תפארת ישראל - בועז/טהרות/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ טהרות ו

(א) ורבינו הר"ש והר"ב נושאי כליו פירשו דהיינו כגון בקעה שבימות הגשמים זרוע. והו"ל רה"י. ובימות החמה דשכיחי שם קוצרים. חוזר ונעשה רה"ר כלקמן מ"ז. ותמהני מה ומי הכריח לרבינו לפרש כן. ולא כפשוטו. ותו דלפי פי' רבותינו נצטרך לדחוקיו לומר דאכפיל תנא ותני בחד פרקא חד דינא תרי זימני בב' משניות במ"א ובמ"ז. ותו אי כדברי רבותינו הול"ל בקיצור. הבקעה בימות הגשמים דינה כרה"י. ובימות החמה דינה כרה"ר. ותו דאי כדברי רבותינו ל"ל למתני התחלפות ב' פעמים. שהיה רה"י ונעשה רה"ר. וחזר ונעשה רה"י. וכי לא ידעינן דכל בקעה יחזור תמיד להיות מרה"י ר"ה ומרה"ר רה"י. וכן לעולם. וא"כ בהתחלפות א' סגי. ולכאורה היה נראה שהוכרחו רבותינו לפרש כן. דאל"כ האיך אפשר שרה"ר ייחזור לרה"י. והרי קיי"ל דמצר שהחזיקוהו רבים אסור לקלקלו [כב"ב צט"ב]. אבל אי משום הא לא אריא. דזה דוקא ברה"ר ששייך לכל באי עולם. ומי יודע אם לא ימחה בזה א' מבאי עולם. אבל במוכר לרבים ידועים כגון ליושבי עיר זו לבד. ודאי רשאין הקונים הללו לחזור ולמכור זכותם ליחיד [כסמ"ע ח"מ שע"ז]. וכן מוכח מבהכ"נ דמתא מחסיא [מגילה כ"ו א'] דקאמר דמשום דאדעתיה דידיה קאתי מצי לזבוני'. וכן משמע נמי לשון הרמב"ם [פ"כ מאהט"ו ה"י] דנקט סתם כלישנא דמתני' ממש. דמשמע טפי כפירושנו. ולפי פירושנו הנ"ל שפיר חזר ותנא חזר וחזר ב' זמני. מדבעי למשמע תרתי. דרה"י שנעשה רה"ר. אמרינן דאע"ג שכבר רה"י היה וטמא. אפ"ה כשחזר ונעשה רה"ר טהור. ואע"ג ששני חתיכות הספק לפנינו. ובא לשאול על שניהן ביחד. והדר נמי לחזור ולאשמעינן הך דוגמא ברה"ר שנעשה רה"י. דאע"ג שכשהיה רה"ר טהור היה. אפ"ה כשחזר ונעשה רה"י ספיקו טמא. ולפ"ז מה דקאמר תנא כשהוא רה"י טמא. היינו כשחזר ונעשה רה"י. אחר שכבר היה רה"ר. דבפעם ראשון כשהי' רה"י לא אצטריך לאשמעינן דספיקו טמא, דפשיטא. ומה דקאמר תו שכשהוא ברה"ר ספיקו טהור. היינו אע"ג שהיה מתחלה רה"י. ומפרש התנא ב' הדינים. דאתא לאשמעינן והיינו מלמטה למעלה. ודו"ק. ונ"ל עוד דקמ"ל דאע"ג דכל הטהרות מפעם א' ב' ג' לפנינו הם. אפ"ה הנך טהורים והנך טמאין. ואפילו נשאל על כולן ביחד וכמש"ל. ואפילו ר"ש דפלינ בסיפא וס"ל רה"ר מפסקת. אפ"ה הכא מודה. דהתם שאני. דכל הספיקות בגוף א' טמא היו. ואיכא שפיר למימר. מדהחזקתו כחי איך תחזקנו כמת מקודם. אבל הכא הרי אין כל הספיקות בגוף א' טמא. ודו"ק:

(ב) ומיירי נמי דוקא שהוחזר לאותו רה"י הראשין. ולאותו מקום ממש שהיה שם בתחלה. דאל"כ הרי לא מחזקינן טומאה ממקום למקום. דהרי אפילו בב' רה"י סמוכות זה לזה. או אפילו כשטלטלוהו ברה"י א' מזוית לזוית. מחשב ממקום למקום וטהור [כנדה דד"א]. ואע"ג דגבי טומאת מת שמונח באוהל אדם מסוכן. וטלטלוהו באהל מזוית לזוית. ובשנייה מצאוהו שמת. לא שייך לומר שהטהרות שהיו עמו כשהי' בהזוית הראשון יהיו טהורין. מדאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. דליתא. דכל האהל כמקום א' דמי לענין טומאת אהל. דכל האהל כמלא טומאה דמי. וכשמצאוהו מת בזוית הב'. הו"ל כאילו מצאוהו ג"כ מת בזוית א'. ואין כאן רק החזקת טומאה מזמן לזמן. שמא כבר מת הי' כשהיו הכלים והאדם עמו בפעם הראשון. וטמא. עכ"פ ברה"י שאין עליו אהל. או בב' אהלים סמוכין שאינן מעורבין בתקרה א'. ודאי אין מחזיקין טומאה מזה לזה. אלא הכא מיירי שהוחזר למקום שהיה שם תחלה. ודלא כמשמע לכאורה מהר"ש והר"ב. שכתבו שאף רה"י הראשון טמא. והרי מלשון זה משמע דרה"י הראשון אינו רה"י האחרון. והרי אי אפשר לומר כן. וכדאמרן:

(ג) ונ"ל עוד דה"ה בהיה איפכא פליגי. וכגון שהיה המסוכן ברה"ר והוציאוהו לרה"י וחזרו והוציאוהו לאותו מקום שהי' בתחלה בר"ה. אז לת"ק הטהרות שהיו עמו ברה"י שבאמצע טהורין. דאין מחזיקין את הטומאה ממקום למקום. אבל אותן כלים וטהרות שהיו עמו בפעם הראשון ברה"ר. כיון שבאותו מקום עצמו שמצאוהו מת שם היה גם בפעם הראשון. הו"ל רק החזקת טומאה מזמן לזמן דגם ברה"ר טמא (כמ"ש לעיל פ"ד בבית הספק סי' י"ב). ולר' שמעון בכה"ג רה"י מפסקת. וכ"כ בהיה מסוכן ברה"ר אי ברה"י בלתי מקורה בזוית א'. וטלטלוהו לזוית אחרת. והחזירוהו שוב לזוית הראשון ומצאוהו שם מת. לרבנן כל טהרות שנגעו או האהילו עליו בזוית הראשון גם בפעם הראשון טמאין. דמחזיקין טומאה מזמן לזמן. והטהרות שנגעו או האהילו עליו בזוית הב' טהורין. ולר' שמעון כייון שאין מחזיקין טומאה בזוית הב'. א"כ הוא מפסיק בין זמן לזמן. וגם אותן שהיו עם המסוכן בזוית הראשון בפעם הראשון טהורין:

(ד) והא דלעיל במצורע לא נקט עומד ברה"י ועובר ברה"ר כי הכא. י"ל דה"ט משום דרה"י כולל במורגל ברוב המקומות. רק מקום המוקף מחיצות (ועיין לעיל סי' א'). והרי בכי הא לא סגי לטומאת ביאה במצורע כל שאין שם אוהל. וגם עומד באהל לא נקט. משום דממילא משתמע. דהרי כל טומאת מצורע שע"י עמידתו הוא רק כשהוא באוהל:

(ה) ונ"ל דמה"ט נקט ביאת מצורע בפרטות. אע"ג דנכלל בשם טומאה דנקט בב' בבי בתרייתא. ה"ט דבעי לאשמעינן. דבין ברה"י שהמצורע מטמא. שהוא חלוק מר"ה בב' דברים. מדהוא ג"כ מקורה. ובין ברה"י בשאר טומאות. שאינו חלוק מרה"ר רק בדבר אחד שזה רה"י וזה רה"ר. אפ"ה למר שדינן רה"ר בתר רה"י. ולמר שדינן רה"י בתר רה"ר. א"נ להכי אצטריך למנקט מצורע ושאר טומאות משום דמצורע אינו מטמא רק בביאה. והרי קי"ל ביאת מקצת לא שמה ביאה (כרמב"ם ביאת מקדש פ"ג הי"ח). ולהכי אינו מטמא להטהור שעמו. רק כשיהי' לכל א' ראשו ורובו תחת האהל (כנגעים פי"ג מ"ח). משא"כ מת שמטמא באהל. אפילו לא הכניס רק אצבעו תחת האהל שהמת שם כבר נטמא (כנזיר מ"ג א'). ועוד יש קולא במצורע שאינו מטמא רק בעמד הטמא תחת האהל. לפיכך נקט מצורע עומד וטהור עובר לרבותא דר' יהושע. דאע"ג דאיכא למימר דלולי שהכניס הטהור ראשו ורובו. היה יודע מזה. ותו דאיכא נמי ספק ספיקא. שמא לא הכניס ראשו ורובו. ושמא לא עמד. אפ"ה מטמא ר' יהושע. דמדס"ל דשדינן רה"ר דלהוי כרה"י. והרי כל רה"י אפילו יש אלף ספקות טמא (וכמשנה ד'). ונקט סיפא בשאר טומאות לרבותא דרבנן. דאע"ג דגם בשהכניס רק קצת מגופו נטמא. ואיכא למימר שמא הכניס ולאו אדעתיה. וגם ספק ספיקא ליכא גביה. דהרי אפילו לא שהה הטמא תחת האהל נטמא הטהור. אפ"ה מטהרי רבנן. והרואה יראה כי בדברים הללו אשר הראני ה' בחסדו. השיכותי מעלי כל תלונות האפשריים לפי' רבינו הר"מ. וביחוד מה שהקשה ג"כ הרא"ש לרבינו. דאי ב' בבי דרישא בביאת מצורע מיירי. א"כ מ"ש ספק טומאה זה מכל שאר ספק טומאה. ולכן בחר לו רבינו הרא"ש בפי' הר"ש. דטמא דנקט בב' בבי דרישא. בין ברה"ר בין ברה"י. היינו כגון הא דתנן לעיל (פ"ד מ"ג) שרץ בפה חולדה. ועברה בין הטהורים או טהורים עברו ביניהן. מיהו הכא ע"כ בטומאת מת מיירי. מדמסיק שמא האהיל. ואע"ג דהאי שמא האהיל. ע"כ דלא קאי אטומאה עובר. דהרי בה לא מחלקינן בין יש או אין לטומאה מקום. מדמחשב כמליא טומאה תחתיו. והו"ל כיש לה מקום (כפ"ד סי' י"א). עכ"פ ל"ל לדחוקי לאוקמי למשנתנו בב' מיני טומאה. כיון דבין כך וכך ספק האהיל לא קאי אב' בבי דרישא. אמנם מלבד שלפי פי' זה קשה דהול"ל טומאה עוברת. ולא טמא עובר. כאשר העירותי ע"ז לעיל. קשה נמי. דא"כ ספק נגע והסיט קאי אכולה ד' בבי. וספק האהיל דלא קאי אב' בבי דרישא. תני לה באמצע. וזה אינו סדר משובח. דהו"ל למנקטיה או ברישא או בסיפא. והגאון רב"א זצוק"ל פי' נמי דטמא דב' בבי דרישא לאו דוקא במצורע. אלא בכל הטומאות. וס"ל לר' יהושע דהא דקיי"ל ספק טומאה בר"ה טהור היינו רק כשהטומאה והטהרה עוברין. אבל כשא' מהן עומד. הו"ל גם העובר כאלו הוא ברה"י. וכן הטומאה והטהרה שא' מהן ברה"י. דיינינן להו כאילו שניהן ברה"י. והגם שלפי פי' רבינו זה. דב' בבי דרישא בששניהן ברה"ר מיירי. וכן הז' ספיקות של מגע אהל היסט מצו קאי אכל ב' בבי שהזכיר התנא. עכ"פ קשה למה שני תנא בלישניה. ונקט הטמא עומד. ולא קאמר הטומאה מונחת. ותו דהרי דברי ר' יהושע הם כמילתא בלא טעמא. דלמה כשהטומאה והטהרה א' מהן עומד ברה"ר נימא דדינו כאילו גם הוא ברה"י. והרי לכאורה מסתבר איפכא. דכיון דספק טומאה בר"ה מסוטה גמרינן לה [כסוטה כח"ב]. להכי בעינן כי סוטה שיהיו שניהן עומדין ברה"י. ואפשר יש ליישב דברי רבינו. דר' יהושע ס"ל דדוקא באדם עומד ברה"ר. דין ספק טומאתו כספק טומאה ברה"י. ומה"ט נקט בב' בבי דרישא טמא וטהור. לאשמעינן דבאדם קמיירי. וה"ט משום דאדם העומד בר"ה קנויין לו ד' אמות שלו [כב"מ ד"י ע"א]. ומדקונה לו שם מציאה וגט. לפיכך הו"ל שם כרה"י. משא"כ בעובר. כיון שכל פעם מחליף ד' אמות שלו. לפיכך אין דינן כרה"י. והרי להראב"ד כל המהלך בסימטא או בצדי רה"ר אין נקנין לו ד' אמות וכמ"ש הסמ"ע [ח"מ רס"י רס"ח]. ואעפ"כ זה דוחק. דהרי ברה"ר ממש אין ד' אמות קונות אפילו הוא עומד. ובלא זה קשה לי לדברי הגאון זצוק"ל ממאי דמקשה הש"ס [נזיר נ"ג א']. באומר לב' נזירים ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם. שניהן טמאין מספק. ומקשה הש"ס ואמאי והרי ב' נזירים וחד דקאי גבייהו הו"ל תלתא. והו"ל ספק טומאה ברה"ר דטהור. ולפי דברינו מאי קושיא. מאן א"ל להמקשן דמתני' מיירי שהיו כל הג' הולכין. וצ"ע:

(ו) וא"ת היכי מיירי. איי בששניהן ברה"ר פשיטא. וכיי ספק רה"ר טהור אתא לאשמעינן הכא. ואי בשוודאי נכנס. וספק נגע או לא הרי לכ"ע טמא. ואי בשהיה הטומאה מונחת על אסקופת החנות והוא עבר בסמוך לה ברה"ר. ומסופק שמא בשעה שעבר בסמוך לה נגע בה הרי פשיטא דטהור כיון שלא נכנס כלל. ועוד היינו משנה ב'. ואי דמיירי שיש כאן ב' ספיקות. שמא לא נכנס. ואם נכנס שמא לא נגע. דנהי דלא הוה כספק ספיקא. דהרי בבא זו ודאי בשרץ קמיירי. ובשרץ אין ספק נכנס מצטרף להיות כספק ספיקא. דהרי בשהשרץ בחנות לא הועיל ספק כניסתו כלום. כמו דלא מחשב ספק הרים ידו ליגע בהטומאה כספק כדי לצרפו לספק ספיקא דשמא נגע. עכ"פ עדיף ועדיף הך בבא מבבא דרישא בספק נכנס באהל המת שהכניסה בעצמו טמאתו. ואפ"ה ספיקו טהור. מכ"ש במסופק בכניסה למקום השרץ. ומה קמ"ל דטהור. וי"ל דלעולם בבא זו דשרץ וספק נגע מיירי שמסופק ג"כ אם נכנס. ואפ"ה אצטריך ליה לאשמעינן. מדנקטי' רק לדיוקא. דדוקא בעמד האדם ברה"ר והטומאה ברה"י. ומסופק אם נגע בהטומאה שברה"י, טהור. הא בהיה הוא והשרץ שניהן בב' רה"י נפרדים. כחצר ובית סמוכין. ומסופק אם נכנס. ואם גם נכנס. ספק אם נגע טמא. אף דהו"ל ספק ביאה. וכרבנן במשנה ד':

(ז) ונ"ל עוד דאפילו בית או חדר ששייך לג' או ד' בני אדם. אפ"ה דינו כרה"י. כיון שבעליו ידועים. משא"כ בסילקי שייך לכל בני המדינה רק לצורך רבים להתאסף שם שריה לפקח לטובת המדינה. מקרי כאילו אין לו בעלים מיוחדים. אמנם עכ"פ קשה מבקעה בימות החמה. שיש לכל שדה בעלים מיוחדים. ואפ"ה מדשכיח שם קוצרים רבים. דינה כרה"ר. כלעיל סי' כ"ה. וא"כ כ"ש בית או חדר ששייך לרבים ידועים. ושכיחי שם ג"כ לפעמים רבים. ואפ"ה אמרינן דדינה כרה"י. י"ל בקעה שאני שנכנסין הקוצרים בימות החמה גם לשדות הסמוכות להשדה שקוצרים בו. ואינן נוטלין רשות על כניסתן דהכי אורחא. לפיכך דינה כרה"ר. אבל בית אע"ג ששייך לג' וד' בני אדם. אין נכרי נכנס לתוכו בלי דעת בעלים. זה הכלל רה"י לא הוה רק בב' לריעותא. שיהי' לו בעלים מיוחדים. ושאין נכרי נכנס לתוכו רק מדעת בעלים. ולפיכך בסילקא או בקעה. דהוה רק חדא לריעותא וכ"ש בדאיכא ב' לטיבותא. דינה כרה"ר:

(ח) ורב"א גריס לעיל בדר' יהודה אם אינו רואה הנכנסין וכו' הרי זה רה"י. וכתב דטעמיה דר' יהודה דכל שאינו רואה וכו' הוה שפיר כמקום סתירה דסוטה דהוא רה"י. וכתב עוד דלהכי הכא בחצר שהוא קטן. ודאי רואה מפתח א' הנכנסין בפתח אחר. ואינו מקום סתירה. ולכ"ע הוה כרה"ר. וגם כגירסת רבינו במשנה. כך היא הגירסא באמת בתוספתא ספ"ז דטהרות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.