תפארת ישראל - בועז/אבות/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ אבות ב

(א) ונקרא בכל מקום רבי סתם. מדהיה רבן של כל ישראל [כרשב"ם ב"ב ד"נ א']. דמפני שינק מדד א' עם אנטונינוס פיאוס [כתוס' ע"ז ד"י ע"ב], לכן אהבו זל"ז מאד, ותמכו הקיסר לפרנסת החכמים מאוצרותיו [כע"ז שם], גם בעצמו היה עשיר גדול יותר ממלך פרס [כב"מ דפ"ד א' וגיטין נ"ט]. וע"י כן היה ביכלתו לאסוף כל גדולי הדור וליתן פרנסתן [כר"ש סוף תרומות ועירובין נ"ג ב'], ואמר כ"א לפניו בבהמ"ד מה ששמע מרבותיו, וסידר רבי דבריהן בששה סדרי משנה בכתב [כך כתב רמב"ם בהקדמתו ליד החזקה]. ולולא שעשה כן, כבר נשתכחה תורה מישראל ח"ו. [אולם מרש"י [ב"מ דל"ג א'] משמע שרבי לא סידר המשנה רק בע"פ, שהרי רש"י כתב שם שהמשנה והגמ' לא נכתבו עד דורות האחרונים]. ובתוס' [ב"ק צ"ד ב'] כ' שהמשניות היו קודם רבי, רק שרבי סדרם. והא דאמרי' [ע"ז ד"ו ב'] אין סדר למשנה היינו רק לענין סתם ואח"כ מחלוקת דרבי הי' לומד עם תלמידיו כל מסכת שהיו חפצים. ולפעמים בחרו להקדים המאוחר בהסדר. אבל רבי לא סידר רק המסכתות זא" "ח]:

(ב) ואפשר עוד דלעניין חזרה על הלימוד קאמר. דחובה על כל הרוצה להצליח בלימודו, לחזור איזה פעמים על כל עניין שלומד, וכמאמר חז"ל תנא מני' מ' זמנין ודמי לי' כמנח בכיסתיה [מגילה ד"ז ע"ב], דמלבד שע"י החזרה הרבה פעמים, מבין הדבר יותר, וכמו שדרשו חז"ל [ברכות ס"ג ב'] על הפסוק הסכת ושמע ישראל, דתורה נמשלה לבשר דכל מה שהאדם כוססו יותר, מוצא בו טעם יותר. [ובדרך זה פי' מ"ש חז"ל [פסחים מ"ט ב'] כל הלומד תורה בפני ע"ה כאילו בועל ארוסתו בפניו, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה, א"ת מורשה אלא מאורסה. דנ"ל דמה" "ק אז פעם ראשונה ושנייה היא מתראה בעיניו כנכרייה והיא מתנכרת ולא תניח לו עדיין להשקיף על יפיה הפנימי וסודותיה הנעלמים תחת מסך דביר משכבה, עד שיחזיר להתעסק עמה פעמים הרבה כל עוד יותר אחת לאחת, תיקרהו אהבתה ותגלה לעיניו סודות תעלומותיה והוד יפיה אשר עין לא ראתה. עד שלבסוף כאשר זכה שתקרא כבר תורתו [כע"ז י"ט א'] אז מדבר אשה לאיש, ויפתחו עליו ארובות השמים ותחזינה עיניו כל מסתוריה יחד. ולכן יפה אמרו חז"ל הלומד תורה בפני ע"ה, אשר בקמטיה טמונים אגדות ומעשייות שח"ו לומר שהם מובנים כפשוטם, וידוע שאין תוכן כברן וסודות קדושות טמונים בהן, והע"ה אף שיקיים מצות התורה, הוא רק כארוס לה, והמראה לו מסתוריה דברים שכסה עתיק יומין, הרי זה כבועל ארוסתו בפניו, שמה שיהיה בין הנשואין בסתר לעונג וכבוד שיתראו זה לזה, יהיה בעיני נכרי הזה לבוז, שילגלג עליהן. וכמ"ש החכם באזני כסיל לא תדבר חכמה וגו']. וגם מועיל יותר לזכרון, וכל לימוד בלי חזרה הוא כזרע בלי מטר. וביחוד דבר זה הוא חובה על כל מחבר ספר, לעשות מהדורא על החיבור. ולפשפש בסדקיו ובזויות העמומים והכהים. ומי לנו גדול מרז"ל, והרי גם רב אשי עשה מהדורא על הש"ס [כב"ב קנ"ז ב']. וכמדומה לי שמסכתות נדרים, נזיר, ערכין. כריתות, תמורה, מעילה, תמיד, נחטפה השעה ולא נעשה עליהן מהדורא, ולכן באמת לשון מסכתות הללו אינן כסגנון שאר הש"ס [ועי' תוס' נדרים ד"ז ע"א]. ולכן הזהיר התנא שלא יתעצל אדם בחזרת לימודו לדחותו מיום ליום, והיינו דקאמר לכשאפנה אשנה, ר"ל כמ"ש שחייב לשנותה למגילה ביום דהיינו לחזרה [כמגילה ד"ד א'] ה"נ יתעצל מלחזור לימוד עד שיהיה לו פנאי:

(ג) שלשול הנשיאים כך הוא. שמעון הצדיק היה הנשיא הראשון, ואחריו אנטיגנוס, יוסי בן יועזר. רבי יהושע בן פרחיה, רבי יהודה בן טבאי, שמעיה חבירו של אבטליון. אלו הששה נזכר שלשולם בפ"ק דמכילתן ובחגיגה [פ"ב מ"ב]. אח"כ נתמנו בנשיאות ר' יהודה בן בתירא ואחיו ר' יהושע בן בתירא, [וכמדומה שלא האריכו ימים בנשיאות, ולהכי לא נזכר נשיאותם במשנה]. וכשעלה הלל מבבל, שהיה תלמיד שמעיה ואבטליון, מחלו לו בני בתירא נשיאותם. ע"י מעשה שהיה [כפסחים ס"ו א']. ואחריו רבן שמעון בנו. ואחריו רבן גמליאל בנו, הוא רבן גמלאיל הזקן. ואחריו רשב"ג בנו. אלו הג' מזרע הלל, ונהגו נשיאתן ק' שנים האחרונים קודם חורבן הבית [כשבת ט"ו א'] . ונהרג רשב"ג זה ביבנה בזמן החורבן, והוא א' מעשרה הרוגי מלכות. ונתמנה רבן יוחנן זכאי תלמיד הלל [כסוכה דכ"ח א'] . ונ"ל דלהכי לא מינו לנשיא את רבן גמליאל בן רשב"ג הנהרג, מיד אחר שנהרג אביו. משום גזירת המלכות שהיה עדיין על כל בית אביו שנגזר על כולן הריגה, לולא שבקש רבן יוחנן בן זכאי מהקיסר להחיותם, ונעתר לו [כגיטין נ"ו ב']. או משום שהיה רבן גמליאל בשעת הריגת אביו עדיין ילד רך [כמשמע מתוס' ביצה דכ"ג א' ד"ה תליסר] . ונהג רבן יוחנן נשיאותו מ' שנה, מן קודם חורבן עד לאחריו [כר"ה ל"א ב']. ולכל הפחות היה נוהג נשיאות שנה או שנתיים אחר החורבן [תוס' שבת נ"ד ב' ד"ה הוה]. [ואחמכ"ר רוב שנות נשיאת ריב"ז כמעט כולם היו אחר החורבן דהרי ק' שנים האחרונים של ביהמ"ק היה הנשיאות להלל וזרעו [כשבת ט"ו א']. ותו נ"ל דבק' שנים הללו, נהג בהן הלל נשיאותו ס' שנה או יותר, דהרי ריב"ז תלמיד הלל היה [כסוכה כ"ב א'] ולמד מ' שנה [כר"ה ל"א ב'], ותיכף כשגמר מ' שנות לימודו, עלה לנשיאות ולימד מ' שנה, דא"כ לכה"פ שנה או שנתיים לפני הלל למד, ול"ח או ל"ט שנה הנשארים למד לפני שמעון וגמליאל, ושמעון מזרע הלל, וא"כ את"ל שהלל מת קודם מ' לפני החורבן, וא"כ ריב"ז התחיל ללמוד עוד איזה שנים קודם לזה לפני הלל, וא"כ כלו ימי מ' שנות למודו כמה שנים קודם החורבן, ותיכף נהג נשיאותו בפני הבית, וא"כ האיך אמרי' בשבת [ט"ו א'] דק' שנה האחרונים של ביהמ"ק היו מיוחדים לנשיאות הלל וזרעו. אלא ע"כ שהלל חי עד מ' לפני החורבן. וריב"ז למד אצלו שנה או שנתים וכשכלו מ' שנות למודו שנה או שנתים קודם החורבן, אוקמוהו לנשיאות, ומדהיו ימי נשיאותו לפני הבית רק שנה א' או ב' להכי לא חשב להו בשבת בשנים האחרונים של ביהמ"ק]. אחריו מינו את רבן גמליאל בן רשב"ג הנהרג. הוא ר"ג שהיה לו מחלוקת עם ר' יהושע בעניין תפלת ערבית [ברכות כ"ז ב], הוא רבי יהושע בן חנניה שהיה לוי משורר בביהמ"ק על הדוכן [כעירובין די"א ב], הוא ר' יהושע שהי' אב"ד בימי רבן גמליאל [כב"ק דע"ד ב'], גם הוא סתם רבי יהושע שבש"ס והיה תוכן גדול [כהוריות ד"י א'] ואפ"ה היה עני גדול, ובעל מלאכה לעשות מחטין [ירושלמי ברכות די"ד ב'] והיה כבן בית אצל הקיסר [ברכות נ"ו א' וחולין נ"ט א', ותענית ד"ז א' ובשאר דוכתי טובא]. והיה לו לרבן גמלואל ג"כ מחלוקת עם גיסו ר"א בן הורקנס [כב"מ דנ"ט ב'], הוא ר"א הגדול שנזכר בכל מקום במשנה סתם בשם ר"א. ושניהן, ר"א ור' יהושע היו תלמידי רבן יוחנן בן זכאי [גיטין דנ"ו א']. והיה רבי יהושע תמיד באהבה בחברת ר"ג [כמע"ש פ"ה מ"ט. ועירובין פ"ד מ"א, וכריתות פ"ג מ"ז, וסוכה דמ"א ב', והוריות ד"י ע"ב], עד האי מעשה שנחלקו בתפלת ערבית רשות, שנתהווה ביניהן מחלוקת גדולה, והושיבו לראב"ע עמו בנשיאות [כברכות כ"ז ב']. וכשנפטר רבן גמליאל זה, מנו בנשיאות את בנו, הוא רשב"ג השני. הוא רשב"ג שהיה לו מחלוקת עם ר"מ ור' נתן תלמידי ר"ע [הוריות י"ג ב']. הוא רשב"ג שהלכה כמותו בכל מקום [כב"ב קע"ד א'] ורק הלכה כרבי בנו נגדו [כרש"י סנהדרין כ"ג ב' ורא"ש אלו מגלחין סי' ע"ט]. וכשנפטר רשב"ג זה, מנו בנו ר' יהודה הנשיא תחתיו, הוא רבינו הקדוש. ואחריו נתמנה בנו רבן גמליאל [כתובות דק"ג ע"ב]. ומסופק הש"ס אם היה ר"ש אחיו נשיא אחריו [כגיטין דט"ו א']. ואחריו נתמנה ר' יהודה נשיאה תלמיד רב אמי, והוא היה כבר בתחלת האמוראים [כע"ז דל"ג ב'. ותוס' ר"ה ד"כ ע"א]. ואחריו נתמנה הלל בנו. והוא היה כבר בסוף כל האמוראים אחר אביי ורבא. וכפי הנראה. ר"י נשיאה אביו האריך ימים הרבה מתחלת האמוראים עד סופן. וגזרה המלכות גזירה בימי הלל הזה שכל הסומך יהרג. ולכן היה הוא הנשיא האחרון, עשירי להלל הראשון. וכשראה הנשיא הזה שיפוצו הגליות. להן כתב המסורה לתורה, ומסר להכל גם העברונות לחשבון המועדות, שעד ימיו היה בסוד להנשיא ובית דינו, והיו מקדשין ע"פ ראייה, ובא הוא ומסר להכל החשבון. אבל אותו הלל שתקן הפרוזבל. הלל הראשון היה [כרש"י גיטין דל"ו א' ד"ה בשביעית בזה"ז]. ובכל זה שגה מהר"מ קונץ בהקדמתו למשניות שנדפסו בהעתקה אשכנזית בווין שנת תקע"ז] .

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.