תפארת ישראל - יכין/זבחים/ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - יכין ‏ זבחים ט

(א) המזבח מקדש את הראוי לו
ופליגי תנאי לקמן במתני' בפירושא מאי ניהו ראוי לו:

(ב) כל הראוי לאשים
כל שדינו להקריבו באש המזבח, דהיינו אמורי הקרבנות, אף שנפסלו אם עלו יקריבום:

(ג) היא העולה על מוקדה על המזבח
מלת היא ר"ל בהווייתו יהא, וה"ק קרא, אימתי יהיה בהווייתו שכשעלה לא ירד, דבר שהוא למוקד:

(ד) אם עלה לא ירד
אבל דם פסול, או נסכים פסולים, אף בעלו ירדו:

(ה) רבן גמליאל אומר כל הראוי למזבח
אפי' דם ונסכים שנפסלו:

(ו) אף כל דבר שהוא ראוי למזבח אם עלה לא ירד
נ"ל דדריש הכי מדכתיב על מוקדה על מזבח, והיינו בין על מוקדה בין על מזבח ולאפוקי קומץ שלא נתקדש בכלי, אף שהמנחה נתקדשה בכלי, עכ"פ לא נתקדש בזה חלק המזבח בבירור:

(ז) אין בין דברי רבן גמליאל לדברי רבי יהושע אלא הדם והנסכים
שראויין למזבח ואינן ראויין לאישים:

(ח) שרבן גמליאל אומר לא ירדו
והיינו דבהעלה דם חטאת פסולה, יזרקו שם למעלה מחוט, ואם היה דם עולה פסולה, ע"כ שיורידו ויזרקהו למטה מהחוט. ונ"ל דפלוגתא זו לא תליה כלל בפלוגתא דספ"ח לעניין רצוי ציץ ודוק:

(ט) רבי שמעון אומר
בין שהזבח וכו':

(י) והנסכים פסולים
או שהנסכים וכו':

(יא) הנסכים כשרין והזבח פסול
ר"ל או שהנסכים כשרין מפסול עצמן. דהרי עכ"פ נפסלו ע"י שנפסל הזבח:

(יב) הזבח לא ירד והנסכים ירדו
כיון שאינן באין בגלל עצמן, ולהכי אינו דומיא דעולה. אבל נסכים שבאו בפ"ע לא ירדו, מדהוו דומיא דעולה, ולר"ג בין כך או כך לא ירדו מדחזו למזבח. ולר' יהושע בין כך או כך ירדו, מדלא חזו לאישים, והכי קיי"ל [פ"ג מפסוהמ"ק]:

(יג) הלן
ר"ל בין דם או אימורין שלנו לילה אחת חוץ למזבח:

(יד) וחוץ למקומו
כפ"ב מ"ב:

(טו) וזרקו את דמו
ה"ה בהוליכו פסולי' הדם ואו או קתני, רק תנא תחלת וסוף עבודה שבדם נקט [כך כ' רתוי"ט הכא והר"ב ריש מעילה. וק"ל לפי מה דקי"ל כר' יוחנן בש"ס [דפ"ז א] דכלי שרת מקדשי הדם אפי' לקרב [כרמב"ם פ"ג מפסהמ"ק] א"כ דוקא בקבלו פסולין וגם זרקו דמו, אבל בקבלו פסולים וזרקו כשרים אפילו לכתחילה יעלה, וכדקאמר בש"ס להדיא, וצ"ע]. וכ"ש פסח וחטאת ששחטן שלא לשמן [כפ"א מ"א], והנתנין למטה שנתנן למעלה. [כפ"ב מ"א] ועוד טובא, דאע"ג דתני אלו וכו' ואלו וכו'. אפ"ה תני ושייר:

(טז) אם עלתה תרד
דכתיב זאת, היא, העולה, הרי אלו ג' מיעוטין, למעט ג' אלו שבעלו ירדו, דמסתבר דהנך ג' ממעט, מדנפסלו לפני זריקה, וגם משום דבהנך לא מצינו להם שום זמן ומקום ואופן שיהיה כשרים [עש"ס]:

(יז) לא היה פסולו בקדש אין הקדש מקבלו
דלר"ש ליכא רק חד מיעוטא דזאת, למעוטי דבר שלא נפסל בקודש. והלכה כר"י:

(יח) הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן והמחיר והכלאים והטרפה והיוצא דופן
כולהו מפורשים לעיל פ"ח מ"א:

(יט) רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין
בעלו לא ירדו. ודוקא בדוק שבעין, ר"ל שעור כסה בבת עינו, דבכה"ג מדכשר בעופות לכתחילה, בבהמה עכ"פ בדיעבד כשעלו לא ירדו, אבל מחוסר אבר, אפילו בעלה ירד:

(כ) דוחה היה אבא את בעלי מומין מעל גבי המזבח
ר"ל דחה אותן כלאחר יד, ולא הורידן בפרהסיא דרך בזיון וכן הלכה:

(כא) כשם שאם עלו לא ירדו
הנך פסולין דתני בהו הכי:

(כב) כך אם ירדו
לאחר שעלו:

(כג) וכולן שעלו חיים לראש המזבח ירדו
אפילו לר"ע [במ"ג], עכ"פ אין המזבח מקדש בעלי מום חיין:

(כד) עולה
תמימה:

(כה) שעלתה חיה לראש המזבח תרד
דאע"ג דמדאורייתא מותר לשחטה שם לכתחילה, מדרבנן אסור [כלעיל רפ"ו]. ונקט עולה דקמ"ל דמותר להפשיטה שם:

(כו) שחטה בראש המזבח יפשיט וינתח במקומה
אבל מוריד הקרביים למטה ומנקן וחוזר ומעלן:

(כז) ואלו אם עלו ירדו
אפילו הן כשרים תמימים וטהורים:

(כח) ושירי מנחות
דכולהו לאכילה ולא להקרבה עומדים:

(כט) והקטרת
אינו ראוי למזבח החיצון. מיהו מזבח פנימי מקדש אפילו אינן ראויין לו. [ולכאורה היה נ"ל דעכ"פ לא יקטירום שם רק במזבח החיצון, דהרי כתיב בי' לא תעלה עליו קטורת זרה, ואי"ל דהעשה של כל הנוגע במזבח יקדש דחי הל"ת. ליתא, דהרי אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש [כזבחים דצ"ז ב']: ותו הרי ליכא עשה רק להקריבו ולא במזבח פנימי שאינו מקומו, ותו הרי בש"ס [דכ"ז ב'] מדמי מזבח פנימי לכלי שרת, והרי כלי שרת מקדש ג"כ להקריבו במזבח החיצון. אבל מה אעשה, והרמב"ם [פ"ג הי"ח מפהמ"ק] כתב בפירוש לא ירדו' משמע שיקריב שם]:

(ל) הצמר
הצמר גרסינן בלא ויו, דהתחלת בבא אחריתא הוא. ואכולה הך בבא קאמר בסוף, בזמן שהן מחוברין אבל בהנך דרישא אין בהן דין דמחוברין:

(לא) שבראשי כבשים
בראש עולה מיירי, שאינו בכלל הפשט:

(לב) וכולם שפקעו מעל גבי המזבח
בין פסולין שעלו, בין עצמות וגידין ודכוותייהו שהעלן כשהן מחוברין ואח"כ פקעו וקפצו מתוך אש המזבח ונפלו לארץ:

(לג) לא יחזיר
א"צ להחזירן:

(לד) אברים שפקעו מעל גבי המזבח
אי בשרם ניכר, אפילו אחר חצות יחזיר. ואי כבר נשרף הבשר שעל האבר ונעשה גחלת, אפילו קודם חצות א"צ להחזיר, אבל מיירי הכא שנתקשה הבשר באש ונעשה כעץ יבש, ונשרף רק פניו העליון ולא נעשה עדיין פחם:

(לה) ומועלין בהן
דאכתי לחם מזבח נינהו:

(לו) ואין מועלין בהן
דמדנתעכלו קצת אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו:

(לז) כלי הלח מקדשין את הלח
בקבל בהן דם יין ושמן ומים:

(לח) ומדות היבש
שמודדין בהן סולת וקטורת. [ונ"ל דלהכי בלח נקט כלי, וביבש נקט מדה. משום דבלח איכא דם שאינו מתקבל במדה רק כפי שהוא, משא"כ יבש אינו מתקבל רק במדה, דאפילו קטורת היה לו מדה בכל יום משקל ק' דינרין [ככריתות ד"ו ויומא מ"ג ב']:

(לט) מקדשות את היבש
לסולת וקטורת:

(מ) כלי הקדש שנקבו אם עושים הם מעין מלאכתן שהיו עושין והם שלמים
ר"ל שעושין עדיין השתא מלאכתן שעשו כשהיו שלימין:

(מא) אין מקדשים
מיהו כל כלי שנתנקב או סכין שנפגם או בגדי כהונה שנתלכלכו, אין מתקנין אותן עוד, אלא הכלי מתיכו מחדש, והבגדים עושין מהן פתילות למנורה ולשמחת בית השואבה, דאין עניות במקום עשירות [והא דשלחו לתקן המכתשת שבמקדש מימות משה [כערכין ד"י ע"ב]. י"ל דהתם בלא נתקדשה מיירי [כך כ' תוס' שבועות ?"א א', ד"ה מכל], א"נ התם מיירי שכשהיתה שבורה עדיין ראויי' למלאכתה הראשונה א"נ דהתם מדהיתה מפוטמת ביותר, היינו נמי עשירותה כשיתקנוה, וכמו שלא נשתנו דלתות נקנור להעשות של זהב [כיומא ל"ח א'], דחשיבות זכרון הנס שהיה בהן עדיף טפי מחשיבות הזהב]. ומזבח שנפגם אבן מאבניו כחגירת צפורן, או סיד שעל גבן כשיעור טפח [חולין י"ח א'], אז כל הקדשים השחוטים שהיו שם בשעה שנפגם, שלא נזרק דמן עדיין, נפסלו, ואפילו אותן שכבר נזרק דמן, או שירי מנחה, כולן אינן נאכלין בשעה שהמזבח פגום עד שיתקנוהו [רמב"ם פ"ג מפסהמ"ק, והר"ב קיצר יותר מהראוי]. מיהו קרבנות חיים שבעזרה אינן נפסלין, דבעלי חיים אינן נדחין:

(מב) וכולן אין מקדשים אלא בקדש
ר"ל תוך העזרה:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.