תפארת ישראל - בועז/נגעים/ב

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


תפארת ישראל - בועזTriangleArrow-Left.png נגעים TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה


מפרשי הפרק

רע"ב
תוספות יום טוב
תוספות רבי עקיבא איגר
תפארת ישראל - יכין
תפארת ישראל - בועז


מפרשי המשנה

פירוש המשנה לרמב"ם
ר"ש
הון עשיר
רש"ש


דפים מקושרים

(א) כך כתב הר"ש והר"ב. א"כ לת"ק א"א שום נגע בגרמני. ול"מ א"א לומר כן. דהרי גרמני אינו לבן ממש יותר משלג ואיך נימא דנגע כמראה שלג יתראה בו טפי נמוך מכל הד' מראות לובן. רק עזה דקאמר תנא היינו מראה לובן שהכהה שתחתיו טהור. דהיינו שעזה כקרום ביצה. ולפי"ז גם לת"ק שייך בגרמני נגע:

(ב) ול"מ נ"ל דמשום דר' ישמעאל תמיד הי' משתבח בישראל שהן נאי' [כנדרים ס"ו א' וב"מ פ"ד א'] וכדכתיב בשפירי ירושלים ספיר גזרתם. אולם כאן הוצרך לומר שרובם אינן לבנים ביותר ולפיכך כדי שלא יחשבו שמחמת שאינו אוהבן נראי' בעיניו כאינן לבנים. להכי הקדים לומר הנני באהבתי להם כפרתן:

(ג) ונ"ל דלהכי לא קאמר בקיצור מביא צבע לובן בינוני. היינו משום דבעי לאשמעינן דלאו במראה בינוני ממש משערינן. דהיינו בסיד ובצמר לבן שהם בינונים בין שלו לקרום. דהרי אפילו גרמניא ולבקן [בכורות פ"ז מ"ו] אינן לבני' במין מראה לובן כזה. אלא ה"ק דמדיש להמציירים צבע מיוחד לצייר גרמני. וצבע מיוחד לצייר כושי. וצבע מיוחד לצייר בינוני שבין שתיהן. ומאותו צבע לובן בינוני מביא דבו משערינן:

(ד) כך כתב רתיו"ט וכך מוכרח נמי מלשון המשנה. ונ"ל דהקרא דלכל מראה עיני הכהן דמייתי תנא. היינו כדי למילף תרווייהו דיני' דסומא ודכהה מהך קרא. דמדכתיב עיני משמע שיש עכ"פ בכל א' מעיניו קצת ראיי'. דאל"כ לא נקרא עין. ומדכתיב נמי לכל מראה לשון יחיד משמע שיהא לכה"פ בא' מעיניו כל מראיתו. ולפ"ז הי' נראה לכאורה דכהן זקן שעיניו חלשי' ואינו יכול לראות יפה רק ע"י עששית שקורין בריללע. ורק על ידה יראה יפה. רשאי לראות הנגע. דהרי אמרו [ברכות כ"ה א'] דערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה דכתיב ולא יראה בך ערוה והא מתחזי. אלמא דראיי' ע"י עששית שמה ראיי'. ואי"ל דלמ' רק לחומרא שמה ראיי'. ליתא. דהרי בתשו' לקט [ח"א סי' צ"ט] יליף מהתם גם לקרות בס"ת האות שנראה דרך השעוה שנטף עליו כשאינו יכול להסיר השעוה מחמת איסור שבת. וכן מעשים בכל יום שמברכין על התורה וקורין בה דרך הברילל [ועמ"ש בס"ד בכלכלת שבת סי' ל"ג] וכן מברכין על הנר במ"ש כשמכוסה בזכוכית [כמג"א רצ"ח סק"כ] וכן מברכין על הלבנה דרך זכוכית בהיר [כרמג"א סי' תכ"ו סק"א]. ומש"ש בסוף הסי' שהרש"ל פתח החלון לקדש הלבנה. היינו רק לזהירות בעלמא היכא דאפשר. וכן כל ברכה שעל ראיי' לית מאן דחש שלא לברך כשרואה דרך בריל [ודלא כתשובת דבר שמואל סימן רמ"ב]. מיהו נ"ל דאפ"ה י"ל דראיית נגע שאני. דכשיראה דרך זכוכית חיישינן לטעות. וכדאשכחן כה"ג בעדות ראיית הלבנה. שכשראה אותה דרך עששית אינו מעיד [כר"ה כ"ד א']. וכן אמרינן בתוספתא דמכילתן שכשיש חלון בבית המנוגע פותחו ורואה. וק' הרי כל חלון פתוח הוא כבר אע"כ דמיירי בסתום בזכוכית. ואף שי"ל דתוספתא בסתום בדלת עץ מיירי ולא נקט לה. אלא לאשמעינן דלא נהווי כבית אפל שאין עושין לו חלונות לכתחילה לראות את נגעו [כמשנה ג']. אפ"ה מסתבר דלא גרע ראיית נגע מראיית לבנה. דבשניהן ראיי' ברורה בעינן:

(ה) ורתוי"ט רצה להוכיח דמדקאמר ר"י אף. ש"מ דר"י מקיל בשמאלית טפי מת"ק. דלת"ק רואה בשמאלית כשיעור הימנית. והיינו חומרא מדמגביהתה טפי ממה שמגבהת השמאלית כשטווה פשתן. ובמחכ"ר אין דבריו מוכרחים. די"ל דלעולם לת"ק אין תחת שחי השמאלית דין נגע כלל דכל שמכוסה שם במורגל הו"ל ביהס"ת. אבל מלת אף דנקט ר"י. אשיעור קבוע דנקט ת"ק קאי. וה"ק גם בשמאל יש שיעור קבוע. כמו בימין לת"ק. וזה פשוט:

(ו) וא"ת בשלמא נגעים רחמנא אפקי' דכתיב והובא אל הכהן משמע אחר. ונדר נמי הלא כתיב לא יחל. רק אחרים מוחלין לו. ולפיכך הנך תרתי לאו משום חשדא אתסרו להאדם עצמו רק משום גזיה"כ. אלא ראיית מום בכור מ"ט אתסר בשל עצמו. ומ"ש משאר הוראת או"ה. דליכא מאן דחש מלהורות לעצמו בביתו דיני או"ה. ולא חיישינן לחשדא. וכדאמרינן [עירובין ס"ג א'] צ"מ חזי לנפשי'. ובשלמא מהטלת מום בבכור שפיר חשיד כהן עלה [כבכורות ל"ה א']. דהרי גם הגרמת מום אסור בו [כבכורות ל"ד א']. ולהכי חיישינן שמא הגרים הטלת המום. דמדלא כתיב להדיא. וגם לא קעביד מעשה האיסור. וגם אין בו מלקות. ותו דאף דגם הגרמה אסור מדאו'. עכ"פ אינו עושה האיסור רק פעם א' בבת אחת. דהרי אחר שהוגרם לו המום. מותר לשחטו ולאכלו מדאו'. ורק משום קנסא אסור [כבכורות ל"ה א']. אבל היאך נחשידנו שיתיר לשחוט הבכור בלי מום. שהוא איסור כרת לשחוט קדשים בחוץ. וגם באכילתו עבר על כל כזית וכזית. ואת"ל היא הנותנת מדיש בהא איסור כרת החמירו בו טובא טפי מבשאר הוראת או"ה. ליתא. דהרי גם נדה יש בה איסור כרת. ואפ"ה נאמן בעל לראות ולהורות בכתמי אשתו [כתוס' נדה ד"כ ב']. ונ"ל דאפ"ה כיון דטרחתו מרובה וקשה עליו לטפל בו כל ימי חייו. חיישינן שיורה בדדמי. במלתא דתליא בסברא. ומקלו יגיד לו. מיקל לו יגיד לו. ודמי להא דאמרינן [כתובות ק"ה ב'] לא לידן אינש למאן דרחים לי' ולא למאן דסני לי'. דמאן דרחים לי' לא מצי חזיא לי' חובא. ולמאן דסני לי' לא מצי חזי לי' זכותא. ומה"ט נמי לא האמינו לר' זכרי' בן הקצב שלא נעלמה אשתו מעיני' בשעה שנכבשה ירושלים [ככתובות פ"ב מ"ט]. לא משום דחששו שישקר. אלא דחששו דמשום דקשה לאדם לפרוש מאשת נעורים. חיישינן דאמר בדדמי וטועה [ועי' בתשוב' ח"י סי' קכ"א. ועתוס' ספ"ד דבכורות]. וא"ת עכ"פ למה לן למקנס מטיל מום בבכור שלא ישחוט באותו מום. הרי בל"ז מדינא אסור מדקיי"ל כרבא [תמורה ד"ד א'] דכל מידי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. י"ל מום בבכור שאני דמדמהני על כרחך שיפסל במום זה לגבי המזבח. אהני נמי להתירו להדיוט. ועיין תוס' שם [ד"ה רבא] שתרצו דמום בכור שאני. מדלא גרע מנפל בו מאיליו:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.