז) אין זה דבר
ובחולאים א"צ שיחלו כשיעור דמתניתין. ובדבר קיי"ל דאין מתענין כלל. משום שנשתנית הטבע והתענית מזיק בשעת הדבר [שם] [ועי' לקמן סי' לו]:

(יח) על אלו מתריעין
בשופר ותענית:

(יט) בכל מקום
אפילו במקום הרחוק מאד מהצער, ורק באותה מלכות:

(כ) על השדפון
כשמצוי סער המריק הזרע מהשבולת:

(כא) ועל הירקון
שהשבולות מלבינן ע"י חמימותה [ומ"ש הר"ב דמיירי באדם, דוחין אחמ"כ, דאיך מפסיק תנא בירקון בין שדפון לארבה דשניהן בתבואה]:

(כב) על הארבה ועל החסיל
מיני [היישרעקקען] הן:

(כג) ועל החיה רעה
שנראית ביום בעיר:

(כד) ועל החרב
חיל העובר, אפילו של שלום:

(כה) מתריעין עליה מפני שהיא מכה מהלכת
צרה שהיא אחת מאלה מתפשטת מהר לכל מקום, וגם מתגדלת בסופו יותר מבתחלתה:

(כו) מעשה שירדו זקנים
מהסנהדרין:

(כז) מירושלם לעריהם וגזרו תענית
ר"ל כדי לגזור תענית:

(כח) על שנראה כמלא פי תנור שדפון
שנשדפה תבואה כשיעור לעשות פת גדול כמו מלא פי תנור:

(כט) באשקלון
עיר בארץ פלשתים:

(ל) אלא על שנראה
וטעם כולהו. דחיישינן שתתפשט טפי:

(לא) על אלו מתריעין בשבת
בתחינות אפילו בשבת. אבל אין תוקעין גם אין מתענין עליהן אפילו בחול. וה"ה דשרי לומר י"ג מדות בשבת עבור חולה [מג"א קי"ז], וכ"כ שרי לברך חולה מסוכן או מקשה לילד בשבת [מג"א רפ"ח. ורט"ז חולק]:

(לב) ועל הספינה המטרפת בים
שהסער טורפה אילך ואילך וקרובה להשתבר:

(לג) רבי יוסי אומר לעזרה
צועקין שיבואו בני אדם לעזרם. [ונ"ל דקמ"ל דשרי אפילו לצאת חוץ לתחום לכנס בני אדם]:

(לד) ולא לצעקה
שאין אומרים תחינות בשבת, שאין תפלתינו בטוחה כל כך שתועיל. וקיי"ל כת"ק:

(לה) אומר אף על הדבר
מתריעין בשבת:

(לו) ולא הודו לו חכמים
דס"ל דאין מתריעין על הדבר כלל. ונ"ל דטעמיה משום בעיתותא דע"י חרדת ההתרעה אפשר שיתרבה הדבר ח"ו, והרי מה"ט י"א שאין מתאבלין בשעת הדבר [כי"ד ססי' שע"ד]. ופליגי חכמים את"ק ואר"ע לעיל משנה ד':

(לז) על כל צרה שלא תבא על הצבור
בין צרת הגוף, כחולי וכדומה, או צרת הממון, כגזירת מסים וכדומה, או צרת הנשמה שגזרו ח"ו לבטל שום מצוה [תקע"ו]:

(לח) מתריעין עליהן
בתענית ותפלה ושופרות [כרפ"ב לעיל. ומג"א תמה למה לא נהגו כך האידנא]:

(לט) חוץ מרוב גשמים
שאין מתפללין על רוב טובה. ודוקא אם הם רק טורח לאדם. אבל במזיק לתבואה מתפללין על כך, יחיד וש"ץ בשומע תפלה [כמבואר בתקע"ז]. אבל בעצירת גשמים, רק יחיד מתפלל בשומע תפלה, וש"ץ כלל כלל לא [רט"ז קי"ז]:

(מ) אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים
שהיו של טיט ומטולטלין, ועמדו להתיבש. ואמר כך משום שקודם פסח היה:

(מא) בשביל שלא ימוקו
במי הגשמים:

(מב) התפלל ולא ירדו גשמים
נענש על שהבטיח מתחלה שתועיל תפלתו:

(מג) מה עשה עג עוגה
עשה גומא עגולה סביבו [ודלא כר"ב. ועי' מ"ק ד"ד]. ועשה כן להראות צערו שהוא כיושב בבית אסורין:

(מד) שאני כבן בית לפניך
התנצל בכך על שהבטיחם שתועיל תפלתו:

(מה) התחילו לירד בזעף אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון כרכה ונדבה
בעין יפה. וכל זה היה מדרצה הקב"ה להגדיל כבודו שרצון יראיו יעשה וגם מדלא היה דורו דומה יפה:

(מו) אמר להן צאו וראו אם נמחת אבן הטועים
אבן גבוה מאוד שבירושלים שמכריזין עליה אבידות. ור"ל כמו שהאבן אינו נמוח, כמו כן אי אפשר להתפלל על רוב טובה:

(מז) שלח לו שמעון בן שטח
שהיה אב ב"ד [כחגיגה פ"ב מ"ב]:

(מח) אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי
שאילו נשבע אדם כאליהו שלא ירדו גשמים, ואתה נשבעת שירדו, נמצא ממ"נ שם שמים מתחלל ח"ו. דאילו אליהו לכבוד שמים עשה מה שעשה, משא"כ אתה משום צורך בשר ודם עשית:

(מט) שאתה מתחטא
כך נקרא ילד בלשון ארמי, מחטיי. ור"ל אתה עושה א"ע כתינוק רך ששאל מאביו אף שלא כהוגן:

(נ) היו מתענין
ר"ל שכבר קבלו עליהן מבערב להתענות:

(נא) קודם הנץ החמה לא ישלימו
ודוקא בצבור דאיכא למימר לב ב"ד מתנה שכשירדו גשמים לא יתענו. אבל יחיד שמתענה על צרה ועברה, על החולה ונתרפא, מתענה ומשלים [כתענית ד"י ע"ב]:

(נב) לאחר הנץ החמה ישלימו
מדלא ניתן להם בפנים יפות, רק עד שהצטערו:

(נג) ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול
כ"ו כל"ח. והכי קיי"ל. ומתחילין שיר המעלות הנה ברכו וגו', ואומר מעלה נשיאים וגו', ואח"כ הלל הגדול. ומסיימים אח"כ מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה וכו'. והא דאכלו ושתו תחלה. ה"ט משום דאין אומרים הלל הגדול דרך שיר והודיה, רק בנפש שבעה [תקע"ה י"א ותקפ"ד א']. [ועי' תוס' כאן שכ' דכשאומרין אותו בשעת תפלה, לא יאמרוהו רק בכרס מלאה. ונ"ל דכוונתם, כשהתפללו על דבר מה ונענו]:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.