תפארת ישראל - בועז/ברכות/ז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


תפארת ישראל - בועזTriangleArrow-Left.png ברכות TriangleArrow-Left.png ז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה


מפרשי הפרק
שנדפסו על הדף

רע"ב
תוספות יום טוב
תפארת ישראל - יכין
תפארת ישראל - בועז


מפרשי המשנה

פירוש המשנה לרמב"ם
מלאכת שלמה
הון עשיר
יש סדר למשנה
רש"ש


דפים מקושרים

(א) ואילה"ק למה לא קמ"ל הא בפ' דלעיל לגבי ברכה ראשונה. והיה נ"ל מזה ראיה לרט"ז (סקצ"ו) דמתני' באכל בשוגג מיירי. או נ"ל דקמ"ל דאפי' בהמ"ז שהוא דאורייתא. לא הו"ל מצוה הבב"ע. ופוטר הב' האחרים יד"ח. א"נ דבאמת ברכה ראשונה אדאפשר לתקן. הו"ל בוצע ברך ואסור [ועי' פלוגתא דרמב"ם וראב"ד שהובא בט"ז (סי' קצ"ו). ול"מ היה נ"ל דבאונס. בין שאנסוהו בנ"א. או שנאנס ע"י חולי או רעבן. בכולן מברך תחלה וסוף. דכיון דבכה"ג לא אסרה לו תורה והתירא קאכיל. והרי נהנה ואף שהיא הנאה הבאה לאדם בעל כרחו אפ"ה כיון דמחשבה הנאה לעניין איסור (כפסחים כ"ה ב) ה"ה דמחשבה הנאה לעניין ברכה תחלה וסוף. ולהכי בין לרמב"ם ובין לראב"ד יברך תחלה וסוף. וכ"כ במזיד לכ"ע בין בתחלה ובין בסוף לא יברך. דאין זה מברך אלא מנאץ. ובהנך ב' גווני דהיינו אונס ומזיד לא מיירי מתני' כלל. אמנם פלוגתא דרמב"ם וראב"ד. היינו באכל בשוגג פליגי בברכה שלאחריה. דלרמב"ם לא יברך אחריו מדעכ"פ אכל אסורא. ואע"ג דלא ידע. עכ"פ אסורא עביד. ואילו היה חייב כרת. היה צריך קרבן על שגגתו. אלמא דאיסורא עביד ואסור לברך על איסור שאירע לו. והא דנקט במשנה דאסור לצרפו לזימון. ה"ה דאסור לברך לעצמו רק זימון לרבותא נקטי' אף דלצרפו לזימון סגי בטעם עלה של ירק שהיא רק הנאה מועטת. להכי קמ"ל דאכילת איסור אפילו הנאה מועטת לא מחשבה וכ"ש שלא יברך הוא עצמו בהמ"ז. א"נ נקט זימון בסיפא איידי דרישא דהוה זימון רבותא (וכמש"ל סימן ב') ולראב"ד דוקא לזימון קאמר מתני' דאמ"צ מדבעי קביעות ואכילת איסור לא מחשב קבע. אבל הוא לבד חייב לברך לאחריו דהרי נהנה. מיהו כל זה רק בברכה שלאחריו אבל בחיוב ברכה שלפניו. לא שייך בשוגג. דהרי שוגג הוא. ואע"ג דהרמב"ם כ' דפטור מלברך בין בתחלה ובין בסוף. היינו רק מדכלל וכ' תחלה בין בזדון ובין בשגגה. ודו"ק] ועי' מ"ש לעיל (רפ"ו סי' ג'):

(ב) ולפ"ז אפשר לומר דלא הוה סתם ואח"כ מחלוקת. דלעיל לא קאמר רק דשמש שאכל כזית מצטרף לזימון והיינו לי"א אפי' באכל כזית ירק. ולפ"ז אכתי לא שמעינן דהיכא דאכל כזית פת שיחייב הוא עצמו בזימון. דהרי בדטעם כזית ירק ודאי. אע"ג שמצטרף אין הוא עצמו חייב בזימון. להכי קמ"ל הכא שהוא עצמו חייב בבהמ"ז ובזימון והיינו דוקא באכל פת וכל זה דלא כרתוי"ט. [אב"י ועי' מ"ש רתוי"ט בחולין פ"ח מ"א ד"ה וב"ה בשם תשובת רשב"א]:

