תפארת ישראל - בועז/פאה/ח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


תפארת ישראל - בועזTriangleArrow-Left.png פאה TriangleArrow-Left.png ח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה


מפרשי הפרק
שנדפסו על הדף

רע"ב
תוספות יום טוב
תוספות רבי עקיבא איגר
תפארת ישראל - יכין
תפארת ישראל - בועז


מפרשי המשנה

פירוש המשנה לרמב"ם
ר"ש
מלאכת שלמה
הון עשיר
יש סדר למשנה
רש"ש


דפים מקושרים

(א) כ"כ הר"ב. וכתב עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א. [באות עז] וז"ל אף דאיכא עניים כו'. ועדיין צ"ע. עכלה"ט. וינוע האחוז בחבלי בוז. פה קדוש יאמר על זה "ועדיין" צ"ע. מה צ"ע. לפע"ד זו א"צ לפנים ודאי הוא כרבעת"ו. דהרי רז"ל אמרו (פסחים ד"נ) דמעות יתומים אין בהן סי' ברכה. מ"ט. יתמי לאו בני מחילה נינהו. ואפ"ה אין איסור בדבר. ואדרבה ב"ד מצווין על כך (כב"מ ד"ע) דיהבינן להו לגברי דשייף נכסי'. וק' מ"ש מתמרי דשדי זיקא דאסור מה"ט (כב"מ דכ"ב). וכ"כ בהכל לאגלי גפא ולפרשא ולטרזינא אפי' מיתמי. וכ"כ כופין לאפטרופי לצדקה (כב"ב ד"ח א') וכ"כ באפטרופי דלביש ומכסי מיתמי (כגיטין דנ"ב ע"ב). דבכולה לא אמרי' יתמי לאו בני מחילה. ואי"ל דמש"ה מקלינן בכולהו. מדאית להו הנאה ליתמי. ליתא דעכ"פ צריכי למחול בשביל הך הנאה. והרי יתמי לאו בני מחילה. וא"כ אדרבה. ק"ו הוא. מה במעות יתמי. שהקרן כבר הוא שלהם. אפ"ה לא אסרינן הריוח מטעם דלאו בני מחילה. מכ"ש בפאה ולקט דגם הקרן לא זכו בהם יתמי עדיין מכ"ש שאין לאסרו מה"ט. אע"כ דוקא היכא דבעינן לאפקועי מרשותייהו דיתמי. צריך שיהיה קצת הנאה ליתמי. אבל היכא דליכא פקוע מרשותייהו. ואדרבה איכא נמי מדת סדום. דכופין עליה (כח"מ קע"ד) וכי הכא בפאה שלא ירוויחו הם ע"י הפסד של אחרים. בכה"ג אפי' לא ירוויחו כלל ע"י זכוי של אחרים. אפ"ה ל"א יתמי לאו בני מחילה. דא"צ מחילתם כלל אם היו גדולים. מיהו בירושלמי הכא משמע. דלא משום יאוש נגעו בה. דאל"כ למה צריך קרא לעני וגו' תעזוב. ולא לעורבים ועטלפים:

(ב) אב"י ולא הוכיח ע"ר אאמ"ו זצוק"ל הכ"מ דע"כ הפי' א' עיקר דהוא מר"י. והפי' הב' מר"ל. והלכה כר"י (כיבמות ד' ל"ו א') די"ל דשאני הכא דר"י ור"ל לאו בדינא פליגי ולא אפליגו רק בפירוש תיבות נמושות. וכתי' הכ"מ בשם הרשב"א על הרמב"ם שפסק בפרק א' מה' מת"ע הי"א באמת כר"ל. ועי' ירושלמי דמסיק כע"ר דנמושות זקנים. מיהא בענין קושית ע"ר. ל"מ נראה לתרץ כמ"ש ע"ר בסי' ג' והוא מירושל' כאן. דלהכי תנא בסיפא משילכו עניים ושני בלישניה ולא תני נמושות. שמפני שהן חביבין הם באין לאלתר]:

(ג) אב"י נסתפקתי אם אמרינן ג"כ מגו שיכול אחר לסמוך באכילת איסור על מגו של זה הטוען. דדלמא נאמן רק לגבי דידיה. לא שיסמוך אחר על דבריו מכח מגו. כגון הכא שנאכל על דברי העני בלי הפרשת מעשר בשנת ג' וו' משום דנאמין לו שהוא לקט מגו דאי בעי אמר מ"ע. די"ל דכיון דטענה בעצמה גרועה היא ולא מחזקינן אותה לאמת רק מכח מגו. תו לא הוה כעד א' דנאמן באיסורין להתיר אפי' אתחזיק איסורא היכא שהוא שלו משום דבידו לתקנו (וכרא"ש גיטין דנ"ד ב'. חילוק ד'. וש"ך י"ד קכ"ז ס"ק כ"ח). תדע דהרי בעני ע"ה מיירי דאינו נאמן על מעשר. מיהא ממה דאמרי' בכתובות די"ג א'. דבנסתרה מודה ר"י דנאמנת לומר לכשר נבעלתי במגו דאי בעי אמרה לא נבעלתי. ומוכח להדיא דסמכי' באיסורין על מגו אפי' להתירו לאחרים:

(ד) וכ' עלה רבי' הגאון מוה' עקיבא שליט"א [באות פג] וז"ל וסיים הרמב"ם בחבורו. ומתוך שיכול לומר כו' ולא מצאתי מי שהעיר ע"ז. עכלה"ט. אמרה בקי. קטין חריך שקא. הירושלמי כתב כר"ש ור"ב. דנאמן אכולהו. וגם הר"מ בפי' המשנה כ' כן ובאמת לא זכיתי להבין מנ"ל לרבינו דמ"ש הרמב"ם בחבורו מתוך שיכול לומר וכו' קאי רק אירק מבושל. ומטעם מגו. לפע"ד אכל הנזכרים לעיל קאי. וכן דייקא לשון הרמב"ם. דאי אירק לחודא קאי. הול"ל מתוך שיכול לומר מבושל ניתן לי. יכול לומר אני בשלתיו. וכ"כ ממה דסיים הרמב"ם ממתנות עניים. ש"מ דאכולהו דלעיל קאי. דלבתר מה שהזכיר הרמב"ם כל הדברים שהעני נאמן עליהם. קא' דמתוך שיכול לומר בעה"ב נתנו לי. יכול לומר נמי בשלתיו. ר"ל לא מטעם מגו. רק נקט האי מתוך. לאפוקי הנך שאין העני נאמן עליהם כאורז וגריסין וכדומה. ודו"ק:

