תוספתא עתיקתא/ה/ברייתא דמסכת נדה/נוסח א/א/א
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
· מעבר לתחילת הדף
|
|
תוספתא עתיקתא
ה ברייתא דמסכת נדה נוסח א
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
שמאי אומר גדולה היא הנדה שהיא מרחקת מן העבירה ומקרבת לגן עדן ולא עוד אלא שהיא מרחקת מן הטומאה ומקרבת לטהרה האשה כשהיא טמאה ומזדהרת בעצמה אימתי בזמן שהיא טובלת. א"ר חנינא בשעה שהיא טובלת ופגעה בכלב אם היא חכמה ויש לה יראת שמים לא תניח בעלה לשמש עמה באותו הלילה למה שלא יעמדו בניהן מכוערין ופניהן דומין לכלב עד שתחזור ותטבול שניה. ואם חזרה ופגעה בחמור אין לה רשות לבא עם בעלה למה שלא תקרב עצמה לעבירה ויעמדו בניה לבם טפוש כלבו של חמור עד שתחזור ותטבול שלישית. חזרה ופגעה בעם הארץ אסורה לשמש עם בעלה באותו הלילה עד שתחזור ותטבול רביעית ואם חזרה ופגעה בסוס תעלה ותשמש: ואלו הן