תורת השלמים/יורה דעה/קפח
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
(א) כל מראה אדום. וז"ל הטור דבר תורה ה' דמים טמאים באשה ותו לא והאידנא שנתמעט הבקיאות חזרו לטמאות כל שיש בו מראה אדום וכו' ונ"ל דמטעם זה לא העתיק הטור והמחבר כיצד ינהג החכם עצמו לראות דם נדה דהיינו אם רואין דם בלילה ולעשות צל בידו על הדם כמבואר בסוף פ' כל היד וכ"כ הרמב"ם פ"ה מהא"ב משום דלדידן אינו טהור אלא מראה לבן וירוק וזה א"צ עיון ודקדוק היטב כי בקל יכול להבחין כל זה לכן בכל ענין שירצה החכם יוכל לראות כדי לטהרה או לטמאה וכ"כ הראב"ד בהשגות בפ"ה מהא"ב ע"ש:
(ב) אלא מראה לבן. ואפילו אינו לבן לגמרי אלא כמראה בגד לבן שנפל עליו אבק שהוכהה לבנוניתו טהורה. ב"י והסכמת האחרונים:
(ג) וכן מראה ירוק. כתב הב"ח כשיבא מראה ירוק ולבן לפני המורה בעודו לח לא יורה בו דבר עד שיתייבש דלפעמים אחר שיתייבש ימצא קצת אדום בקצותיו עכ"ל והט"ז והש"ך השיגו עליו באריכות וכתבו דאין נוהגין כן וכנ"ל ראיה מהא דאיתא ריש פ"ק דברכות אמר דוד לא חסיד אני כו' וידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה הרי להדיא דאף כשהוא עדיין לח יכולין לראות כדי לטהרה דביבש לא שייך ידי מלוכלכות וק"ל:
(ד) השעוה. או אתרוג או חלמון ביצה. ל' פוסקים:
(ה) אין סומכין עליה. לשון הרשב"א דילמא כי היכי דלדידן לא איתברר איהו נמי לא קים עליה ולא יכלינן למיקם עליה וסברא כזה היה ואינו עכ"ל והובא בב"י ולפ"ז נראה דאם האשה מביאה דם הראשון ואומרת זה שהוא כזה טיהר לי פלוני חכם דנאמנת דהרי אנו רואין שאינה טועה בדמיונות אך מסוגי' דש"ס סוף פ' כל היד מוכח דאף כה"ג אינה נאמנת דאל"כ אמאי לא מתרץ הש"ס התם עובדא דילת' הכי וגם ל' רש"י שם משמע דכל היכא דהדם לפנינו אין סומכין על נאמנות האשה וצ"ע:
(ו) וכן אשה שנעקר מקור שלה. עיין בב"ח שהניח דין זה בצ"ע וכתב הש"ך דכשהחתיכות נופלות ממנה בלא דם טהורה אליב' דכ"ע ובט"ז מבואר דאין להחמיר כלל בדינים אלו וכנלע"ד עיקר דאין לזוז מפסק הש"ע דכדאי הוא הר"ש והרא"ש והטור ורי"ף לסמוך עלייהו:
(ז) ומחמת מכה היא. כ"כ הרב בד"מ לפרש דברי הטור והשיג על הב"י שכ' דלא תלינן במכה שבמקור עצמו ועיין בתשובת מהר"מ מלובלין (סימן תי"א) שהאריך לפרש דברי הב"י ע"ש ועיין בלחם חמודות בפ' המפלת שהשיג על הרב וכתב דעיקר הטעם של הטור אף דליכא מכה יש להכשיר כיון שאין דרך הדם לבא כדרך זה וכ"כ הע"ז וכתב הב"ח דדוקא שלא בשעת וסתה אבל בשעת וסתה טמאה ונ"ל פשוט שזה גם כן דעת הרב דכיון שמדמה דין זה וכ' ומחמת המכה היא וכבר כ' הרב לעיל בסימן קפ"ז סעיף ה' בהג"ה ובשעת וסתה או מל' יום אינה תולה במכתה דאל"כ לא תיטמא לעולם עכ"ל הרי להדיא דבשעת וסתה אינה תולה במכתה כלל וכ"ז פשוט ודלא כמ"ש הט"ז דמשמעות הרב שכתב כאן בסתם ובסעיף ה' כתב דוקא שלא בשעת וסתה כו' מכלל דכאן אין חילוק עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו כלל דלאיזה ענין הוצרך הרב לכתוב כאן חילוק זה שכבר כתב דין זה לעיל בהדיא משא"כ בסמוך סעיף ה' דלא ראתה דם כלל רק דברים יבשים ממילא הסברא נותנת לטהר אותה אפי' בשעת וסתה (כמ"ש הש"ך באמת שם בס"ק ט"ו ע"ש) ע"כ אצטריך הרב לאשמועינן דאעפ"כ בשעת וסתה טמאה ודו"ק:
(ח) דומיא דשפופרת. דהיינו דק שבדקים כמבואר ס"ס זה:
(ט) בין לח בין יבש. עיין בסמ"ע (בסימן ע"ב ס"ק ח') דעל הרוב בין האחרון פשוט יותר מ"מ כאן על כרחה צ"ל דבין הראשון פשוט יותר דעיקר האבעיא הוא ביבש דלח פשיטא דמטמא:
(י) ועמדו בבית. אמים דנשאבו מהמעיין קאי דאלו מי נהר בלא עמידה בבית הן חמין כ"כ הב"י והוא משמעות הפוסקים הראשונים וכ"כ הב"ח והפרישה ואע"ג דבא"ח הלכות פסח סימן תנ"ה מבואר דמי נהרות קרים הם ומשום הכי אין צריכין העמדה ולינה כלל ומותר ללוש בהם מיד משא"כ מי מעינות חמין הם על כן צריכין העמדה י"ב שעות כדי להקירן שאני התם דקאי אמים שנשאבו בחדש ניסן שהם ימות הגשמים דאז המעיינות רותחין משא"כ בימות החמה הוא להיפך וכמבואר בש"ס מפסחים דף צ"ד ע"ב ועיין בא"ח שם בב"י:
(יא) אבל אם יש שום להחלוח. ול"ד לדלעיל ס"ב ראתה דם בחתיכה אפילו מבוקעים טהורה דהתם הדם הוא בתוך החתיכות אלא שהוא בבקעים משא"כ הכא שלחלוח הדם הוא על גבי החתיכות. ש"ך בשם המ"מ:
(יב) ודוקא באשה שיש לה וסת. הש"ך השיג על דין זה דכיון דאינה רואה אלא דברים יבשים אפילו בשעת וסתה טהורה וכ"כ בספר אפי רברבי ואפשר דגם דעת הרב כן הוא ומ"ש ודוקא באשה וכו' ושלא בשעת וסתה קאי אמאי שכתב לפני זה דאם בדקה ג' פעמים כו' שוב א"צ לבדוק דהיינו דוקא שלא בשעת וסתה אבל בשעת וסתה בכל ענין צריכה בדיקה (וכן משמע בלבוש) . אבל אם בדיק בפושרים ולא נמוח דעת הרב גם כן דטהורה היא ועמ"ש לעיל ס"ק ז':
(יג) וי"א שגם לזה. כתב הש"ך דעיקר כסברא ראשונה וכן הוא דעת המחבר בש"ע שהביא דעה ראשונה בסתם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |