תפארת ישראל - בועז/מכות/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ מכות ב

(א) ומסיים בש"ס, דכתיב גלעד קרית פועלי און עקובה מדם. אר"א שהיו עוקבין [ר"ל אורבין] להורג נפשות. ותמוה הרי ערי מקלט רק לשוגג. ונדחק רבינו מהרש"א לתרץ, משום דבתחלה א' שוגג וא' מזיד גולה [כלקמן מ"ז]. וגם זה תמוה וכי עבדינן תקנתא לרשיעא. ונ"ל דבל"ז ק' מזה דמסיים הש"ס, שהיו עוקבין להורג נפשות [כ"כ בדפוס סלוויטא], והול"ל להרוג נפשות. אע"כ ה"ק הש"ס, מדכתיב פן יחם לבבו, ובגלעד שהיו מרי נפש ומחוממי לב טפי, היו עוקבין ואורבין להורג נפשות, ויהיה שוגג או מזיד, חוזרין אחריו להרגו. להכי היו צריכים נמי הרבה ערי מקלט, למהר להנצל שמה. וברוך ה' שהאיר עיני בזה:

(ב) וק"ל לפמ"ש תוס' [ב"מ ד"ל ע"ב ד"ה הא], דבכל דוכתא עשה השוה בכל דחי עשה שאינו שוה בכל. וכן מסתבר, מדלא שייך למימר גבייהו מאי אולמא וכו'. א"כ למה הכא לא דחי עשה דעליית לרגל או פסח דכרת, דשוין בכל להך עשה של המתחייב גלות דלא שייך רק גביה. ואת"ל כיון דהך עשה דבמקלטו ישב שייך גביה כל אדם כשיתחייב גלות, לא מחשב כאינו שוה בכל, ורק עשה דכהן דלא שייך גביה ישראל כלל, הו"ל אינו שוה בכל [כנזיר דנ"ח ב']. עכ"פ ק' הרי בכל דוכתא עשה חמור דוחה עשה הקל [כתוס' פסחים נ"ט א'], וכ"כ עשה דרבים דאורייתא דחי עשה דיחיד, ותרווייהו אפילו אינו בעידנא [עמג"א תמ"ו סק"ב]. א"כ למה הכא כל מצות עשה בעולם לא דחי לעשה דגלות. ונ"ל לפי מ"ד [ב"מ ד"ל ע"ב], דאין עשה דהשבת אבידה דוחה עשה ול"ת, אף בעשה ול"ת דכהנים דקילא דאינן שוה בכל. א"כ כ"ש תרי עשה דאין נדחין מחד עשה, אף דהתרי עשה קילי. דהרי לעניין דחייה, עשה חמור מל"ת. א"כ בהגולה נמי איכא כמה עשה. והשיבו אותו אל עיר מקלטו, וישב בה, בעיר מקלטו ישב. אמנם תמיהני הרי כללא אמרינן דרק ג"ד, ע"ז ג"ע ש"ד עומדים בפני פיקוח נפש [כסנהדרין ע"ד א']. ואת"ל דזהו דוקא להצלת חיי עצמו, ולא להצלת אדם אחר. ליתא דהרי אפילו לחלל שבת מותר כדי להציל נפש, מדכתיב וחי בהם ולא שימות בהם [כיומא דפ"ה ב'] דמשמע שמותר לעבור כל עבירה שבעולם כדי להציל חבירו. והרי כל המקיים נפש אחת מישראל הו"ל כאילו קיים עולם מלא [כסנהדרין ל"ז א'], ואיך לא יהיה מותר לזה לעבור על איזה עשות כדי להציל כל ישראל אם הוא כיואב בן צרויה וכדומה. ודוחק לומר דאע"ג דהוא מחמת העשות הנ"ל מותר לצאת, עכ"פ מותר גואל הדם להרגו, וכיון שכן אינו מחוייב וגם אינו רשאי להכניס א"ע לספק סכנה כדי להציל חבירו מוודאי סכנה [כח"מ תכ"ו], וזהו האיסור דרמי עליה. ליתא, דמלבד שהדבר מודחק בפני עצמו, דבמשנה לא קאמר הך טעמא, בל"ז ק' נמי וכי אינו מחוייב להכניס א"ע לספק סכנה כדי להציל כל ישראל, וכי אסור לישראל לסגור הדלת בעד גואל הדם עד שיציל הלה כל ישראל. וצ"ע:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.