תורת נביאים/הקדמה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

תורת נביאים TriangleArrow-Left.png הקדמה


הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה


אמר המחבר הסיבות אשר הגיעוני לחבר מאמרים אלו אשר אנכי נותן לפניכם היום, אף שרוב הענינים המסתבבים בספר זה אינם אמורים להלכה ולמעשה, וגם ידעתי את המשפט אשר יחריצו בזמננו זה על ספרים חדשים המתחדשים לבקרים. כי המעיינים ובלתי מעיינים, מבינים ובלתי מבינים בפינה זאת יתאחדו, טרם ישקיפו שנים או שלשה דלתות, אלו לאלו שואלים, מה הביא לנו האיש הזה חדשות ונצורות אשר לא ידענו עד בה. רבות שבעה לה נפשנו מספרים ישנים, אשר נמצא בהם די והותר לרוות צמאון עדת המשתוקקים לבא שעריהם ומה יתן ומה יוסיף לנו דבר שפתים בעשות ספרים הרבה אין קץ, ולבי נע ונד כי במקרה שאר ספרי זמנינו גם את חיבורי זה יקרה. אשר אף הנדיבים הקונים הספרים. לא ירצו לחזות בו נכוחות, וגם לא יבקרו את מומיו רק משימים אותם בבית עקד ספריהם. ויניחו אותם במשמר למען לא תשורם עין רואי.

דע קורא אהוב. כי מלפנים זאת ידעתי לכן הקדמתי לך דברי אלה להראותך כי לא הלכתי בדרך רוב המחברים אשר כלם מתנבאים בסגנון אחד לבאר רק פרטי המצות וסדר עשיתן לבד ועיקרי ויסודי התורה בקרן זויות מונחים, אין דורש ואין מבקש אותם להרימם מערימת עפר, ולדאבון נפש השרידים אשר ה' קורא, יחזו כי רפו יסודותיה של תורה אצל עדת המעיינים, ויתרבו דיעות שונות וזרות אצל בעלי האמונה, ושוכחים העיקרים הראשים אשר הונחו ליסוד מוסד לאנשי האומה, מאז נהיו לעם באהבת ה' לאבותינו ובחר בזרעם אחריהם להנחיל אותנו חמדה גנוזה, וניצוצי תורתינו הקדושה נתחלקו מאוד מהאור הגדול והחזק אשר היה זורח לבעלי המשנה והתלמוד המקבלים האמתים כדור לדור עד משה רבינו ע"ה שקיבל מפי הגבורה כל חלקי תורה שבע"פ, ואם בחכמות של חול אשר רק בשכל אנושי יסודתם, נחוץ הוא להמתחילים לאסוף מקודם בחפניהם השמות והמלות והסוגים והגדרים והכללים למען יהי' בכל עת נגד עיניהם, למען לא יצטרכו לחזור לראש בדרך למודם, כ"ש וקל וחומר בן בנו של ק"ו בלימוד תורה הקדושה נתונה ממרומים יסודתה בהררי קודש, מימין אל רם ונשא אש דת לנו למנה, וזה ים התלמוד גדול ורחב ידים אין מספר להלכות הרבות ונשגבות הנמצאים שמה, כלם אהובים כלם מזהירים כעצם השמים לטוהר לבאר לנו שרשי כל מצוה, אכן משונים הענינים באיותם זה מזה, מהם באו בפירושי הכתובים מהם באו לבאר תיקוני והכשר המצות, מהם משפטים והלכות הוציאו חז"ל דרך המדות הנדרשות המקובלות בסיני, גם באו במשנה ותלמוד הרבה תקנות וסיייגים וגזירות מה שתקנו וגזרו נביאים וחכמים למען יעמדו ויתמידו אצלנו לנצח, ומהם באו רק בהוראות שעה, ורבותינו הניחו שמות מיוחדות, כמו: הלכה למשה מסיני. באמת אמרו. הלכה. הלכתא גמירי. גמירי. דברי סופרים. מדרש חכמים. תקנה. גזירה. וכדומה.

שמות אלו יבאו ברוב ענין מפוזר ומפורד בין פניני אמרותם הטהורות והצרופות, לסמן על ידיהם משפט ואיכות הדינים והלכות מה המה ומאיזה מקום יהלכו, למען ידעו עדת המורים איך להתנהג בספיקות הנופלות, אם להחמיר בהם כמו בדברים של תורה, או להקל בהם כמו בתקנות וסייגי חכמים, ויש בידיעת אלו השמות ג"כ שמירה מעבירת בל תוסיף או בל תגרע אם מחליף הדברים ואומר על ענין דרבנן שהוא אסור מן התורה עובר בבל תוסיף, ואם אומר על איסורי תורה דאינם רק מדבריהם עובר בבל תגרע, כמו שהעליתי בפנים במאמר בל תוסיף נוסף על זה נחוצה מאוד ידיעת שמות הללו להבנת סוגיות ושמועות הש"ס, והכללים נותנים בים התלמוד דרך ובמים עזים של תורה נתיבה ישירה להקל על המעיין, כי שלימות הפעולה תלוי בידיעת הקדמות ואופני הפעולה ההיא כי מי שיודע ההקדמות הללו יהיו כמה סוגיות הש"ס מבוררים לפניו כשמלה וזה נמי כונת חז"ל במדרש (שיר השירים) פיסקא סמכוני באשישות א"ר יצחק לשעבר היתה התורה כלל והי' מבקשין לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד ועכשיו שאין התורה כלל היו מבקשים לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה ע"ש. והיינו דע"י שהיו יודעים ההקדמות וכללי התורה היה נקל להם לשמוע דבר משנה ותלמוד, אבל עכשיו שאין התורה כלל, ונתראו הפרטים בפני עצמם באלו לא יתדמו להכלל ולפינה הראשית ונלאו המעיינים למצוא פתח להגיע עד תכלית כל המצות, ומפ"ז מבקשין לשמוע רק מקרא ואגדה, ובורחין ממשנה ותלמוד, כי קשה להם למלאות מגמתם ולהנחות מטרתם אל מחוז החפץ הנרצה להשיג את השלימות המבוקש, וכן אמרו (ירושלמי פסחים ר"פ אלו דברים) כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה היינו שאין לה הקדמות וכללים ידועים.

