תוספות הרי"ד/חלה/ד/ב

תוספות הרי"ד חלה ד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קב חדש מצרף קב דבר שנטלה חלתו מן האמצע מצרף ור' בון בר חייא בעי קב חלה מהו שיצטרף תני ר"ח בן שאול קב הקדש מצטרף קב חלה אינו מצטרף מה בין הקדש מה בין חלה הקדש ראוי לפדותו ולחייבו חלה אינה ראוי לפדותה ולחייבה ע"כ:

ולכאורה קשה הא תלה נמי ראוי ע"י שאלה לבא לידי חיוב וכי היכי דהקדש ראוי לפדותו כן חלה נמי ראוי לשאלה ולחייבה לכן הו"ל בחלה ג"כ להיות מצורף [וכן אליבא דרשב"ל יהיה ג"כ דינא חדתא בהקדש דהא לפום הך סברא דקאמר הגמ' דבהקדש ראוי לפדותו ולחייבו היינו דווקא בשהקדיש אחר הגילגול לכן הקדישה משגללגה ופדאה חייבת אבל אם הקדישה עד שלא גלגלה וגלגלה הגזבר ופדאה פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה כדאיתא במשנה מפורשת לעיל (בפ"ג דמכילתן) ולפי הסברא דשאלה א"כ בהקדש נמי ראוי לשאלה ולחייבו אפילו הקדיש עד שלא גלגלה וגלגלה הגזבר. אליבא דרשב"ל יהיה זה חלוק בהקדש בין שאלה לפדיון דגרסינן בירושלמי (מס' מעשרות פ"ה ה"ג) וכן (בפ"ק דמכילתן) הממרח כריו של חבירו ר"י אמר נטבלו ורשב"ל אמר לא נטבלו מתיב ר"י לרשב"ל והתנינן הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגזבר ואח"כ פדאן פטורין הרי גזבר כאחר הוא ואת אמרת מה שעשה עשוי א"ל תיפתר כמ"ד גיזבר כבעלים ע"כ. וא"כ אליבא דרשב"ל נמצא כל עיקר הפטור של גילגול הגיזבר משום דגיזבר כבעלים הא לא"ה הוי ממרח כריו של חבירו שלא מדעתו וכ"ז דווקא כשפדה מן הגיזבר נמצא דגילגול הגיזבר פוטר דכ"ז שלא נפדה הרי גיזבר כבעלים. אבל אי ישאל על ההקדש וזקן עוקר הנדר מעיקרא וכמאן דלא הוקדש מעולם דמי ולפיכך מחלקינן בבבלי וירושלמי (כתובות פ"ז) בין אם הלכה אצל חכם והתירה בין אצל רופא וריפא דזקן עוקר הנדר מעיקרא וכאילו לא היו עליה מעולם נדרים וא"כ הכא כשישאל על הקדש נמצא דאין גילגול הגיזבר פוטר דהא הוי ממרח כריו של חבירו שלא מדעתו דהא נמצא דלא היה עליה גזבר כבעלים]. וע"פ דעת הראב"ד ז"ל לשיטת הירושלמי היה מקום לתרוצי קושיתן דגרסינן (בפ"ג דמכילתן) א"ר בון ב"ח שני גוים שעשאו ב' קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו חייבין שלא היתה להן שעת חובה ונפטרו ב' ישראלים שעשאו ב' קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו פטורין שכבר היתה להן שעת חובה ונפטרו ע"כ וכן פסק הרמב"ם ז"ל (בפ"ז מה' ביכורים ה"ט) וז"ל אבל ב' ישראלים שעשו ב' קבין וחלקו והוסיפו כל אחד על שלו פטורין שכבר היתה להם שעת חובה והם היו פטורין באותו שעה מפני שעשאוהו לחלק ע"כ וכ' הראב"ד ז"ל אין דבר זה מחוור ואם עשאו אותה לחלק והשלימו מאין לו שהוא פטור ומה בין זה לעושה עיסתו קבין והשיכן או שצרפן בסל שהם חייבין ואע"פ שראה כן בירושלמי אין השכל נותן לסמוך עליו ועוד דקיי"ל אין דיחוי אצל מצות ואחד זה ואחד זה כיון שהשלים עליו חייב עכ"ל וכ' הכ"מ ז"ל דלא דמי לעושה עיסתו קבין משום דהכא היה כשיעור ואעפ"כ עשאוהו לחלק הרי זה דומה להורמו חלתה עיי"ש תוכן כוונתו דהכא שעת הגילגול היה בפטור ומסיק הכ"מ ז"ל ואין זה ענין לדיחוי אצל מצות עכ"ל עיי"ש. נמצא דלדעת הראב"ד ז"ל הוא דלשיטת הירושלמי דיש דיחוי אצל מצות ולפיכך כתב דאין לסמוך בזה על הירושלמי משום דאנן קיי"ל דאין דיחוי אצל מצות. ואבל שיטת הירושלמי בזה דיש דיחוי אצל מצות ומכיון דהיתה להן שעת חובה ונפטרו נפטרו לעולם. א"כ לפ"ז שפיר ניחא הירושלמי דנידון דידן משום דלכאורה קשה למ"ד דס"ל דיש דיחוי אצל מצות מה יעשה בהך מתניתין הקדישה משגלגלה ופדאה חייבת וקשה הא לדעת הראב"ד ז"ל דזה הירושלמי הוא בענין יש דיחוי אצל מצות. אם כן לפ"ז קשה למה חייבת הא למ"ד דיש דיחוי אצל מצות בכיסהו הרוח ונתגלתה פטור מלכסות משום דיש דיחוי אצל מצות וכיון שנפטר ונדחה ממנו מצות כיסוי שוב אין עליו חיוב מצות כיסוי והכא נמי דכוותיה כיון דלאחר הגילגול הקדישה ונדחה ממנו מצות חלה א"כ אין עליו שוב חיוב מצות חלה. אבל ז"א דהקדיש לאחר החיוב ונפטר על ידי שנכנס לרשות הקדש כשפודה אח"כ אין זה ענין דיחוי אצל מצות דדיחוי אצל מצות לא שייך רק כשהדבר הזה נדחה ממצותו לכן כיון דאדחי אדחי אבל הכא שנדחה ממצותו מפני שנכנס לרשות אחר ואין על האחר החיוב הזה לכן כשחוזר לידו אין ענין לדיחוי אצל מצות. דהא דהיה פטור מתחילה במצות חלה משום דלא היה שלו. והגע עצמך אם מכר את העיסה לאחר ונדחה ממנו מצות חלה כשקנה אותה אח"כ בוודאי חוזר לחיובו. וה"נ הא דנדחה ממנו המצוה דחלה משום דלא היה שלו אלא של הקדש ואין עליו חיוב חלה בעיסת הקדש דהקדש לאו בר חיוב דחלה והלכך כשקנה מן ההקדש לא נקרא דיחוי אצל מצות דהלא לא נדחה המצוה כי אם ההקדש נדחה מן המצוה ולא נקרא שהמצוה נדחית אלא דליכא מי שיתחייב בהמצוה ע"כ אין זה בכלל דיחוי מצוה כי המצוה לא נדחית כי אם דליכא מי שיתחייב במצוה. והוא דבר ברור וראיה עצומה מן המשנה הזאת (דפ"ג דמכילתן) דהקדיש משגלגלה ופדאה דחייב ולא מוכח מזה בשום דוכתא דאין דיחוי במצות וכן באמת תקשה מזה למ"ד דס"ל דיש דיחוי במצות אבל הסברא פשוטה דזה לא נקרא דיחוי מצוה דלא היה שום דיחוי במצוה כי אם דלא היה מי שיתחייב בהמצוה:

ע"כ לא מצי הירושלמי לשיטתו למימר דחלה מצטרף משום דראוי לבוא לכלל חיוב ע"י שאלה כמו בהקדש דמצטרף משום הך טעמא דראוי לבוא לידי חיוב ע"י פדיון ז"א דגרסינן במס' זבחים (דף י"ב ע"ב) בעי ר' ירמיה אכל חלב והפריש קרבן והורו ב"ד שחלב מותר וחזרו בהם מי הוי דיחוי ע"כ אלמא דזה נקרא דיחוי מה שהורו ב"ד שחלב מותר וכמ"ש התוס' ז"ל אף על גב דבטעות אידחי אפ"ה הוי דיחוי עיי"ש. וא"כ הכא דישאל על הקדשו ויעשה הקדש טעות האיך יחזור לחיובו הא לשיטת הירושלמי דב' ישראלים שעשו ב' קבין וכו' דפטורין משום שכבר היתה להם שעת חובה ונפטרו ולשיטת הראב"ד ז"ל משום דיש דיחוי אצל מצות אם כן האיך יתחייב בחלה ע"י שאלה דהא דמי לב' ישראלים שעשאו ב' קבין וחלקו דפטור לעולם משום שכבר היתה להם שעת חובה ונפטרו וע"כ פטורים לעולם משום דיש דיחוי אצל מצות וכבר נפטרה העיסה ועצם המצוה כבר נדחית. וא"כ ה"נ דכוותיה דהא כבר הורמה חלה מן העיסה ונפטרה העיסה מן חלה ונדחית ממצותה וכיון שכבר היתה לה שעת חובה ונפטרה נפטרה לעולם ואפילו שישאל אח"כ ונמצא דהוי מעיקרא פטורה בטעות הא קיי"ל דלמ"ד דיש דיחוי במצות אף דיחוי בטעות הוי דיחוי והכא דיחוי גמור היה רק בטעות ודמי לאילו עשה עיסה מה' רבעים ונתחייבה בחלה והורו ב"ד דה' רבעים פטורה מן החלה וחזרו למ"ד דיש דיחוי אצל מצות הוי דיחוי דכבר נפטרה וא"כ לפ"ז לשיטת הירושלמי בב' ישראלים דעשו ב' קבין וחלקו והוסיפו כל אחד על שלו דפטור לא מהני הכא שאלה שיתחייב כיון שנפטרה ע"כ שפיר קאמר הגמ' מה בין הקדש מה בין חלה הקדש בידו לפדותו ולחייבו חלה אין בידו לפדותה ולחייבה ותיבת ולחייבו דייקא דהקדש ראוי לבא לחיוב על ידי פדיה דלא נקרא דיחוי דנאמר דכבר היה לה שעת חובה ונפטרה ז"א דהא לא שייך בזה דיחוי אצל מצות כמו שכתבתי כי גוף העיסה לא נדחית ממצותה רק דלא היה מי שיתחייב אבל גוף העיסה לא נדחית ולפיכך שפיר ע"י פדיון חייב אבל בחלה אין אתה יכול לחייבו ע"י פדיון וה"ה דשאלה נמי לא תחייבה ורק נקט דבר והיפוכו כיון דנקט גבי הקדש פדיון דהתם עדיף טפי למימר פדיון דהא פדיון קדשים מצוה היא אבל שאלה אינו מצוה דהא אדרבה אין נשאלין על הקדשות אלא מדוחק לפיכך שפיר טפי בידו להביא עיסת הקדש לחיוב ע"י פדיון מע"י שאלה ע"כ נקט גבי הקדש פדיון ולפיכך מסיק בחלה דאינו ראוי לבוא לחיוב ע"י פדיון דהא לשיטת הירושלמי הוי כב' ישראלים שעשאו ב' קבין וחלקו והוסיפו דפטורין לעולם מכיון שנפטרו נפטרו מטעם דיש דיחוי אצל מצות א"כ ה"ה בשאלה נמי דדיחוי בטעות נמי הוי דיחוי כדאיתא במס' זבחים (דף י"ב ע"ב) הנ"ל ונמצא דשפיר אזיל הירושלמי לשיטתו לשיטת הראב"ד ז"ל בירושלמי. ולדעת הרמב"ם ז"ל ע"פ הכ"מ ז"ל דכתב דיש לסמוך לענין דינא על הירושלמי הזה משום דאין זה ענין לדיחוי אצל מצות דהכא משום שעשאו מתחילה לחלק וע"כ בשעת חיוב דהגלגול פטורה היתה וכמו כל הגלגולין דפטורין כמו דהקדש וכדומה. אבל הירושלמי לא ס"ל דיש דיחוי אצל מצות מ"מ שפיר מצינן לתרוצי קושיא דידן דדווקא הקדש מצרף משום דראוי לבוא לידי חיוב ע"י פדיון אבל חלה דאינו ראוי לפדיון ואינו ראוי לבוא לידי חיוב רק על ידי שאלה לא מצטרף משום דאינו בידו דהא קיי"ל אין נשאלין על הקדשות אלא מדוחק (עיין ביו"ד סי' כ"ג ובש"ך ז"ל סי' שכ"ג) אבל כשאינו מדוחק אסור לישאל עליו ע"כ אינו בידו לשאול עליו הגם דאם עבר ושאל עליו הוי שאלה מ"מ איננו בידו נקרא. וע"כ אינו מצטרף רק כשראוי לבא לידי חיוב ע"י פדיון משום דהוי בידו אף לכתחילה אבל לא על ידי שאליה משום דאינו בידו לכתחילה. וכן הא דבמס' פסחים (דף מ"ו ע"ב) הואיל ואי בעי מיתשיל עלי' הוי ממוניה וחשבינן ליה כשלו כתבו האחרונים ז"ל דזה דווקא בחמץ משום לאו דבל יראה וכאשר נביא דבריהם ז"ל אי"ה לקמן בשיטה דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט. ובלא"ה רש"י ז"ל לא גריס כלל זה עיין בפסחים (בדף מ"ח ע"א) הנ"ל ויש בכאן אריכות דברים ואכמ"ל ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף