תורה תמימה/בראשית/יא
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שפה אחת. רבי אליעזר ורבי יוחנן, חד אמר שהיו מדברים בשבעים לשון, וחד אמר שהיו מדברים בלשון יחידו של עולם – בלשון הקודש [א]. (ירושלמי מגילה פ"א ה"ט).
ב[עריכה]
וישבו שם. תניא, אנשי דור הפלגה לא מרדו אלא מתוך שביעה, שנאמר וישבו שם, ואין ישיבה זו אלא אכילה ושתיה, כמ"ש (פ' תשא) וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק [ב]. (ספרי פ' עקב).
ג[עריכה]
הלבנה לאבן. מלמד שלבנת לחוד ואבן לחוד, ונ"מ לאיסור אבן משכית [ג] [מג"א סי' קל"א ס"ק ב'].
ד[עריכה]
הבה נבנה וגו'. א"ר ירמיה בן אלעזר, נחלקו לג' כתות, אחת אומרת נעלה ונשב שם, ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה, ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים. זו שאמרה נעלה ונשב שם – הפיצם ה', זו שאמרה נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופים ורוחות ושדים ולילין [ד], וזו שאמרה נעלה ונעבוד עבודת כוכבים – בלל ה' שפת כל הארץ [ה]. (סנהדרין ק"ט א').
הבה נבנה. אמר הקב"ה לישראל, חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני [ו], אבל אומות העולם עובדי אלילים אינם כן, נתתי גדולה לנמרוד, אמר הבה נבנה לנו עיר [ז]. (חולין פ"ט א').
ונעשה לנו שם. תניא, רבי נתן אומר, כולם לשם ע"ז נתכוונו, כתיב הבא ונעשה לנו שם וכתיב התם (פ' משפטים) ושם אלהים אחרים לא תזכירו [ח]. (סנהדרין ק"ט א').
ז[עריכה]
נרדה ונבלה. מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והכניסן בע"ב בתים ואמר לכל אחד כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה עצה בלב כל אחד ואחד והסכימו כולם לדעה אחת וכתבו לו הבה ארדה ואבלה [ט]. (מגילה ט' א').
נרדה ונבלה. א"ר יוחנן, כל מקום שפקרו הצדוקים תשובתם בצדם, הם פקרו בלשון נרדה ונבלה, מה כתיב גבי' וירד ה' [י]. (סנהדרין ל"ח ב').
ח[עריכה]
ויפץ וגו'. דור הפלגה אין להם חלק לעוה"ב, שנא' ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ וכתיב (פ' ט') ומשם הפיצם ה', ויפץ ה' אותם – בעוה"ז, ומשם הפיצם ה' – לעוה"ב [י"א]. (שם ק"ז ב').
ט[עריכה]
קרא שמה בבל. בבל היא בורסיף, למאי נ"מ – לגיטי נשים [י"ב]. (שבת ל"ו ב').
כט[עריכה]
יסכה. תניא, יסכה זו שרה, ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה ברוח הקודש, דכתיב (פ' וירא) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה [י"ג]. דבר אחר יסבה – שהכל סוכין ביפיה [י"ד]. (מגילה י"ד א').
ל[עריכה]
איו לה ולד. אמר רב נחמן, שרה אמנו איילונית היתה, שנאמר אין לה ולד, אפילו בית ולד אין לד, [ט"ו]. (יבמות ס"ד א').
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ ענין אגדה זו צריך באור, כי המפרשים כתבו דעד ההפלגה היו כולם מדברים בלשון הקודש ואח"כ כשבלל ה' את שפתם החלו לדבר בשבעים לשון, וזה תימה שיתחילו פתאום לדבר בלשונות שונות, וגם בכלל אי אפשר לומר שעד אז הי' לשון כל העולם רק לשה"ק, שהרי מפורש כתיב לעיל בפרשה הקודמת אלה בני חם למשפחותם ללשונותם (פ' כ'), אלה בני שם למשפחותם ללשונותם (פ' ל"א), הרי דכבר היו לשונות קבועות לכל האומות. ונראה באור הענין כך הוא, שבאמת עד דור ההפלגה אע"פ שלה"ק הי' לשון כללי לכל העולם בכ"ז היו לשונות מיוחדות קבועות לכל אומה ואומה, וכמו שנמצא דוגמא לזה בזה"ז, שלשון המדינה שומעים כל בני המדינה, ולבד זה כל אומה שבמדינה יש לה לשון קבוע לעצמה, ואך כשהחלו לעסוק בבנין והיו צריכים שיבינו איש את לשון אחיו בכל העולם הסכימו ביניהם שיהיו מדברים רק בלה"ק שכל העולם היו שומעים אותו, וענין בלבול הלשונות הי' שהשכיח הקב"ה מהם את לשון הקודש ושבה כל אומה לדבר בשפתה המיוחדת לה, וממילא לא שמעו איש את שפת רעהו, ולכן חדלו לבנות מה שהתחילו. וזו היא כונת החכמים בדרשא שלפנינו, מר מפרש תכונת שפתם בינם לבין עצמם, בשבעים לשון, כלומר כל אומה בלשונה, ותפס שבעים לשון כנגד שבעים אומות המנין הרגיל בחז"ל, ומר מפרש תכונת לשונם בנוגע לבנין המגדל שהסכימו לדבר כולם בלשון העולם, לה"ק, וכמו שבארנו ודו"ק.
- ↑ נראה כונת הענין דמפרש דסתם לשון ישיבה לפעמים מורה על ישיבת קבע, וכמו וירשתה וישבת בה, ולפעמים מורה על ישיבה ארעית, כמו וישבו לאכל לחם (פ' וישב), והחלוק בין ישיבות אלו פשוט, דהיושב ישיבת קבע דעתו זחוחה עליו וחופש ורודף אחרי תענוגים וכדומה, ולא כן היושב ישיבת ארעי דעתו טרודה למצוא לו מקום לישיבת קבע, ואחרי שע"פ רוב אין מורדין אלא מתוך הרחבה ורב טובה, כמש"כ וישמן ישרון ויבעט [וע' ברכות ל"ב א'], לכן מפרש שהישיבה כאן אינה ממין ישיבה ארעית שאם כן היה לא היו בועטין, אלא ישיבת קבע, ומסמיך זה בגז"ש מן וישב העם וגו' ויקומו לצחק, דשם מפורש שישבו לאכול ושתו ומתוך השביעה קמו לצחק, יעו"ש בפירש"י.
- ↑ שאסור להשתחות על רצפת אבנים, אבל על רצפת לבנים כמו שנוהגים אצלנו בבתי כנסיות ביוהכ"פ, מותר, ופרטי ענין זה יתבאר לפנינו אי"ה ס"פ בהר בפסוק ואבן משכית.
- ↑ עיין מש"כ לעיל ס"פ בראשית בפסוק ויחי אדם וגו' ויולד בדמותו כצלמו (ה' ג') דענין קופים ורוחות וכו' הם גופים הדומים לאנשים רק אינם בדעת שלמה הראויה לאנשים, ובענין שלפנינו הוי זה מדה כנגד מדה, כי למען עשות מלחמה צריך להיות בעל דעה ושכל, וכמו המדה כנגד מדה בכת הקודמת שאמרו נשב שם בקבוץ ובשלוה, ולבסוף הפיצם ה'.
- ↑ גם כתה זו כמו השתים הקודמות נדונה מדה כנגד מדה, כי הם רצו להתחבר יחדו ולברור להם עבודת אלילים לעבדה – בלל ה' את שפתם ולא יכלו לבא לדעה אחת כי לא הבינו איש שפת רעהו.
- ↑ כמו שאברהם אמר ואנכי עפר ואפר, משה ואהרן אמרו ונחנו מה, דוד אמר ואנכי תולעת ולא איש (תהילים כ״ב:ז׳).
- ↑ וכן פרעה אמר מי ה' וסנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' וגו' (מלכים ב י״ח:ל״ה), ונבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיהו י״ד:י״ד), וחירם מלך צור אמר מושב אלהים ישבתי (יחזקאל כ״ח:ב׳), וע' מש"כ השייך לאגדה זו בפ' עקב בפסוק לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם.
- ↑ הלשון כולם מוסב על השלש כתות שבדרשא הקודמת ועיי"ש. ובסמוך פסוק ח' יתבאר, כי דור ההפלגה אין לו חלק לעוה"ב, ויש להעיר למה נענשו כל כך לפי מ"ש בסנהדרין ס"א ב' לדעת חד מ"ד דרבים שניסתו ואמרו נלך ונעבוד אלילים פטורים, משום דרבים ממלכי ולא עבדי, וא"כ כל זמן שלא עבדו ממש הרי אפשר לומר עוד שיחזרו, ואע"פ דכאן איירי בעונש בידי שמים וקמי שמיא גליא, אך בדבר שהבחירה בידי אדם ידוע הוא דהקב"ה דן לפי משפט רוח האדם ועל כגון זה אמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. וצ"ל כמש"כ התוס' בחולין ל"ט א' ד"ה ר"ל בענין השוחט את הבהמה לזרוק דמה ולהקטיר חלבה לעבודת אלילים חייב מיתה, וכתבו דלא שייך לומר דילמא ממלך ולא זריק משום דכיון דעביד מעשה ששחט שוב לא יחזור, עכ"ל. ולפי"ז מבואר גם כאן שכיון שכבר החלו בבנין המגדל הנעשה לשם ע"ז שוב לא יחזרו. ובזה יתבאר מאד המשך לשון הפסוק (ו') ויאמר ה' וגו' וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, ולפי פשוטו אינו מבואר, כי הן יד ה' לא תקצר להפריעם ממעשיהם גם אחרי החלם לעשות, אך לפי המבואר דאחרי שעושין פעולה בדבר הנחשב שוב לא יחזרו, אלא בודאי יגמרו, וזה אשמעינן דלכן נענשו כמו שכבר עבדו ע"ז בפועל ממש, ודו"ק.
- ↑ ומה דכתיב באמת בלשון רבים, הוא משום דמדרך הגדולה והכבוד כך הוא, וכמו במלך בו"ד שמדבר בעדו בלשון רבים, כנודע, אלא שתלמי לא היה מקבל זה הבאור, מפני שאולי הי' רוצה למצוא עילה בתורת משה, ואע"פ שהיו יכולים להוכיח לו מדכתיב מיד וירד ה', לשון יחיד [ע' בדרשא הבאה], אך בנוסחת ההעתקה לא היו יכולים לבאר זה, ובין כה הי' מתאנה להם, ומה שנוגע עוד לדרשא זו ולענין הכינוס בכלל עיין מש"כ לעיל ר"פ בראשית.
- ↑ ומה שכתוב באמת בלשון רבים עיין מש"כ בדרשא הקודמת.
- ↑ פירש הרא"מ דאל"כ ומשם הפיצם ל"ל, הרי כבר אמור ויפץ ה' אותם משם, עכ"ל, אבל זה דוחק גדול, דהא בפסוק זה הוא חוזר על סבת קריאת השם בבל, כמש"כ על כן קרא שם העיר בבל וכו' וא"כ אינו מיותר. ונראה דמדייק משום דלסבת קריאת השם בבל שייך רק הסבה כי שם בלל ה' שפת כל הארץ, והוו המלות בבל ובלל לשון נופל על לשון, אבל הסבה ומשם הפיצם ה' אינו שייך כלל לשם בבל, לכן מפרש דהלשון ומשם הפיצם אינו מוסב על ראש הפסוק על כן קרא שם העיר בבל אלא ענין בפני עצמו הוא, וא"כ קשה הא כבר כתיב ויפץ ה' אותם, אלא בא לרמז על האבוד מעוה"ב. וי"ל עוד ע"פ מ"ש באדר"נ פ' ל"ו דלפעמים נמצא המלה שם מורה על עוה"ב, וכן בסוטה י"ג ב' דרשו כן על הפסוק ויהי שם עם ה' (פ' תשא) עם הפסוק וימת שם משה, יעו"ש.
- ↑ שאם שינה שם בבל לבורסיף או להיפך לא נפסל הגט (רש"י). ומה שלא אמר כזה גם לענין שם שנער שהיא בבל כמבואר כאן בפ' ב' פשוט הוא משום דבגמרא כאן חשיב רק אלה הדברים דאשתנו שמייהו משחרב בית המקדש מה שאין כן שם שנער מימות עולם הוא ועי' עוד בתוס' שם מש"כ על פירש"י ובפי' רש"י הראשון
- ↑ ומבואר שם דמזה נלמד שנביאה היתה, משום דאל"ה לא היה מרשה הקב"ה לאברהם לשמוע בקולה בלא גבול וקצבה.
- ↑ סכתה ברוה"ק ר"ל רואה ברוה"ק, והכל סוכין ביפיה ר"ל מסתכלין ביפיה. ותמיהני על תוס' בכורות מ"ג ב' ד"ה סכי שמש [לענין מומין] שפירשו שונא השמש מלשון חסוכי שמש, ולמה לא פירשו כפשוטו מלשון סוכין ביפיה, ור"ל רואי שמש, והוא בלשון סגי נהור, והכונה שאינו יכול לראות את השמש. ויותר מזה נראה אמתת פירוש זה שכן בעברית קורין לסגי נהור רואה השמש, כמו בקהלת ז' ויותר לרואי השמש, ועי' רש"י שם, וא"כ הוי סכי שמש תרגום ארמי מן רואה שמש בעברית, ודו"ק.
- ↑ פשוט דמדייק יתור לשון אין לה ולד, אחרי דכתיב ותהי שרי עקרה. ופשוט דאע"פ דקיי"ל איילונית אין לה רפואה ושרה הולידה – אין למדין ממעשה נסים, ועיין מש"כ ר"פ לך.