(ה) ואילה"ק מלעיל במשנה א' דמצריך ר' יהודה כדי ד' סעודות. דהיינו ב' סעודות לו וב' סעודות לאשתו. הכא נמי נבעי שיתנו לו כדי ד' סעודות לו ולאשתו. וכ"כ קשה לקמן במ"ז. דאין נותנין לו רק כדי ב' סעודות. י"ל במשנה א' דמיירי בלקט שכחה ופאה שדינן לבוז. להכי אף דלפעמים גם נשים יוצאות כדמוכח לעיל (פ"ד כא). עכ"פ אין רגילות הנשים לצאת לשדה להתקוטט ולבוז בין אנשים. ולכן אם אין יכול העני ללקוט ב' סעודות [לו] וב' לאשתו אינו יוצא אלא רואה לעסוק במלאכה אחרת כדי לפרנס גם אותה. משא"כ הכא שבעה"ב מחלק להעניים בגורן וכ"כ לקמן במ"ד בעני העובר ממקום למקום גם האשה באה שם לתבוע חלקה. גם אין לתמוה על חילופי השיעורים במשנתינו במין א' יותר מבחבירו. ומה חילוק בבטן המלאה (אב"י כלומר מאחר דהוא כדי שביעה) בין מין למין. די"ל דיש חילוק בין מינים הללו דיש מהן שהן עצמן לסעודת היום כחטין ושעורין וכוסמין. ויש מהן ללפת בהן הפת. כדבילה ויין ושמן. ויש שהן באין רק לקנוח של ב' סעודות כגרוגרות. והרי בדברים שהן ללפת משערינן כדי ללפת ב' סעודות (כעירובין כ"ט ב'). ודברים שהן לקנוח משערים לב' שיעורי קינוח. וכדאמרינן התם אתרוג א'. אגוז א'. ולהכי הודיעתנו משנתנו בכל מין ומין השיעור הראוי ממנו לפי מה שהוא. אם להסעודה עצמה. או ללפת או לקנוח. ואילה"ק דעכ"פ חיטין ושעורין וכוסמין שהן כולן מין תבואה. ונצרכיה לסעודה עצמה. היך יהיה די בחטים בחצי קב לב' סעודות. ובשעורין יהיה צריך קב לב' סעודות. ובכוסמין קב וחצי. ואי"ל משום דשעורין לא חזי לאדם (כפסחים ד"ג ב). לכן משערינן כדי להחליפו בעד ב' סעודות של חטין. והרי שעורין הן תמיד בשוויי החצי מחיטין (ככתובות ס"ד ב'). ואפשר דכוסמין נמי לא חזי כל כך לאדם. והן בשווי השליש מחיטין. זה ליתא. דע"כ גם שעורין וכוסמין חזי למאכל אדם. כדאשכחן (שבועות כ"ב ב') פת חטין ופת שעורין וכוסמין. וכ"כ יוצאין במצה משעורין וכוסמין (כפסחים ל"ה א') אלא ודאי חזו שפיר לאדם. רק רובם נצרכים לבהמה. ותו הרי ע"כ שיעור השעורין והכוסמין שהזכירה משנתנו. אינו כדאי להחליפן בב' סעודות של חיטין. אלא דהשעורין הללו הן בעצמן כדי ב' סעודות. דהרי בעירובין שם אמרינן אשעורי דמתני' וכן לעירוב והרי בעירוב צריך שיהיה בהן בעצמן כדי שיעור ב' סעודות. אלא נ"ל דבשעורין וכוסמין דלא חזו כל כך למאכל אדם. אין לוקחין ממנו רק הסולת היותר נקי ושאר הקמח מניח בהסובין. ושיערו חכמים דמקב שעורין וכ"כ מקב וחצי כוסמין יצא מכל א' סולת נקי כפי השיעור שיצא מחצי קב חטין שאין בהן כל כך הרבה פסולת. ור"מ ס"ל דדוקא בכוסמין שפסולתן מרובה להכי גם שיעורן מרובה. אבל שעורין שאין פסולתן מרובה כל כך ויכול לאכול גם קמח הגס שבו. ולהכי משערינן גביה כבחיטין. דהיינו חצי קב. אמנם ק' דהכא קאמרי' דחצי קב חיטין הוא כדי שיעור ב' סעודות והרי חצי קב הוא שיעור י"ב ביצים. נמצא מגיע לכל סעודה כדי ו' ביצים. ולקמן (מ"ז לד) חזינן דשיעור ג' ביצים הוא כדי סעודה. י"ל דהתם מדנותן לו פת אפוי סגי בכשיעור ו' ביצים לב' סעודות. אבל הכא שנותן לו חיטין. וכי חיטין כוסס. להכי צריך שיתן לו כפול משיעור הנ"ל כדי שיהיה רובע הקב עבור הוצאות אפייה ושכר טרחתו. וכמו שהנחתום מרוויח רובע הקב מה"ט (כלקמן לד) וישאר לו רובע הקב שהוא ו' ביצים כדי ב' סעודות. ואילה"ק דהכא אמרי' דחצי קב הוא כשיעור ב' סעודות. והרי בכתובות (פ"ה מ"ח) אמרי' דנותן מזונות לאשה לכל השבוע ב' קבין חיטין או ד' קבין שעורים וחצי קב קטנית וחצי לוג שמן וקב גרוגרת או מנה דבילה וכו' והן אמת הא דלא נקט התם כוסמין היינו מדאינן מצויין כ"כ כחיטין ושעורין וגם יין לא נקט התם. מדאין פוסקין יין לאשה. וכדקאמר התם בש"ס (דס"ה א'). והכא לא נקט קטנית. דמדאין עושין ממנו פת. וגם אין ללפת הפת ולא לקינוח להכי נכלל בשאר פירות דתני גבייהו כדי שימכרם ויקח בעדם ב' סעודות [ואשאר פירות ודאי לא קאי מה דקאמרי' בעירובין שם וכן לעירוב. דהרי בעירוב צריך שיהיה בהדבר עצמו שמניח כדי ב' סעודות]. אבל ק' אי הכא לב' סעודות צריך חצי קב. היה צריך התם לי"ד סעודות של שבוע שלימה לכה"פ ג' קבין וחצי. דוכי ס"ד דשאר מיני תיבול המעטים שנותן לה התם טפי מהכא. ישלים לה המזונות שפוחת לה התם טפי מהכא. י"ל דדוקא הכא שצריך ליתן להעני כדי שביעה מבלי שיצטרך להטריח בטחינה ואפייה לכן נותן לו חצי קב שלם כדי שיהיה רובע לטרחתו. אבל התם באשה אינה מנכה לה שכר טחינה ואפייה. דהרי הן המלאכות שהאשה עושה לבעלה וכ"ש לעצמה (ככתובות פרק ה' מ"ה) להכי סגי לה בב' קבין לשבוע שהן מ"ח ביצים. והוא כדי ט"ז סעודות. ויהיה לה כל סעודה כשיעור ג' ביצים. ויהיה מהן י"ד סעודות לה וב' סעודות לאורחי פרחי וכדקאמר התם בש"ס. והא דהכא מצריך קב גרוגרת ללפת ב' סעודות וכ"כ רביעית שמן ללפת ב' סעודות והתם סגי בקב גרוגרת וב' רביעית לכל השבוע. ה"ט. משום דהא פליג הכא ר"ע וס"ל דסגי בחצי קב גרוגרת לב' סעודות. וכ"כ בשמינית שמן לב' סעודות. ע"כ פלוגתייהו דלת"ק מצריך כדי ללפת ב' סעודות ברווח מגרוגרת ושמן. ולר"ע ס"ל כיון דבשעת הדחק סגי בחצי שיעור. להכי גם העני צריך להסתפק בהכי אבל התם בכתובות דאיירי בעני שבישראל וכמפורש התם במשנה ומתפרנס משלו כיון דהבעל נמי מסתפק בהכי. מודה ת"ק לרע"ק דגם היא צריכה להסתפק בשמינית שמן לב' סעודות. א"כ חצי לוג הו"ל כדי ח' סעודות. והרי יהיב לה נמי קב גרוגרת. שהוא כדי ללפת ד' סעודות בשעת הדחק ועוד נותן לה קב קטנית דהוא ג"כ כדי ללפת ב' סעודות בשעת הדחק. נמצא בין הכל יש בכדי ללפת ט"ז סעודות י"ד לה וב' לאורחי פרחי. וכש"ס התם. ונ"ל דהיינו נמי פלוגתייהו דת"ק וחכמים ביין. דלחכמים כדי שביעה שצריך ליתן להעני היינו ברווח. רביעית בכל סעודה ולרע"ק סגי כדי שביעה בשעת הדחק. דהיינו שמינית בכל סעודה. מיהו בשאר מיני פירות שאינן לסעודה. וגם ללפת לא חזיין וגם לקנוח לא חזיין. בכל כה"ג משערינן כדי שיקח בהן ב' סעודות:


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.