תפארת ישראל - בועז/מעילה/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ מעילה ד

(א) והא דנקט עולה, ולא חטאת ואשם. ה"ט משום דאי לאשמעינן דבשר וחלב שלהן מצטרף, כבר שמעינן מרישא. ואי דלצטרפי נסכין שבהן בהדי בשר. הרי נסכים רק בקרבנות שבאין בנדבה כתיבי, וחטאת ואשם אינן באין בנדבה. ואע"ג דחטאת מצורע מפורש בו נסכים אף שאינו בא בנדבה. אפ"ה משום חטאת מצורע לחודא לא בעי תנא למנקט במתני' סתם חטאת. ואילה"ק דעכ"פ הו"ל למנקט נמי שלמים שיש בהן נסכים. י"ל דאפ"ה לא נקטי' תנא מדלא שייך בהו צירף למעילה בבשרן, מדאין מעילה בבשר שלמים אפי' קודם זריקה, משא"כ ק"ק. וכ"ש דלא מצי למנקט בכור ומעשר ופסח מה"ט, דג"כ אין מעילה בבשרן, וגם אין בהן נסכים, מדאין באין בנדר ובנדבה. להכי ניחא ליה למנקט עולה, דאית בה תרתי. דשייך בה צירף למעילה בבשרה, וגם שייך בה צירף לבשר עם נסכים. והא דנקט תודה אף דלא שייך גבה צירף למעילה בבשרה, דהרי אין מועלין בבשר של קדשים קלים. ה"ט מדרצה לאשמעי' דלחם שבה אף שאינו מין קרבן אפ"ה מצטרף עכ"פ לעניין אכילת פגול נותר וטמא. וא"כ שפיר נקט נמי גבה בשר התודה, דאע"ג דלא שייך גבי' צירוף למעילה, עכ"פ שייך גבה צירוף לפגול נותר וטמא. וה"ה דהוה מצי למנקט בשלמי נזיר דנמי מביא כ' לחמין [ועי' בחומר בקדש פ"ב סי' ט"ז]:

(ב) ותמהני שלא הביא הרמב"ם [פ"ד מאהט"ו ה"ז] מסקנא דש"ס דמוקמינן הא בכולה הא במקצת, ופי' רש"י ותוס' הכא, הא בכולו, ר"ל שפירשו ב' חצאי שיעור בשר ודם משיעור שלם, אז אפי' אין הדם במקום תולדתו מצטרף, הא במקצתו, ר"ל שפירשו מחצי שיעור. ונ"ל דרמב"ם ס"ל כהר"ש [אהלות פ"ג מ"ג] שפירש, הא בכולה, ר"ל שנגע בב' חצאי השיעור, אז מצטרפי לטמא הנוגע, הא במקצתו, שנגע רק בא' מהן, אע"ג שמונחין יחד, אפ"ה אמ"צ לטמא רק כשהדם במקום תולדתו. א"כ הרמב"ם לשטתי' יפה עשה שלא הביא הך סוגיא שהיא דלא כהלכתא, דהרי איהו פסק [פ"א מאה"ט הי"ב] דמגע ומגע אמ"צ אע"ג שנגע בשניהן. ועי' לעיל [חולין. פ"ט מ"ד] שהארכנו:

(ג) ותמוהין כאן דברי הר"ב, שכ' דערלה וכלאי כרם מצטרפי לאסור ביבש במאתים ובלח בס', וכך כתב ג"כ בערלה (פ"ב מ"א). ולכאורה משמע דבמין במינו קאמר. דהרי במין במינו איירינן במשנה, אבל א"א לומר כן, דהרי ליכא לשום מ"ד דס"ל לחלק במב"מ בין לח ליבש [ועי' רמב"ם פי"ג מתרומות ה"ב וד' וח' וט', ובהל' מאכלות פט"ו הי"ד, ותוס' ע"ז דס"ח ב ד"ה ר"ש], דבכולהו דוכתי אמרי' דבמב"מ אפי' לח בלח לא סגי בס' בתרומה, וה"ה בערלה וכלאי כרם. אע"כ דהר"ב שמחלק בין לח ליבש היינו בנתערב בהיתר מין בשא"מ. אולם גם בזה לכאורה לא ידעתי מנ"ל דבערלה וכ"כ בשא"מ ביבש יאסר במאתים. ואפשר ע"פ מה דפליגי רש"י ותוס' (חולין דצ"ט א'), דלרש"י שם (ד"ה אין בהן בנ"ט), דוקא במין במינו שנתבשל יחד דטעם האיסור ניכר תמיד. להכי אפי' הסיר ממשות האיסור מהתערובות שנתבשל, אפ"ה צריך בתרומה ק"א לבטלו. וכ"כ במין בשא"מ, ונשאר בהתערובות ממשות האיסור. ג"כ צריך ק"א לבטלו. אבל בנתערב תרומה בהיתר מין בשאינו מינו, ולא נשאר שם ממשות האיסור, רק הטעם, להכי בנתבטל הטעם מותר אפי' אין שם ק"א. ובלא נתבטל הטעם אפי' יש שם ק"א אסור. ולתוס' שם אין שום חילוק בין יש שם ממשות האיסור או לא, דבכולהו גוונא, במין במינו צריך ק"א. ובמין בשא"מ סגי בשיתבטל הטעם, כבכל איסורים. א"כ י"ל דר"ב הכא ובערלה. בתרווייהו הנך דוכתי מיירי במין בשא"מ וכדאמרן, וס"ל כרש"י הנ"ל, והא דכ' הר"ב דביבש ביבש צריך ק"א, ר"ל שכיון שנתערב יבש ביבש, יש שם ממשות האיסור, [ואינו מכירו], להכי כ' דצריך ק"א לבטלו, אף במין בשא"מ. אולם הרמב"ם בכולהו דוכתא בהל' תרומות ובהל' מאכלות לא חילק במין בשא"מ בין לח ליבש, דבכולהו גוונא באינו נ"ט שרי. אמנם גם דברי הרט"ז (י"ד שכ"ג סק"א), לא זכיתי להבין, דמשמע מדבריו שם דלתוס' הנ"ל אם נתערב מב"מ והסיר האיסור, אז א"צ ק"א. ואני בעניי לא מצאתי גלוי לזה בדבריהם, ואדרבה משם לכאורה נראה איפכא, דבמב"מ בין לרש"י בין לתוס' אפי' הסיר האיסור צריך ק"א. דאפי' לרש"י עכ"פ מדהוא מב"מ, תמיד נשאר טעם האיסור, והו"ל כיש האיסור בעין, ורק בנתערב באינו מינו ונשאר שם ממשות האיסור פליגי, דלרש"י בכה"ג צריך ק"א, ולתוס' סגי בנתבטל הטעם:

(ד) ועי' רש"י סוכה י"ז ב' שפירש בענין אחר. אב"י ורתוי"ט תמה על זה, דהרי לעיל במ"ג ג"כ שוו בד"א בשיעור או בטומאה, ואפ"ה אין מצטרפין. ובמח"כ הגדול הכא שאני דבאותו שיעור דשוו ביה, שוו ביה נמי בטומאתו, דשניהן טמאין מדרס בהך שיעורא. והרמב"ם חילק, דלעיל אמ"צ במטמאין, משא"כ הכא רק במתטמאין מצטרפו. וגם בזה תמה רתוי"ט בהבנתו. ולפעד"נ דכוונת הרמב"ם, דטפי מסתבר לומר הכא במתטמאין דמצטרף, מדעכ"פ המטמא שממנו יוצא הטומאה אינו מדבר המורכב, ממאי דנימא שיצטרף המטמא שהוא המת שרץ נבילה, דהרי עיקר הטומאה שממנו יוצא הטומאה הוא מדבר המורכב מב' מינין שאינן שוין. עכ"ל בני הרב שליט"א:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.