תפארת ישראל - בועז/אהלות/יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ אהלות יד

(א) הר"ש והרא"ש והר"ב פי' ע"פ התוספתא דמכילתין (פי"ד) דמיירי הכא שנסתם הפתח. ואנא"ק מאן יהיב לן מעפרייהו ונמלא לעיינין. דנסתם הפתח מאן דכר שמיה. עיקר חסר מהספר תורת אלהים חיים. ותו מה קמ"ל. דוכי אכתי לא ידעינן. דבאין פתח תחת הזיז בעינן אהל טפח. והתוספתא שעליה סמכו רבותינו גם היא לא אשמעינן רק חזר וסתם חזר ופתח. ובכה"ג ודאי קמ"ל טובא דלא נימא דביטל הסתימה קמ"ל וע"ש. אבל אי הא אתא לאשמעינן במתני'. ודאי לא הו"ל לתנא למשתק מיניה במתני'. ורב"א בימין עוז לו שיבש כל המשניות כשר שפורץ גדר לעשות לו דרך. אולם אנחנו הנמושות. אין כח ברגלינו החלשות לילך אחר עקבות רבינו בזה הדרך. אולם אי לאו דדחילנא מגוהרקי דנורא. שביבי מדורה. מרבותינו זלה"ה היה נ"ל לישב דברי רבינו רב"א בלשון המשנה ולא נצטרך לשבש כל הספרים. כי גם מה שתפסתי מועט תפסתי בפירושי שכבר נדפס. השתא דחיתיו בשתי ידים. דשם פירשתי דמשנה א' מיירי בשיעור בליטתו לרחוב. בזה שיעורו בכ"ש. אבל הכא מיירי בשיעור המשכת הזיז עם הכותל. בהא קאמר ששעורו טפח. ואע"ג דלקמן במשנה ד' אמרינן דסגי בשימשוך עם הכותל ממעל להפתח ג' אצבעות. היינו בשסובב כל הבית. אבל הכא הרי בפירוש קאמר זיז שעל הפתח. והיינו שהזיז אינו רק ממעל להפתח. בכה"ג צריך שימשוך עם הכותל משך טפח. אולם עתה הראני ה' שא"א לומר כן. דילמוד עליון מתחתון. דהרי זיז דסיפא שעל חלון אצבעיים ומלא מקדח. דשיעורו בכ"ש. היינו ודאי שעור בליטתו לרחוב בכ"ש. והיאך הפסיק תנא בהך בבא דשיעורו בכ"ש בבליטה לרחוב. בין שיעור המשך טפח דברישא דהיינו בשיעור המשך הזיז עם הכותל. ובין שיעור זיז הסובב כל הבית דבמשנה ד' דגם כן שיעורו דזיז עם המשך הכותל. והרי מדתרווייהו בשיעור המשך הכותל מיירי. הו"ל לתנא למסמכינהו. והיאך פתק ושדא בינייהו שיעור בליטה לרחוב. וגם בדין קנה במשנה ג'. ומפריד בין הדבקים. אמנם אי לאו דדחילנא מגוהרקי דנורא שביבי אש מתלקחת שבדברי רבותינו. היה נ"ל לפרש וליישב דברי רבינו רב"א בלשון הטהור של משנתינו ולא נצטרך לשבש כלל כל הספרים וכמבואר בפנים בס"ד:

(ב) כך היה נלפע"ד ברור. אולם מריסי עיני קדשו של רבינו הראב"ד (פי"ז מטו"מ ה"ב) לא משמע כן. דהרי מוקי לה בזיז שלמעלה מיב"ט מהפתח. וא"כ ודאי צריך שיהיה בולט טפח להרחוב. ותמהני א"כ היאך סגי שיהיה עכ"פ המשכו ג' אצבעות. הרי למעלה מיב"ט לא שייך לתוך הבית. ולא מצטרף לשם. והו"ל כאהל לעצמו. והרי אין כל דבר באה טומאה תחתיו. עד שיהא תחתיו טע"ט. ותו מ"ש בליטתו להרחוב מהמשכו עם רוחב הכותל. הרי אין שום טומאה באה לתחת חלול שאינו טע"ט (כאהלות