תפארת ישראל - בועז/שבת/יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ שבת יב

(א) וכ"כ הר"ב וכ' עלה הגאון מהו' עקיבא שליט"א וז"ל וכ"כ רש"י ותמהני מנ"ל הא. הרי מדתני בברייתא רק שש. שהוא תיבה. אבל אא דאינו תיבה כלל לא. רק דהש"ס ר"ל דר"ש מחייב גם בזה. ומדדחי לה בסוף לא מצאנו מאן דמחייב באא. וכ"כ הה"מ פי"א. דרמב"ם ס"ל באא פטור ודוחק לומר דמתני' משום דסתמא תני "משם אחד" משמע דבכל ענין חייב. וצ"ע. ענא גדי מסנקא הנה רש"י ור"ן ור"ב כל הנביאים פה א' פי' דשם א' דמתני' ר"ל ב' אלפין. ולכן ראוי לנו להדחק כסומכוס לפנים ולפני ולפנים לקיים דברי רבותינו אשר מימיהם אנו שותים ושמותיהן אנו מזכירין לברכה. ומצאתי דאתי לידי משמע מוציא מיד משמע. שתורת אמת היתה בפיהם. מדאמרינן לעיל (שבת ע"ה ב') כ' אות א' גדולה כשתים פטור. משמע ודאי ברור דהא ב' אותיות שוות ממש אף שאינן תיבה א'. חייב. דאל"כ לאשמעינן רבותא טפי. וכן בדין. דהרי הא דפטור באות א' גדולה. הוא משום דלא הוה דומיא דמשכן שהיו כותבין ב' אותיות א' בקרש זה וא' בקרש שבצדו כדי לזווגן כמ"ש רש"י התם (בד"ה כתב). וכדי לזווגן. מסתמא כתבו ב' אותיות דומות. וא"כ ע"כ ליכא מאן דס"ל כן רק ת"ק דמתני' דידן. והא דקאמר משם א'. היינו אא. דחי נימא דת"ק דמתני' כר' יודא דברייתא ס"ל. ורק בשש. תת. מחייב. א"כ סוגי' דאות אחת גדולה כב'. דמשמע מנה דבב' אלפין חייב. אמאן תרמיי'. ותו נ"ל. דמסוגיין גופא נמי יש להוכיח דת"ק דמתני' בב' אלפין מחייב. דאי נימא דת"ק דמתני' כר' יודא דברייתא ס"ל. ודוקא בשש תת מחייב. א"כ מה מקשה ר' יודא אדר' יודא לחוד. הו"ל להקשות גם ת"ק את"ק אהדדי. והכי הול"ל. והא איפכא שמעינן להו. דת"ק דברייתא ס"ל כר' יודא דמתני'. ור' יודא דברייתא ס"ל כת"ק דמתני'. אלא ודאי ת"ק דמתני' ור' יודא דברייתא רחוקים זמ"ז כממזרח למערב. דר' יודא דברייתא ס"ל דוקא בשש תת חייב. ות"ק דברייתא ס"ל דוקא בשם משמואל חייב. ות"ק דמתני' מדנקט סתמא "משם אחד". משמע ודאי דס"ל דאפילו בכתב אא נמי מחייב. וכן מוכח בירושלמי הכא. וז"ל. בכל לשון אפי' אלף אלפא. משמע ודאי כ"ש אלף אלף דחייב. מיהו אנן כר' יודא דברייתא קיי"ל (כרמב"ם פי"א משבת). וטעמי' נ"ל. דאע"ג דר' יודא ור' יוסי הלכה כר' יוסי (כעירובין דמ"ו ב'). ומלבד זה הרי ר' יוסי נמוקו עמו (כגיטין דס"ז א') עכ"פ היינו נגד יחיד. ולא נגד רבים (כרתוי"ט פ"ה דמע"ש מ"ב). וכן כ' ג"כ הר"ן (נדרים דפ"א א ) ע"ש. א"כ הכא כולהו תנאי דמתני' ודברייתא פליגי עליה דר' יוסי דסגי בב' רשימות בעלמא. ולהכי לא קיי"ל כוותי'. וגם כר' יודא דמתני' אי אפשר דקיי"ל. מדס"ל סתום ועשאו פתוח כשר. וכדקאמר בש"ס. וזו אינה הלכה. א"כ לא נשאר לן רק ת"ק דסתם מתני' דהוא ר"מ (כסנהדרין דפ"ו א') דס"ל באא נמי מחייב. ור' יודא דברייתא דס"ל דוקא בשש תת מחייב. ור"מ ור' יודא הלכה כר' יודא (כעירובין דמ"ו ב' הנ"ל):

(ב) וכ"כ רתוי"ט וכ' עלה הגאון מהו' עקיבא שליט"א. וז"ל וק"ל הא אינו מתקיים במקום אחר. דבכותב שם במם פתוח א"א לקיימו לתיבה שלימה. ואינו דומה לאורג ב' חוטין מבגד גדול. דמתקיים במקום אחר. ברוצה לארוג רק ב' חוטין. ודמי לזה גד מגדיאל. ואף דאמרי' בסוגין דר' יודא ס"ל סתם ועשאו פתוח כשר. הרי אנן לא קיי"ל כן. וצ"ע. ותו ק"ל למ"ש הרמב"ם וז"ל ויארוג כל השבת ויהיה פטור. משמע דלמדין כן מסברא. והוא תמוה. דבברייתא ילפינן כן רק מקרא דמאחת מהנה. ועל התוי"ט קשה דסיים ומבואר בברייתא. לא הבנתי. דאי אגוף הדין. הא מבואר במתני' שם קטן משם גדול. ואי על טעם הרמב"ם. הרי בברייתא לא נזכר טעם זה. רק דיליף מקרא וצ"ע. עכלה"ט. אמרה פורצידא דתותי קלא במימי דלה דלה. הנה בקו' הראשונה מריסי עיני הגאון ניכר דלאו אדר' יודא מקשי. דהרי לר' יודא ודאי מתקיים במק"א. דהרי ס"ל סתומה שעשאה פתוחה כשירה. אע"כ דהגאון לא הקשה רק אתוי"ט שכ' בשם הרמב"ם אמלתא דר"י. וז"ל וזה הדבר אמת. והי' סבור הגאון דאשם משמעון קאי. וע"ז מקשה הרי אין האמת כדברי ר"י. דהרי קיי"ל סתומה שעשאה פתוחה פסול. נמצא שאינו מתקיים במק"א. ולפעד"נ דמ"ש הרמב"ם וזה אמת. לא קאי אפתוחה וסתומה. רק על מ"ש ר"י דא"צ שיכתוב כל המלה. ועלה קאמר וזה אמת. דבהא קיי"ל כוותי' דר"י. ולא זו בלבד בהא דכתיבה. אלא בכל המלאכות. במתכוון לעשות מלאכה גדולה ועשה רק קצת ממנה חייב (כרמב"ם פ"א משבת הי"ד). ובאמת לכאורה יש לתמוה במה דקאמר הש"ס (לעיל דצ"ז ב') בס"ד דהתכוון לזרוק ח' וזרק ד' חייב. דהיינו שם משמעון ע"כ. וק' הרי בשם משמעון חייב רק משום דס"ל לר"י דסתומות שעשאן פתוחות כשר. אבל לדידן דקיי"ל סתומות ועשאן פתוחות פסול. א"כ בשם משמעון פטור. וכן יש לתמוה במ"ש המ"מ (פ"ח משבת הי"ב) בשם הראב"ד. דבשם משמעון חייב. ע"ש. אמנם לפעד"נ דרק לסימנא בעלמא נקטו הש"ס וגם הראב"ד שם משמעון. אבל באמת הכוונה על סוף דברי ר"י. נח מנחור גד מגדיאל. דבהנך דכוותיי' קיי"ל כוותי' דר"י וכמש"ל. וכן דרך הש"ס בכמה דוכתי. כמ"ש תוס' (כתובות ד"מ ע"א ד"ה כגון מילה ע"ש). ומה שהקשה הגאון תו. דמדברי הרמב"ם משמע דמכח הסברא אמרי' דאף שנתכוון לארוג כל הבגד חייב כשארג ב' חוטין. והקשה הרי בש"ס יליף לה מקרא מאחת מהנה. על זה אשיב לא ידענא מי הגיד לו להגאון נ"י שהרמב"ם אומר זה מכח סברא. והרי אפשר שפיר לומר דמ"ש הרמב"ם בסוף דבריו וז"ל. "וזה שקר" ר"ל מטעם דכתיב מאחת מהנה. וגם בל"ז אצטריך קרא ואצטריך סברא. דאל"כ למה בארג ב' חוטין מבגד גדול חייב. ובנתכוון לזרוק ח' וזרק ד' פטור. אע"כ משום דמסתבר הכי והכי (כשבת דצ"ז ב'). ואין למדין מאחת מהנה רק מה דמסתבר למילף מינה. ואף דלרמב"ם (פי"ג משבת הכ"א) בנתכוון לזרוק ח' וזרק ד' באמת ג"כ חייב משום שהי' לרמב"ם גי' אחרת בש"ס שם. וכמ"ש המ"מ שם. עכ"פ הרי יש בש"ס פלוגתא בדרשא דמאחת מהנה. דלת"ק אתא למעוטי שא"צ לכתוב כל השם. ולר"ש ממעט קרא דא"צ שיארג כל הבגד. ולר' יוסי אתא קרא למימר דפעמים שחייב אחת על הנה. דהיינו על כל המלאכות. ופעמים חייב אחת על כל א' וא'. וכל מ"ד מה דמסתבר לי' דריש. וא"כ יפה כתב הרמב"ם דאנן קיי"ל כהך מ"ד דמסתבר לי' שא"צ שיעשה כל מה שהתכוון. וא"כ ננפח בידן דאזלה לה גם קו' השלישית של הגאון לרתוי"ט דיפה כ' רתוי"ט דכדברי הרמב"ם מבואר בברייתא. ר"ל דבברייתא מבואר מאיזה קרא ילפינן הך סברא שכ' הרמב"ם:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.