תפארת ישראל - בועז/נגעים/י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ נגעים י

(א) אמנם בת"כ שהביא הר"ש. קאמריננן ק"ו דר"ש יש לו פירכא. די"ל דוקא בש"ל מקילינן שאמ"ט רק בהפך. מדאית בה גם קולא אחריתא. דמטמא רק בנגע שהוא בא' מד' מראות. תאמר בשע"צ שחמור שמטמא בנתק שנסגר בכל מראה שיש בו. ור"ש מהקישא דנגע הנתק יליף. דמה נגע אין שערו מטמא רק הפוך. ה"נ בנתק. ור"י ס"ל דאצטריך להקישא שיהא שיעור הנתק כגריס כבשאר נגע. ואני העני בדעת לא זכיתי להבין. דוכי בשאר נגעים גריס כתיב והרי הלמ"מ הוא. וככל שיעורין שבתורה [רמב"ם פ"א מטו"צ ה"ח]. וא"כ וכי ס"ד שנא הי' הלממ"ס רק אבהרת ולא אנתק. ומ"ש זו מזו. והרי כל השיעורין הלממ"ס הן [כעירובין ד"ד א']. ואי נמי נימא דמבנין אב דצרעת גמיר לכולהו נגעים שצריכים להיות גדולים כגריס [כרמב"ם וכתוי"ט רפ"ו]. וכל הי"ג מדות הלממ"ס הן. א"כ נתק נמי ול"ל הקישא. וגם ר"ש לא היה צריך כלל לההיקש דאי משום הפרכא דפריך ר"י בת"כ. י"ל דר"ש לא חש להפירכא ההיא. כיון דעכ"פ בהש"ל עצמו לא אשכחן קולא אחריתא. מיהו מצינו בדוכתי טובא במשנה שהביא רבינו הקדוש רק התחלת המו"מ שבין התנאים. וכלעיל [פ"ז מ"ד]. וכ"כ אשכחן נמי בפ"ק דברכות בס"פ שם דקאמר ראב"י דבן זומא נצח לחכמים בחיוב הזכרת יציאת מצרים בלילות. מדכתיב כל ימי חייך. וקאמר דחכמים השיבו לו. דכל אתא לרבויי ימות המשיח. ותמוה א"כ היכי קאמר שנצחם. וע"כ צ"ל שלא חש רבי להביא תו תשובת בן זומא להם. דאפ"ה פשטותא דקרא משמע טפי דלאתויי לילות קאמר [ועי"ש בתוי"ט שם]: ומה שהקשה התוי"ט הכא הרי אין היקש למחצה כבר כ' תוס' [יבמות פ"ו א' ד"ה אף] דבלא מסתבר ל"א כן:

(ב) כך כ' הר"ש. ול"מ הי' נ"ל דאפשר דגם לר"ש אצטריך. דאע"ג דס"ל דשע"צ שקדם לנתק מציל היינו רק כשב' השערות שקדמו הן ממין מראה א'. ואל תתמה דהרי גם להרמב"ם מצרכינן לחלק כן באמת. [וכמ"ש במראה כהן סי' כ' וע"ש]: אולם מדברי רבינו הר"ש נלמד עוד דמה"ט לא פי' התנא דאיירי בשע"צ שקדם להנתק. משום שגם בשע"צ שמאוחר לנתק. שהוא סי' טומאה לכ"ע. אפ"ה אצטריך לאשמעינן. דסד"א דכיון שהוא רק א'. שפיר תצטרף להשער שחור דהרי שע"צ יחידי אינו סי' טומאה קמ"ל:

(ג) ועי' במ"ש בס"ד במראה כהן [סי' כ'] שמהרמב"ם לא משמע כן. וא"כ צ"ל דמדנקט לבנה וצהובה. ולא נקט לרבותא טפי דאפילו א' שחור וא' לבן אמ"צ. אע"כ דבעי לאשמעינן דאע"ג דאינן מצילין עכ"פ אמ"ט. ולפיכך שפיר נקט צהוב ולבן לרבותא דאף ע"ג דשניהן אינן סי' טהרה. אפ"ה אינן מטמאין. ומדנקט שאינן מצילין ממילא ש"מ דעכ"פ אינן מצטרף לטמא. דאל"כ לאשמעינן רבותא טפי שמטמאין:

(ד) ואפי' לפמ"ש לעיל [פ"ד סי' פ"א] דשער לבן שנולד עם הבהרת יחד טמא. ואילה"ק כיון דר"ש יליף שע"צ בק"ו מש"ל א"כ מ"ש בש"ל שנולד עם בהרת יחד כ"ע מודו שהוא טמא. ובש"צ שנולד עם הנתק ביחד נימא שהוא טהור י"ל דהא דקאמרי' התם טמא היינו רק לרבנן דפליגי התם אדר"ש. אבל לר"ש דס"ל הכא דטהור. י"ל דס"ל גם התם באמת שהוא טהור. א"נ י"ל דהא דקאמר הכא במ"ב אינו הפוך. היינו שאינו וודאי הפוך. רק מסופק אם הוא הפוך או לא ואפ"ה מטהר ר"ש. וכר' יהושע בספק ש"ל קדם [לעיל ספ"ד]. ובמשנתנו קמ"ל תו רבותא אליבא דר' יהודא. דאפילו שע"צ קדים. אפ"ה לר"י טמא:

(ה) ונ"ל דר"ש מיירי בנשר השע"צ הראשון. דאל"כ גם כשנולד שע"צ חדש או פשה נשאר בטהרתו. דהרי ר"ש ס"ל [לעיל מ"ד] דכל שאינו סי' טומ' בנתק. הוא בו סי' טהרה. ומתורץ בזה קו' רב"א. ואפשר לחלק עוד. דדוקא התם כשלא הי' בשע"צ זה טומאה מעולם. אמרינן שהוא סי' טהרה. אבל הכא שכבר הי' בשע"צ זה סיט"ו. רק שנתבטל אח"כ טומאתו. ואע"ג שבתוספתא קתני סתמא דגם בכה"ג הוא סי' טהרה. אפשר דמדלא נקט ר"ש במתניתין דלעיל [מ"ד] רבותא טפי דאפילו כשהי' השע"צ סיט"ו. אפ"ה כשנתבטל אח"כ טומאתו יהי' סי' טהרה. ש"מ דהאי דתוספתא תנא אחר הוא דמיקל טפי מר"ש. אולם עוד תמה רבינו הנ"ל דהיכא אשכחן כה"ג. דלתני תחלה מה שאמר חד מ"ד אליבא דר"ש. והדר נתני מ"ש ר"ש בעצמו סתמא ולהכי גרס ר"ש מקמי ר"ש בן יהודה ויהי' א"כ הדברים מסודרים טפי. דת"ק ס"ל. דאף שהלך השער שחור ונשאר השע"צ. אפ"ה נשאר בטהרתו. אבל כשנולד לו שע"צ אח"כ טמא. ור"ש ס"ל דהשע"צ שנטהר פ"א הוא סי' טהרה. אפילו כשנולד אח"כ שע"צ חדש. ור"ש בן יהודא מוסיף טפי משום ר"ש. דאפילו נשר השע"צ שנטהר ונולד שע"צ חדש אפ"ה טהור. ומה נמלצו אמרי נועם ודפח"ח:

(ו) ומדנקט במשנתנו שאינו ראוי לגדל שער. מזה הוכיח הר"ש שזהו החילוק שבין קרחת לנתק. ואולם כבר כתבנו בס"ד במראה כהן סי' ח' מה שיש לתמוה על זה. אלא התנא הודיענו שכשיש בהרת בראשו במקום שהי' לו מכה שאין ראוי לגדל שער. זהו טומאת קרחת וגבחת דקרא. אבל לא רצה להשמיענו דמניעת האפשריות שיגדל שער באותו מקום יהי' סי' ואות לכהן שהוא קרחת ולא נתק. דהאיך יהי' הכהן יכול לידע עתידות אם יגדל שם שער או לא. ואפשר דכוונת הר"ש דידיעת מניעת אפשרית גידול השער ידועות הן. וכגון שנשרו השערות מחמת זקנה או חולי. או ע"י אכילת וסיכת נשם. או שהי' לו בראשו מכה ונצלקה. וכשיאמרו להכהן שהי' סיבה זו או זו בהמנוגע. ידע שזהו קרחת דקרא. אבל כשינשרו השערות מחמת חולי שבעור בזה יכיר הכהן שהוא נתק דקרא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.