תפארת ישראל - בועז/נגעים/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


תפארת ישראל - בועזTriangleArrow-Left.png נגעים TriangleArrow-Left.png ה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה


מפרשי הפרק
שנדפסו על הדף

רע"ב
תוספות יום טוב
תפארת ישראל - יכין
תפארת ישראל - בועז


מפרשי המשנה

פירוש המשנה לרמב"ם
ר"ש
הון עשיר
רש"ש


דפים מקושרים

(א) והר"ש פי' דלהכי לא נקט תנא וכן במחי'. משום דמחי' הבאה ממקום פסיון לא מטמא. דפסיון מטמא רק סמוך להאום מבחוץ. ומחי' בעינן שתהא מבוצרת. ונ"ל כוונתו דאף דהוה מצי למנקט דהמחי' לא נולדה במקום הפסיון. עכ"פ התנא לא רצה להאריך. ועל פי' זה רתוי"ט נטה בכידון. והקשה לשאול. דא"כ למה גבי מחי' לעיל נקט תנא וכן בפסיון. והרי לא ראי זה כראי זה דזה מבפנים וזה מבחוץ. ועוד המטיר כמה קושיית על פי' זה ולבסוף העמיד דברי הר"ש בקושיא. וכפי הנראה מדברי רבינו. רצה להוכיח שפי' הר"ב והר"מ אמת. מדהביא פירושם בראש דבריו דלהכי לא נקט תנא הכא בהלך הפסיון שבא מחי' חלופו. משום דכשהלך הפסיון ובא מחי'. לפעמים יהא טהור. וכגון שהמחי' מיעטה את הנגע. עד שאין הנגע סביב להמחי' כרוחב ב"ש. אולם מאד מאד גדלה עלי מדורת התימה על רבינו הגדול. איך אגב שטפי' הי' יכול לבו מקום אבני שיש טהור להתיישב בתירץ זה. שגם ע"ז ק' רישא דקתני הלך שער לבן ובא מחי' תחתיו דטמא. וק' והיאך נקט מחי'. והרי אפשר שאפילו יהי' מחי' ואפ"ה יהא טהור וכגון שמיעטה המחי' את הגריס של הנגע. עד שאין ברוחב ב"ש מהנגע סביב המחי'. אע"כ דלא חש תנא לזה דכה"ג לא מקרי מחי'. כמו דלא חש לפרש דמיירי שהמחי' כגודל עדשה ושהיא מכונסת. משום דעל כרחך הכי מיירי. דכל שאינה כן לא מקרי מחי'. וכמה ככרין דנרד למרי דכי כי האיר עיני בפירושי שבפנים. אשר כל הרוחות שבעולם לא יזיזוהו ממקומו. ועתה בא וראה כמה גדולים מעשה אלקינו. כי יודע אני כי כשל כח הסבל. כי פוסח עבדיך. ואף גם זאת פסחים בזזו בז. כי ד' דבר בקדשו אני את דכא. ועל כן ימלא פי תהלתו:

(ב) כך כ' הראב"ד. ורתוי"ט כתב בשם מהר"ם דס"ל לעקביא דמדחזרה נגע למקומ' מוכח דהיא היא. ותמהני דא"כ אדמפלגי בשער פקודה. לפלגי בבהרת גופה שהלכה לגמרי וחזרה [כפ"ד מ"ז]. דלעקביא היא היא הישנה. ויהי' עקביא לקולא. דהו"ל כעמדה בעיניה ולרבנן תראה בתחלה. ולאו ממילא שמעת מינה דבשער פקודה פליגי איפכא. ואת"ל דנקט שער פקוד' לרבותא דרבנן. דאע"ג דיש כאן ב' הוכחות דחזרה למקומה. וגם הוכחה דש"ל. וכסברת הראב"ד. אפ"ה מקילי רבנן. א"כ מאן לימא לן דלא מכח האי סברא גופי' עקביא מחמיר. ורק ביש גם שער פקודה. הא בסברת חזרה למקומה לחוד. כסברת מהר"ם מודה לרבנן דלא אמרינן דהיא היא. ומנ"ל להרחיק הפלוגתות דלעקביא אפילו בחד הוכח' מחמיר. ולרבנן אפילו בב' הוכחות שהיא היא אפ"ה מקלינן. אבל אין להקשות למהר"ם דלפי דברי' גם בבהרת בלי שער פקוד' פליגי. א"כ ע"כ הא דתנן לעיל [פ"ד מ"ז] דבכה"ג כשלא פטרו עדיין אמרינן דהיא היא. כעקביא דהכא אתיא. והו"ל סתם ואח"כ מחלוקת. דקיי"ל אין הלכה כסתם [יבמות מ"ב ב']. והרי קיי"ל כסתם מתניתן דהתם [כרמב"ם פ"ו מטו"צ]. י"ל דהא דקאמר דבכה"ג אין הלכה כסתם. אין ר"ל דהלכה דלא כסתם. אלא ר"ל שיוצא מהכלל דהלכה כסתם משנה. ומ"מ אפשר דהלכה כמר או כמר [ועי' רתוי"ט כלים פ"י מ"א ד"ה עצמו'. אולם מתוס' חולין ק"ד ב' ד"ה ר' יוסי נראה שלא פירשו כך הך כללא. דא"כ לא הוו מקשי מידי וע"ש]:

