תפארת ישראל - בועז/אהלות/ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ אהלות ט

(א) וא"ת למה לי שמחזקת מ"ס. הרי בלא זה כל כוורת כופין אותה על פיה כשיושיבוה להדבורים. והרי כל המשתמש כפוי אפילו בכ"ח דחמור אמק"ט (כתוספתא פ"ב דכלים ורמב"ם פי"ח בכלים ה"ה). ולכאורה יש לתרץ דהא דקאמר בתוספתא וברמב"ם כ ל המשתמש כפוי. היינו שמשתמש לכסוי לכלי אחר ומדאין לו שם בפ"ע אמק"ט (כלים פי"א מ"ב) וכמ"ש גם הרמב"ם בעצמו (פ"ט מכלים ה"ו) והוא משנה ערוכה (פי"ב מ"ג. ופי"ד מ"ג). ולפ"ז אין מקום לדקדוק רתוי"ט (כלים פ"ב מ"ה) שהקשה על הר"ב דנקט לשון כסוי ולא כפוי כדנקט בתוספתא. והרי לדברינו היא היא. אלא שהר"ב פי' הדבר יותר. אמנם לפ"ז ק' גם להתוספתא גם להרמב"ם (פי"ח מכלים ה"ה) דנקטו זה הכלל כל המשתמש כפוי בכלי חרס אמק"ט. דלמה נקטיה הך זה הכלל דוקא בכ"ח דוקא. הרי גם בכלי שטף כך דינן. וכמ"ש הרמב"ם גופיה (פ"ט מכלים ה"ו). וקשה לשמוע דנימא בזה הכלל דלרבותא נקט כ"ח. ובפרט שבכלי שטף כבר הדבר מבואר לעיל (בפ"ט) בלי מלת זה הכלל. אלא נ"ל דהא דקאמרינן כל המשתמש כפוי אמק"ט. לאו היינו לבד כשהוא כסוי על כלי אחר. דבכה"ג בכל הכלים אמק"ט ומשום דאין לו שם בפ"ע. רק משתמש כפוי. היינו שהוא עצמו כלי. ועשוי לכסות בו דבר שמונח ע"ג קרקע או על השולחן ובכה"ג רק בכ"ח אמק"ט. אע"ג שבכה"ג יש לו שם בפ"ע. אפ"ה מדכתיב בכ"ח אשר יפול מהם אל תוכו משמע ולא שיפול תוכו על הדבר. דאז אין דינו ככ"ח [ויהיו דברי אלה קרובים לדברי הר"ב (כלים פ"ב מ"ה) ע"ש. אלא שבמח"כ נקט הך טעמא על כסוי כדי יין והרי בכסוי א"צ להך טעמא. דהרי כל כיסוי של כלי אפילו בכלי שטף אמק"ט]. וא"כ הכא בכוורת דדינו ככלי שטף. גם כפוי שפיר מק"ט. ואפי' נימא דהכא בכוורת שהוא כ"ח מיירי כיש פוסקים שכתבו כן. אפ"ה י"ל דדוקא בעשוי לכסות בו דבר. אבל הכא שאינו עשוי לכסות דבר. רק כדי שידבקו הדבורים בתוכו חלות הדבש שדרכם להתחיל לדבקן תחת גג הכוורת. ולסיים מלאכתם למטה בפה הכוורת. הו"ל כשאר ב"ק העשוי לקבלה ומק"ט:

(ב) והא דלא תני הכא דכשהטומאה תחתיה רצוצה דבוקעת עד התהום וכדקתני בטומאה רצוצה במשנה ג' ה"ט מדכלל הכא דין טומאה תחתיה עם דין טומאה ע"ג. והרי בכה"ג לא שייך לומר שטומאה ע"ג בוקעת עד התהום. דבאמת אינה בוקעת רק עד הארץ. דלא גרע ע"ג מאילו באמת היתה מונחת הטומאה באויר על הארץ שאינה בוקעת עד התהום (וכמ"ש בס"ד בקרית ארבע סימן א'):

(ג) וא"ת ולהוי הך כוורת שעומד תוך הפתח כמגדל שעומד תוך הפתח. ופתחו לחוץ. דכשטומאה בתוכו הבית טהור מדאין דרך טומאה להכנס (כפ"ד מ"ג). י"ל הכא שאני שיש נקבים טע"ט בכותלי הכוורת דאע"ג שסתומין בקש יוצאת דרך שם הטומאה להבית. וכמ"ש בפנים:

(ד) והא דלא קתני הכא דתחתיה עד התהום טמא כדקתני לעיל סימן כ'. נ"ל דדוקא התם שהטומאה רצוצה למעלה ולמטה להכי הטומאה בוקעת גם תוך הקרקע עד התהום. וכן בכולה פרקן בכל מקום שהטומאה רצוצה. נקט מה"ט דטמא עד התהום אבל הכא וכן בשאר דוכתא בפרקן כל היכא דמיירי שיש אויר טפח תחתיה קתני רק תחתיה טמא. דהיינו שאינה בוקעת לתוך הקרקע עד התהום. מדיש מקום למעלה שתוכל להתפשט שם הטומאה. וא"ת עכ"פ אף שיש אויר טע"ט תחתיה. להוי האויר ההוא כבית המאהיל על הטומאה. והרי קרקע הבית טמא עד התהום (כר"ב פ"ג מ"ז ופט"ו מ"ה). י"ל התם באהל עם דפנות וקבוע. משא"כ הכא שהכוורת מאהלת רק על הטומאה ואין לאהל ההוא דפנות. שאינו אהל רק לפי שעה (ועמ"ש בס"ד פ"ד סימן ג'. ופט"ו סימן מ'):

(ה) בכולה פרקן כשאין תחת הכוורת אויר טע"ט. סמיך התנא דין טומאה תחתיה לדין טומאה ע"ג. מדשניהן אין בהן דין אהל. שתתפשט הטומאה ממקומה לצדדין. והדר נקט דין טומאה בתוכה מדיש שם דין אהל שתתפשט הטומאה בכל תוכה. משא"כ כשיש תחת הכוורת אויר טע"ט. סמיך התנא דין טומאה תחתיה לדין טומאה בתוכה משום דבשניהן יש בהן דין אהל. שתתפשט בהן הטומאה לצדדין. והדר נקט בסוף דין טומאה ע"ג. מדאין שם דין אהל:

(ו) מיהו כ"ז להרמב"ם שהביאו רתוי"ט (פ"י דכלים מ"א ד"ה וכלי עץ) דהא דקתני התם דכלים טהורים צריך צמ"פ היינו בנסר שמכסה פה כ"ח. אבל כלי עץ שממ"ס א"צ צמ"פ. אבל למהר"ם שהביאו רתוי"ט (לעיל פ"ד מ"א ד"ה טומאה) דהך דרפ"י דכלים דכלי עץ טהורים צריך צמ"פ היינו בכלי ממ"ס שמכסה פה כלי שממ"ס. ורק בשכלי הממ"ס המכוסה בנסר או בדלתו א"צ צמ"פ. א"כ הכא גם בשב' הפיות פונות זל"ז צריך שיהיה שולי עליונה. סמוך לתקרה פחות מטפח. ובין כך או כך נצולים בדפנות אהלים. אמנם ק"ל בשלמא עליונה שפיה אינה רחוקה מהתקרה טפח שפיר נצולת בדפנות אהלים וא"צ צמ"פ (כפ"ה מ"ו וז') אלא תחתונה שנצלת רק ע"י שמכוסה משולי עליונה. ואינה נוגעת בהתקרה היאך תציל על שבתוכה בלי צמ"פ. וכ"ש דקשיא מאד להגאון רב"א זצוק"ל ולדעימיה דפירשו דכולה פרקן מיירי באינו מחזיק מ"ס ק'. דאף דלא נוקי להך בבא בשלימ' ודלא כרתוי"ט (בד"ה היתה) אלא נוקי לה במחולחלת דלרב"א חשיב' כאין לה ב"ק ואמק"ט. עכ"פ מי עדיף מכלי גללים. וכדומה שג"כ אמק"ט. ואפ"ה צריך צמ"פ באהל המת (וכרמב"ם פכ"א מטו"מ). ואי"ל כיון דמכוסה התחתון בכלי מחולחלת. לא גרע מנסר או סרידא שאין לה גפיים שכסה בה פה כלי שממ"ס שמציל על תוכה (כפ"ה מ"ו וערתוי"ט פ"ד מ"א ד"ה טומאה) ליתא. דזה דוקא בשכסה בהן כלי הבא במדה שהיא כאהל דסגי ליה בסתימה בעלמא. אבל הכא במחולחלת שאע"ג שאמק"ט. עכ"פ כלי היא וצריכה צמ"פ. וי"ל דאע"ג דכלי גללים וכדומה אע"ג דאמק"ט. אפ"ה אמצ"ל על שבתוכן רק בצמ"פ וכדאמרן. זהו רק בכלי שיש לה ב"ק. אבל הכא שגם הכלי התחתון המחולחל אינה ב"ק. וכ"ש כשהכוורת פחותה שאינה כלי כלל. וכיון שגם הכלי עליון כך הוא. הו"ל הטהרות שבין חללם כמונח טמון בין נסרים פשוטים. שמצילין על מה שביניהן. וכמ"ש רתוי"ט בשם מהר"ם (לעיל מ"ג ד"ה כנגדו) דמה"ט שם אין בוקע לתוכו. מדהו"ל כטמון בין ב' נסרים שמגיעין עד התקרה שמצילין על תוכן כשהן באהל המת. מדלא גרע מבית שטמון בתבן שבתוכו טהרות. וטומאה בבית. דאז אם אין בין התבן להתקרה טפח ובמקום הטהרות יש טע"ט הטהרות טהורות (כפט"ו מ"ו). אמנם ק"ל אמאי דתנינן בתוספתא (פ"י) והביאה הר"ש בפרקן דאפילו קדירות של חרס שעומדות זו ע"ג זו באהל המת עד שמי קורה. מצילין על מה שבתוכן. ותמהני האיך סגי לתחתונה או לעליונה רווח פחות מטפח בפיה. והרי התורה הצריכה צמ"פ לסתימתה בפירוש. ואע"ג דבקדירה נגד ארובה מצלת על שבתוכה בלי צמ"פ (פ"ה מ"ב). התם אין תקרת אהל המת למעלה מהקדירה. משא"כ הכא. ותו הא תינח עליונה שסמוכה למעזיבה. הו"ל כדפנות אהלים דהלממ"ס דמצלת אבל תחתונה הרי אינה מכוסה רק בשולי עליונה בלא צמ"פ. ואת"ל דגם בזו יש הלממ"ס. דדוקא כ"ח יחידי צריך צמ"פ. אבל במכוסים זב"ז. וא' מהן מכוסה בדפנות אהלים מהני דפנות אהלים לשניהן. עכ"פ ק' דהרי הרמב"ם שפתיו ברור מללו (פכ"ג מטו"מ) דלכ"ח אפילו יחידי לא מהני דפנות אהלים ורק במדובק הכ"ח לדפנות אהלים בצמ"פ מהני. א"כ הכא שהעליונה רחוקה פחות מטפח מהמעזיבה אינה נצלת. ומכ"ש שהקדירות התחתונות אינן נצולות בסתימה זו. ונ"ל דמכאן מוכח כדברינו (לעיל ספ"ה במחצצים סימן ב'). דדוקא דופן אינו מציל לכ"ח בלי צמ"פ. משא"כ במדובק בתקרה מהני לעליון וגם לכל הסמוכים תחתיו גם בלי צמ"פ. והכא כיון דמרוחק העליון מהמעזיבה רק פחות מטפח. להכי כמדובק במעזיבה דמי ומצילין הוא וכל הסתומים עמו על שבתוכן גם בלי צמ"פ:

(ז) והא דאקדים תנא למיתני משנה ט' דמיירי בעומדת בבית. והפסיק בענין זה בין משניות דלעיל מינה דכולהו בעומדת בפתח מיירי דהו"ל למסמכינהו למשנה י' דנמי מיירי בעומדת בפתח. נ"ל דה"ט משום דמשנה ט' גם במוטה על צדה מיירי וכמשניות לעיל מינה:

(ח) מיהו אי"ל דמתניתין מיירי ביש תחת הכוורת אויר טפח. כמו שהחליט ר' תוי"ט בשם מהר"ם. דאחמ"כ רבותינו א"א לומר כן. דא"כ בטומאה בתוכה דאמרינן דהבית טהור. ובטומאה בבית אמרינן דתוכה טמא. ואמאי והרי איפכא מבעיא ליה. דכשהטומאה בתוכה אף דמדמחזקת מ"ס חוצצת מלהכניס הטומאה לתוכה. עכ"פ אינה חוצצת מלהוציא הטומאה לחוצה לה (וכלעיל סימן ה'). וכ"כ בטומאה בבית אמאי תוכה טמא. הרי אע"ג דאויר טע"ט שתחתיה מעורב עם אויר שבבית עכ"פ הכוורת המחולחלת שאמק"ט חוצצת עכ"פ על מה שבתוכה אפילו אם היתה הטומאה רצוצה תחתיה ממש (וכמשנה א') מכ"ש כשרק התפשטה הטומאה מהבית לתחת הכוורת דנימא דמציל דופנה על תוכה שלא תבקע הטומאה מתחתיה לתוכה. ואת"ל דהכא שאני ממשנה א'. דהכא פיה פתוח למעלה. ובקעה טומאה שתחתיה לאויר פחות מטפח שבין פיה למשקוף. דאף שאין בו טפח. הרי גם במשנה א' כשהטומאה ע"ג אין תחת הכוורת פ"ט. ואפ"ה בקעה הטומאה לאויר פחות מטפח ההוא. וה"נ הול"ל כשהטומאה באויר טפח תחתיה. תבקע הטומאה לאויר פחות מטפח שבין פיה למשקוף. ומדמעורב אויר ההוא עם אויר תוכה שפיר נטמא ג"כ כל תוכה. וכן הראה פנים לזאת הסברא רתוי"ט בשם מהר"ם. במחכ"ר גם הא לא דמי כעוכלא לדני. דהתם אין כאן סיועת דפנות אהלים להאויר פחות מטפח שתחת הכוורת ולא הו"ל כסתום. אבל הכא מדאין שפת הכוורת הפתוח מרוחק מהמשקוף אויר טפח ניצל האויר ההוא. דהרי אפילו כ"ח שעומד באהל המת שאויר טמא מקיפו מכל צד. וכשאין בין שפת פיה לתקרה ניצל אויר ההוא. וגם אויר שבתוך הכ"ח ניצל (וכמ"ש בס"ד במחצצים בדיני כ"ח סימן ג'. ועי' פ"ה מ"ז). ואפילו נימא כרתוי"ט בשם מהר"ם דמוקי לה הכא בשלימ'. וא"כ כשהטומאה בבית שפיר תוכה טמא. דהרי כלי שלימה אינה חוצצת כלל. ואע"ג דלרתוי"ט ולדעימיה כל פרקן בממ"ס מיירי. ואפ"ה כשפיה פתוח למעלה אינה חוצצת (וכמשנה י"ד). עכ"פ הכא לא מחשב כפיה פתוח. אלא אדרבה מדאינה מרוחקת מהמשקוף טפח כמדובקת וסתומה במשקוף חשבינן לה. ותו דעכ"פ ברישא כשהטומאה בתוכה אמאי הבית טהור. אע"כ דבאין תחתיה טפח מיירי וכדאמרן:

(ט) אמנם עד השתא נקט תנא כולהו גווני כשהכוורת עומדת תחת אהל. ומה"ט הפסיק תנא עם משנה ט' וי' בין משניות דלעיל מינה לבין המשניות דממשנה י"א ואילך. אע"ג דלכאורה היה מסתבר דהו"ל למסמכינהו משניות דלעיל עם משניות דממשנה י"א ואילך. משום דכולהו יש בהן חילוקי דינים שוין. כגון שלימה פחותה תחתיה גבה תוכה. אלא דרצה התנא למנקט בהדי הדדי כל האופנים שהכוורת עומדת תחת אהל בין שרקמקצתה עומדת תחת אהל כגון שהיא מוטהאו עומדת בפתח או כשכולה תחת אהל.וכגון שכולה תחת הבית. אבל מהשתא נקט התנא כולהו גווני. שאין הכוורת תחת אהל רק עומדת תחת אויר השמים:

(י) ואף דכולה פרקן מיירי בממ"ם. אפ"ה אצטריך הכא לפרש כן מדנקט תחלה בד"א בשהוא כלי. דהיינו כלי שלם של גללים שאמק"ט ואף שאינו מחזיק מ"ס. להכי איצטריך למינקט אבתרה או שממ"ס מיהו בכל בבי דלעיל נקט אפוצה. דלהערוך היינו שסתום בכל צד בלי פה. והוא דוגמת נפחת. אלא שנפחת היה מתחלה כלי וע"י שנפחת נתבטל מתורת כלי ואפוץ עדיין אינו כלי כלל. ולהרמב"ם דאפוץ היינו שמילא חללו בתבן ובטלו שם ג"כ דמי לנפחת אלא שנפחת א"א שיחזור להיות כלי עד שיתקנו ויהיה פנים חדשות בא לכאן. אבל אפוץ אפשר שיחזור להיות כלי בנקל שיוציא התבן ממקום מלואו ויהיה כלי כמו שהיה. וכל זה בסתם כוורת שרגילין בו כך. אבל משנתינו דמיירי שנעשה מאבן וכדומה אין רגילין לעשותה סתומה בלי פה או למלאותה בתבן. ואפשר שגם אם ביטל להתבן שם כיון דאין הכוורת עצמו ממין תבן ואין רגילין לבטלו שם אינו מבוטל להכי לא נקט הכא אפוצה (ועפט"ו מ"ו). וכ"כ מדאיירי הכא בכלי שלם. להכי נקט שפיר דבהיתה מחזקת מ"ס. אפ"ה אין טומאה עוברת ובוקעת בו לחכמים. וכ"ש לעיל דמיירי בכלי מחולחלת. בכה"ג גם לחכמים דפליגי לקמן כ"ש דמודו הכא דאין טומאה עוברת בו מדאית בה תרתי שמחולחלת ומחזקת מ"ס. ולרב"א משו"ה לא נקט הכא מחולחלת אע"ג דע"כ בהכי איירי. היינו משום סיפא דמשנה י"ד דמיירי ביושבת על שוליה. דהתם ודאי לא אפשר דאיירי במחולחלת. דא"כ בגבוה מהארץ טפח ומחולחלת אמאי רק תחתיה טמא. נהי דאין טומאה נכנס לתוכה כולה. עכ"פ מה שכנגד הנקב נטמא. ולהכי אגב סיפא לא נקט נמי ברישא מחולחלת. ואני עני וכואב לא הבנתי דברי רבינו בזה. דאיך ירופא קושית רבינו בהנך בבות דרישא דנקט גבייהו מחולחלת ובטומאה תחתיה אמאי תוכו כולו טהור. ותו דהרי רבינו כתב דבאין בנקבים טע"ט מיירי דאל"כ היתה הטומאה יוצאה דרך שם ומתפשט גם לצדדים בעבר השני. וכן כתב רבינו בעצמו בפירושו סוף משנה א'. וא"כ הרי בכה"ג דוקא כשהטומאה בעצמה למטה נגד הנקב טומאה יוצאה בו לטמא כנגדה למעלה. אבל באין הטומאה נגד הנקב. אף שע"י הדופן העליון של הכוורת למעלה מהנקב. תתפשט הטומאה תוך הכוורת גם נגד הנקב. עכ"פ כל התפשטות הטומאה אינה יוצאת בנקב שפחות מטפח (כפ"י מ"ה):

(יא) ויש לדקדק דל"ל לתנא להתנות תנאי זה הרי כבר תנא ריש משנה י"ד במד"א שהוא כלי ומ"ש מכל בד"א דתני בפרקן דסמיך בה דאדלעיל מינה קאי. נ"ל דאצטריך משום דלא דמי הכא לבבות דלעיל דהתם עד סוף משנה י'. כולהו בבות לא מיירי רק במין כלי א' שאינו שלם. רק שזו מחולחלת וזו פחותה וליכא. למטעי כלל בשום בבא לאוקמי באוקימתא אחריתא ממה דאוקימנה לה באמת. אבל הכא דכבר נקט לעיל מינה בפרקן כמה מיני כלים שאמק"ט. מחולחלת. פחותה. שלימה. מחזקת מ"ס. דייק תנא וקאמר דהכא איירי אף בכלי שלם. דלא תימא דהכא כשפיה למעלה דוקא בכלי מחולחלת מיירי. שהאויר שתחתיה מעורב עם האויר שבתוכה דרך הנקבים. להכי טומאה שתתתיה בוקעת לתוכה. משא"כ כשהיא כלי שלם שאמק"ט. אף שכשהטומאה תחתיה. טמא גם למעלה מפה הכלי. דכלי אינה חוצצת על שחוצה לה. עכ"פ על שבתוכה מצלת קמ"ל. ואף דגם הא כבר שמעינן מדמסיים תנא (במשנה י"ד) במד"א שהוא כלי. משמע דלעיל מינה גם בכלי שלם מיירי. אפ"ה לא הסתפק תנא בזה. מדסד"א דהך בבא רק אבבא דסמיך לה קאי. דהיינו בהיתה גבוה מהארץ טפח. וסד"א דרק בכה"ג. דמדהתפשטה הטומאה לכל תחתית ולכל עליונה של כלי. הרי עי"ז כל האויר כולו שלמעלה מחובר עם כל האויר שתוך הכלי. להכי גם תוך הכלי טמא אף בכלי שלם. אבל כשהטומאה רצוצה תחת שוליה. הו"א דרק במחולחלת נטמא תוכה. אבל בשלימה ויושבת על שוליה. תוכה טהור. להכי נקט בריש משנה י"ג דמיירי בכלי שלם. ואפ"ה נגד הטומאה טמא. ורתוי"ט כתב בשם מהר"ם דשהוא כלי דהכא ר"ל שיש לו מושב כלי בשוליו. דאל"כ כמוטה על צדה דמי. והך במד"א שהוא כלי דריש משנה י"ד. היינו שהוא כלי שלם. וכבר הקשה ע"ז רתוי"ט וע"ש. ומלבד קושיות אלו ק"ל נמי הדוחק בלשון דנימא דמלות שהוא כלי יהיה משמעותו מושב רחב. ותו דמאן פליג לן דאימא איפכא. דשהוא כלי קמא מיירי שהוא כלי שלם. ובמד"א שהוא כלי היינו מושב רחב. ותו מאן פליג לן להנך תנאי. שיהיה לו מושב רחב. ושיהיה כלי שלם. ולמה לא תני להו גבי הדדי. ותו אם במלות שהוא כלי יהיה משמעותו מושב רחב. א"כ כבר תני לה בריש משנה י"ד. ול"ל למכפל ולמתני לה הדר הכא. אולם לדברינו הנ"ל מיושב הכל בס"ד:

(יב) ומה שהקשה רתוי"ט מלעיל (פ"ה מ"ו) דכוורת פחותה מכוסה אינה מצלת. משמע הא שלימה מכוסה מצלת. והרי הכא נמי הא שלימה היא. י"ל דלפי שטתינו דאוקמינן כולה פרקן באינה מחזקת מ"ס אין כאן קו' כלל. דהתם שאני דמיירי בכוורת שמחזיק מ"ס. דהו"ל כאהל דומיא דבור מכוסה דתני התם דמצלת. אולם לפי שיטת שאר רבותינו דכולה פרקן במחזקת מ"ס מיירי. אפ"ה להר"ש והרא"ש לשטתייהו לא קשה ולא מידי. דהרי אינהו לא גרסי התם כוורת פחותה. רק כוורת פתוחה (ועמ"ש בס"ד סימן מ"ט). אמנם לכאורה קשה עכ"פ אמאי הכא מכוסה אינה מצלת מ"ש משלימה שמוטה על צדה ואינה גבוה טפח מהארץ דאמרינן לעיל (משנה י"א) דאין טומאה בוקעת לתוכה אף שפתוחה מן הצד וכ"ש הכא שמכוסה מכל צד. י"ל התם שמקורה למעלה בדופן הכלי ולא גרע מדלת שבכלי גופה שמציל (כלעיל סימן ס"ו) ורק במכוסה בדלתו באהל המת שאויר הטומאה מקיף להכלי סביב. גם על הסדק שבין הכסוי להכלי. להכי גם במכוסה בהדלת שבגוף הכלי צריך צמ"פ על הסדר ההוא סביבה:

(יג) ומה"ט לא הוה מצי למנקט לעיל במשנה י"ב במוטה על צדה ג"כ כהך לישנא. אין טומאה עולה לה וכו'. משום דבהך לישנא אין טומאה עולה לה ולא יורדת ממנה. אין מובן רק ב' מקומות. א' למעלה וא' למטה. וזה שייך שפיר רק במשנתינו. שהאויר שלמעלה מפה הכלי הוא מעורב עם האויר שתוך הכלי להכי קאמר שפיר אין טומאה עולה לה דהיינו שכשהטומאה תחתיה. אינה עולה למעלה מהשוליים כלל. ואינה יורדת ממנה. שאם הטומאה למעלה מהשולים. בין בתוך הכלי או למעלה מפיה. אינה יורדת לתחת השוליים. אבל במוטה על צדה אי הוה נקט כהך לישנא. סד"א דג"כ רק מב' מקומות מדבר. דהיינו שכשהטומאה בתוכה אין טומאה מתוכה עולה למעלה מהכלי. וגם אינה יורדת מתוכה לתחתית הכלי. הא בשהטומאה למעלה מהכלי. אז עכ"פ תחת הכלי נגד הטומאה טמא. וכשהטומאה תחת הכלי. עכ"פ למעלה מהכלי נגד הטומאה טמא. והרי באמת אין הדין כך דכיון שהוא כלי הבא במדה. ודאי חציצה גמורה היא בין אויר שלמעלה ושלמטה מהכלי. וכ"כ במשנתינו לא מצו ר"א ור"ש למנקט כלישנא דמשנה י"ב. דאף דהוו שפיר מצו למנקט טומאה תחתיה. כנגדה עד התהום טמא. עכ"פ לא הוו מצו למנקט אידך בבא. ע"ג כנגדו עד הרקיע טמא. דהוה משמע כל שהטומאה ע"ג אינה בוקעת למטה כלל. והא ליתא. דכשהטומאה למעלה מפיה. ודאי בוקעת למטה לתוך חלול הכלי. להכי נקט תנא בכל חד לשון אחר הנאות לו:

(יד) וא"ת כיון דאין קבר מטמא רק בשיש כסוי ע"ג. א"כ ל"ל תרי קראי אשר יגע על פני השדה לרבות גולל ודופק (כחולין ע"ב ע"א). ואו בקבר. לאשמעינן שיטמא הקבר כמת עצמו (כרמב"ם פ"ב מטו"מ הלכה ט"ו. ועי' נזיר נ"ג ע"ב ורש"י ותוס' שם). והרי לא אפשר דופק וגולל בלי קבר. והרי גם קבר מטמא למטה ולמעלה באהל. ול"ל לאשמעינן כן בגולל ודופק. ובשלמא לרש"י ורמב"ם דס"ל דגולל ודופק אפילו אחר שפירשו מהקבר מטמאין. שפיר איצטריך להו קרא (עמ"ש אהלות פ"ב סימן ל"ט).אלא לתוספות ורא"ש ורב"א דס"ל דגולל ודופק דוקא בעודן על המת מטמאין (כמבואר שם) ק' דל"ל קרא. י"ל דאפ"ה אצטריך למרבינהו דיטמאו בנגע בהן מבחוץ מן הצד. וגם לענין אהל צריך למרבינהו. לאשמעינן שיטמאו בשהאהיל הטהור על עובי הכותלים או בשהאהילו עובי הכותלים על הטהור אפילו שלא כנגד הקבר (ועי' תוס' סוכה כ"ג ע"א ד"ה ולא). ואצטריך נמי קרא לטומאת קבר. לאשמעינן דגם בשאין על הקבר גולל ודופק יטמא. וכגון שחתר חור בשפוע של גובה ההר לא בעומק אלא מן הצד לתוך עובי ההר. והניח המת לשם [וערכ"מ פ"ו מטו"מ ה"ח שפי' כן דברי הרמב"ם שם. ותי' בזה קו' הראב"ד]. ולפי המבואר בזה אם כן משנתינו דנקט שהמת מונח בתוכו ומחלקינן בין שחור הקבר רחב למטה ומחודד למעלה או איפכא. א"א לומר דמיירי בשיש בנין בליטה ע"ג הקבר. דא"כ קבר סתום הוא דמטמא במגע בצדדי כותליו מבחוץ. בין שחלול הקבר רחב למעלה או למטה או שהכותלים שוין וגם להרמב"ם (פי"ב ה"ו) דס"ל דארון אין דינו כקבר סתום. ולפיכך בשיש בתוכו חלול טפח ממעל להמת טהור לגמרי מן התורה. אפ"ה א"א לומר דהכא מיירי בארון מטולטל ובולט בכה"ג שיש טע"ט בחללו למעלה מהמת. ולפיכך אף שבולט אמ"ט רק מדרבנן. ליתא דהרי משנתינו ע"כ לא איירי בארון מטולטל. וכמ"ש הרמב"ם בעצמו (פ"ו מטו"מ ה"ח) דבארון החקוק בסלע מיירי. וכן כתבו כל רבותינו המפרשים ובלתי ספק סמכו א"ע אתוספתא דמכילתין (פ"י) שמפורש שם הדין בקבר החקוק בסלע. וא"כ קבר כזה אם היה בנין ע"ג ודאי בכל גוונא היה מטמא גם בכל צדדי כותליו. וגם א"א לומר דטומאה דאיירי בה מתניתין היינו דטמא משום דמחשב כנוגע בגולל. ליתא דא"כ למה קאמר תנא שהמת בארון. הרי רש"י ורמב"ם ס"ל דאפי' בפירש הגולל מהמת והקבר מטמא במגע ואהל וכמש"ל. וע"כ לרש"י ורמב"ם לא נשאר לנו לאוקמא למשנתינו רק בקבר פשוט שיש טע"ט בחלל שבתוכו בין המת לעליונו ואין בנין על גביו. דקבר כזה מטמא רק למעלה ולמטה נגד חלול הקבר. אבל לא בצדדי הקבר מבחוץ:

(טו) כך נ"ל פי' משנתינו. ורבותינו רצו להסב פי' משנתינו שתהיה כעין הך דתוספתא דמכילתין (פ"י) וה"ג התם ארון שהוא חקוק בסלע ומכוסה הנוגע בו בכל מקום טהור. ואינו טמא אלא נגד כסויו. עכ"ל התוספתא. ועל דרך זה פירשו רבותינו גם משנתינו דלמעלן דקאמר תנא היינו למעלה מהקבר דהיינו בהכסוי. וק"ל בשלמא לדידן דלמעלן ולמטן תרוייהו בצדדי הקבר איירי. אילה"ק למה לא אשמעינן תנא דינו שלמטה ושלמעלה מהקבר. י"ל דהא פשיטא דתרוייהו מטמא. ולא אתא תנא לאשמעינן אלא החילוק שיש בהכותלים. אלא לרבותינו דלמעלן היינו למעלה מהקבר. א"כ מ"ש דנקט דין שלמעלה ולא גם דין שלמטה מהקבר דהיינו תחתיתו ממש. ואת"ל הרי גם לתוספתא ק' היכי קאמר דאין טמא רק נגד הכסוי. דהרי גם הנוגע למטה מתחתית הקבר טמא. אע"כ דאע"ג דהנוגע שם כנגד הקבר פשיטא דטמא עכ"פ מדיש שם אטום מקרקע עולם. אינו מצוי שיגע שם בחפירה שיעשה תחת הקבר. ולהכי בין במשנה ובין בתוספתא א"צ לאשמעינן דינו. עכ"פ ק' דאי למעלן אכסוי קאי מאי למעלן ולמטן לשון רבים דנקט. בשלמא לדברינו דמשנתינו מיירי במחודדים כותלי הקבר ומשופעים כצריף. שפיר נקט למעלן ולמטן לשון רבים. מדאיירי רק משפועי ב' צדדי הקבר מכאן ומכאן. אבל לרבותינו דמטמא רק הכסוי מכותליו למעלה ולמטה הול"ל. אע"כ פשיטא דתוספתא מיירי שחלול הארון הוא רחב עליונת הקבר כזה ובכה"ג ודאי נגד כל הכסוי טמא. אף שהכסוי רחב יותר מרוחב המת. הרי כבר אמרנו דבקבר כל החלול שנגד עליונו של קבר אף שאין החלול ההוא רק בצד המת טמא. ובענין זה לא מיירי תנא אבל שמעינן כן מסיפא דכל תחתית הכסוי טמא כשרחבה מלמעלה וצרה מלמטה. אבל הכא ברישא במחודד למעלה מיירי:

(טז) כך נ"ל פי' התוספתא (פ"י) וז"ל שם. שאין מעלין עולין גבוהין מהארץ פחות מטפח עכ"ל. ולזה מסכים פי' רב"א זצוק"ל בזר זהב שם. שפי' וז"ל. שהמעלין המת לקברו אין עולין בגובה פחות מטפח. אמנם הר"ש פי' שאין מעלין עולות במזבח גבוה מארץ טפח. ר"ל כשיש חלול תחת המזבח טפח. הא פחות מטפח לית לן בה וע"ש. ולפי מיעוט הבנתי במחכ"ר פי' זה זר וקשה לשמוע דמה לכהן בבית הקברות:

(יז) כל זה נלפע"ד לפרש זאת המשנה החמורה והוכרחתי לפרש כן עפ"י דעת רש"י ורמב"ם דס"ל דגולל מטמא אפילו כשאינו על המת. דק' והרי במתניתין והמת בתוכה קאמר. אע"כ דמשנתינו בטומאת קבר מיירי. ולשאר רבותינו דס"ל דגולל רק בעודו ממעל למת מטמא. עכ"פ נוכל שפיר לפרש כמו שפירשנו. דמשנתינו לענין טומאת קבר מיירי. רק דלדבריהם אפשר נמי לפרש דמשנתינו לענין טומאת גולל מיירי. והיינו שהגולל מטולטל ומונח על הארון החצוב בהר. ומה שאמר במשנתינו בצר למעלה. היינו שהגולל צר מחלול הקבר. דכתלי הקבר עומדים בשפוע כזה אז אין מטמא רק למי שנגע למעלה. דהיינו בהגולל עצמו. אבל לא להנוגע בכתלי הקבר. דכקרקע עולם חשיבי. וברחב למעלה ר"ל שהגולל רחב יותר מחלול הקבר כזה אז גם בנגע למטה דהיינו בהכותלים שמזה ומזה טמא. מדהן תחת הגולל שמטמא למטה כנגדו עד התהום. ובשוה דהיינו שכותלי הקבר עומדים בשוה תחת קצה שפת הגולל כזה * אז לר"א מחשבו כל הכותלים כאילו עומדים תחת הגולל. והרי הגולל מטמא עד התהום. ולר' יהושע אין הכותלים טמאין רק עד קצה הטפח שמהם סמוך להגולל. אבל מה שלמטה מהטפח כקרקע עולם חשיב וטהור. ובעשוי כמין קמטרא ר"ל שהגולל עגול. אז הנוגע גם בהכותלים בכל מקום טמא. דמשום שהרווח שבין הכותלים בולט למעלה כבטן. ואין מקצוע זוית מפסיק בין כסוי לצדדים להכי כולו דינו ככסוי. ולרב"א זצוק"ל. קמטרא היינו שהכסוי מכסה כל כתלי הקמטרא וע"ש. והעשוי כגלוסקס פירשו רבותינו. דהיינו כמין ארגז שפתחו בצדו וסתום מכל צד. ורק שפתחו שמן הצד סותמו במגופה אז כל הנוגע בו בכל מקום טהור. ורק נגד המגופה טמא. ולפירוש זה נוטין כל דברי רבותינו המפרשים. ובעניי לא ידענא. דאי כדברי רבותינו דבטומאת גולל מיירי מתניתין. היאך לא אישתמיט ליה לתנא בכולה מתניתין למנקט מלת גולל. והרי הוא הוא הדבר אשר עליו סובב הולכים כל דיני הבבות שבמשנתינו. ותו למה יהיה גלוסקס טהור בכל מקום. דעכ"פ הול"ל שיטמא כטומאה רצוצה. או כקבר למעלה ולמטה כנגדו (ועי' פ"ג מ"ז ודו"ק). אמנם הא דאפסיק תנא בדין הארון. בין דיני כוורת דתני לעיל מינה. ובין דין חבית חרס שבמשנה ט"ז. והרי מסתבר היה טפי למסמכינהו לדיני כוורת וחבית בהדי הדדי. מדשניהן כלים ושניהן ביושבין על שוליהן מיירי. נ"ל דה"ט משום דבארון יש חילוק בדיניו במקומות. דלמטן טהור ולמעלן טמא. וכ"כ יש חילוק זה בדיני כוורת לעיל סוף משנה י"ד. משא"כ בחבית. הרי בכל אופניו למעלה או למטה טמא. אי משום בוקעת אי משום שבכל מקום טמא:

(יח) והא דאצטריך לפרש הכא כך טפי מלעיל במשנה י"ג. ותו כיון דלאו מחבית עצמה איירינן רק ממה שבתוכה. א"כ טפי הול"ל תוכה טמא. נ"ל דה"ט דמדנקט הכא בסיפא בשהטומאה מונחת תחת הבטן דהחבית טהורה. נקט נמי ברישא דהחבית טמאה. אבל אילו הוה נקט הכא תוכה טמא. הוה משתמע דכל תוכה טמא. כלעיל (מ"ג) להכי ניח"ל טפי למנקט והחבית טמאה. ור"ל שהטומאה באה לתוך החבית. ואצטריך לאשמעינן הך מתניתין אף שדינה ממש כמשנה י"ג. היינו מדבעי לאשמעינן היאך הדין בשמונחת הטומאה תוך הבטן. או תחת או ע"ג הבטן מבחוץ. ורק אגב זה נקט נמי כשהטומאה בשאר מקומות. רק מדלא נקט להו רק אגב. להכי קיצר תנא בלשונו. ולא דקדק למנקט נמי ברישא או על גבה משום דפשוט הוא דדינו כטומאה בתוכה או תחתיה:

(יט) ואע"ג דעכ"פ אין הפסק בין אויר תוכה לאויר הבטן הטמא. והרי לעיל סימן ס"ה מטמאינן מה"ט לאויר שתוך הכלי. י"ל דדוקא בין מעלה למטה מטמאינן מטעם זה. מדמצינו שטומאה מתפשטת בכה"ג כשבוקעת למעלה ולמטה. אבל לצדדים לא מצינו התפשטות הטומאה בלי אהל (ועי' כלים פ"ח סימן מ"ט). והיינו נמי טעמא דלעיל סימן צ"ד. ואע"ג דלעיל (פ"ג מ"ז) כשהטומאה רצוצה בביב ובקע לתוך הבית מתפשטת הטומאה בכל הבית. התם גג הבית מאהיל על אויר הטמא ועל שאר אויר הבית. משא"כ הכא:

(כ) ואע"ג דאין כלי נטמא מאויר כ"ח (כשבת קל"ח ע"ב) והרי אפילו נגעו הכלים הפנימיים בהחבית אין כ"ח מטמא כלי (ככלים פ"ח מ"ד) ולא עוד אלא אפילו היה הכלי הפנימי תוך אויר הכ"ח בעד הטומאה בתוכו אפ"ה לא נטמא הפנימי מטעם חיבורין (כמבואר שם). י"ל התם רק בשרץ דלא גמרינן ביה חיבורין בטומאה. משא"כ הכא במת. כיון דבאותה שעה שנטמא החבית. היו הכלים מצטרפין בתוך אוירה. הצירוף הזה עושה כל מה שבתוך הכלי כאילו הוא אחת עמה (כפסחים י"ט ע"א) ולפיכך כל הכלים שבתוך החבית אפילו כשאינן נגד הטומאה וגם לא נגעו בכתלי החבית אפ"ה טמאין. אבל הכלים שלמעלה מפה החבית רק אותן שכנגד הטומאה שתחתיה נטמאו. ואע"ג דלעיל (משנה י"ג) בטומאה תחת הכוורת. מטמאינן האויר שתוך הכוורת מדמעורב עם האויר שלמעלה מהכוורת וא"כ ה"נ הול"ל דנטמא כל האויר שלמעלה מהחבית אף שלא כנגד הטומאה מדמעורב עם האויר שתוך החבית שכולו טמא. ודוחק לומר דניחא לן טפי להוריד הטומאה למטה מלהעלותה למעלה. אלא נ"ל דבשלמא התם. האויר שלמעלה מהכוורת נטמא מהטומאה עצמה שבקעה לשם. להכי שפיר חוזר ומטמא להאויר שתוך הכוורת שמעורב עמו. משא"כ הכא שהאויר שתוך החבית. שלא כנגד הטומאה לא נטמא מהטומאה עצמה. רק מהחבית שנטמאה ממת שתחתיו. הו"ל ככח כחו. שאין נחשב ככח ראשון (עיין חולין דט"ז ע"א). א"נ נ"ל התם איכא שפיר ק"ו מה האויר שלמעלה מהכוורת שהוא רחוק מהטומאה נטמא מכ"ש האויר שבתוך הכוורת שהוא קרוב להטומאה משא"כ הכא. כך נ"ל ליישב דברי רבינו הר"ש והר"ב. ומתורצים בזה כל קושיות רתוי"ט ושאר דקדוקים שיש לדקדק בדברי רבותינו הנ"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.