תוספות רי"ד/פסחים/קא/א

תוספות רי"ד פסחים קא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לאפוקי חורחין י"ח דאכלי בבי כנשתא אי קשיא ממאי דאמרינן בפ' בני העיר בתי כנסיות אין אוכלין בהן ואין שותין בהן יש לתרץ בבתי כנסיות של בבל שעל תנאי הן עושין ואע"פ שראיתי שר' אלחנן זצוק"ל דחה זה התירוץ ואמר דאף באותן של בבל אסור לאכול ולשתות לא נראה לי דבריו אבל הנכון בעיני שאין אנו צריכים להידחק לכך אלא אפילו בבתי כנסיות שבארץ ישראל הנ"מ אנשי מתא אסורין לאכול ולשתות שם אבל האורחין מותרין הן שכל עיקר עשייתן מתחלה על דעת כן נעשין וה"נ אמרינן בפ' בני העיר גבי אין ניאותין בהן אמר רב חסדא חכמים ותלמידיהון מותרין אמר ר' יהושע בן לוי מאי בי רבנן ביתא דרבנן אלמא בתר עיקר עשייתן מתחלה אזלינן:

אין קידוש אלא במקום סעודה ראיתי הטעם בהלכות גדולות דכתיב וקראת לשבת עונג במקום שקראית לשבת שם יהא עונג:

סבור מינה הנ"מ מבית לבית אבל מפנה לפנה לא כך מצאתי כתוב במקצת ספרים וכ"ב בהלכות גדולות ובפסק רבינו יצחק זצוק"ל ואינו נ"נ זה הלשון דמפנה לפנה לא יקרא אלא מזוית לזוית ואל מלמעלה למטה כדאמר רב חנן לקמן אפילו מאיגרא נארעא ולפי זה הלשון יש לנו לפרש דרב חנן לא אתא למימר דמפנה לפנה א"צ לקדש וה"נ אמרינן לקמן בשינוי מקום דצריך לברך ברכת היין דמפנה לפנה לא יקרא שינוי מקום אלא שקשה לי זה הפתרון משום דכל סבור מינה לא קאי והאי ובמקצת ספרים מצאתי כתוב אלב ממקום למקום לא וה"ג המורה והשתא אתיא מינתא דרב חנן שפיר למיסתר סבור מינה דאפילו מאיגרא לארעא דהוא ממקום למקום הוה מקדש אבל לעולם מזוית לזוית א"צ לקדש ומבעיא ליה היכא דקדיש במקום סעודה ואתחיל למיכל ואיתקערא לי' שרגא ואזל למיכל בביתא אחריתי מיחייב לקדושי זימני אחריתא בהאי שינוי מקום או דילמא כיון דבמקום סעודה קדיש ולא צריך לקדושי זימנא אחריתי ומצאתי כתוב כירושלמי בפ' כיצד מברכין ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך לאכול כזית בבית אחר צריך לקדש מהכא דאע"ג דקידש במקום סעודה ואכל ורוצה לאכול בבית אחר אפילו כזית צריך לקדש פעם אחרת אבל סוגיא דשמעתין לא משמע הכי דכי אמרינן סבור מינה הני מילי מבית לבית אבל ממקום לא דומיא דביה"כ קאמר שאינו מקום סעודה שאם קידש ראובן בבית שמעון שאינו מקום סעודה לראובן אלא לשמעון והלך ראובן בבית שמעון שאינו מקום סעודה לראובן אלא לשמעון והלך ראובן לאכול בביתו צריך לקדש וכן שמואל דהוה מקדש מאיגרא לארעא כגון דהוה בעי למיכל באיגרא וקדיש ואמיקרא כיה שרגא ונחת למיכל בארעא במקום דהוה שרגא ולא טעם מידי באיגרא אבל אי טעם באיגרא כיון דהוה מקום סעודה כבר נפק ביה ואל צריך תו לקדושי וכך משמע מעובדא דרב הונא דקדיש ובעי למיטעם מידי ואיתעקרא ליה שרגא ועיילי ליה מטה לבי גנוני' דרבה בברי' דהואי שרגא וקדיש וטעם מידי מדקאמר ובעי למיטעם מידי ש"מ דוקא משום דלא טעם כלום הא טעם אע"ג דעקר ואזל בדוכתא אחרינא איפטר בקידושא קמא ונ"ל דל"ג בירושלמי כזית אלא ונמלך לאכול בבית אחר דמשמע שלא אכל בבית ראשון שקידש בו כלל וכל סעודתו לא עשה אלא בבית שני:

אמר לן טעימי מידי נ"ל דההיא דנפקי בטעימה דמידי משום דעל עיקר סעוד' דרבה איתקדיש אבל אין להוכיח מיכן ולהתיר לקדש בלילי שבת כשמתקבצין לשתות ולאכול פירות באל מקום סעודה כמו שאנו נוהגין עכשיו בבית בעל הברית ואע"ג דאכלי ריפתא פורתא לית לן לקדושי אלא במקום סועדה חשובה דבעינן וקראת לשבת עונג במקום עונג שם תהא הקריאה ורבי' אלחנן זצוק"ל הוכיח משום אביו רבי' יצחק זצוק"ל דהאי טעימו מידי משמע סעודה ממש כדאמרינן בפ' ג' דשבועות כדאמרי אינשי טעימו מידו ואזלו ואכלו ושתי ואמרינן בתעניות ליטעום מר מידי בתעניתא יתיבנא ומשמע דלסעודה היו מזמנין אותו:

כחומרא דרב עביד כקולי דרב לא עביד ואין בזה משום והכסיל בחושך הולך דלא אמרינן הכי אלא בתרי חומרא דסתרן אהדדי כדאמרן בפ' אבל מפנה לפנה לא גם הנה גריס המורה ממקום למקום ומפרש מבית לעלי' אבל בספרים כתוב מפנה לפנה וגם רבי' יצחק מפאס זצוק"ל גריס מפנה לפנה:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---