תוספות רבי עקיבא איגר/בבא מציעא/ז

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ בבא מציעא ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

[אות סא] בהרע"ב ד"ה ובתלוש מן הקרקע. אם הוא בר חלה. ובתבואה אם דש אותה לעשות קליות או שתיתא לא מקרי בר חלה. ואם נגמר מלאכתו למעשר אינו בבל תחסום. תוס' (דפ"ט ע"ב ד"ה המרכסות):

ד

[אות סב] תוי"ט ד"ה וחמור כשהיא פורקת. דחזיא ומצטערא הוא. היינו כדאיתא בסוגיא (ד"צ ע"א) גבי אכלה ומתרזת ואולם קשה לי הא שם ע"ב מיבעי לן פרס לה קיטבליא מהו. ופרש"י עור שלוק והבהמה מהלכת ע"ג ואינה רואה את הדישה מי קרי ביה בדישו. הרי אף דהטעם אינו משום חזיא ומצטערת מ"מ מיבעי דדלמא בלא חזיא לא מקרי בדישו. וא"כ ה"נ בפורקת דאינו רואה בפניה י"ל דמדינא אינה אוכלת. וא"כ לכאורה תליא באיבעי זו דלפי הצד דפרס קיטבליא אינה אוכלת א"כ הכא בפורקת קאי על השבת אבידה. אבל לאידך צד דאוכלת ה"נ בפורקת לא קאי על השבת אבידה דאפי' מדינא אוכלת. אבל לשון תוס' לא משמע כן וצ"ע. ובמהרש"א בההיא דפרס קיטבליא הנ"ל כ"כ בכוונת רש"י דבא לומר דאף דאותו הטעם משום חזיי' ומצטערה מ"מ מיבעי אם מקרי בדישו. וכתב עלה וכה"ג כתב תוס' לקמן (בד"ה אלא אימא עד שתהא פורקת) עכ"ל. ולא ידעתי הא אדרבא מדברי תוס' אלו לא משמע כן וכנ"ל (ואא"ל דדעת תוס' דאיבעיא דפרס לה קיטבליא נפשטה לאיסור כפי ב' השינוים דגמרא שם. הרי בהפוסקים לא הביאו ע"ז שום חולק):

ה

[אות סג] תוי"ט ד"ה וחכמים. אף פועל אם חסמת פטור. נימא ללמוד בק"ו מה שור שאין אתה מצווה להחיותו אתה מצווה על חסימתו אדם שמצווה להחיותו מכ"ש שמצווים על חסימתו. ומש"ה צריכים קרא להקיש חוסם לנחסם דאדם אוכל בתלוש ולא ילפי' בק"ו הנ"ל כיון דשור אוכל בתלוש מכ"ש אדם, או בק"ו מה שור שאינו מפורש בקרא דאוכל במחובר אוכל בתלוש אדם דמפורש דאוכל במחובר מכ"ש דאוכל בתלוש. היינו משום דאיכא למיפרך מה לשור שמצווים על חסימתו. כך מבואר בסוגיא (דף פ"ח ע"ב) ולכאורה קשה דמ"מ נלמוד תלוש ממחובר מה במקום שאינו מפורש לאכול במחובר אוכל בתלוש מקום שמפורש לאכול במחובר מכ"ש דאוכל בתלוש (ועל זה אין לנו מיעוט):

ח

[אות סד] הרע"ב ד"ה נושא שכר. והשואל מפורש כו'. ונשבה דלא כתיב בשואל ומשבורה ומתה ליכא למילף דמה להנך שכן אונסא דסליק אדעתא והו"ל להתנות משא"כ נשבה. היינו דילפי' מונשבר או מת דאו לרבות שבויה. והא דגניבה ואבידה חייב דליכא ללמוד משבורה ומתה דמה להנך דא"א לאטרוחי ומייתי משא"כ בגניבה כי הא דתניא דילפי' מק"ו מש"ש. כך מפורש בסוגיא (דצ"ה ע"א) ובתוס' שם הקשו דנילף גניבה משבויה דג"כ אפשר למטרח ומייתי. ותירצו דשבויה לא אפשר כולי האי לאטרוחי ולמיתי. ולכאורה תמוה על קושייתם דדלמא קושית הש"ס דגו"א בשואל מנ"ל וא"כ דלמא או לרבות גו"א. ומנ"ל לרבות שבויה ומוכרח דגו"א בלא"ה ידעי' ולזה פרכינן דמנ"ל. ונלע"ד דמ"מ קושית תוס' שפיר אהא דאמרי' אח"כ על ק"ו הנ"ל שואל מש"ש דאיכא למפרך מה לש"ש שחייב כפל בטוען ט"ג דהיינו בטוען נשבה דלסטים מזויין גנב הוא. ובזה יקשה דהא כל כמה דלא ידעינן דשואל חייב בשבוי' גם בשואל איכא כפל בטוען טענת נשבה ולא צריך או לרבות גו"א. אע"כ דאתי לרבות שבויה ואח"כ נילף גו"א משבויה ומוכרחים לתירוצם דגו"א א"א למילף משבויה:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.