(ג) וא"ת הרי ר"ע עצמו קאמר לעיל [פ"ד מ"ח] דבנשאר ח"ג מהישנה. חשבינן לה כליתא. ולפיכך כשגדל אח"כ ח"ג אחר סמוך לה מצטרף ונדונין יחד ככולה חדשה. והרי הכא קאמר ר"ע בעצמו דנדונין ב' החציין כהישנה. ואי"ל דהכא ה"ט משום דהחצי השני חוזר למקומו תחלה. משא"כ לעיל הח"ג השני אינו במקום שכנס האום ח"ג. ליתא. דא"כ מדקאמר ר"ע דמודה דטהור רק בהלכה כולה. וחזרה. לנקט רבותא טפי דאפילו בהלך רק חצי'. וחזר חצי' שלא במקומו תחלה ג"כ נידון כחדש וטהור. י"ל כל שחזר שלא במקומה תחלה הו"ל כהלך כולה שאין כאן רבותא. עוי"ל דהכא שאני. דהשער פקודה מוכיח דהיא היא. ואדרב' ר"ע לשיטתו אזיל וכמ"ש בס"ד ביכין סימן כ"ב:

(ד) ומה"ט נקט נמי הכא מלת בתחלה. דלכאורה מיותר. אבל ר"ל דלא כהנך שהזכרנו במשנה ב' וג'. שהשנוי שבהן לא אירע בתחלה. רק לאחר שהוחלט. אבל הכא מיירי בספק שאירע בנגע בתחלה. וכדי שלא תטעה דבתחלה דקאמינא היינו קודם שהוסגר. להכי מפרש טפי דהיינו קודם שהוחלט והוחזק בטומ':

(ה) ומ"ש רתוי"ט דהה"נ בהי' הספק במחי'. נ"ל דר"ל בהי' בא' מהן בהרת עם מחי'. ובא' מהן בהרת בלי מחי'. וקצצו שניהם בהרתם. אחר שראום הכהן. אע"ג דשניהם עבדי אסורא [כשבת קל"ב ב']. ואפשר שגם אותו שקצץ בהרתו בלי סיט"ו. אף דלא אהני לי' מעשיו. אפ"ה לוקה [ועיי' לקמן פ"י סי' י"א.]. אפ"ה הרי אינו טמא רק אותו שהי' בו המחי'. ולהכי במסופק מי מהם שהי' בו הסיט"ו. שניהן טהורים. ואע"ג שא' מהם כבר נזקק לטומ'. עכ"פ מדלא הוחזקו שניהן לטומאה כלא הוחזקו דמי וכדמשמע במשנה ה'. ומהו' משה טארן נ"י אמר דכוונת רתוי"ט שהי' בו כגריס וסגרו שבוע א' או ב'. ובסוף ההסגר מצא בו ב' בהרות. ובאחת יש מחי'. ומסופק אם זאת שהמחי' בה היא הישנה. ונמצא שהאחרת חדשה וצריכה ב' הסגרות אחר שיטהר מהמחי' שבחברתה. או שאותה שהמחי' בה. חדשה היא. ונמצא שהאחרת נפטרה לגמרי אחר הסגר ב':


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.