תוספות יום טוב/ברכות/ג
|
< הקודם · הבא > מפרשי הפרק רע"ב מפרשי המשנה פירוש המשנה לרמב"ם |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
פטור מקריאת שמע. כתב הר"ב משום דטריד טרדא דמצוה ע' מ"ש משנה ד' פ"ב דסוכה[1]:
מק"ש ומן התפלה ומן התפילין. נושאי כו'. ה"ג בספר מדוייק וה"ה דפטור מכל שאר המצות אלא דתנא אלו שהן חמורות שיש בהם קבלת עול מ"ש ותפילין נמי כדאמר בפ"ב בגמרא (יד:) הרוצה לקבל עול וכו' מניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל כו'. הר"י. ולפי שהתפילין מונחין עליו אפילו לאחר התפלה להכי נקטינהו בסוף. א"נ משום דק"ש ותפלה תדירי דשבת ולילה לאו זמן תפילין [*כדפי' הר"ב במ"ג] וכה"ג ריש פ"ד בשם התוס' [*ועי' מ"ש בס"ד לקמן במ"ג] והתוס' לא גרסי מן התפלה [*וכן בסדר משניות דבירושלמי לא גרסינן] דהא אתיא במכל שכן כמו שכתבו בד"ה אלו ואלו וכו' ויש טעות סופר בדבור שלפניו. וכן יובן מספר חכמת שלמה:
[*ומן התפילין. שם תפילין פירשתיו בריש פ"ד דמנחות (מ"א ד"ה תפלה)[2]:
ואת שאין למטה צורך בהן. פירש הר"ב כגון ההולכים ללוות את המת בלבד וכו'. אין להקשות דאכתי גמ"ח הוא, ובמשנה דלקמן (מ"ב) כתבתי בשם הרבינו יונה דגמ"ח יש לו דין העוסק במצוה שיש בה טרדא, שכתב הר"ב בריש פרקין דפטור[3]. דיש לחלק בין תנחומין שיש לו עסק לנחם, משא"כ הלוויה שאין לו עסק רק שהולך ולא מיקרי טרדא[4]]:
ב[עריכה]
להתחיל. כתב הר"ב פרשה א' של קריאת שמע וכן פי' הרמב"ם. ובגמרא אפי' פרק אחד אפילו פסוק אחד וטעמא דפסוק ראשון מיקרי פ' כמ"ש במ"ג פרק דלעיל:
לא יתחילו. דתנחומי אבלים מדאורייתא דבכלל גמילות חסד הוי וג"ח מן התורה כדאמרי' [ב"ק ק. ב"מ ל:] והודעת להם את הדרך (שמות יח כ) זו ג"ח והעוסק במצוה כו'. הרבינו יונה:
ג[עריכה]
ועבדים. בפ' קמא דחגיגה (דף ד.) גמרינן לה לה פי' רש"י דבאשה כתיב (דברים כד א) וכתב לה ובשפחה כתיב (ויקרא יט כ) או חפשה לא נתן לה:
התפילין. מ"ש הר"ב דשבת לאו זמן תפילין לא פסק כן בריש פרק בתרא דעירובין (מ"א) ושם אאריך בס"ד ועוד עיין בסוף פרק קמא דביצה[5]. ומה שכתב דאיתקש תפילין למזוזה פירש רש"י דכתיב (דברים ו ח-ט) וקשרתם וכתבתם. ומ"ש קא משמע לן. וטעמא דתפילין אתקשו בפרשת ראשונה לת"ת דכתיב (שם ו ז-ח) ושננתם וגו' וקשרתם. וכן בשניה (שם יא יח-יט) והיו לטוטפות וגו'. ולמדתם וגו'. ואילו למזוזה הפסיק ביניהם בשניה בת"ת. גמ' פרק קמא דקדושין (דף לד:):
ובמזוזה. פי' הר"ב דמ"ד הואיל ואתקש לת"ת. פירש רש"י דכתיב ולמדתם וגו' וכתבתם. ומ"ש הר"ב קמ"ל דכתיב למען ירבו ימיכם גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי. רש"י וגמרא דקדושין. ומיהו הך סברא לא אלימא כולי האי למעקר מיעוטא דולמדתם את בניכם ולומר דנשים חייבות גם בת"ת כך תירצו התוס' בקדושין אדכתיב (דברים ל כ) כי הוא חייך ואימא גברי בעו חיי וכו':
ד[עריכה]
מברך לאחריו. כלומר מהרהר לאחריו הר"י. ופירש הר"ב דחיובא דאורייתא הוא דכתיב ואכלת ושבעת וברכת. ועיין מ"ח פ"ו[6] ומ"ש הר"ב דבטלוה לטבילותא עי' בסוף פרקין:
מברך לפניהם ולאחריהם. פירש רבינו יונה דר"ל בפה ופליג בתרתי. ועיין סוף פירקין:
ה[עריכה]
אלא יקצר. פירש הר"ב כל ברכה וברכה כלומר פתיחתה וחתימתה בלבד. ועי' במ"ג פ"ד[7]. והשתא ג' מחלוקות בדבר. ק"ש, דמדאורייתא יהרהר ואפי' [לא] התחיל ואין לו לקצר רק יהרהר. ותפלה דמדרבנן לא יתחיל. ואם התחיל יקצר דהם שתקנו תפלה אמרו שיקצר. וברכות דק"ש דמדרבנן נינהו ואינם רחמי כתפלה. משמע שאף אם התחיל יפסיק:
שיטיל לתוכן מים. פירש הר"ב רביעית. ושיעורו תמצא במשנה ה' פרק ח' דפאה[8]:
ו[עריכה]
שפלטה שכבת זרע. שע"י שתטמא לא יהיו נשמעות לבעליהן ותתקיים שלא יהיו מצויים וכו'. ומ"ש כל ג' ימים כ"כ הרמב"ם וכמתני' ג' פ"ט דשבת ואינה הלכה כמו שכתבו שם[9] ובפ"ח דמקואות[10] ובחיבורו פ"ה מהלכות אבות הטומאות:
והמשמשת. טמאה אף בלא פליטה. הרמב"ם. ומטעם דלעיל[11]. ועוד כל דתקון כעין דאורייתא תקון וכתיב (ויקרא טו יח) ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע וגו'. ומהאי טעמא אצטריך למתניה ולא אצטריך למתני בעל קרי שראה זיבה ועוד משום דלא פסיקא ליה דתוך מעת לעת לקריו אינו נעשה זב כדאיתא סוף נזיר (דף סד)[12] ובפ' ב' דזבים (משנה ג):
[*צריכין טבילה. עמ"ש בסוף פ' ג' דמקואות]:
ורבי יהודה פוטר. לדבריו דתנא קמא קאמר דלדידיה לא נתקנה תקנת עזרא לא לקריאת שמע ולא לברכותיה כדלעיל במ"ד אי נמי בדברי תורה מיירי דמודה בה ר' יהודה שאין לו להוציא בשפתיו מפני שמתוך הדבור יעמיק בהם כמ"ש ר' יונה לעיל:
- ↑ עי' שם ברע"ב (ד"ה שלוחי מצוה) ובתוס' יום טוב (ד"ה שלוחי מצוה).
- ↑ כתב שם וז"ל: תרגום לטוטפות לתפילין. והטור (סימן כה) מפרש לשון פליליה שהן אות ועדות לכל רואינו שהשכינה שורה עלינו. דכתיב (דברים כה) 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך' ודרשינן (ברכות ו.) אלו תפילין שבראש. ובסוגריים מרובעות נוסף שם: וז"ל התוס' ותפילין נראה לשון ויכוח כמו ויפלל שעשה פלילות עם קונו על שם שהם עדות והוכחה שהשם נקרא עליו ויראים ממנו כדאמר' וראו וגו' ע"כ. וכתבתי על זה בספרי ספר מעדני מלך בפ"ג דברכות, שלפי זה צריכה שתהיה קריאת הלמ"ד במלת תפילין בדג"ש להוראת הלמ"ד הכפולה.
- ↑ שפירש הטעם שמי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע משום דטריד טרדה דמצוה.
- ↑ כעין סברא זו מצינו בר"ן (סוכה יא. מדפה"ר) הו"ד להלכה ברמ"א (או"ח סימן לח ס"ח) שסבירא ליה שאף יכול לקיים שני המצוות יחד מכל מקום אמרינן ביה העוסק במצוה פטור מן המצוה [ודלא כדעת הרבה ראשונים, ואכמ"ל], ואעפ"כ כל זה דוקא כשעוסק במצוה הראשונה, אבל אם אינו עוסק במצוה אלא רק מקיימה אז מודה הר"ן שבכה"ג צריך לצאת ידי שניהם, ומהיות טוב אל יקרא רע, כגון בשומר אבידה שאף שכל שעה ששומרה מקיים מצוה מ"מ כיון שאין עסוק במצוה אין סברא לפוטרו משום עוסק במצוה, שאל"כ כל אדם שיש לו תפילין בראשו, ציצת בבגדו ומזוזה בפתחו יפטר מן המצוות.
ודעת הראב"ד (הו"ד בשיטה מקובצת ב"מ פב.) שכל שמקיים מצוה אף שאינו עוסק בה פטור מן המצוה, כגון שומר אבידה שהאבידה מונחת בביתו, ולשיטתו לכאורה יל"ע מדוע לא ייפטר בלוויה שאף שאינו עוסק במצוה סוף סוף מקיים מצוה וליכא לסברת רבינו.
ובעיקר יסוד דברי רבינו למד בספר אשר לשלמה (מועד, סימן ז) שאף בתנחומין אינו נפטר מן המצוה אלא כשבא לנחם את האבל, אבל אם בא לראות את המאורע אף שגם בכך מקיים מצות דין ניחום אבלים ויודע בעצמו שמקיים המצווה, מכל מקום כיון שעיקר ותכלית ביאתו לא היה לשם כך לא חשיב עוסק במצוה אלא רק מקיים מצוה בלא עסק שאינו נפטר בזה משאר מצוות. - ↑ עי' שם בתוס' יום טוב (מ"י ד"ה כל שנאותין).
- ↑ עי' שם ברע"ב (ד"ה מברך אחריהן ג' ברכות).
- ↑ עי' שם בתוס' יום טוב (ד"ה מעין שמונה עשרה).
- ↑ בתוס' יום טוב שם (ד"ה קב).
- ↑ הרמב"ם והרע"ב.
- ↑ מ"ג בפי' הרמב"ם והרע"ב.
- ↑ שלא יהיו מצויים וכו'.
- ↑ עי' דף סו. וברש"י שם.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |