תפארת ישראל - בועז/חולין/י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ חולין י

(א) [ודוקא במתנות דכתיב סתמא סד"א למילף הך ק"ו [ועי' תוס' ד"ה הזרוע]. אבל אי"ל דלחייבי קדשים בבכורה מכח האי ק"ו. ליתא. דהרי פרט הכתוב בבכורה מצאנך. ולא בקדשים. ועוד תקדיש כתיב ולא שכבר קדש [ועי' רש"י הכא ד"ה פטורין מן הבכורה]. אמנם בש"ס מקשינן ל"ל קרא למפטר קדשים ממתנות. הרי הק"ו איכא למפרך. דמה לחולין שכן נכנס לדיר להתעשר. והקשו רבעתו"ס דהומ"ל כלאים וטריפה יוכיח. שאין נכנסין לדיר להתעשר וחייבין במתנות והקשה לי עליהן גיסי הרב המאה"ג מהו' אלחנן שליט"א דיינא דק"ק ברלין. הרי טריפה באמת פטור ממתנות [כלקמן קל"ו ב']. ונ"ל דה"ק רבעתו"ס טריפה יוכיח דאצטריך קרא למפטרה ממתנות. מדכתיב מאת זובחי הזבח [כספרי שהביא רב"י בי"ד סי' ס"א]. ואי נימא דחיוב מתנות בנכנסין לדיר להתעשר תלי'. ל"ל קרא למפטר טריפה ממתנות. הרי בל"ז פטורה מדאין נכנסת לדיר להתעשר. אולם תמוהין לפע"ד בזה דברי רש"י [לקמן קל"ו ב'] שכתב ומה"ט טריפה פטור ממתנות. מדכתיב תתן לו ולא לכלבו. ותמהני מנ"ל לרש"י הך ילפותא. והרי בספרי יליף לה מקרא דזובתי זבח. ואי"ל משום דש"ס דילן מפיק להך קרא דמאת זובחי הזבח למלתא אחריתא. לעניין שיהא הדין עם הטבח [כלקמן קל"ב ב']. ליתא. דוכי לא מצינן למימר דש"ס דילן כספרי ס"ל. ותרתי יליף מנה. דממלת מאת זובחי דרשינן שיהא דינו עם הטבח. וממלת זבח ילפינן דסתם זבח משמע שראוי לאכילה ולא טריפה שאינה נאכלת. ותו תמוה. דהאי קרא דתתן לו לא כתיב כלל גבי מתנות. רק גבי תרומה וראשית הגז. וילפינן מנה לעניין תרומה שלא יתרום מטמאה על הטהורה. דכתיב תתן לו ולא לאורו [כפסחים דל"ג א']. וכמו כן ילפינן מנה לענין ראשית הגז. חתן. שיהא כדי נתינה [חולין קל"ה א'] לו. ולא לשקו [חולין קל"ז א' ]. אבל האיך נדרשו לעניין מתנות דלא כתיבי בהך קרא כלל. ואת"ל דילפינן מתנות מתרומות וראשית הגז בהיקש מדסמוכין יחד. ק' הרי רש"י לשטתי' [סוכה דל"א א'] לא ניתן לדרש היקש אא"כ קבלו הלממ"ס. ואיה המקום שנזכר שנלמד זה ההיקש. ותו דאפי' נימא הכי. עכ'"פ מי עדיף הלמוד מהמלמד. דהרי בתרומה גופיה דכתיב גביה בפירוש תתן לו. אפ"ה כשכל הטבל טמא. חייב להפריש ממנו תרומה. ויהי' לכהן להסיקה תחת תבשילו. ולא דרשינן בכה"ג תתן לו ולא לאורו [כשבת דכ"ה א']. והאיך נימא במתנות דלא כתיב גבייהו בפירוש תתן לו. ואפ"ה נדרש. שכשכל הבהמה טריפה. תתן לו ולא לכלבו. ואפי' נימא כר"ן [חולין דש"ז ב'] שכתב דטריפה פטור ממתנות דכתיב ונתן לכהן. ק' דאף דזה יתיישב קצת טפי. דבאמת גבי מתנות כתיב ונתן לכהן. עכ"פ ק' דמ"ש גבי תרומה טמאה. דאע"ג דכתיב גבי תרומה תתן לו. והרי לא חזיא לאכילתו. אפ"ה חייב להפרישה. ולא דרשינן תתן לו ולא לאורו. ומ"ש גבי מתנות דטריפה דדרשי' ונתן לכהן ולא לכלבו. ודוחק לחלק בין מלת לו למלת לכהן. ואת"ל דהתם אפקי' קרא. מדכתיב את משמרת תרומותי בב' תרומות הכ' מדבר. אלמא אפשר נמי בתרומה טמאה. דלמא היינו בהופרשה ואח"כ נטמאה. דסד"א שלא יהנה בה. להכי אצטריך מלת לך. שלך יהא להסיקה תחת תבשילך [עי' תוס' שבת כ"ה א' ד"ה אחת]. אבל מנ"ל שיהא חייב להפריש כשהטבל טמא דמ"ש מבהמה טריפה דפטור ממתנות. וצ"ע. ותו תמה גם בני הרב המאה"ג מוה' ברוך יצחק שליט"א הגאבדק"ק לאנדסבערג. למה לא הביאו הרי"ף והרמב"ם (פ"ט מבכורים) הך דינא דטריפה פטור ממתנות. והוא תלמוד ערוך בלי שום פלוגתא [כלקמן דל"ו ב'. ונדה דנ"א א']. ולפע"ד יש קצת הכרעה לדין זה מתוספתא דמכילתן [פ"ט] דתנא דהנוחר והמעקר פטור ממתנות. משמע אבל טריפה חייבת במתנות. ואעפ"כ תמיה גדולה היא. דהרי הש"ס לא הביא הך התוספתא. וכבר כתב [של"ה דת"ב ב' ד"ה כשאינה. וכ"כ רבינו כ"מ פ"א מתמורה הי"ז] דכל תוספתא שלא הובא בש"ס אין לסמוך עלה. ולא עוד אלא שהש"ס בב' דוכתא הביא דלא כהתוספתא הנ"ל. וצ"ע]:

(ב) כך מסקנת הש"ס בסוגיין [דקל"ד א']. ולפ"ז הא דתנא בחלה דחייב. ר"ל דחייב להפרישה ואסורה לאכול. אבל לענין נתינתה להכהן. הו"ל ספק ממונא דלקולא. וכך כ' הירושלמי בפ"ג דחלה מ"ו הנ"ל. וכך כ' רמל"מ [פ"ח דבכורים ה"ט] שימכרנה לכהן. אולם מסתימת הפוסקים [הרמב"ם שם. וי"ד סי' ש"ל] משמע. דחייב לתנה לכהן. ולכאורה נ"ל דה"ט לפי מש"כ תוס' [ב"מ ד"ו ב' ד'ה והא] בספק בכור דכיון דאסור בגיזה ועבודה. עומד טפי בחזקת כהן. ולהכי כי תקפה אין מוציאין אתו ממנו. א"כ י"ל הכא דווקא בבכור דעכ"פ יש ספק שמא יומם ויהי' מותר לישראל. להכי צריך הכהן עכ"פ לתפסו. משא"כ בחלה דאסורא דרבע עלה לא פקע לעולם. מה אמרת דאפשר למתשל עלה. הרי הדרא אז לטבלה. להכי קיימי טפי בחזקת כהן. שצריך לתנה לו אף דלא תפסה. אבל ק"ל מ"ש מתרומה של המסופק אם הוא כהן. דמפריש התרומה והיא שלו [כסוף פי"א דיבמות]. ה"נ הו"ל להפריש החלה ולמכרה לכהן. ונ"ל ע"פ מ"ש במשבצות [י"ד פ"א סק"ג]. דאף דבכל דוכתא חזקה דמעיקרא עדיף מחזקה דהשתא. עכ"פ היכא דליכא למיזל בתר חזקה דמעיקרא. א'לינן בתר חזקה דהשתא: א"כ אף לפי מ"ש לעיל דמשום האיסורא דרבע אחלה. מוקמינן לה בחזקת כהן טפי מבחזקת בעליה. היינו דוקא בגר. שהבעלים השתא בר חיובא. להכי אף דחזקתי' דמעיקרא לפטור היתה. עכ"פ בהעיסה גופה שעליה רבע האיסור. בה ליכא חזקה דמעיקרא לפטור. דאימא נלושה כשכבר היה גר. ומדאיכא נמי חזקת גברא השתא לחיוב. דומה לחיוב וודאי ופטור ספק דאין ספק מוציא מידי וודאי [כח"מ ע"ה ס"ט]. אבל בסוף פי"א דיבמות. אין הספק בהתרומה רק בהנותן. ולגביה אין חזקת חיוב מעולם. בין השתא בין מעיקרא. להכי שפיר אמרינן הממע"ה:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.