תפארת ישראל - בועז/מעילה/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


תפארת ישראל - בועזTriangleArrow-Left.png מעילה TriangleArrow-Left.png ה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה


מפרשי הפרק
שנדפסו על הדף

רע"ב
תוספות יום טוב
תוספות רבי עקיבא איגר
תפארת ישראל - יכין
תפארת ישראל - בועז


מפרשי המשנה

פירוש המשנה לרמב"ם
הון עשיר
רש"ש


דפים מקושרים

(א) ואילה"ק הרי הוה הכא מחלוקת ואח"כ סתם כר"ע, כדמשמע מדיוקא דסיפא, דדוקא במלבוש תחתון ועליון, הא מציעאה מעל לאלתר, והיינו כר"ע ברישא, והרי לא קיי"ל כר"ע מחביריו [כעירובין מ"ו ב]. וכן הרמב"ם [פ"ו ממעילה] לא חילק בין בגד לבגד, דבכולן מעל רק כשיפגום, והיינו כרבנן. נ"ל דשאני הכא, דהרי בל"ז ק' דסתרי אהדדי דיוקא דרישא וסיפא, במשנתינו, דבסיפא הרי משמע דקיי"ל כר"ע, וכדאמרן. ובסיפא דרישא נקט תכשיטי זהב שאינן נפגמין כלל ע"י תשמישן, הא לבוש מציעא' שנפגם עכ"פ לאחר זמן, אינו מועל עד שיפגום, והיינו כרבנן. ואפי' לאידך תי' דר' זביד [ש"ס די"ט א], דקאמר על תכשיטי זהב, לעולם מי לא פגמה. היינו לזמן מרובה מאוד, ועכ"פ מלבוש מציעא' א"צ כל כך זמן מרובה שיפגום. ומדלא נקט ברישא רבותא, ש"מ כרבנן. אע"כ דהכא לא הוה כמחלוקת ואח"כ סתם, דאיכא סתמ' הכי וסתמ' הכי, רק בעי למנקט כיצד אליבא דכ"ע. אמנם עי' תוס' [די"ח א ד"ה במאי], שפירשו דלבוש מציעאה נמי נפגם לאלתר, רק שאין ניכר פגומו, ובהא פליגי ר"ע ורבנן. ודוק:

(ב) ונ"ל דנקט תלש ולא גזז, משום דבגוזז חייב מלקות, דאע"ג דבחטאת בעלת מום מיירי וכסי' י', אעפ"כ מדאיירי שקדם הקדישה למומה, וכמבואר שם. והרי בקדשי' שהוממו אח"כ חייב מלקות כשגזזה [כבכורות דט"ו ב], דאע"ג דאינו אסור כשתומם רק משום תזבח ולא גיזה [כבכורות דט"ו א] וה"ל לאו הבא מכלל עשה שאין לוקין. ה"ט דהכא לקי מדאהדרי' לאסור' קמא [כתוס' חולין דצ"ט רע"א], ומדחייב מלקות אינו משלם משום מעילה, דאין אדם לוקה ומשלם [ככתובות דל"ב ב]. ואע"ג דעכ"פ עדיין הוה מצי למנקט כשהיה שוגג אגיזת קדשים. דהרי חייבי מלקות שוגגין חייבים בתשלומין [כרמב"ם רפ"ג מגניבה] או הוה מצי להנקט כשגזז, רק שהיה פחות מאורך הסיט והגיזה שוה פרוטה, וחיוב גיזת קדשים אינו בא רק כשגזז מלא סיט [כרמב"ם פ"א ה"ז ממעילה]. עכ"פ אילו נקט גזז היה צריך תנא להאריך דמיירי בכהנך גוונא, להכי ניחא ליה טפי למנקט תולש, דבכל גוונא אינו חייב עלה בקדשים, דתולש אינו כגוזז [כבכורות דכ"ה א]. ורק בעוף מחייבינן התם בתולש נוצה משום גוזז, מדאורחא הכי וכדקאמרי' התם. אולם במשנה שבש"ס גרסי' הנהנה מחטאת וכו'. אבל ברמב"ם [פ"ו ה"ב ממעילה] גרסינן כגרסת הספר:

(ג) אב"י אמנם ק"ל גם בתמימ' הול"ל בגיזתה דלא נהנין ולא מועלין, וכדאמרי' לעיל [פ"ג מ"ה] בחלב המוקדשין דלא נהנין ולא מועלין, וכ' שם הר"ב ורתוי"ט דטעמא משום דאפי' בקדשי מזבח כל שאינו ראוי ממנה להקרבה לא מקרי קדשי ה'. א"כ ה"נ נימא בגיזתה, ותרצתי לבני הרב הגאב"ד שליט"א, דגיזה שאני, דמחמם לגוף הבהמה, וגם מכחישה כשיגזזה [כחולין קל"ה ב], להכי מחשב שפיר גם גיזה קדשי ה', משא"כ חלב מפקיד פקיד בהכחל, ואינו מכחיש להגוף כשיחליב' אלא אדרב' מקיל צער הבהמה, להכי אין לה שום שייכות עם הקרבה:

(ד) אבל בבגדי כהונה הדין הוא איפכא, דקודם שבלו אין מועלין בהן, מדניתנו ליהנות בהן, מדלא נתנה תורה למלאכי שרת, לפיכך אין מעילה בשגגתן, אבל כשבלו מועלין בהן [כקידושין דנ"ד א]. ונ"ל דלא דמו לקדשי' שמתו, דלא חזו למידי, ולא מקרי תו קדשי ה'. אבל בגדי כהונה שבלו עדיין חזו בפנים לפקוע פתילות למנורה, ולשמחת בית השואבה [כסוכה דנ"א], וכצורך קרבן דמי [כתוס' שבת דכ"א א ד"ה שמחת]. ובזה מתורץ ג"כ קושית רמל"מ [פ"ה ממעילה הי"ד]. שהקשה הרי קיי"ל אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו, (כפסחים דכ"ו), וה"נ בגדי כהונה שהקדישן להשתמש בהן עד שיבלו. וכיון שבלו הרי נעשית מצוותן, ואמאי ימעול בהן. ולפענ"ד נראה, כיון דאדעתא דהכי הקדישום מעיקרא, שכשיבלו יעשה מהן הפתילות הנ"ל. להכי אף אחר שבלו אכתי בקדושתייהו קיימו. ותמהתי מאד על רמל"מ אשר לבו לב האריה דבי עלאי ועינו כעין הבדולח, והוא הביא כל המקומות הנ"ל בש"ס שהבאנו ונשמטה מלפניו הסברא זו לחלק בכך. מיהו גם בל"ז יש לתרץ קו' רמל"מ הנ"ל, דהא דאמרי אין לך דבר וכו', היינו במיוחד למצוה מיוחדת, כדם לזרקו על המזבח. ובגד לבן של כוה"ג ליכנס בהן לפני ולפנים ולגנזם אח"כ. לפיכך מדנעשת מצותו לא היה מועלין בו, לולא שהוא גזירת הכתוב [כפסחים דכ"ו א]. משא"כ שאר בגדי כהונה שבלו, אף דלא ילפינן מבגדי לבן של פה"ג. מדהו"ל ב' כתובים הבאים כא' [כפסחים שם]. עכ"פ כיון שאין זמן קבוע לתשמישן. והרי לולא שבלו, היה משתמש בהן בפנים והולך, לפיכך לא מחשב גמר מצותו עדיין. אמנם כלי שרת שניקב. שאפשר להתיכו לתקנו שוב. גם בו מסתפק רמל"מ שם אם יש בו מעילה. ואני בעניי לא זכיתי להבין ספיקת רבינו, דמ"ש מקרבן שנפל בו מום, דמדעומד לפדות מועלין בו. א"כ מכ"ש כלי שניקב שאפשר בו תקנה בעצמו, כשיתיכנו. וצ"ע:

(ה) כך נ"ל כוונת שיטת הרמב"ם [פ"ו דמעילה]. ומ"ש הרמב"ם. כלישנא דמתני' אין מועל אחמ"ו וכו' אלא בבהמה, ושינה ונקט וכלי תשמיש, תחת כלי שרת דנקט תנא. נ"ל דלא התכוון רבינו להעתיק לשון המשנה ולפרשה כך, שיהיה בהמה דנקט תנא, ר"ל חמור, וכמ"ש הרמב"ם, וכלי שרת היינו כלי תשמיש. ליתא, דא"כ מה דקאמר תנא אין מועל אחמ"ו וכו', במה איירי, הרי גם בחמור וכלי תשמיש שהן קדשי בדה"ב יש מועל אחר מועל. אלא גם לרמב"ם מתני' לא איירי רק ובהתכוון להוציא החפץ מרשות לרשות, ובכה"ג וודאי אין מיאחמ"ו רק בבהמת קרבן ובכלי שרת ממש. ורמב"ם נקט נמי להך דינא [שם ה"ה]. משא"כ בהלכה ד', דבעי הרמב"ם למנקט דינא דתוספתא הנ"ל, דהיינו שהתכוון רק ליהנות מהחפץ ולא להוציאו מרשות לרשות, ובכה"ג אפי' בחמור וקרדום של בדה"ב יש מואחמ"ו נקט הרמב"ם שפיר אין מואחמ"ו במוקדשים רק בבהמה, דהיינו אפי' חמור וכדמפרש ואזיל, ובכלי תשמיש, דר"ל קרדום וכדומה. וכוונת רבינו לומר דרק בהנך תרתי אפשר שיהנה ויבא אחר ויהנה אחריו, להכי אפשר גבייהו מואחמ"ו. אבל במעות א' במילי דמיכל לא אפשר מואחמ"ו, דבמעות א"א בו הנאה מגופו רק בהוציאו מרשותו, והרי בכה"ג לא איירי תוספתא. ובמילי דמיכל הרי זר שבלע שזפין של קודש והקיאן ואכלן אחר. וודאי השני פטור ממעילה [כיומא דפ"א א]. ועי' רמל"מ ורכ"מ בפ"ו דמעילה שהאריכו הרבה בפירוש דברי הרמב"ם. ויקריב לשיטת הרמב"ם הנ"ל הם ג"כ דברי רבעתו"ס [קידושין נ"ה א, וב"מ צ"ט ד"ה וחבירו], כולם עונים ואומרים כרמב"ם דכוונת התוספתא היינו בשלא התכוון להוציא החפץ מרשות לרשות, ולא פליג התוספתא על המשנה, דבגוונא דתוספתא לא איירי מתני'. אמנם הראב"ד דחה להך תוספתא בב' ידים מההלכה, ומשמע עוד מדבריו דבהמה וכלי שרת דנקט מתני' דוקא הוא. וכן משמע נמי לפי השקפה הראשונה לישנא דגמרא בפלוגתא דת"ק ור' נחמי', וע"ש. וס"ל להראב"ד דכוונת המשנה דבכל הקדשים בין בקדשי בדה"ב או עופות מנחה ונסכים, בכולן אין מואחמ"ו אפי' לא התכוון להוציאו מרשות לרשות. רק בבהמת קרבן וכלי שרת ממש יש בהם מואחמ"ו אפי' התכוון להוציאו מרשות לרשות. ולכאורה נוטין דברי המשנה טפי כהראב"ד, דבשלמא לדידיה שפיר נקט במתני' אלא בהמה וכלי שרת. דלא הוה מצי למנקט בקיצור אלא בקדשי מזבח, דהרי בקדשי מזבח גופה עופות מנחות ונסכים לראב"ד אין בהן מואחמ"ו. אלא לרמב"ם ק', דנהי דבגוונא דתוספתא לא איירי תנא, עכ"פ כיון דבכל קדשי מזבח לרמב"ם יש בהן מועאחמ"ו, א"כ מ"ש בהמה וכ"ש דנקט תנא, וטפי הו"ל למנקט בקיצור אלא בקדשי מזבח. אלא די"ל דלרמב"ם בהמה וכש"ר דנקט תנא, רק לסימנא בעלמא נקט לגלויי' טעמא דמ"ש קדשי מזבח. והיינו משום דבהמה הא רביי' קרא באיל האשם, וכ"ש, מדילפינן ק"ו, וכדקאמרי' בש"ס, מיהו מדידעינן דיש מאחמ"ו בהנך ב' מיני קדשי מזבח, דהיינו בהמה שהיא עצמה נקרבת, וכלי שרת שמיוחד להקריב מה שבתוכו. א"כ ה"ה נמי כל קדשי מזבח דדמו להנך תרתי. ואפשר לי עוד דגם לת"ק דר' נחמי' בש"ס דס"ל דבכש"ר אין מואחמ"ו, עכ"פ מדמודה בבהמה. היינו בהמה וכל דדמי לה. שקרב הוא עצמו למזבח אינו מתחלל בשיהנה ממנו מדאלים קדושתו, ויש בו מואחמ"ו, משא"כ כש"ר שאינו קרב למזבח רק מה שבתוכו אין בו מואחמ"ו. ונלפע"ד ראיי' לרמב"ם, דעל כרחך הא דנקט תנא בהמה וכש"ר רק לדוגמא נקט'. דאלת"ה, א"כ מה דמסיק בש"ס מה איכא בין ת"ק לרבי דקאמר כל שאין לו פדיון יש בו מואחמ"ו, ודחיק לומר דנ"מ בנהנה מעצים. או בנהנה מבהמה שהוממה ונשחט' קודם פדיי', טפי הול"ל דנ"מ עופות מנחות ונסכים. אלא לאו ש"מ דגם בהנך ס"ל לתנא דיש בה מועאחמ"ו, ובהמה וכש"ר דנקט, היינו וכל דדמו להו. וברוך אל ההודאות ורוב הודאות אלהי ישעי כי חנני אלהים לברר כל זה:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.