תפארת ישראל - בועז/נדרים/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ נדרים ה

(א) [ואע"ג דעכ"פ קיי"ל בדאורייתא אין ברירה. תירץ הרמב"ן דהכא דמשתמש בכולה פעם זה ופעם זה, לא שייך הוברר. ור"ן תירץ, דאע"ג דאין לחלק בין ברירה בגוף לברירה בזמן, דהרי בעירובין [דל"ז ב'] אמרינן דבאמר הריני מערב לשבת שארצה אלך, דהו"ל נמי ברירה בזמן, ואפ"ה יש מ"ד דאין ברירה, וכ"כ אין לחלק בין בירר מעיקרא או לא דהרי בחבית שקנו בשותפות [ביצה דל"ז ב'] דהו"ל נמי כביררו מעיקרא שיטול זה חלקו וזה חלקו, ואפ"ה יש מ"ד התם דאין ברירה, עכ"פ הכא דהו"ל תרווייהו טעמי, דהוא ברירה בזמן, ובירר מקודם, בכה"ג אמרינן יש ברירה זהו תוכן דברי הר"ן. וכן מוכח לענ"ד, דא"כ כשיש בו דין חלוקה וחלקוהו יהיה אסור להשתמש כל אחד בחלקו, דוגמת אחין שחלקו שמחזירין וכו' אע"כ דהכא שאני כהר"ן ועי' לקמן סי' ט"ז ודו"ק. אמנם נ"ל דאי"ל דמש"ה אמרינן הכא יש ברירה משום דטעמא דויתור אסור במודר הנאה, היינו רק מדרבנן [עי' ר"ן הכא], ובדרבנן, קיי"ל יש ברירה. ליתא דכבר כתבו תוס' [עירובין דל"ז ב' ד"ה מאן] דאפילו בדרבנן כל שעיקרו דאורייתא כדאורייתא דמי, ונ"ל ראי' דהרי סוף טומאה לצאת נמי הו"ל מדרבנן [כרש"י ביצה ד"ט ב'] ואפ"ה אמרינן התם [דל"ח א' ] דאין בו ברירה. אע"כ כתוס' [עירובין דל"ז א' ד"ה מאן] דכל שעיקרו דאורייתא כאו' דמי, והרי עיקר טומאה שסופה לצאת באותו פתח שיוציאה באמת, הלמ"מס היא [כרש"י שם דל"ז א' בביצה], ולפי' גם בפתחים האחרים ג"כ כדאורייתא דמי, וה"נ עיקר איסור נדר דאו'. וכן מוכח מר"ן הכא, שהקשה אהא דאמרינן [תמורה ד"ל ע"א] דניפוק חד לגבי כלבא ואינך נשתרי, והקשה הרי בדאורייתא אין ברירה. והוכרח לתרץ דלמ"ד יש ברירה אפילו בדאו' מקשי הכי, וכ"כ תוס' שם בתמורה. ומאי קושיא הרי התם נתבטל ברוב, ואינו רק איסור דרבנן, ובדרבנן יש ברירה. אע"כ דכיון דעיקר האיסור דאורייתא, אף שנתבטל ברוב הו"ל כדאורייתא. רק שיש לדחות, דכיון שלא היה האיסור מבורר מעיקרא מעולם, לא שייך גבי' בטול ברוב, וכמ"ש המרדכי סוף חולין, דכל דבר שבא לעולם בתערובות לא בטל ואפילו לקולא, וכיבמה שרקקה דם דלא בטל צחצוחי רוק בדם. וכשירה הרקיקה לחליצה [כיבמות דק"ה א']. ועמ"ש בזה בפירושי בפ"ג דחגיגה. ומה"ט נמי אין להביא ראי' מב' לוגין שאני עתיד להפריש, דלבטל ברובה, וכדומה, ותמוהין דברי התויו"ט שם בתמורה שכלל ב' קו' של תוס' שם בתמורה, הא' דמה מקשי הש"ס וליפק חד לגבי כלבא, הרי