תוספות יום טוב/טבול יום/ג

תוספות יום טוב ‏ טבול יום ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף משנה מפרשי הפרק שנדפסו על הדף רע"ב תוספות יום טוב תפארת ישראל - יכין מפרשי המשנה פירוש המשנה לרמב"ם ר"ש הון עשיר רש"ש דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל ידות האוכלים כו'. תנינן להו במס' עוקצין:

רמ"א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו. ואע"פ שאם אוחז בקטן אין הגדול עולה עמו. אפ"ה הרי הוא כמוהו. ובגמרא דפרק העור והרוטב דף קכ"ח מייתי ליה בלישנא אחרינא. רמ"א אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו. הרי הוא כמוהו. ורמי ליה אדר"מ דהתם גבי אבר ובשר המדולדלים דמשמע דס"ל אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ואמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה. פירש"י כאן בטבול יום החליף ר"מ שטתו. אבל בעלמא ס"ל אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו הרי הוא כמוהו. ותמהו התוספות דלגירסת המשנה דטבול יום מאי פריך וכו'. ובעיני נראה דגירסתנו שבמשנה לבתר שהחליפה ר' יוחנן היא. ולא הוי הפירוש מוחלפת השטה. כמו שמפרש רש"י שהחליף שטתו כו'. אלא צריך להחליף השטה קאמר. ודר"מ בטבול יום נמי ס"ל אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו. הרי הוא כמוהו. ומשם ולהלן הוחזקו לגרוס בדברי ר"מ. כמו שהיא הגירסא לפנינו:

ב

וביצה טרופה. לשון הר"ב שנתערב החלבון והחלמון יחד. דאם היא שלימה שלא נטרפה. והרי היא דומה *(לטבעת) [לכובע כצ"ל] שהביצה שאינה טרופה עגולה כמין (טבעת) [כובע] אינה חבור. מפני שהיא נשמטת והולכת לכאן ולכאן. הראב"ד בפירוש מ"ד פ"ב דעדיות:

ג

חוט של ביצה. ל' הר"ב וביצה זו מתבשלת עם התרומה שנפסלה בטבול יום וכן ל' הר"ש *כלומר שהתרומה נפסלת בטבול יום. ואם נגע כו':

רי"א חוט וכל שנקלף עמו. פירש הר"ב ולא יותר ור"י לקולא. והכי מוכח בתוספתא הביאה הר"ש. וכך לשונה. רי"א אף מן השפה ולפנים כל שנקלף עמו חבור. וכל שאינו נקלף עמו אינו חבור:

ד

*[שנדמעה. וכי הא דתנן במשנה ד' פ"ק דחלה. הר"ש. ועיין לקמן]:

אינה נפסלת בטבול יום. כתב הר"ב דבתר עיסה כו' אע"ג דאסורה לזרים כדתנן בפ"ב דערלה (מ"ו) הר"ש:

לא פסל אלא מקום מגעו. ולא מבעיא בדמוע דרבנן. (כמ"ש בסוף פ"ק דחלה) אלא אפילו בנתחמצה בשאור של תרומה. אע"ג דמדאורייתא טעם כעיקר (כמ"ש ברפ"ו דנזיר) מ"מ בתרומה הא לא נגע. והכא לא שייך למתני ואם היה השאור מרובה כדקתני גבי שום של תרומה במשנה ג' פרק דלעיל. עיין מ"ש במשנה ח' פ"ח דטהרות:

ה

רע"א כו'. ובמתני' דלעיל פסק הר"ב כר"ע וה"ה הכא דמידי הוא טעמא אלא משום דהלכה כר"ע מחבירו. וה"ה נמי הכא. ובפירוש הרמב"ם כתוב גם בכאן דהלכ' כמותו:

ו

טהור פי' הר"ב לא הוכשר. וכן פי' הרמב"ם. ומסיים כבר ידעת (ממס') מכשירין כי שם הרבה משתמשים בלשון טמא וטהור. בענין מוכשר ואינו מוכשר. ע"כ. אבל הר"ש מפרש למתני' לענין טומאה ובטהור שאכל בידים מסואבות לא אמרינן שנטמא לחלוח הרוק שעל האוכל בידיו מסואבות וטימא הבגדים והתרומה. שהמשקה ההוא לא חשבו ולא מטמא כרבי יהודה דספ"ח דכלים. ע"כ. ואין להקשות דא"כ ה"ל למתני טהורים וטמאים דיש לפרש טהור הכל וטמא הכל:

כל שהוא רוצה למוץ כו'. משמע דתרתי בעינן. ואילו בסיפא כל שאינו רוצה למוץ משמע דברוצה למוץ לחודא סגי. אבל הרמב"ם בספי"ד מהל' ט"א העתיק וכל בוי"ו. וכן בסיפא ועיין במשנה ג' פ"ב דעוקצין:

טמא. פי' הר"ב הוכשר כו' דהא אחשביה. וא"ת והא מרישא שמעינן לה דטהור שנגס. וי"ל דאי מרישא ה"א *שהיה אוכל פת ודבר יבש שאין בו לחלוח אבל זיתים ותמרים לא קמ"ל. נ"ל מהר"ם:

שמשקין של טמא כו' כדתנן בריש מסכת מכשירין:

וחכ"א אין טבול יום טמא. חכמים היינו ת"ק אלא טעמא קאמרי ומצאתי למהר"ם שכתב וז"ל תימה לי חכמים היינו ת"ק י"ל משום דר"מ מייתי ראיה שבזה הלשון קבל שמשקין של טמא מכשירים כו' וט"י נמי טמא הוא ומהדרי ליה רבנן אדרבה משם ראיה דידן דלא אמרו אלא משקים של טמא. וט"י לא איקרי טמא סתם. ע"כ:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---