ואנוכי הצעיר מאז שמתי אל לבי להבין ולהשכיל בעמקי מצולות ים התלמוד, ונחלת שפרה לי לשבור צמאוני מפי סופרים וספרים, חזיתי כי הכללים הללו היו נודעים מאוד להקדמונים, ובכל מקום שהגיעו לדבר בהם חקרו בהם הרבה, והניחו כללים ליסוד, ובפרט רבינו הגדול הרמב"ם אשר מפו אנו חיים בכל דבר תורה להלכה למעשה ולאמונה קבע מסמורת בזה בהקדמתו לספר היד החזקה ובכמה מקומות כפי' המשניות, וביותר בי"ד שרשים אשר הקדים רבינו לס' המצות, ואחריו בא הצייר הגדול הרמב"ן ז"ל בהשכותיו, גם הוא לא סר לחקור אחר היסודות אשר הנוחו לתורה שבע"פ, והפליא לעשות בזה בעוצם חריפותו ובקיאתו מכל סוגיות הש"ס בבלי וירושלמי, וביאר ג"כ קצת שמות אשר לא נתבארו היטב בש"ס, וגם בעל מגילת אסתר ואחרון חביב הגאון בעל חות יאיר בתשובתו הגדולה סי' קצ"ב, גם המה חרשו וזרעו קצרו ודשו בשדה התלמוד ליישב הסתירות וליישר המעוקלות. ואנכי הצעיר אשר באתי אחריהם, מצאתי דרך וסדר נאות להראות כי לא נשתנו פרטי המצות מן העיקר והיסוד, וחלקתי חיבורי זה לשלשה מאמרים גדולים ויצאתי בעקבות אדוננו הרמב"ם בהקדמתו. ועל סדר דבריו באתי:

מאמר ראשוון כניתיו אלה המצות בו החזקתי העיקר הגדול אשר השריש לנו רבינו שזאת התורה לא תשתנה ולא תנוסח לעולם לא בכלל ולא בחלק רק עומדת לעד ולנצח, ובאתי במשפט על כל נעלם בענין הערך והיחס שבין מתנת וכח אלהי הנתונה לנביא, ובין כח ההוראה, כי אע"פ שעיקר גדול וקיים אצלינו שזאת התורה המצויה עתה בידינו היא בעצמה אשר הנחילה אדון כל למשה בסיני, בכל פרטיה ודקדוקיה, ואי אפשר לשנות ולהוסיף או לגרוע מאתה אף בחוט השערה הן על מה שבא מפורש בתורה שבכתב והן על תורה שבע"פ. ובכל זאת מצינו ררינו בספרי הנבוא מעשים מהנביאים עצמם אשר מתנגדים לתורה שבכתב או לתורה שבעל פה, והמקומות הללו הם שגרמו לחכמי נכר ולרבים מבני עמנו אשר יצאו לדון בדבר החדש להתפאר עלינו שעשיות אלו המה ראיות עצומות שלא שמרו על ישראל את התורהה כראוי עד ימות עזרא, ורוצים להטיל ספק בקבלה האמתית נאמנת ומקובלת אצלנו איש מפי אשיש עד זמן מבחר היצורים, אולם בטענות הבדויות אלו אשר יגישו בעלי ריבנו להעריך אתנו קרבות הבל יפצה ולא מחכמה ישאלו זאת כי באמת לא נמצא אף מקום אחד בכתבי קודש אשר מתנגד לתורת משה שלא התעוררו חז"ל עליו, וקראו למעשים הללו הוראת שעה ולא התמידו הענינים הללו לנצח רק עשר כן כדי לגדור גדר ולעמוד בפרץ, אבל חלילה וחס להעלות על הדעת,, כמו שטענו אלו הכופרים החכמים בעיניהם וצרעת הממארת המינות זרחה במצחם, וכל היום רק רע יהגו בתרמיתם להדיחנו מן המסילה הישרה אשר דרכו אבותינו זה שלש' אלפ' שנה ויותר לתפארת עולם לנו, אבל אנחנו נלך בשם ה' אלהינו ובצור ישראל וקדושו נשים מגמתינו כי לא יטוש אותנו וימהר להצילנו מידי צודי נפשות אלו, ואלף וכיוצא בהם יאבדו ודבר אחד מדברי התורה ומן הקבלה לא יתבטל, וזאת התורה תתמיד לנצח בכל חלקיה, ועשיות המצנגדים אשר עשו הנביאים כלם היו רק משום מגדר מלתא כדי להעמיד דת על תילה, ומיד בנפול הסיבה בטלה המסובב וחזר דין התורה לתוקפו ולאיתנו הראשון.

ולפי הנמשך מיסוד הגדול השהזכרנו שאין מבוא להנבואה במשפטי התורה, ואין יתרון לנביאים על אר ראשי החכמים ואבות בתי דינים גדולים שבישראל, ומפ"ז הניחו כלל גדול שגם למורי התורה דבר זה נמסרו ואמרו שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין וכו' אלא לעשות סייג לתורה, ושני אלו היסודות שאין הנבואה באה לדון להורות, שושאין כח השינוי בהוראת שעה תלוי ביד הנביאים לבד, סמכו חכמינו על שני כתובי התורה אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל ובאה הקבלה שאין נביא ראשי לחדש דבר ועלה כתיב לא בשמים היא.

והנה יש באלו הדברים ענינים גדולים במה יתכן הוראת שעה. ואם הוא רק על אותו פעם בלבד או על משך זמן או אפילו לנצח כל זמן שלא תסור הסיבה אשר בשבילה היתה הוראת שעה. ואם יש עם זאת איזה הבדל בין הנביא והחכם בדבר זה. וכבר באו בזה סוגיות רבות בשני התלמודים ושיטות נפרדות לגדולי המפורשים כמו שיבוא בהמשך המאמרים האלה. גם יתבאר משך המאמר מה יהיה משפט אליהו וכחו בבירור ההלכות אחרי שאין מבוא להנבואה בהוראת הדינים, ומה יועיל אמירתו בזה ומ"מ מצינו הרבה פעמים עד שיבא אליהו לכשיבא אליהו.

זאת ועוד אחרת הנה מצינו הלכות ומשפטים שהם באמת תוריים, היינו מיוסדים על תורה שבכתב או מסורים למקבלי התורה שבע"פ, אך עם זאת הנם נראין כיוצאים מכלל שורת המשפטים התוריים, והכלל שצותה התורה הקהל חקה אחת לכם, והגם שאין באמת בזה תימה הלא הכל מפי הקב"ה או מפי החכמים שנמסרה תורה שבע"פ מקובל בידם, הנה עם כל זאת יש עלינו תורת חובה לבאר המשפטי' ההם היוצאים מן הכלל ולברר אופני התיחדם, ולבעבור יתראה בזה חכמת התורה התמימה וחכמת מעתיקי השמועה, שכל דבריהם חוקים צדיקים כוללים כל מעמד פרטי וכל מקרה ומאורע לכלל וליחידים, אשר ישתנה מצבם כפעם בפעם, והמשפטים ההם שעליהם אנו רומזים הם דין מלך והמלכות שמשפט של אלו יוצא מדין וחוק התורה הקבועה לסנהדרין ולב"ד הגדול. דין מלחמת רשות או חובה גם כאן נראה קצת שנשתנו אז ענינם ומנהגם מהתנהגות שאר העם, דין מכניסין אותו לכיפה, דין פוצעין ראשו בגזרין, עונשין הללו זרים המה במשפטי התורה ואין להם מבוא בתורה רק דרך הוראת שעה תמידית לאיים ולהפחיד כעושי רשעה אשר אין להורגם מצד התורה, והסכנה מפחדת מאוד, להניחם בשלוה אולי יזודו לעשות בשאט נפש התועבות אשר שנא ה', ולבם יהיה נכון ובטוח כי יהי' בשלוה מבלי אימת מפגיע ומחריד, עונש עיר הנדחת פה נשק על פני כלה עונש ומשפט חדש, אשר לא בא על עשייתן לבד רק על שזרדו לעשות ביד רמה ומחשבתם הרע ניכרת מתוך מעשיהם כי בהסכימם בעצה אחת כבר כפרו בתורה מן השמים, ונדונו בזה מיתת הכופרים לא מיתת עונש, על כל אלו ראינו לדבר בהם ולהראות כי משפטי ה' אמת צדקו יחדיו; גם ראינו לדבר ממצות בני נח כי לא נשתנה דיבור ה' שבא פעם אחד מחמור לקל ולהחזיק שיטת רבינו דדיבור ה' אין אפשרות בו השינוי והחילוף וגם בררתי הפרטים במצותיהם. גם זאת אחת מפינות הדת שהתורה הנתונה למשה רבינו ע"ה היא רק מנת וחבל עדת בני ישראל לבד, ושעם זאת הרחמן וקונה כל הארץ, לא השאיר מין האנושי בלא תורה ובלא הוראת המדות הישרות הנצרכות ומוכרחות להשלים קבוץ בני האדם בערך מעמדם זה לזה, ומפני זה מסר לאדם הראשון וכן לנח איזה מצות הכרחיות לחיי האדם הפרטי וישיבתו ותנועותיו, והם שכללו חז"ל בשבע מצות בני נח האב הכללי השני להולדת מין האנושי אחר ימי המבול, והגם שכלליהם שבעה פרטיהם רבו, כמו שמתחייב מטבע כל דבר שיתברו בו בכל עת ענפי' ושרשים יוצאים מעיקר אחד ד"מ דינים, מצוה אחת והפרטים עצמו מאוד; האבות שבחר בהם ה' וקראם לעבודתו ויעד להוציא מהם עם קרובו להנחילם דת מורשה, גם הם קבלו איזה מצות מיוחדות אולם חז"ל ראו בחכמתם ליסד גם בזה כלל גדול שנמשך גם הוא מן היסוד העיקרי מענף יוצא מן השורש שתורת משה היא יחידית עומדת בפני עצמה חתימה בפעם אחת בסיני לא נמשכת לזמן קודם לה ולא לזמן מאוחר מנתינתה והכלל שנתנו חז"ל בזה הוא שאין למדין דבר מן קודם מתן תורה היינו לא מתורת בני נח ולא מתורת אבות. והנה גם בזה הענין יש סוגיות מפוזרות בשני התלמוידי' שסותרים כלל זה וראינו לבאר הסוגיות היטב ויתאחדו יחד כעיר שחברה לה יחדיו ; עוד זאת ראינו להראות כי חקת עולם לנו התורה הזאת ולא תשתנה ולא תנוסח אף לימות המשיח;
מאמר שני כלל גדול נתנו לנו חז"ל שדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן והוא שאין ללמד שום דין מן הדינים משאר ספרי קודש חוץ מן החמשה חומשי תורה, לא מן הכתובים ולא מן הדיבורים ולא מן המלות שבאו בהם כדרך שאנו למדין אותם מן התורה בג"ש בבנין אב ושאר המדות שהתורה נדרשת בהם. והנה עם זאת מצינו בכל ספרי תורה שבע"פ היינו המשנה והתלמוד במקומות אין מספר שלמדו הרבה דינים והתנהגות משאר ספרי קודש שבידנו ובלי ספק אין לחשוב ח"ו שחז"ל בכללם יסתרו את הכלל הגדול והמוכרח לנצחית התורה שהניו הם בעצמם, וחל עלינו א"כ חובת ביאור והישוב וזה קוטב השני שעליו יסיבו שמונה פרקים במאמר זה בעזרת ה' יתעלה ובפרק התשיעי מן המאמר קבצתי על יד כל התקנות וסייגים מנביאים לפי סדר זמניהם אשר תקנו וגזרו בשאר חכמי כל דור ולא עשו מטעם הנבואה;
מאמר השלישי בל תוסיף בו הראיתי שכונת אזהרה זאת באה להזהיר אותנו על נצחות התורה ושלא נבדה מצות חדשות שלא בא זכרם בתורה, ועם זה היסוד יוקשה על הרבה מצות תקנות וגזירות אשר נשארו מתמיד לנצח באומה. ולכאורה גם המה הוספות הם, ואיך הותר למורי התורה לעשות כן ובפרט אמרו חכמינו ז"ל כמה פעמים חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ובמ"א אמרו מדרש בראשית פ' י"ט אל תוסף על דבריו תני ר' חייא שלא תעשה את הגדר יתר על העיקר שלא יפול ויקצץ בנטיעות ע"ש עוד בראנו שמה ענין זקן ממרא אחת מפינות התורה להחזיק ולהאמין בתורה שבעל פה, וב"ד הגדול אשר יושבים בלשכת הגזית הן הן עיקרי הקבלה, גם יתבר כח החכמים בתקנתם וגזירתם ממצות התורה דלא תסור ועשה דעל פי התורה אשר יורוך, ואם מאמר יחיד נאמר בגמרא ולא מצינו מחלוקת גם כן אסור לסור מדבריו או כיון שלא נמנו על דבריו לעשות חוק קבוע עלינו אינו בכלל אזהרה זאת, גם יבואר קצת מענין חתימת המשנה והתלמוד ולמה לא היה רשות לאמורא לחלוק על התנא, וכן עתה שאין לחלוק על הדין המפורש בגמרא, ואחר כך באתי לבאר חלקי תורה שבעל פה לפי השמות והגדרים ומשפטם ואיכותם;
בהגהות אשר ספחתי לספרי זה, על פי הרוב המה מתעסקים לבאר את דברי הרמב"ם ז"ל, ולהראות את מקורם בש"ס בבלי וירושלמי. ופעמים לבאר דבריו על דרך היותר קרוב למרכז האמת, והלכתי בזה בעקבות הראשנים נוחי נפש אשר טרחו לברר את השמועות בסברות ישרות ונכוחות, גם פה ישקיפו כללים הרבה דגופי הלכות גם חקרתי ודרשתי בהגהות אלו בענין כתבי קודש אשר נתנו לדרוש, וענין הדבר המקובל שדברים שבעל פה אי אתה ראשי לאומרם ככתב, וענין מגילת תענית אשר היתה כתובה אצלינו מזמן קדמון מאוד, במשך בית שני, וענין הספרים שנתחברו בזמן בית שני מחכמי ישראל, ואינם מקובלים אצלנו ולא נראה לחכמים לספחם אל כתבי קודש, ויקראו ספרים חיצונים או ספרים גנוזים, כמו בן סירא • ברוך טוביא וכדומה, גם יבאו בכאן ראיות עצמומות שהמשנה והתלמוד לא כתבוהו רק בזמן מאוחר מאוד, זמן רב אחר שנסדרו. ובזמן האמוראים לא היתה שום דבר הלכה כתובה, הן במשנה הן בברייתא, רק נלמדו על פה, ורק ספרי דאגדתא היו נכתבים עדיין מימות ר' יוחנן וריש לקיש, ורבינו הקדוש הסדיר המשנה אבל לא כתבה בספר, וגם יבאו בכאן קצת מענין הסימנים ואסמכתות אשר יבאו ברוב ענין בשני התלמודים;
וביותר היתה מגמתי בזה להראות איך ההכרח לכל איש בשם ישראל יכונה להאמין בקבלת חכמים, ומה שקבלו אי שמפי איש עד משה רבינו ע"ה, וב"ד בלשכת הגזית המה עמודי הקבלה ומי שמתנגד לדבריהם נדון בזקן ממרא, ונתבארו כל הפרטים והחילוקים אשר באו בש"ס בענין זה, ולא תמצא מחלוקת חכמים רק בפרטי המצות, אבל בכלל ההלכה בודאי צדקו דברי רבינו המרב"ם דלא מצינו פלוגתא בזה בשום פעם ומיד שבא אחד ואמר כך מקובלני, שומעין לו ואין מדדקין אחריו, ואסור לספק בשמועותיו, עוד הראה ענין נפלא מאוד, מאמיתת הקבלה והתאחדות האומה בעיקרי היסודות, הראה שלא מצינו מעולם מחלוקת תנאים ואמוראים רק במצות התלויים בדיבור ובמעשה ואף במדות ישרות אבל בעיקרי התורה בדברים שנוגעים לאמונה הטהוה לבד לא מצינו שנחלקו ח"ו, וצדוק ובייתוס שהכחישו התורה שבעל פה ובשכר ועונש יצאו מן הכלל, ואין להם חלק ונחלה בבית ישראל ונדחו מאתנו, ור' הלל שאמר בפ' חלק אין משיח לישראל חלילה וחס לומר שכפר בעיקר הגדול דאם כן לא היו חז"ל מביאין אותו בדרך כבוד, אבל העיקר כמו שפירש"י שם, דדעת ר' הלל דגאולה העתידה לא תהיה על ידי שליח רק הקב"ה בעצמו, כמו בגאולה הראשונה וע' עקרים פ"א לראשון שפי' דעת ר' הלל שכונתו דאין מן הכתובים הכרע לזה, רק הוא אמונה אמתית ומקובלת, ויותר מזה תראה בפלוגתות הרבות שנמצאו אצלנו בין בית שמאי ובית הלל, ונחלקו לשתי בתי דינים ולה היה אפשרות לבוא למנין על מחלוקתם הרבות, ואצל שמונ' עשר דבר מה שנמנו ורבו ב"ש על ב"ה, וכן בענין הסמיכה בי"ט היה התאספם יחד רק לסיבה שזכרנו בפנים מאמר לא תסור, ואולם אצל מחלוקתם של ב"ש וב"ה (עירובין י"ג ע"ב) אם נוח לאדם שנברא או שלא נברא ושתי שנים ומחצה נחלקו כי לא היה אפשר לקבצם יחד, אכן מפני שדבר זה היא סעיף מסתעף מיסוד ועיקר ההשגחה הובחירה, ואינו נוגע למדות ומעשה כלל, ומ"ז היו מוכרחין לגמור דבר זזה על ידי שעמדו למנין, אבל בשאר הדברים הרבים שחולקים תנאים ואומראים לאלפים ולרבבות וכל אחד עשה בעירו כהוראתו, כמו שראינו ב"ש התירו צרה לאחין (יבמות י"ג) ומ"מ לא נתחלקו לכתתות נפרדות רק אוהבים זה את זה, ואינם מחולקים רק בענין הסברות והדרשות, אשר טבע כל דבר יתחייב שאי אפשר שיסכימו כל האנשים בדיעה אחת, ועל זה אמרו דשלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה ויצתה בת קול אלו ואלו דברי אלהי' חיי', היינו שראה השי"ת שמחלקותן של אלו מתגבר בכל עת, והיה הסכנה מפחדת פן יתחלקו העם לשתי מחנות לכן השמיע ה' על ידי בת קול כי שניהם מתכונים לשם שמים להבין דברי אלהים חיים, ואלו ואלו מודים בקבלה ובעיקרי האמונה, ומחלוקת במעשי המצות אינו מזיק לכלל התורה, והיה[תיקון העורך והיו] אוהבים זה את זה ולא נמנעו מלהשיא זה לזה, רק כדי שלא להאכיל את האדם דבר האסור לו אודיע חוי מודעו להו (ע' יבמות י"ג)• ודבר זה שיהיה מחלוקת בדבר תורה ויהיה אהבה ואחדות בין הצדדים המתלוחמים ולא נפרדו לשתי כתות זאת היא רק סגולה נפלאה אצלנו, אשר תעיד על גזעינו ועל אמיתת תורתינו הקדושה שהכלל והיסוד אחד לכל בני ישראל אשר תורת ה' להם למנה, ושלילת ההסכמה בפרטים מונח בטבע הדברים ובטבע האנשים המשתדלים לחקור אחר האמת.

והנה הביא לנו ענין זה מסגולה נפלאה אשר הוא אצל עדת ישראל, כי מהמחלוקת הרבות אשר נמצאו כמעט בפרטי כל מצוה ומצוה, לא נשתנו העקרים והיסודות ולא נחלקו העם לכתות שונות, רק נשארו מאמינים בני מאמינים בכל העיקרים והיסודות, וההבדל בפרטים אינו מזיק להכלל, וראיתי כי גם חז"ל התעוררו גם כן על מעל' היקרה הזאת, ואמרו (חגיגה ג' ע"ב) בעלי אסופות אלו ת"ח הללו מטמאי והללו מטהרין ושמא תאמר איך אני למד תורה "צ"ל נתנו מרועה אחד, אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים וביאור הדברים איך אפשר ששני צדדי המחלוקת יוצדקו ביחד והוא נמנע ששני הפכים יתכנו בנושא אחד, אבל מקודם ריך אתה לדעת ולהבין מה שאמרו חז"ל בכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, כיון שבאו אצל הר סיני כתיב ויחן שם ישראל אמר הקב"ה עכשיו נעשו ישראל לב אחד וחנייה אחת הרי שעה שאתן להם התורה, (מדרש פ' צו פיסקא זאת תורת השלמים) וכיוצצא בזה אמרו בסוף עוקצין לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום שנא' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום ע"ש, ולהבין למה באמת רק בעת שידע הקב"ה כי לבות עמו ישראל נכונים קצתם לקתצם חישב זאת לשעה מוכשרת להנחיל אותנו חמדה גנוזה, וצריכים אנו למה שהשריש לנו רבינו הרמב"ם בספר המורה פ' ארבעים לשני אחר שביאר כי האדם מדיני בטבעו וטבעו שייהיה מתקבץ, והוא המורכב האחרון היה ההבדל רב בין אישיו, עד שלא ימצא בשאר בעלי חיים התחלפות גדול כזה, וכמו שצורותיהם הנראות משונים מאוד כן לא תראה דעתם ומדותיה' שווים - הרמב"ם כוון למה שאמרו (ברכות נ"ח ע"א) דבן זומא ראה אוכלסי בני אדם אמר ברוך חכם הרזים כשם שאין פרצופיהן דומים זה לזה כך אין דעתם דומה זו לזו - עד שתמצא שני אנשים כאלו הם משני מינים בכל מדה, עד שתמצא אכזריות איש הגיע עד שישחט צעיר מבניו מרוב הכעס, ואחר יחמול על הריגת תולדעת וירך לבו בזה, ומפני שטבעו נותן שיהיה בין אישיו זה החילוף וטבעו צריך אל הקבוץ צורך הכרחי אי אפשר שישלם קבוצם אלא במנהיג בהכרח, ישער פעולותיהם וימלא המחסור וימעיט מן המרבה, ויחוק פעולות ומדות יעשום כלם על חוק אחד תמיד, עד שיעלם ההתחלפות הטבעי ברוב ההסכמה ההנחיית ויסודם הקבוץ, ולזה אומר אני שהתורה אף על פי שאיננה טבעית יש לה מבוא בענין הטבעי, והיה מחכמת אלהים בהעמיד זה המין למה שרצה מציאותו ששם בטבעו שיהיה לאישיו כח ההנהגה עכ"ל, הנה גילה לנו המורה לצדקה רז זה, כי אף על פי שתורה מן השמים היא רק אמונה עיקרי' מחיוב בעל דת אלוה להאמינ', בכל זאת יש לתת לת' וחיוב המצא תורה אלהית להנהג' מין האדם, מבוא בשכל אנושי, כי טבעו צריך להיות מתנהג על פי הדת המשיעור[העורך: המשוער??] לפי ערך מעמדם ומצבם, ולפי חילוף הזמנים והמקומות, והדת הנימסית אשר רק בחוקי התבונה יסודתה לא תספיק, כי אם אמנם שגם על ידי דרכי ההיקש והשכל, נוכל ללמוד לדעת למאוס ברע ולעשות הטוב, אולם מה היא רע מוחלט או טוב מוחלט זאת נעלם מעיני השכל, ואינו יורד לאשורו של דבר, והאדם אשר שם בשכלו כסלו שיגיד לו דברי ההתנהגות בעולם הזה, ולהתקין עצמו לעולם הבא, הנה נשאר משומם ונבוך מבלי דעת מצוא דרך הישר שיבור לו וישים אליו כל מגמתו, כי דעות בני אדם ישתנו מפעם בפעם, ורוח הזמן אשר יחלוף בפנים שונות יקח לבם עד שיורה השכל אחר כך היפך ממה שלמדוהו בתחילה, ובפרט בעניני המדות אשר על פי הרוב המה מן המפורסמות, ואינם מכונים בשם אמת ושקר רק בשם רע וטוב, ע' מורה פ"ב לשני מפני שלא נוסדו כל כך בשכל ובתבונה, ומפ"ז המדות והמפורסם לא ישוו בכל המקומות משא"כ חוקי התבונה שווים אצל כל בני אדם אשר גם כן אינם משוללים מחכמה ודעת ותבונה, יתפארו במעשים זרים כאלו כמו לאבד עצמו לדעת, ושריפת הנשים אחר מות בעליהן, ואכילת בשר אבותם אחר שמתו, מעשים הללו המה אצלם יקרים גדולי הער ונחשב לכבוד למשפחתם, ונותנים טעמים וסברות למעשים המכועים הללו גם כן על פי יסודי השכל, ועתה יאמר נא הכופר בתורה מן השמים, אשר מעלה על לבו מחשבות און, כי דת הנמוסית תספיק לפני אדם, מה יעשה איפה האיש השלם אשר דבקה נפשו בדרך האמת, למי משני הצדדים יתן אוזן קשבת לדרוך במעגלותם, שניהם נותנים טעם על פי חכמה ודעת, ואינו יודע להכריע בניהם, וההבדל רב מאוד בדיעות החכמים כמו שנודע לנו מכתות שונות של חכמי יון הקדמוים, שלא למדו סברתם בשליחות ה', רק מה שעלה במצודת שכלם, לכן היתה מחכמת בורא האדם אשר ידע יצרם, ונתן להם דת אלהי להיות מתנהגים על פיה, ואז אם נלך בתורת ה' נכון לבנו בטוח בה' כי במעגל ישר דרכנו ולא נשאר אצל המאמאין העובד האמת שום ספק ונביבה, וע' עקרים פ"ח לראשון;
' ולא ' לבד לבני ישראל היתה הטבה כללית זאת, כ גם לכל מין האדם בא דת אלהי להורם איך יתנהגו ונצטוו אדם ונח על מצות הרבה, אשר מכונים מצות בני נח ומצות הללו מקיפים את כל המצות הטבעים וההכרחים להתנהגות מין בני אדם, והן הן הדברים שאמרנו כי ראה הקב"ה שלפי טבע אשר הוטבע ביצירת האדם, הנה צריך למנהיג ולמחוקק בהכרח, וחוקי התבונה לא יספיקו, לכן בתחילת הבריאה הנחיל ה' למין אנושי תורה מן השמים, למען הכונן צעדינו ולא ימוטו פעמינו, בדיעות הרבות המשתדרגות ונצמחים בכל ענין למודי ושכלי, אכן נוסף עליהם זרע בידך בני אברהם יצחק ויעקב, אשר חבבם השם יתברך ונתן להם שכם אחד יתר על שאר בני תמותה, ואמרו חז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, וע' פי' המשניות סוף מכות, ותכלית הדברים שעל ידי תורה מן השמים נכונו רגלינו מבלי יראית מפגיע ומחריד, אשר יעמדו נגד חוקי השכל ויאמרו תועה היא מהדרך, אבל עתה על ידי תורת ה' אשר אתנו אזי יצעדו רגלינו במעגל ישר במסילה ההולכת מול בית אלהים;
אולם אם רואים אני אשר בתורה ודת אלהי גם כן רבו כמו רבו המחלוקת הרבות, ואין למצא הלכה אחת כתורה אשר יאמר עליו הרואה כי היא מסכמת, ובתורה גם כן אנו נבוכים ולא נדע על מי להשען אם כן שוב חלף הלך לו התכלית והתועלת הנזכר, ומפני זה אמרו חז"ל (שבת קל"ח ע"ב) דעתידה תורה שתשתכח מישראל, ופירש שם רשב"י ח"ו שתשכח לגמרי רק שלא יהיה הלכה פסוקה, ומצינו פ"ק דשבת בפלוגתא ב"ש וב"ה אמרו שהיה היום קשה כיום שנעשה בו העגל, בראותם מחלוקת הגדול שנתהוה בתורה עצמה שוב חזר הדבר במעמד הרע שהיה במעשה עגל אף על גב שהאמינו במציאות אל אחד, חשבו דעות שונות וזרות כמ"ש המפרושים הראב"ע והרמב"ן פ' תשע וכוזרי ח"א מה שבארו טעות ישראל בזה; אבל עדיין לא נכזבה תוחלתינו , עוד תורתינו הקדושה אשר בצלה נחיה בגוים עוד גם היום היא לנו למאירת עינים, מבלתי לפול במכמורת הדיעות הרעות והמקולקלות, וכמו שאמרנו לעיל לא מצינו מחלוקת ביסודי הדת מעולם, כי הדיעות והאמונות האמתיות נשארו אצלנו נקי וטהור מבלי שום ערבוב סיגים, ואלו נשמרו בכל עת בטהרה מן מעתיקי השמועה, ואף במעשי המצות אשר המה ראשון בזמן ואחרון במעלה נגד הדיעות והיסודות הקיימים, מ"מ גם אצלם לא מצינו מחלוקת בראשי הלכות אשר נמסרו מסיני וכן בפירושי התורה. רק בפרטי הדבררים וענפי ענפים המסתעפים, עוד מצינו סיבת המחלוקת הוא על ארבעה פנים שזכר רבינו במורה פל"א לראשון בשם אלכסנדר הפרדוסי, ואחד מהם הוא אהבת הנצוח והרשות. אשר כל אחד יבחר מלים כביר לסתור דעת מי שקדמו, כדי לעשות שם ותפארת על פפני תבל, ומפני זה רבו כמו רבו הכתות הנפרדות בין כל אומה ואומה, אשר גם כן מתיחסים לתורה מן השמים, היינו הם מחולקים ביסודות האמונה גם מפני אהבת הנצחון, אבל אצלנו דרך השלום ובקשת האמת יסדנו לאבן פינה, וראינו כי במקומו של ר"י הגלילי היו אוכלים בשר עוף בחלב ובמקומו של ר"א כורתין עצים בשבת לצורך הכשר מילה, ובמקומות אחרים היא איסור תורה, ולא נולד מאלו שינוי המנהגות חילוק כתות ח"ו, ואדרבה דאינו כי הצדדים המתלוחמים היה אוהבים זה את זה בתכלית החיבה כמו שמצינו בר' טרפון שחובב בכל עת את דברי ר' עקיפבא אף על פי שהיה רי"ט רבו של ר"ע , ואמר לו ר"ט עקיבא כל הפורש ממך כפורש מן החיים, ור' גמליאל אמר לר"י רבי בחכמה ותלמידי שקבלת דברי, ומפ"ז אף על גב דבש"א הלכה כמותינו ובה"א הלכה כמותינו, יצתה בת קול אלו ואלו דברי אלהים חיים, היינו כמ"ש אין כונתם להתנגד ולנצח רק לדרוש ולחקור לדעת ולהבין עד תכליתם דברי אלהים חיים, והמחלוקת בפרטים וענפים אינו מזיק להכלל, ועל זה אמרו נמי (יבמות י"ג ע"ב) שלא נמנעו ב"ש מלהשיא לב"ה לקיים אמת ושלום אהבו, אף על פי שמחולקים בעניני הדינים, בכל זאת לא נצמח מזה שום שנאה ופירוד הדיעות ורדיפות וקטטות, כמו שנוהג אצל הכתות, ולא היה כונת אלו רק לחקור הטעמים והסברות והדרשות בתורה, ואם אחר חולק עליו בדין אחד, לא נתן בו מגרעת כי טבע הדרשות והסברות שמשתנים באישים ואין מגיע מזה נזק וחסרון לכלל האמונה, ודרשו חז"ל את והב בסופה אלו ת"ח שנעשים שונאים זא"ז בעת משא ומתן של הלכה, ואחר כך נעשו אוהבים ולא נשארה שום שנאה נטורה בלבבם, וזאת כונת המדרש בראשית רבה פ"ח בשע' שרצה הקב"ה לברוא העולם באו כתות מלאכים, שלום אמר אל יברא שכולה קטטה, מה עשה הקב"ה השליך אמת ארצה, שנאמר ותשלך אמת ארצה היינו בריאת העולם היא בשביל התורה כי התנהגות האדם צריך למנהיג בהכרח על פי חוקים קבועים, ובתורה עצמה מצינו מחלוקת ופירוד הדיעות, ושוב גם עתה על ידי התורה ימשש בצהרים וילאה למצוא הפתח ונבוך ממי ילמוד תורה, ומפני זה אמר מדת השלום אל יברא שכלה קטטנה, והשליך הקב"ה את מדת האמת ארצה, והיינו בקשת וחקירת האמת בלי שום ריח נצחון, זאת יהיה בצוע בצע בלימודם, ועל פי זה מובנים דברי הטור חו"מ סימן א' שכתב בשביל ג' דברים נברא העולם תורה ועובודה וגמלות חסדים, ועל ג' דברים העולם קיים על האמת ומשפט ושלום, והקשה מרן אם מהני כח התורה שיהיה העולם נברא יש מאין כ"ש שיוכל לעמוד על ידי זה, אבל לפי הדברים שבררנו, הנה אמת בריאת העולם היתה משום התורה, אולם תכלית התורה תפול בזולת מדת האמת, אשר על ידי זה נעשה שלום בין בעלי המחלוקת ומדות האמת והשלום מחזקים עמודי התורה;
וידעתי כי הרבה אנשים בזמננו זה, אשר מסיבת הקנאה והשנאה יחפשו בספר זה להראות מומיו לעיני השמש, אבל גם אני איני מתפאר שהגעתי בזה לתכלית הנרצה, ורק אנכי המתחיל בדבר לבנות בתורה שבעל פה סדר נכון, לעמן יוכלו ללמד בנקל את הסוגיות והשמועות, וכללים הללו היו יודעים בזמן קודם לכל תלמיד עם צורב, אך נשכחו במשך הזמן, ואמרו חז"ל אל תבוז כי זקנה אמך אם נזדקנה אומתך עמוד וגודרה (ירושלמי סוף ברכות) וגם אני באתי לעשות קצת שמות וגדרים לתורה אחד שנשכחו מהמון המעיינים, ומבקש אני מכל אוהב התורה והאמת שיודעוני המקומות הנעלמים לי בשעתם, ואני אחזיק לו טובה גדולה, מאשר כי שאלות כאלו ירחיבו שדה החכמה, ואני לא להגדיל כבודי חברתי זה, כי ידעתי מאמרם (פ"ק דסנהדרין) לעולם הוי קבל וקיים, ובית אפל אין פותחין בו חלונות לראות נגעו, ובזמן שאדם אינו ניכר רק לאנשי מקוו, אין מבקשין להראות נגעו לא כן אם כותב אדם דבריו בספר, דהוי כאלו דרשו לאלפים ולרבבות במ"ש בהקדמת המורה, ואדם במעמד זה הוצג חפשי לעיני הבקורת, אשר השועלים הקטנים מהפכים דברי אלהים חיים, ודבר ה' נעשה אצלם לחרפה ולקלס, אולם חוק נטוע באדם אם השיג דבר אחד ונראה לו כי בייון למטרת האמת, הנה היא עצור בעצמותיו כאש בוערול'א יובל לכלכל הדברים במשפט בתוך מעיו, גם אני היום עברי אנכי ואת ה' אלהי ישראל אנכי ירא ותורתו אהבתי, ושמתי מגמתי להודיע זאת גם בדבור גם בכתב, ולהראות נגד המשחיתים כי זאת התורה תתמיד לנצח ולדורות, ומפני זה כיניתי שם הספר תורת ה' תמימה, ושמו העיקרי אלה המצות ובאה הקבלה כי אין הנביא ראשי לחדש דבר מעתה, ואף אם יעמוד משה ושמואל לא יוכלו לבטל קוצה של יו"ד מן תורתינו הקדושה, ובזה אצא ואסיים ידי נשואות לאלהי השמים יהיה ימינו הגדולה לתמכני ולעזרני וזכות אבותי הגאונים ראשי ישראל הרמ"א הב"ח הגאון רשבבה"ג מוהר"ר העשיל הש"ך הגאון מוהר"ר חיים יונה תאומים ושאר הצדיקים יעמוד לי שאוכל לבצעות מזימתי להוציא לאור יתר החיבורים אשר הם אתי בכתובים, חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי, וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם, החותם פה ק"ק זאלקווא יום א' י"א לירח תמוז בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי לפ"ק:
'צבי הירש חיות חונה פה . ק"ק זאלקווא והגליל

·
מעבר לתחילת הדף