תוספות יום טוב/מקואות/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תוספות יום טובTriangleArrow-Left.png מקואות TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה


מפרשי הפרק
שנדפסו על הדף

רע"ב
תוספות יום טוב
תוספות רבי עקיבא איגר
תפארת ישראל - יכין
תפארת ישראל - בועז


מפרשי המשנה

פירוש המשנה לרמב"ם
ר"ש
הון עשיר


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[עריכה]

למפרע כו' טמאות. עד שיוודע שטבל כראוי. הרמב"ם רפ"י מה"מ [הלכה ו'] . ולאפוקי דלא תימא מהו למפרע מעת לעת. וכר"א בן שמוע דבמשנה ספ"ג דגיטין בכיוצא בזה. דמתני' דהכא פליגא עליה. כדאיתא התם בגמ' [דף נא]:

[*בטומאה חמורה. פי' הר"ב באב הטומאה שמטמאתו מן התורה. וכ"פ הר"ש ואני תמה דהא תנן בפ"ד דטהרות משנה יא דבר שהוא אב הטומאה והוא מד"ס ספיקו טמא. ושם פי' הר"ב דאפילו ספיקו ליטמא טמא כ"ש ליטהר כי הכא. ועיין עוד שם בפירוש הר"ב. ומש"ה נמי לא תנן במתני' דהכא. אלא כגון אכל אוכלים טמאים כו']:

אבל ספיקו ליטמא ולטמא טהור. ודוקא בטומאה דרבנן דהכא. אבל יש (תרומה) [טומאה] דרבנן דשורפים לרבי יוסי בספק מגע כגון ו' ספיקות בפ"ק דשבת. מהר"ם. ומתני' הוא בפ"ד דטהרות:

ג[עריכה]

אפילו נפלו. שראינו שנפלו בו כו' ל' הר"ב שם בפי' מ"ז:

ספק יש בהם מ' סאה. כתב הר"ב דשוב אין השאובים פוסלים אותו. עיין מ"ש במ"ו [ד"ה פסול]:

שיש לו במה יתלה. כ' הר"ב דשאובין דרבנן והא דתניא בת"כ אך מעין כו'. אסמכתא בעלמא היא. כלומר דמדאורייתא אפילו כולו שאוב כשר. ואם תאמר ואי כולו שאוב דאוריי' כשר. אמאי פסלו חכמים שאיבה כלל. [אי אמרת בשלמא דכולו שאוב מדאוריי'. גזרו רבנן ג' לוגין שאובין דפסלו אטו כולו שאוב. הרא"ש] וי"ל דגזור אטו בכלי. ובכלי עצמו לא שרי לטבול. דבעינן מקוה דומיא דמעין שהוא בקרקע. והא דדייקינן [בזבחים דף כה] מדכתיב מקוה מים יהיה טהור. הוייתן ע"י טהרה תהא. כמ"ש הר"ב לקמן במ"ה פ"ה ומ"ד פ"ו דפרה. משכחת לה ע"י כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה. דפסלי מקוה [*מדרבנן] [כדתנן לקמן רפ"ד] כ"כ הר"ש. ובהכי אזלא לה תמיהת הרא"ש שמנעוריו ע"ז הפסק כמ"ש בתשובותיו כלל ל"א סי' ז'. ודעת הרמב"ם ג"כ דמדאורייתא אפי' כולו שאוב כשר. וכמ"ש בחבורו ר"פ ד' מה"מ. ועיין מ"ש לקמן מ"ה:

ד[עריכה]

ר"א אומר רביעית מים כו'. משום דרביעית הוא שיעור טבילת מחטין וצנורות. וכבר יש שם מקוה פסול עליו. הרא"ש. ועיין במשנה דרפ"ג. וכיוצא בזה פי' הר"ב במשנה י פ"ו. ועיין מ"ש בספ"ז:

ושלשה לוגין. טעמא כתבתי במ"ג פ"ק דעדיות [ד"ה וחכמים]:

ה[עריכה]

אם ידוע שנפל כו' כשר. הא ספק פסול. מדלא קתני אם ידוע שלא נפלו כו' פסול ואם לאו כשר. מכאן ראיה לסברת האומרים דכולו שאוב פסול מדאורייתא. ומש"ה קודם שנעשה רוב מקוה בהכשר פסלינן מספק כ"כ הרא"ש. וליישב לדעת הר"ב ודעימיה הסוברים דמדאורייתא אפי' כולו שאוב כשר. נ"ל. דתנא מהדר למתני כשרות ברישא. ואי הוה קתני אם ידוע שלא נפלו כו' הוי כמהדר אפסלות. גם היה מאריך למתני שלא נפלו. וגם דברי ר"ש דמכשיר קיימי שפיר טפי אפסלות דסמיך ליה. כך נ"ל ליישב לסברת הסוברים דאפילו כולו שאוב כשר מדאורייתא. ואני תמה על הכ"מ שבפ"ה מה"מ [הלכה ד'] העתיק דברי הרא"ש למידק הכי על הרמב"ם שהעתיק לשון משנתינו. והרי הרא"ש כשכתב כן לא כתב אלא להחזיק סברת הסוברים דכולו שאוב פסול מדאורייתא. והרמב"ם אין סברתו כן. אלא דמדאורייתא הכל כשר:

ו[עריכה]

המסנק כו'. פירש הר"ב כמו המסלק. מל' סונקין אותו בצדי המזבח. בפ"ב דתמיד הר"ש:

פסול. כתב הר"ב ודוקא כשאין במקוה ארבעים סאה כו' אבל אם היה בו ארבעים סאה אין כל מים שאובים שבעולם פוסלים אותו. אפי' לדסברי דכולו שאוב פסול מן התורה. אפ"ה סברא הוא דהא בהשקה נעשו זרועין ליטהר מטומאתן [כדתנן במ"ו דפרק בתרא] וה"ה להטביל בהן. הר"ש. ועיין מ"ש במ"ח פ"ו [ד"ה מביא]:

ז[עריכה]

לנגבן. פי' הר"ב שלא נתכוין לקבל המים כו'. עיין בר"פ דלקמן:

ישבר. דסיפא דברייתא דאך מעין כו' שכתב הר"ב לעיל. מסיימה הכי. אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בו תפיסת ידי אדם. יצא המניח כלים בראש הגג לנגבן ונתמלאו. ת"ל בור. הנה שב המקוה שיהיה מותר בו שתוף אדם מצד ואסור עליו מצד. הרמב"ם. וכלומר לר"א כדאית ליה. ולר"י כדאית ליה. וכ"כ ב"י בשם הרא"ש. ודלא כבעל קרבן אהרן שפי' דברייתא זו אליבא דר"י היא דוקא:

ואם לאו לא ישבר. כתב הר"ב שמא יפלו מן המים לבור רביעית קודם שבירה. שדרך השבירה להפיל הקנקנים על צדיהן ובכך ישברו. ואפשר שע"י כך קודם שישברו יפול רביעית מהן לבור. וז"ל מהר"ם ואם לאו לא ישבר אם אין מים בבור אע"פ שהיא עונת גשמים פסולה. דמיד כשיכה בקנקנין לשבר אותם. שמא יהיו נתזין למעלה מעט מים מהקנקן רביעית קודם שישבר. ואח"כ לא יועיל להקוות עליו לר"א דס"ל רביעית בתחלה פוסל את המקוה. ואפי' אם אח"כ ירדו גשמים לא יוכשר. אבל השתא דאיכא תרוייהו. עונת גשמים. ויש מים בבור. כיון שיש מעט מים בבור לא פסלה ביה רביעית מים שאובין אלא ג' לוגין על פני המים. כדאמר לעיל ולא חיישינן שמא יהיו נתזין ג' לוגין. דכולי האי אין נתזין. וא"כ ישבר הקנקנין וישער שיהא מיעוט מי המקוה בהמשכה. וכשירדו אח"כ גשמים יהא רובו מי גשמים ומיעוטו בהמשכה. וכשר. אע"ג דכשהמשיך לתוכו קודם שירדו גשמים היה רובו בהמשכה. כיון דכשהשלים שיעור מקוה בסוף היה מיעוטו בהמשכה. כשר. עכ"ל:

רי"א בין כך ובין כך ישבר. כתב הר"ב דקסבר שאיבה שהמשיכה כולה טהורה. וכן כתב הרמב"ם. גם הר"ן פי' כן בפ"ב דשבועות. ותמיהני על הר"ב שכ' שאין הלכה כר"א. ש"מ דהלכה כר"י °והרמב"ם כתב בפירוש והלכה כר"י. ובפ"ד מ"ד וכן בפ"ה דתרומות מ"ו מפרש דאין ההמשכה כשרה אלא אחר שכבר היו שם רוב מי גשמים הכשרים. ופסק כן הלכה. ואף במ"ד פ"ק דתמורה מפרש כן אע"ג דכתב עוד פירוש אחר משמא דגמ'. מ"מ לא דחה הדין דנפקא לפום פירושא קמא. והרמב"ם בחבורו פ"ד אע"פ שבהעתקתו לדברי רבי יהושע דהכא נראה מדבריו כפשטא דמתני' דאפי' בכולה מכשרינן. לא קשיא אדידיה דפסק אחר כך דהמשכה אינה כשרה אלא אחר רוב הכשרים דיש לומר דילמד סתום מן המפורש שאחר כך. אבל מ"מ מפירושו דהכא ודאי דקשיא. דמפרש בהדיא דלר"י *)א"צ שיהא בזה הבור כלל מן המים ואפילו לא יהיה בעת גשמים. ופסק דהלכה כמותו. ובפ"ד מ"ד מפרש דאינו כשר אלא אחר הרוב. וצ"ע:

אבל לא יערה. דאע"ג דלנגבן העלן ולא נתכוין שיתמלאו. והוי דומיא דהניחן בשעת פיזור עבים דבפירוש הר"ב בר"פ דלקמן דטהורים שאני הכא דכיון שעירה לבור אחשובי אחשובינהו. הר"ש:

ח[עריכה]

אם היו המים צפים ע"ג כל שהוא ישבר. פירש הר"ב שלא נשאבו המים דכל שעה הן מחוברים. ומסיים מהר"ם ישבר העציץ שמא יתמעטו המים שלא יהיו צפים ע"ג ויהיו שאובים ואז יפלו ממנו לבור ויפסלוהו אם אין בו מ' סאה ואם לאו לא ישבר אם מי העציץ הם הרוב. דרוב בהמשכה לא. ע"כ:

ורי"א בין כך ובין כך ישבר. אבל לא יכפה דחשיב תפיס' ידי אדם יותר ממניח קנקנין לנגבן. דהתם לא חישב עליהם לקבל' מעולם. דלא העלם אלא לנגבן. ב"י בשם הרא"ש:

ט[עריכה]

המסדר קנקנין בתוך הבור. שהוא מלא מים כדי שיבלעו המים בתוך דופני הקנקנין ולא יבלעו היין שינתן לתוכן ונתמלאו מים. שנבלעו המים בדפנותיהם וגם עברו לתוכן עד שנתמלאו מים אע"פ שבלע הבור מימיו. ישבר הקנקני'. דהמים שבתוכן לא חשיבי שאובין. שלא כוון שיכנסו המים לתוכן. ב"י בשם הרא"ש:

י[עריכה]

רי"א במים ובטיט. פירש הר"ב מפני שהמים מקדמין וכי הא דתנן בספ"ז. ופי' הר"ב וז"ל שהמים מקדמים להטביל הרגלים קודם שישקעו בטיט ובמים הוטבלו. וק"ל דמאי מהני הא דהוטבלו במים קודם שנשקעו בטיט. והרי אז לא היתה המטה כולה במים. ואנן כולה בבת אחת בעינן שתהא במים כמ"ש שם הר"ב. וז"ל הר"ש [שם] שהמים מקדמין לאותן הגומות של כרעי המטה ובמים הוטבלה ואין כאן חציצה דאין חוצץ אלא טיט היון וטיט היוצרים [כדתנן בפ"ט מ"ב]. ע"כ. וקשה לי דהיאך מקדמין המים לגומות. דהרי הגומות אינן נעשות אלא ע"י הרגלים. אבל לשון הרא"ש מפני שהמים מקדמין. כלומר דכשתחב רגלי המטה בטיט כבר קדמו המים ונגעו ברגלי המטה קודם שהגיעו לטיט. ואותם המים מחוברים למקוה. הילכך לא הוי חציצה. כדתנן [ספ"ח] האוחז באדם ובכלים ומטבילן טמאים ואם הדיח ידיו במים טהורים ע"כ:

מודה ר' יהושע. שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט. ומיהו אצטרופי מצטרף להשלים לארבעים סאה [כמו שכתב הר"ב אליבא דר"א] הר"ש: [*ועיין רפ"ז]:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון