תומים/חושן משפט/קנב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תומים ‏ חושן משפט קנב

אבל אם טען בן הבן שירשה מאביו יש לו חזקה הסמ"ע בס"ק ד' הקשה דהא דברי מחבר הן ג"כ כך בגזלן דבן הבן של גזלן בבא בטענת אביו דיש לו חזקה ומכ"ש אינך. ונראה דרמ"א קמ"ל דאפילו לדעת הרא"ש כן דזה קתני בברייתא בן הבן יש לו חזקה ופירש בו הרשב"ם דהיינו דאתא בטענת אביו דטוענין ליורש אבל הרא"ש פירש דלעולם דבא בטענת אבי אביו רק דאמר בפני הודה ואימת הגזלן בהודאתו לבן בנו ליכא ולפ"ז אין כאן ראיה להך דינא בבא בטענת אביו דנאמן דאולי נימא מסתמא ירשה מאבי אביו דברא כרעא דאבוה וא"כ המחבר דלא העתיק דינו של הרא"ש פשיטא דהך דינא אמת דהא קתני להו בברייתא אבל לפי' הרא"ש דפירוש אחר בברייתא ואין לדין זה ראיה ולכך העתיקו הרמ"א דמ"מ הך דינא אמת ויציב מסברא. גם י"ל דדברי מחבר בבן בן הגזלן קאי כמו בברייתא דקתני בן גזלן אין לו חזקה והיינו אף דהודה שהוא של גזלן וע"ז קתני בן בן הגזלן יש לו חזקה והיינו ג"כ דהודה בפני עדים דהוא של אביו ולא אמרינן בשביל יראת הגזלן הודה לבנו וכן מתפרשים דברי המחבר דקאי על הודאה אבל אם אין כאן הודאה כלל רק טוענין ליורש ה"א דלא אמרינן כן דמסתמא יורשו אביו מאביו והן שאין להם חזקה וקמ"ל הרמ"א דלא ולק"מ:

ואם הביא העדים שהודו הבעלים וכו' כן הן דברי הרמב"ם כי כך היה הגי' בגמרא וכבר הקשו התוס' וכן הביאו המ"מ דאם הודה בעדים מה איריא בבן אומן ואריס אפילו אומן ואריס עצמו מהני ולא תי' כלום ונראה דקשי' להו קושי' הנ"י דנטעון משטה הייתי או שלא להשביע ותי' הנ"י דהואיל דהוא ביד חבירו אפשר דס"ל דלא שייך בקרקע כי קרקע בחזקת בעלים עומד והרי המודה מוחזק ולכך מוקמינן דהודה כן בעדים לפני בן אריס ואומן וא"כ השטאה כיון דלא היה מבע"ד עצמו דהוא לא טוען אני לקחתי ממך עד שנימא הואיל והוא משטה אף הוא משטה בו דהבן אינו יודע אם האמת עם אביו או לא וגם השבעה לא שייך דהא עכ"פ יש כאן קצת תביעה מבע"ד ולכך מהני הודאה משא"כ בהודה לאומן גופי' דיכול לטעון השטאה והשבעה. ולפ"ז י"ל דמיירי דלא החזיק ג"ש וא"כ דוקא בבן אומן אבל באומן גופי' הוי מצי לטעון השטאה הואיל ולא החזיק הרי הקרקע בחזקת המערער ויכול לטעון כן. אבל בהחזיק ג"ש פשיטא דלא מצי לטעון השטאה דהא להוציא לא טענין כן כמ"ש הנ"י. ובזו ניחא דודאי דעת המחבר שהוא הרמב"ם והרשב"א לא יחלקו במ"ש הרמ"א דיכול לטעון בפני הודית במגו דמינך זבינתא וכה"ג אמרינן מיגו טובא בכל הלכות חזקת וגי' שלהם בגמרא דמוקי בעדים לרבותא אפילו דלית ליה חזקה כלל וא"כ בחזקת ראשון עומדת מכל מקום לא שייך גביה השטאה והשבעה וזהו אינו רבותא בהחזיק ג' שנים. ומגו לא יתכן כי אם דוקא בחזקה ולזאת קאמרינן דאיכא עדים:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.