תוספות רבי עקיבא איגר/כתובות/ז

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ כתובות ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות סט] תוי"ט ד"ה המדיר כו'. ואכתי איכא למידק דכי נמי כו'. בפשוטו לק"מ דהא באמת א"י לומר כן רק בספקה מע"י למזונותיה ולדברים קטנים דארגלה בבית אביה. וא"כ ל"ש לומר דמה הועילו חכמים בתקנתן דהא באם לא יספוק מע"י למזונותיה אין בידו לומר כן. ופשוט:

ב

[אות ע] בתוי"ט ד"ה שלא תטעום וכו'. דאל"ת הכי מאי שנא כו'. היינו דאלת"ה אלא דמיירי בנדר הוא ממילא ליכא לאוקמי בנדר רק שלא תטעום אחד מפירות דאין בידו להדירה ונצטרך לאוקמי דתלה הדבר בתשמיש שאמר אם תטעום א' מפירות יאסר הנאת תשמישך עלי. וא"כ יקשה תטעום ותמתין שבת א' או בתלנהו במזונות תטעום ותמתין ל' יום. ומ"ש התוי"ט ומסיק הר"ן בטעמא דמתני' וכו' באמת בהך בבא דלא תטעום לא צריכנא להכי דכיון דמוקמינן בנדרה היא וקיים לה הוא מוקמי' כפשטא בלא תלתה בשום דבר ומש"ה יוציא מיד דאינה יכולה לסבול אפי' יום א' (ומיירי בנדרה לכל זמן שתהיה תחתיו דאי בנדרה סתם מה תרויח בגרושין תוס'. והר"ן כתב דאף בנדרה סתם יכולה לומר לא בעי' גברא דמקיים לי נדרי) אבל מה דמסקינן בסוגיין בטעמא דמסני סני היינו משום סיפא המדיר את אשתו שלא תתקשט דקאמר ר' יוסי בעניות וכו' דזה מיירי ע"כ בתלתה לקשוטה בתשמיש דבלא תלתה הא ס"ל לר"י (בפי"א דנדרים) דקישוט לא הוי עינוי נפש ואין הבעל יכול להפר. ובזה יקשה תתקשט ותאסר שבת א'. ועלה מסקי' בסוגיין דבנדרה איהי ושתיק לה סברה מיסני סני לה. ולפ"ז לפי"מ דכתב התוי"ט ברפי"א דנדרים דר' יוסי ס"ל בקישוט דמדין עינוי נפש א"י להפר אבל מדין בינו לבינה יכול להפר עיי"ש. א"כ גם בקישוט י"ל דמיירי בלא תלתה בתשמיש וא"כ ליכא הכרח כלל לסברת מסני סני לה וי"ל באמת לדינא דאם תלתה בתשמיש וכדומה דתמתין כשיעור המפורש. אולם לפמ"ש הר"ן דממתני' דלקמן דאמר לה ע"מ שתאמרי לפלוני וכו' מוכח דמיירי בתלתה בתשמיש דאמרה אם לא אומר לפלוני כו' יאסר עלי תשמיש או מזונות וכ"כ הטור לקמן בבבא דהמדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה דמיירי בכה"ג וכמו שהעתיק התוי"ט לקמן. א"כ גם לדידן מוכח דקימ"ל דמסני סני. דאין לומר דתלנהו בפירות או בקישוט לת"ק דא"צ לסבול יום א' דהו"ל לר"י ולר' יוסי לאפלוגי גם בסיפא וכדמוכח לומר כן מהא דלא מוקי בסוגיין בבא דקישוט בתלתה בפירות כמ"ש תוס'. אלא ע"כ דקימ"ל דמסני סני לה. ודו"ק:

ד

[אות עא] תוס' חדשים ד"ה הר"ב סד"ה רגל א' כו' דהלכה כשמואל בגמרא כו'. זהו טעות דהא בנדרה היא דאמרי' מסני סני לה וע"כ מיירי בפרשה שיעור רגלים:

ה

[אות עב] תוי"ט ד"ה א"ל על מנת. אני מיפר לך ע"מ. ק' לי הא קיי"ל בש"ע יו"ד (סימן רל"ד) דא"י להפר ע"י שליח וא"כ המעשה ההפרה דא"א לעשות ע"י שליח יהא התנאי בטל ומעשה קיים כדקי"ל בחולץ ע"מ שתתן לי מאתים זוז דא"צ לקים התנאי כיון דהמעשה א"א לקיים ע"י שליח כדאמרי' בכתובו' (דע"ד) ובתשובה הארכתי בעז"ה:

ז

[אות עג] הרע"ב סד"ה שאין עליה כו'. אבל בשאר נדרים מקודשת. דעת הרי"ף דאפי' ביש בהם עינוי נפש מ"מ מסתמא לא קפיד בהו:

ח

[אות עד] תוי"ט ד"ה האב כו'. אמרינן כאן נמצאו כאן היו. וסיפא דמתני' אתיא ג"כ ככ"ע אף כר"י דדוקא בפ"ק דא"א כשנאנסה תחתיו דקתני הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים דמשמע מיד שנשאה נבעלה ואתרע רשות האב. אבל הכא בסיפא דאפשר שנולד הריעותא ברשות הבעל גם ר"י מודה. ועיין בסוגיין דרב אשי משני רישא מנה לאבא בידך וסיפא מנה לי בידך ופי' הר"ן דמתני' מיירי דהבת טוענת ברי (והאב שמא וברישא דכתובה לאב הוי שמא ובסיפא כתובה שלה טענת ברי) עיי"ש. ולפ"ז לא אצטריך לן לסברת חדא במקום תרתי די"ל מש"ה לא מהני בסיפא עדים משתתארס כיון דטוענת ברי אף דאתרע רשות האב מהני כההיא דפרק קמא במשארסתני נאנסתי וכדסבר רבא. ועיין בר"ן דכ' דמדסתם הרי"ף כסתמא דמתניתין היינו דסבר כאוקימתא דרבא. ולכאורה יש לעיין דאדרבה דא"כ הו"ל להרי"ף להביא טעמא דחדא במקום תרתי. וגם מה"ת לא נפסוק כר"א נגד רבא. וביותר י"ל דרבא לטעמיה אזיל דס"ל בב"ב (דף קל"ה ע"א) גבי זה אחי דברי עפ"י אחר מהני. וה"נ מהני ברי דהבת להאב. מש"ה הוצרך לדחוק במתני' דגם היא טוענת שמא ועד משתתארס לא. דהוי חדא במ"ת. אבל למאי דקי"ל דברי ע"פ אחר לא מהני י"ל דרויחא יותר אוקימתא דר"א ומש"ה סתם לה הרי"ף כפשטא דמתני'. ועיין ודו"ק:

[אות עה] שם בתוי"ט ד"ה אבל במומין. וקאי בין ארשות אב בין ארשות בעל. ר"ל דמכח הקושיא דהא קאי אמתני' דלעיל דמיירי בהתנה. הי' אפשר לתרץ אי דקאי ארישא דנמצא ברשות האב דעל האב להביא ראיה עלה אמרי' דבמומים שבגלוי א"צ האב להביא ראיה דאילו הי' המומין היה חזי לה ומוכח דבאמת נולדו אח"כ ומה דקתני א"י לטעון היינו בלא בירור שהיה המומין קודם אירוסין. או דהיה אפשר לומר דקאי אסיפא דנכנסה ברשות הבעל וכיון דלא התנה בשעת נשואין כדקתני במתני' דלעיל כנסה סתם אמרי' דחזי לה ומחל עלה אבל השתא דמתרצי' דאמרינן דהתנאי היה על מומין אחרים מצי קאי בין ארשות אב ובין ארשות בעל ובשניהם הפי' דא"י לטעון דאפילו הביא ראיה אינו כלום:

י

[אות עו] בהרע"ב ד"ה והמקמץ. מקבץ צואת כלבים. כתב רש"י לא ידעתי מה צורך בה אבל באשכנז ראיתי ששורים בהם הבגדים עכ"ל. וע' ברכות דכ"ה ע"א בהא דאמרינן שם לא יקרא ק"ש נגד צואת כלבים בזמן שנתן עורות לתוכן כתב רש"י שדרכן לתתן בעבוד עורות וצ"ע. וכן איתא בילקוט (פ' בא) בפסוק ולכל ב"י לא יחרץ כלב לשונו. ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות מצואתן לכתוב בהם ס"ת תפילין ומזוזות:

(נ"ל דרש"י לא רצה לפרש כמו בברכות דא"כ מאי פריך הגמרא קשיא לר' יהודה עיין בתוס' לכן כתב רש"י לא ידעתי פי' בלא בורסקי ועיין בריטב"א שמיישב קושיית התוספות ונשאר קושית רבינו על רש"י. ועיין ברש"י חגיגה (דף ד' ד"ה המקמץ) מפ' במסכת כתובות המקמץ בידו צואת כלבים ואומר אני כי לתקן בהן עורות כו' ועי"ש וצע"ג שדברי רש"י שם סותרים למה שפירש כאן וגם הלשון מה שכתב ואומר אני הלא היא גמרא בברכות וכנ"ל):

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.