פ"ג מ"ז). ואת"ל דההמשך ג' אצבעות שממעל להפתח מצטרף לשאר הזיז שבצדו אחורי הפתח שרחב טפח. מדהו"ל כשפוע אהלים (פ"ז מ"ב). ק' א"כ גם בפחות מגא"צ נמי. וא"ת גם לדברינו ק' מ"ש הכא מנסר שע"ג תנור. שאין ב' חלקי הנסר שבולטים טפח מהתנור. מצטרפין דרך בליטת הנסר מהתנור פחות מטפח (כלעיל פי"ב מ"ג) עי' מ"ש בס"ד בפירושינו שם. ובפי"ג בבועז סימן ח' בישוב קו' זו. ועי' עוד בסימן הסמוך:

(ג) וזה לפענ"ד כוונת הר"ש והר"ב שכתבו שצריך שיהיה בולט שם טפח. וכן מוכח נמי מסיפא דילן דנקט וכן אכסדרה וכו'. והרי אכסדרה ודאי בולטת קרויה יותר מטפח להחצר. וכל זה דלא כמשמע מדברי רבינו הגרב"א זצוק"ל שכתב שהטומאה מתפשטת לתחת כל הזיז. ואפי' במקום שאינו בולט טפח. ושעו עיני מני דעת קדושים. דלא ידענא. דמ"ש זה מנסר שבולט מב' צדדים טע"ט זה מול זה. וב' הצדדים שבינתיים בולט רק פחות מטפח. שאין הטומאה מתפשטת מצד לצד דרך בליטת הפחות מטפח שביניהן [(כפי"ב מ"ג) ועי' מ"ש שם בבועז סי' ז' בתירוץ קו' זו]. אמנם אותן ג' אצבעות שממעל להפתח. אם הזיז הזה תוך י"ב טפחים ממעל להפתח. אז אפילו אין הזיז בולט טפח להרחוב. אפ"ה מתפשטת הטומאה לשם מהבית וכמשנה א'. ואע"ג דבכה"ג איכא הכא ב' לריעותא בהאויר הקטן הזה שתחת הזיז שאינו נמשך עם הכותל רק ג' אצבעות. וגם אינו בולט טפח להרחוב. אפ"ה מצטרף תחתית הזיז הזה לתחתית המשקוף שהוא אהל הבית:

(ד) ואפשר לי עוד דאפילו בולט טפח להרחוב. עכ"פ מדאינו נמשך גם עם רוחב הפתח בהמשך טפח. ס"ל לר' יהושע דמהני רק להוציא טומאה ולא להכניסה. ואפ"ה לא דמי למשנה ב' דמהני בין להכניס ובין להוציא. והרי בין התם בין הכא ליכא טע"ט תחת הזיז מול הפתח. י"ל דדוקא במשנה ב' שיש בהמשכו טפח. אע' ג שאינו בולט טפח. מצטרף תחתית בליטת זו עם תחתית המשקוף של הפתח. וכאילו תוכו של בית מגעת עד שם (וכלעיל סי' ג') ולא גרע זה מב' זיזין. ועליון עודף על התחתון פחות מטפח. דתחתיהן וביניהן טמא (כלקמן מ"ה). משא"כ הכא דאין המשך הבליטה טפח עם רוחב הפתח. הרי לענין המשך הבליטה לא שייך שיצטרף אליו תחתית משקוף הפתח. דהרי המשכו של תחתית זה המזרח למערב. והמשך תחתית זה מצפון לדרום. להכי רק להוציא טומאה גזרינן. ולא בהכנסה. מיהו שאר תחתית הזיז. ובפרטות אותו מקום שבזיז שהטומאה תחתיו בוודאי אין הטומאה מתפשטת לצדה. עד שיהיה רוחב טע"ט תחתיו. דאל"כ הרי היא רק בוקעת ועולה ויורדת כנגדה. ואינה מתפשטת כלל לצדדים. ודברי הרא"ש שהביא פי' משנה זו במשנה ג'. תמוהים המה וע"ש. וכפי הנראה היה גרסת רבינו דבטומאה בבית כלים שתחת הזיז טהורים:

(ה) אמנם להר"ש והרא"ש והר"ב הא דקאמרינן במשנתינו ואין ביניהן פ"ט. ר"ל כלעיל סי' כ"ו. דהיינו שמהתחתון לארץ אין גובה טפח. וכ"כ בין תחתון לעליון אין רווח טפח. וה"ג טומאה תחתיהן או ביניהן. תחתיהן וביניהן טמא. וע"ג טהור. דהתחתון שאין תחתיו טפח אויר. וגם אין בינו להעליון אויר טפח. חשבינן להתחתון כליתא ונמצא שהעליון שגבוה טפח מהארץ. מביא הטומאה לכל שתחתיו. אפילו תחת התחתון. דהרי חשבינן להתחתון כליתא. אבל העליון חוצץ למה שע"ג. משא"כ כשהטומאה על גביהן. ר"ל ע"ג העליון כנגדו עד הרקיע טמא. אבל למטה אינה בוקעת. דהרי חשבינן להעליון כאילו יש תחתיו חלול טפח. והחלול ההוא חוץ שלא תבקע טומאה לתוכו. עכתד"ק. ותמהני טובא. איך נחשוב העליון כאילו יש אויר תחתיו. והרי אין בינו לתחתון טפח. וגם בין תחתון לארץ אין טפח. וטומאה שתחת התחתון או שביניהן טומאה רצוצה היא ובוקעת למעלה ולמטה. ומ"ש הרא"ש דמידי דהוה אקיפולין דריש פרקן דלקמן (ולעיל נמי פי"א מ"ג) דאע"ג דאין בין קפול לחבירו טע"ט. אפ"ה כיון שהעליון גבוה טפח מהארץ. חשבינן להקיפולין שתחת העליון כליתנהו. וה"נ חשבינן לזיז התחתון כליתא. אחר נא"ק של רבינו מאור עינינו. כבודו במקומו מונח בזה. דלא דמי כלל. דהתם הקיפולין שממלאין החלול. מק"ט וכל המק"ט אינו חוצץ בפני הטומאה (כמ"ש בס"ד פי"א סי' ט"ז). משא"כ הכא זיז התחתון מחובר הוא ואינו בר קבלת טומאה. ודמי טפי החלול טפח שיש בין הזיז העליון להארץ ונתמעט האויר ההוא ע"י זיז התחתון. כבית שמלאו עפר או צרורות ובטלו. דטומאה שתחתיו בוקעת ועולה ויורדת (כפט"ו מ"ז). וה"נ הו"ל הזיז התחתון כעפר וצרורות התם. והא לא דמיא אלא להא דתנינן נמי (פט"ו מ"א) בטבליות של שיש זו ע"ג זו וטומאה ביניהן או תחתיהן. הטומאה בוקעת ועולה ויורדת ומ"ש זיזין מטבלאות. והרי שניהן אמק"ט ועדיפי זיזין שבטלן במקומן. ואע"ג דאשכחן דכוותיה בבטח וזיז לעיל (פי"ב סמ"ג) דקאמר ר' יהושע רואין את הבטח כאילו אינו. י"ל התם הטומאה מונחת באהל טע"ט מצד הבטח. וכיון שיש כאן כבר אהל טע"ט טמא. ס"ל לענין התפשטות הטומאה למן הצד. דחשבינן לבטח כליתא. משא"כ הכא טומאה רצוצה היא ורק בוקעת וכו'. תדע מדלא נקט התם דגם בטומאה תחת הבטח רצוצה נמי נימא דחשבינן לבטח כליתא. אע"כ דבכה"ג באמת רק בוקעת. ובל"ז לא דמי להתם. דהתם בטח נגד זיז שלמעלה ממנו. חשבינן לבטח כמטולטל נגד הזיז שקבוע תמיד שם. ולהכי חשבינן להמטולטל כליתא (וכמ"ש שם סי' ל'). משא"כ הכא שני הזיזין קבועין ומי נדחה מפני מי. וצ"ע. ולכן בחרתי הסתופף בגי' ופי' הרמב"ם דעימיה שריא נהורא. והגם כי גם לפי גירסא זו צריך לדחוקי קצת. לפרש דאין ביניהן דנקט תנא. דר"ל ביניהן ממש אין פ"ט. אבל תחת תחתון יש פ"ט. וזה דלא כיש ביניהן פ"ט סימן כ"ו. והרי התם ע"כ ר"ל שתחת התחתון וגם תחת העליון יש בכל א' אויר טפח על טפח. אפ"ה אין זה רק דוחק קצת. ומצינו כ"פ דוגמתו במשנה. וי"ל שבקיה למלת ביניהן כאן וכאן דדחיק ומוקי אנפשיה. אולם אי לאו דמסתפינא מרבותינו זצוק"ל היה נ"ל לפרש בעזה"י באופן דלא תקשי מידי. דשפיר גרסינן כהר"ש והרא"ש והר"ב. טומאה תחתיהן או ביניהן. תחתיהן וביניהן טמא. והכי פירושא ואין ביניהן פ"ט. ר"ל שאין תחת שניהן פ"ט. רק תחת א' מהן בין שהאויר טע"ט הוא תחת העליון או תחת התחתון. תחתיהן וביניהן טמא. דאם האויר פ"ט הוא תחת העליון והטומאה שם. הרי קרקע האהל טמא עד התהום (כרמב"ם פ"כ מטו"מ ה"ו) ולהכי גם האויר שאין בו פ"ט שתחת התחתון כולו טמא עד התהום. ואם הטומאה תחת התחתון שאין שם אויר פ"ט. הו"ל לגבי אהל פ"ט שתחת העליון. כטומאה רצוצה בקרקע הבית. שבוקעת למעלה לתוך הבית. ומתפשטת בתוך כל הבית (כמ"ש בס"ד בקרית ארבע סימן ב' בפ"ד). וה"נ הטומאה שתחת התחתון שאין שם פ"ט בוקעת למעלה לתוך האויר טע"ט שתחת העליון ומתפשטת שם. ואם האויר התחתון טע"ט. ובין עליון לתחתון אין שם אויר טע"ט. אז בין שהטומאה באויר התחתון שיש בו פ"ט. ובין שהטומאה באויר העליון שאין בו פ"ט. שני האוירין טמאין. דהרי הו"ל אויר התחתון כאויר הבית. ומדאין בין זיז התחתון לעליון פ"ט. דינן שניהן יחד כמעזיבה לאויר התחתון. והרי בבית ומעזיבה אמרינן דמחצי המעזיבה ולמטה הו"ל כתוכו של בית. בין שהטומאה שם או בתוך הבית (כפ"ו מ"ד). וה"נ האויר התחתון שהוא פ"ט. הו"ל כהבית. והאויר שבין הזיזין חציו טמא וחציו טהור. ומדאין הפסק בין אויר טמא לטהור שלמעלה ממנו כל האויר ההוא טמא (וכמ"ש בס"ד פ"ט סימן ס"ה ובבועז שם סימן יט). וא"כ בפירושנו זה הרחיב ד' לנו. ורחב לן עלמא בלי שום שמץ דוחק ת"ל. והנה אחר כתבי כל זה ראה ראיתי שגם ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל בספרו כנסת ישראל נתקשה בגרסת הר"ש והר"ב שבמשנתינו. דלמה לא נחשב להטומאה כרצוצה וכטבלאות שיש (פט"ו מ"א). ובענוותו הקדושה תירץ בשם מוה' יצחק מלמד ז"ל דהכא מדפתוח קצת בצדו. אין בו דין טומאה רצוצה (כהר"ב פ"ו מ"ג). וע"ר הגזצוק"ל הודה לו בזה. ואני בריה קלה כמו שהיא לא זכיתי להבין מ"ט מודה ע"ר זצוק"ל למהו' יצחק הנ"ל. דלפע"ד אין כאן ראיה. דעד כאן לא קאמר הר"ב דכשפתוח קצת מן הצד אין בו דין טומאה רצוצה. זהו דוקא כשהטומאה הוא בתוך כותל הבית. ויש סדק בהכותל להבית במקום שהטומאה שם. אמרינן כיון דהתפשטה הטומאה דרך הסדק להבית. ולהכי אינה בוקעת למעלה. דהו"ל כאילו הטומאה תוך הבית. וכן כתב הר"ב שם בפירוש. אבל הכא ששני הזיזין שניהן בחוץ וא"כ הרי לא התפשטה הטומאה הכא למן הצד. והיכא נימא דחשבינן להטומאה כאילו מונחת במקום שהתפשטה באויר טע"ט ולא תבקע למעלה. תדע דאי לא תימא הכי תקשי מטבלאות של שיש לקמן לשיטת הר"ש והר"ב בענין הסדק. דוכי אין בין טבלא לחברתה סדק למן הצד. ואפ"ה טומאה שביניהן בוקעת ועולה. אע"כ דטבלאות שאני שאין אהל בצדיהן. דנימא דחשבינן כאילו הטומאה מונחת בהאהל. ולהכי בוקעת ועולה. והיינו כדברינו הנ"ל. וצ"ע:

(ו) כך פירשתי עפ"י דעת כל רבותינו המפרשים. שפירשו דהאי וכן. אכולהו ה' גווני דקתני גבי זיזין קאי. ואני עני גוע מנוער. ישראל לא ידע. ואזניו הכבד. ועיניו השע מסוער. דחדא מה קמ"ל תנא. פשיטא מה לי אם נעשה האהל מדבר זה או מזה. ואטו תנא כי רוכלא נחשב וליזל. ותו דאי אגוונא קמאי דתנא גבי זיזין קאי. למה שני הכא תנא בלישניה מלעיל. דלעיל קאמר. ויש ביניהן פ"ט. ור"ל בין תחתון לארץ. ובין התחתון לעליון. כלעיל סימן כ"ו. והכא יאמר נא לנו תנא הך הענין ממש בלישנא אחרינא. דקרי ליה. והן גבוהות מהארץ טפח. ותו דלכאורה אין הדין כך ביריעות כבזיזין. דהרי בזיזין בבבא קמא שיש טע"ט בין כל א' לשתחתיו מתפשטת הטומאה רק בהחלול שהטומאה שם. ולא למעלה או למטה מהזיזין המפסיקין. והרי ביריעות בכה"ג גם למעלה ולמטה מהיריעות טמא. דהרי יריעה מק"ט ונעשת אהל לטמא. אבל לא לטהר (כפ"ח מ"א). ואין פנים לדחוק ולומר דהכא מיירי שהיריעה עשויה אהלים. דהיינו שגגה כפוף מב' הצדדים. כדי להיות דפנות עם גג. דאז מביא וחוצץ (כפ"ח מ"א). הא ודאי לא מסתבר. דסתם יריעה ודאי משמע טפי. שפרוסה ומאהלת בלי דפנות (ועי' פתח האהל סימן ג' בפ"ז). דהרי בפ"ח מ"ג נקט תרי גווני ביריעה. אחת חוצצת ואחת אינה חוצצת. והיאך פתק ושדי הכא סתמא דמביאה וחוצצת. ואת"ל דא"צ הכא לפרש דמיירי ביריעה שיש בה גג ודפנות. דהרי הך דקאמר וכן ב' יריעות. אזיזין שמחוברין לכותל הבית קאי. וא"כ יריעות דנקט נמי מיירי בכה"ג שפרסה סמוך לכותל הבית. ואז ודאי אמק"ט. ומדיש לה גג ודפנות אהלים. מביאין וחוצצין כזיזין. איברא בכ"ז לא הועלנו. דהרי גם בזה יש פלוגתא (פ"ז מ"ב) אם יועילו דפנות אהלים שתציל היריעה הפרוסה למעלה על הארובה. וס"ל לר"ש דאין היריעה מצלת עד שתהיה היא עצמה עשויה גג ודפנות. ואע"ג דקיי"ל התם כר' יוסי. דבדפנות בית סגי. ומציל גם באין הדפנות מיריעה עצמה. עכ"פ הרי כבר הוכחנו שם בס"ד סי' ל"ג דדוקא כשהיריעה בעצמה היא ג"כ קנוות דפנות האהל. ס"ל לר' יוסי דחוצץ. מצד ממ"נ. דלכל צד שנחשב הרדיד הפרוס על הארובה. בין להאהל שהוא מרושל ותלוי ממנו. ובין להבית שהוא פרוס על ארובה שלו. הרי כל אהל חוצץ בפני הטומאה. אבל כשיריעה מטולטלת פרוסה ומאהלת על מקום שיש שם דפנות. גם לר' יוסי אין הדפנות מועילים ואינו חוצץ (כפ"י מ"ד). ודנימא דהכא ביריעות קבועות בכותל מיירי. שאמק"ט וחוצצת (ככלים פ"כ מ"ו) זהו דוחק מאד. דא"כ היינו כזיזין ממש. והיא היא. ופשיטא. ואפילו נמצא א"ע מוכרחים לומר דלא כרבותינו שאמרו דהאי וכן אכולהו ה' בבי דזיזין קאי אלא נאמר דמלת וכן רק אסיפא קאי. וה"ק וכן ב' יריעות [סתמא משמע ודאי שהן פרוסות גג בלי דפנות כגון על ד' קונדסין] שהן גבוהות מהארץ טפח [ר"ל ששניהן סמוכות זע"ז. והתחתון רחוק מהארץ טפח] טומאה תחתיהן או על גביהן או ביניהן. טומאה בוקעת וכו'. והא דקאמר וכן. היינו רק לענין בוקעת שוין יריעות לזיזין אע"ג דגבי יריעות כשהטומאה תוך האהל מלבד בוקעת מתפשטת גם בהאהל. היא גופה קמ"ל דאף דמתפשטת בהאהל אפ"ה בוקעת. דמדיריעה מק"ט אינה חוצצת בפני טומאה. והא דנקט הך דינא. בב' יריעות. ולא סגי ליה למנקטא בחדא יריעה. היינו משום דבעי למנקט נמי טומאה ביניהן. וכבגוונא דזיזין. ולאשמעינן דבין שהטומאה רצוצה שם או שהיא שם באהל טע"ט. או שהיא תחת אויר השמים. בכל גוונא היא בוקעת ועולה ויורדת. והן אמת שלפי' זה נוטה קצת לשון הרמב"ם (פי"ז מטו"מ) ואפ"ה ננפח בידן. דפי' זה במשנתינו לא שמי'. דהרי אע"ג דכשהטומאה שבתחתית האהל בקעה לתוך האהל. רק הרמב"ם ס"ל דמתפשט בכל האהל. משא"כ הר"ש והר"ב ס"ל דהטומאה בקעה רק כנגדה בתוך האהל (כקרית ארבע סימן ב'). עכ"פ כשהטומאה בתוך האהל גופיה. אע"ג שהאהל הוא מדבר המק"ט. אפ"ה לכ"ע מתפשטת הטומאה בכל האהל. ואדרבה כשהגג הוא מדבר המק"ט מביא אבל לא חוצץ. וכל כנגד האהל למעלה ולמטה טמא (וכפ"ט מ"ב). והרי במשנתינו קאמרינן דוכן ב' יריעות דתני. רק אסיפא קאי. ושם תנינן דהטומאה רק בוקעת וכו' והרי שני ושני. דבב' זיזין הטומאה רק בוקעת כנגדה. ובב' יריעות כל האהל בוקע. ומאי וכן דקאמר. אולם אי לא דדחילנא מרבותי. הו"א פנים חדשות בא לכאן. דהן אמת האי וכן. אסיפא לחודא קאי וכדאמרן. רק דמיירי דב' יריעות מונחות זו על זו שטוחות על הארץ והן גבוהות מהארץ טפח. ר"ל שניהן יחד. דהיינו שפני העליון של יריעה העליונה. הוא גבוה מהארץ טפח. וכגון שב' היריעות עבות יחד טפח. אז ג"כ הדין כך כבב' זיזין שבבבא הסמוכה. דבין שהטומאה תחתיהן ביניהן או ע"ג. טומאה בוקעת ועולה ויורדת. דדוקא כשגם צד התחתון של היריעה עליונה גבוה מהארץ טפח. אמרינן בר ש פט"ו דלקמן בקיפולין דהעליון מחשב אהל. דמשום דהקיפול התחתון מק"ט. חזינן ליה כליתא. והקיפול העליון מביא את הטומאה. אבל הכא שתחתית העליונה הוא תוך טפח מהארץ. טומאה שתחתיה טומאה רצוצה היא. דהעליונה דינה כסגוס לקמן (רפט"ו) דלא חשבינן כאילו ניטל מקצת מעוביה בתחתיתה. ולפ"ז טובא קמ"ל תנא בהך בבא דוכן יריעות רק מה דסתם ולא פירש בסוף פרקן. הדר תנא ודעת שפתיו ברור מללו בריש פרק דלקמן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.