בדאורייתא אין ברירה. ותו בכל איסור שנתערב בהיתר. נפריש אחד ונימא הוברר האיסור. ותירץ בחדא מחתא. דכיון שלא נתברר האיסור מקודם, אמרינן ברירה, עכת"ד, משמע דבהא גם קו' קמא מתורץ. והן אמת דאין להקשות לזה מאחין שחלקו דאין ברירה [וכגיטין דכ"ה א'] אף דלא הוברר מעיקרא. די"ל דכיון דשניהן צריכין להחזיר, הרי כולה נאסרה מעיקרא, והו"ל כנברר האיסור תחילה, אבל צא ופרנס כל סוגיות של ברירה דבכולן לא נברר האיסור תחילה. וי"ל כיון שבכולן בתחילה תלה בספק, כשתי לוגין שאני עתיד להפריש, ולאיזה שארצה אגרש, וכדומה, הו"ל כהוברר, משא"כ בט' וכלב, לא נתברר מעיקרא כלל. ובאחין שחלקו אף שלא בירר מעיקרא, הו"ל כביררו, מטעמא דאמרן לעיל, מדכולה אסורה, ויהיה זה כעין מ"ש תוס' בגיטין [דכ"ה א' ד"ה דברי] ע"ש. ולפי זה יהיה כוונת תי' התוס', דג' מדריגות יש, כשהיה האיסור מבורר ממש מעיקרא כחלב שנתערב בשומן, לכ"ע אין ברירה, וכשלא היה מבורר מעיקרא. רק שבררו בדיבורו מעיקרא, בכה"ג פליגי תנאי אי אמרינן יש או אין ברירה. וכשלא הוברר כלל מעיקרא אפילו בדיבור, לכ"ע יש ברירה. עכ"פ לשון התוס' שם לא משמע כן:

(ב) ואילה"ק מלעיל [פ"ד מ"ז] דמקלינן בחנווני אף דמוכיח סופו על תחילתו שכוונתו להערים. ואי"ל דהתם רק מדלא הקדים ליתן לחנווני שרי, דהרי [במ"ח התם] בהי' הולך בדרך הקדים ליתן לחבירו, ואפ"ה שרי. וכ"כ ברישא במשנתינו הקדים ליתן לחבירו, וחבירו מבין שכוונתו להערים ואפ"ה לא אמרינן מוכיח סופו על תחילתו. ואי"ל בהנך שאני, דלא אמר הנודר לחבירו מידי, רק שמעצמו מבין שלכך נתכוון שיתנו לזה. ליתא דהרי בסיפא התם בחנווני אמר להחנווני איני יודע מה אעשה, ואפ"ה שרי. ואי"ל דכל שלא אמר להדיא כי הכא יבא אבא ויאכל עמנו, לא מחשב דבור כלל, דא"כ למה צריך בחנווני ובאינך דשרו, דוקא באין לו מה יאכל, אי לא מחשב דבור כלל, בלא"ה שרו. ולפעד"נ דהכא שאני מחנווני ודכוותייהו, דהכא אין דרך שיכין אדם סעודת חתונה ויתנה לחבירו, כמ"ש הר"ן, ולפיכך כיון דאיכא הערמה דמוכחא טובא, דהוכיח סופו על תחלתו ותחלתו על סופו, אסור מדאורייתא משום בל יחל מדאינו יכול המקבל המתנה לשנות מדעת הנותן, ולפיכך אפילו היה בגוונא שאין לו מה יאכל, נמי היה אסור, אבל התם דהי' המתנה רק דבר מועט, דליכא הערמה דמוכח רק הערמה כל דהו, והוכיח רק סופו אתחילתו אבל לא תחילתו אסופו אסור רק מדרבנן ובמקום צערא ל"ג רבנן [ככתובות ד"ס ע"א]:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.