(ג) אב"י ועי' תוס' דמ"ט ב'. ד"ה תנן דברכו הוא ל' צווי לברך השם. משא"כ נברך הוא רק נטילת רשות. מיהא שותא דמרנא קדישא ע"ר זצוק"ל הכ"מ לא ידענא. דהרי כפי מה דמסיק בגמרא הכונה במתני' היינו אף ברכו דיוצא גם בברכו וכ"ש בנברך. וא"כ ממילא רבותא קמ"ל ולהכי שפיר נקט התנא ברכו ולא נברך לאשמעינן חידוש והמשנה אתיא כהלכתא. ובשלמא להתוס' דלא כתבו דבריהם באמת על המשנה רק על הס"ד בגמרא. דהיה סבר דברכו עדיף מנברך ניחא. משא"כ לרבינו דפירש לפי האמת צ"ע. אחר זה ראיתי שדברי קדשו קילורין לעיניים. כי באמת לפמ"ש התוס' שם הם שווים ברכו ונברך. ועומדים בחד מדריגה. ולזה בודאי נוטה פשט דברי משנה. דאיך תעזב המשנה נוסחת נברך. שהיא עדיפא. משום חידוש בעלמא דיכול ג"כ לומר ברכו. אע"כ דלסברת המשנה כי הדדי נינהו ברכו ונברך ויש לכל אחד חשיבות בפני עצמו. וחשיבות נברך על ברכו גלוי וידוע. אבל חשיבות ברכו מה היא. ועל זה פירוש רבינו זצוק"ל החשיבות. דיש ג"כ לברכו על נברך. ולפ"ז כי הדדי נינהו. ואח"כ כ' דפסק הלכה היא לומר נברך. דחשיבות נברך שקול יותר מחשיבות ברכו:

(ד) ואף דבק"ש אומר ברכו. ה"ט דהתם לפעמים כבר יצא ומוציא אחרים יד"ח (מג"א קצ"ב סק"ב) ובירושלמי מתרץ דביהכ"נ שאני. דמדסיים המבורך הרי כלל עצמו עמהן. ואלה"ק לירושלמי. א"כ בבהמ"ז נמי יאמר המבורך י"ל דמלת שאכלנו משלו שיאמר לבסוף צריך להמשיכו לברכו שיאמר בתחלה. ואם יפסיק ביניהם במלת המבורך יהיה משמע שהוא מבורך שאכלנו משלו. והרי אין זה ידוע לכל העולם שאכלנו בשעה זו. וכן מה"ט לא יאמר נמי המבורך שאכלנו משלו. [אב"י סיום זה של דברי קדשו דע"ר זצוק"ל לא זכיתי להבין דהיא היא. וכמדומה יש כאן איסור לשון קצת בדברי ע"ר זצוק"ל. ול"מ נ"ל דגבי בהמ"ז לא שייך לומר המבורך. דמשמע דהחיוב שיהיה הברכה נאמרת ממנו בא ממילא. והרי אי בעי לא אכיל ואינו מחוייב בברכה. ואי"ל א"כ בשבת ויו"ט דחייב באכילת פת (עי' רמג"א קפ"ח סק"ט) יכול לומר כן. י"ל דמשום שבת ויו"ט לא רצו לתקן טופס מיוחד]:

(ה) אב"י ולכאורה תמוה דלמה הפריד רבינו הקדוש מסדר המשנה בין הדבקים והכניס דברי ריה"ג בין רישא דדברי רע"ק לסוף דבריו. ונ"ל כיון דריה"ג ורע"ק שניהם מודים. דבאם הוא תוך הכלל אומר נברך כבג' ויו"ד וכו'. ובאם הוא נוסף על הכלל כג' והוא ויו"ד והוא אומר ברכו. אלא דפליגי בתואר הברכה עצמה מיו"ד ואילך. א"כ שפיר שייך האי כללא. דאחד עשרה ואחד עשרה רבוא. גם לריה"ג לכל הפחות לענין מלת נברך או ברכו העומדת בראש הברכה. ואף דבאמת הוא דברי רע"ק דלדידיה שווים כל המניינים מיו"ד ואילך לגמרי. הן לענין הפתיחה שלהם במלת נברך וברכו. הן לענין תואר הברכה עצמה. וכדמסיק בגמרא. מכ"מ בקצת. דהיינו לענין שווי הפתיחה. מודה גם ריה"ג בהא:

(ו) אב"י ובספרי פרשתי דלריה"ג כל חבורה שיושבת על השולחן להוליד דם וכח חדש בתוכם ע"י האכילה החומרית. תדמה בעצמה לפי גודל או מיעוט מנין אנשיה כאומה חדשה ישראלית מקודשת לה' ועבודתו. הצומחת ועולה מעט מעט למעלה כיונק וכשורש מארץ אדמת הטבע ומבין יבלי מי מזונותי'. מדרגה אחר מדרגה: א') בג' אומר נברך. דבחבורה של ג' יש כבר קצת פרסום. והיא מדרגת העם הישראלי בעת צמיחתו הראשונית. ימי אבות. וכמ"ש וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב וכו' ואם הם ג' חוץ ממנו יאמר ברכו להורות לא לבד על קבלת ההשפעה הרוחנית. אלא ג"כ על הכח להשפיע ממנו לזולתו וללמד תועים בינה. ב') למעלה ממנו המדרגה ששבו היחידים להיות קהל ועדה נושאת כתר האמונה הקדושה הזאת על ראשה ואומרת בפה מלא "אלהינו". ג') למעלה מזה המדרגה שמוסיפים ואומרים ה' (וכמ"ש ושמי ה' לא נודעתי להם) שהיא המדרגה שעלי' נעשו נסים ונפלאות לישראל למעלה מדרך הטבע [דאלהים בגי' הטבע. משא"כ ה' שמורה על התנהגותו למעלה מדרך הטבע עי' רש"י ורמב"ן בוארא. וכוזרי מ"ב ס"ב]. ד') למעלה עוד מזה המדרגה. שעליה עומד העם הישראלי ככנסיה עצומה הקורא' בקול גדול ע"פ חוצות העולם. ומיחסת לא לבד את עצמותה אחר אלהים. אלא גם אלהים אחר עצמותה ואומרת "אלהי ישראל". ה') עוד למעלה מזה המדרגה האחרונה שאין עליה יותר. שעליה יעמוד העם הישראלי באחרית הימים ככהן ומשיח ה' ומלמד אדם דעת ה' ומביא כל העמים לחסות תחת כנפי האמונה האמתית ולהכיר ה' ולקבל מצותיו. וזהו שאמרה המשנה כאן שבדמיון על המדריגה הזאת. אומרים "אלהי צבאות יושב הכרובים". שהקב"ה אז כשר צבא העומד בראש חיילות הדרי מעלה ודרי מטה. שכולם מכירים אותו ומאמינים בו ומכניעים עצמם תחת שבט מישור מלכותו וממשלתו וכמ"ש ברמז על התכלית הזה. ה' מלך ירגזו עמים יושב כרובים תנוט ארץ. ובין תבין שיו"ד הוא ציור אחדות המספרי. אשר בו האחדות מרחף כציור דק על הפרטיי' [איין אריטמעטישעס. דיא איינצעלנער איבער שוועבענדעס איינהייטסאידעאל] ומאה הוא ציור אחדות מתמזג. שבו מתמזגי' הפרטיי' זה עם זה. ואלף הוא ציור אחדות אלהי (דיומו של הקב"ה אלף שנים ואל"ף הוא ג"כ ראש א"ב) שבו שב הרבוי אחר שעבר מדרגת האחדות המספרי ואחדות ההתמזגות. אל אחדות אמתי. ורבוא הוא ציור כללות העולם בגודלו וכמותו בתוכו עד שאין למעלה ממנו. כמו שאין כללות העולם (אוניווערזום) חוץ מכללות העולם. וזהו שהביא ריה"ג ראיה מקרא דבמקהלות וכו'. כלו' אפילו במקהלות שכבר עומד העם הישראלי ברבוי וגודל כמותו. אעפ"כ יתדמה עצמו כצמח הצומח ממקורו. מדרגה אחר מדרגה. וכפי גודל הקיבוץ ומספרו כן הוא נמשל להעם הישראלי בימי בחרותו כשעלה מן מקורו הראשון בימי נעוריו מדרגה אחר מדרגה (זימבאל שדהיסטארישע דארשטעללונג דעס יודענטהומס אין זיינער גענעטישרנאטציאנאלען ענטוויקעלונג). וע"כ אמר מקהלות ברבוי. לרמז דיש הבדל בין המספרים של מקהלות. דכל מספר יותר גדול. מתאר מדרגה יותר גדולה. ומש"ה ג"כ הקדים שם אלהים לשם ידוד. דכן הוא סדר התעלות של המדרגות. מיהא סבר ר' יוסי דדוקא גבי אכילה שנולד דם וכח חדש באדם וכתינוק שנולד דמי. שייך הדמיון זה לתאר במספר הרבוי של החבורה צמיחות העם הישראלי ממקורו מדרגה אחר מדרגה. אבל בביהכ"נ מודה לר' עקיבא דאחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה'. דמה דהוי הוי. ואחר שעלה העם הישראלי אל מדריגת ידוד צריכה לתאר כל טופס הברכות שלה ממדרגה העליונה הזאת ודו"ק:

(ז) מיהו לכאורה היה נ"ל דמדלא קאמר בקיצור אין מברכין על יין חי. ש"מ דכ"ע מודו דיין חי אין מברכין עליו. והיינו מדלא חזי כלל. וכדמקשי בש"ס יין חי למאי חזי. וא"כ מ"ש משמן בעינא. דמדלא חזי אין מברכין עליו כלל (כברכות ל"ה ב'). רק פלוגתייהו. דלר"א לא יברך עליו קודם שימזגנו. אלא ימזגנו ואח"כ יברך עליו [אב"י ואע"ג דלענין בהמ"ז דוקא יברך תחלה ואח"כ כשמגיע לברכת הארץ ימזגנו. י"ל דהתם להודיע שבח הארץ שיינותיה חזקים. משא"כ ברכת נהנין בראויה לשתיה תליא מילתא. ואע"ג דכ' ע"ר לעיל בהיפוך. דבהמ"ז דבעי מצוה מן המובחר. כ"ש דבעי מזיגה מברכת בפה"ג. היינו כל בהמ"ז. אבל לענין ברכת הארץ כדי להודיע שבח הארץ עדיף טפי. שיתננו חי לתוך הכוס וכשיגיע לברכת הארץ ימזגנו. ולר"ת דפי' חי היינו מזוג קצת ומיד בתחלת בהמ"ז צריך שימזגנו ממילא ניחא] כדי שיהיה מתוקן כבר בשעת ברכה. אלא דא"א לומר כן. דבש"ס קאמר בפירוש דר"א ס"ל דיין חי מברך עליו בפה"ע [אב"י וחכמים אומרים בין כך ובין כך בפה"ג. אלמא דביין שלא נמזג כלל פליגו]. וע"כ צ"ל דמאי דקאמר בש"ס יין חי למאי חזי. ר"ל לא חזי לברכת היין. אבל וודאי ראוי לשתיה. ולהכי שאני משמן בעינא דלא חזי כלל [אב"י וכדאמרי' דשמן בעינא אזוקי מזיק ליה ולהכי אע"פ דיין בעינא לר"א בפה"ע בשותה שמן אינו מברך עליו כלל. כברכות שם]:

(ח) ובש"ס מקשה יין חי למאי חזי ומשני לקרייט'. פרש"י לעשותו יינומלין לערבו בבשמים ודבש. ותמוה דאמאי לא משני מדחזי לערבו עם מים. דמ"ש בערבו עם דבש או עם מים. והרי באמת לא יערבו עם דבש רק עם מים. ואת"ל דכיון דכל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא (כב"ב צ"ו ב') [אב"י עי' תר"י ברי"ף כאן דכ' דכוס של ברכה צריך רביעית יין ממש והוא תמוה דלכאו' דברי קדשו אלו הם כיש טועים שהביא רש"י בשבת (דף ע"ז א') ד"ה תנינא. וצ"ל דדעת רבינו על רובע רביעית] והרי בכה"ג נתבטל היין החי לגמרי ברוב. והו"ל לגמרי פנים חדשות מיין חי. ורק על תערובות כזה קבעו בפה"ג. ולא על יין חי. דמדלא חזי בעינא כהתערובות אין ראוי לברך עליו ברכת התערובת. ולהכי משני דמדחזי בעינא ליינומלין. כשיערב בו מעט ממינים אחרים. הו"ל כחזי בעינא ושפיר גם אבעינא קבעו לו בפה"ג. עכ"פ ק' כיון דע"כ מיירי בשותהו בעינא בני תערובות דבש ובשמים. דאל"כ היכא ס"ד דלר"א לא יברך עליו ואי פליגו בברכת יינומלין. לפלגו ביה להדיא. אע"כ בששותהו בעוד לא ערבו. וק' מ"ט דרבנן דוכי ס"ד שגם בששותהו קודם שיתקנו יברך עליו. מדאפשר לתקנו. דוכי ס"ד שיברך אקרא חי בפה"א מדחזי לתקנו בבישול שיברך אז עליו בפה"א (עי' א"ח ר"ה) [אב"י ולא הביא ע"ר מהא דאמרינן בהדיא בברכות (דף ל"ה ב') בשתה שמן בעינא אף דראוי על ידי תערובות מכ"מ היכא דלא ערבו אינו מברך עליו כלל. די"ל דשם שאני דאזוקי מזיק ליה]. ונ"ל דבאמת גם בשותהו בלי שום תערובות חזי קצת. רק כיון דלא חזי לגמרי כיין מעורב במים. מסתבר דלא קבעו עליו ברכת התערובות ועל זה משני כיון דחזי בעינא ע"י יינומלין שהוא רק להטעימו קצת יותר. גם על בעינא תקנו בו ברכה בפה"ג [אב"י ועי' חי' רשב"א]:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.