תומים/חושן משפט/קמג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תומים ‏ חושן משפט קמג

ולא ידעתי שהיית מחזיק בביתי ומיירי שהיה לו בית אחר לדור בו. הרשב"ם מפרש בשוקי טרידנא ולא ידעתי שאתה דר בביתי וכגון שיש לו בית אחר בעיר שמתאכסן שמה ויש מפורשים דלא היה לי פנאי למחות אע"פ שידעתי ואינו נראה בעיני ע"כ. ולכאורה נראה לפמ"ש התוס' לקמן בדף ל"ח ד"ה אין מחזיקין וכו' דאף מגליל ליהודא דהוי שעת חירום מ"מ החזקה נשמעת וכמ"ש התוס' בד"ה מחאה דחוקר אחר נכסיו שלו רק מחאה אינו נשמעת א"כ זהו שהיה בשוקי בראי כל ג"ש ובשעת חירום כמ"ש ר"ח מ"מ הא ידע מחזקה וידע שזה מחזיק בשלו בכל אופן וא"כ זה שלשים יום האחרונים לג"ש שבא במדינה ה"ל למחות דהא דמחזיק זה בשלו כבר שמע בהיותו בשוקי בראי ועכצ"ל דבשוקי טרוד ואין פנאי למחות כהך י"מ דכתב הרשב"ם ואין נ"מ במה ששוכן בבית אחר או בבית זה דהא אין פנאי למחות אך דברי הרא"ש לפ"ז כסותרים זא"ז דכתב הרא"ש כל תלתין יומין בשוקי טרידנא ולא הייתי יודע שהיית דר בביתי וכשהייתי בחוץ הייתי בארץ מרחקים שאין שיירות מצויות הרי דמפרש כרשב"ם דע"י טרדות השוק לא ידע שמחזיק בביתו ואח"כ כתב ויותר נראה שא"צ להביא ראיה כיון שזה החזיק בשופי ג"ש והחזקה נשמעת אפילו במדינה אחרת כדמוכח לקמן עליו לברר שהיה במקום שאין מחאתו נשמעת ולכך נמנע מלמחות עכ"ל הרי דס"ל כדעת התוס' וע"ז רמז במ"ש כדמוכח לקמן והיינו גבי מחאה שלא בפניו דלא הוי מחאה דהוכיחו כנ"ל דחזקה נשמע בגליל רק לא המחאה א"כ קשה איך יתכן דלא ידע שהיה דר בביתו הא ידע ליה מקדם בשהיה בשוקי בראי ועכצ"ל הטעם דלא היה לו פנאי למחות כהך די"מ דכתב רשב"ם ולכאורה הדבר צ"ע וליישבו צ"ל דודאי ס"ל לרא"ש דוחק דמחמת טרדא לא יהא סיפוק בידו למחות באפי ב' רק ס"ל כך דודאי אף אם מחזיק בשל חבירו כל זמן דאינו דר בו ג"ש שלימות אין על המערער חיוב למחות דהא אין כאן חזקה ולכך עיקר המחאה בסוף ג"ש כשרואה שמחזיק בשלו ג"ש וא"כ ודאי אלו הוא במקום אחר ושמע חזקה מספק יש לו למחות בשמשמש ובא זמן של סוף ג"ש דאולי יחזיק זה ג"ש אבל זה שהיה בשוקי בראי ודעתו היה לילך למדינה אשר שם ביתו בסוף ג"ש היה דעתו מבלי למחות עד בואו שם ויחקור אם בכלות ג"ש דר ג"כ שם דאם יעקור דירתו מקדם א"צ למחאה ולכך לא שם ללב למחות עד עמדו על החקירה אם עודו דר שם וכשבא לכאן והיה דעתו לחקור טרדות השוק סבבהו עד ששכח לחקור אם עודנו שם וחושב הואיל ואין כאן קול שזה דר שם מסתמא אינו דר שם ולכך לא חש למחות כי חשב מסתמא אינו דר שם הואיל ואין קול שזה דר שם. ובאמת כמוהו כן כל העם טרודים בשוק ואינם משמיעים קול (ועכצ"ל כן דלשיטת הרא"ש דמרחוק יש לו קול ולמה כאן אין קול וע"כ מחמת טרדו יום שוק אין לזה קול) ולכך נמנע מלמחות. וזהו שכתב הרא"ש בשוקא טרידנא ולא הייתי יודע שאתה דר בבית כי היה סומך הואיל ואין קול מסתמא אין אתה דר כעת בבית וא"ש דברי הרא"ש וצ"ע. ולפי זה מוכח ברור מדברי הרא"ש דלא כש"ך בס"ק א' דכתב דאם בתחילה ידע שזה מחזיק בשלו ולבסוף ירצה לטעון דהוינא טרידנא ולא ידעתי שהיית מחזיק בשלי לא מהני והוי חזקה דלפי הנ"ל מוכח דמתחילה ידע ומ"מ לא הוי חזקה הואיל ולבסוף לא ידע ודבריו נסתרים מדברי הרא"ש וברור:

ואם היה בתחילתן במקום שיכול למחות והלך למקום שא"י למחות לא הוי חזקה וכו' דברים הללו הם אמורים בנ"י שכ' על הך דינא בשוקי בראי הייתי שנזכר במחבר מהכא משמע וכו' והב"י הביאו וכ' דזה ליתא אלא למפורשים לא היה לי פנאי למחות ע"כ והד"מ כ' דמסבר' אמרי' כן לכ"ע דדעתו הי' לשוב ואח"כ נתעכב דלא שב וכ"כ הב"ח והדרישה ואני איני מבין אם הדבר תלוי בסברא לא ה"ל להנ"י לומר דיליף מהך דשכונ' בראי וכ' דמהכא משמ' וכן הרמ"א מזה יש ללמוד ובאמ' אם בסבר' יש לדחות דלא ה"ל להכניס עצמו בספק הזה דכיין דרוא' דהולך למקום רחוק וה"ל למחות דמה טורח יש בזה למחות בפני ב' וקצת מורה כן לשון הגמרא כתובת דף י"ז ע"ב דפריך ולוקמי כגון שאכל ב' בפניו ואחד שלא בפניו וכגון שברח וכו' ולא קאמר פשוט כגון דבשנה ג' הלך לגליל מיהודא דלא הוי חזקה וקמ"ל אעפ"י דבשני שנים ראשונים היה בפניו א"ו דבזה באמת הוי חזקה ולכך הצריך הנ"י ראיה ולכך כ' הב"י דאין כאן ראי' כלל דזה לא ידע מעולם דהחזיק שהיה לו למחות דהא אמרינן כל תלתין יומין טריד בשוקי ולא ידעו כלל דהחזיק זה בשלו ואם כן אין כאן מקום ראיה לנ"י כלל והדרישה תי' דהואיל דיליף מזה דא"צ להיות במקום שיוכל למחות רק בסוף ג"ש אם כן ש"מ דהכל תלוי בסוף שנת ג' וא"כ זה שהיה אז במקום שלא יוכל למחות לא אבדה זכותו. ואין זה תלוי בזה דבשלמא כשהיה בסוף ג"ש במקום שיכול למחות אם כן כששמע שזה מחזיק בשלו ג"ש למה לא מיחה אבל בשביל זה נוכל לומר בהיפוך ג"כ הואיל ויודע שזה מחזיק בשלו ב"ש והוא הולך למקום שלא יכול למחות לא ה"ל לסמוך אחזרתו כי אם תיכף למחות וכמש"ל מיהו זה הייתי אומר דס"ל להנ"י דהך יומא דשוקי לא היה בכל שנה דהא עיקר טרדא דיומא דשוקי הוא הואיל והוא לעתים רחוקים כמ"ש הסמ"ע ואלו הוא כל שנה שלשים יום אין זה לעתים רחוקים אלא דבשני שנים ראשוני' היה ז' יום פה בלי יומא שוקא רק בשנה שלישית היה בל' יום יומא דשוקא וטריד ולכך לא ידע אם גם בשנה השלישית החזיק ולכך לא הפסיד חזקתו וא"כ שפיר הוכיח הנ"י דאם היה בב' שנים הראשונים במקום דיכול למחות כמו שזה שהיה בשנים הראשונים תלתין יומא בלי טרדא מ"מ הואיל בשנה ג' היה בשוקי בראי וגם ל' יום היה טרוד וה"ל כמו שוקי בראי אין להמחזיק חזקה וא"ש רק דמלבד דזה דוחק בנ"י דמנלן זה אף גם דהוכחה ראשונה דכתב דמוכח דאף דהיה ב' שנים במקום דא"י למחות הואיל וסוף שנת ג' היה במקום דיכול למחות הוי חזקה ג"כ לא ידעתי מנלן דהא בהך עובדא היה כל שתא ל' יום במקומו וא"כ לולי הטענה דהיה טרוד ביום השוק הא היה כל שנה במקום שיכול למחות והדרישה כ' דמכל מקום מוכח דהא לא היה בכל שנה רק ל' יום ולא הבנתי דבריו וכי ס"ד דיהיה כל ג"ש קשור אתו עד שלא יהיה זז ידו מתוך ידו פשיטא דאם בסוף כל שנה ושנה היה פה ושמע וידע דהחזיק בשלו כל השנה היינו דהיה כל ג"ש במקום דיכול למחות דהא יכול למחות כל שנה ושנה. ועוד קשי' ליה בדברי הנ"י דכתב והא וכו' דכל שתא אתית ל' יום דבשלמא בשנים ראשונים היית לו יכול לומר סבור הייתי לבא בשנה ג' ולמחות אבל השתא דגם בשנה ג' באת אמאי לא מחית ע"כ דמה ביקש בזה ואם כוונתו לומר דלמה טרח זה להביא עדים על כל שנה דבא בו ל' יום ולא היה סגי בביאתו בשנה אחת ולכך תירץ דאינו מועיל הביאה בשנתיי' רק בשנה הג' עדיין לא מיושב דלא הוי ליה להביא עדים רק דהיה בא בשנה ג' והעדים על שנים ראשונים המה לחנם וכע"ש הדרישה וע"כ דבאמת היה מיותר ולאפשויי סהדי קאתא אם כן הדרא קושי' לדוכתי מה ביקש הנ"י בזה. ולכן נראה דס"ל ודאי אם היה ב"ש במקום דא"י למחות דייקא דהיינו דשמע החזקה כמ"ש התו' והרא"ש וכן הנ"י גופי' בשמעתי' היה ביהודא ע"ש רק לא היה יכול למחות דהוא שעת חירום בזו ס"ל לנ"י אם בשנת ג' בא למדינה דיכול למחות צריך למחות דהא ידע דזה מחזיק בשלו רק דא"י למחות וכיון דלסוף בא במקום דיכול למחות ה"ל למחות אבל אם היה ב' שנים במקום רחוק וכדומה שלא שמע החזקה כלל אף דבא בשנה שלישית למקום דשמע דהחזיק מ"מ אין כאן חזקה דאף דשמע אז שפלוני החזיק וכי שמע שהיה מחזיק כל ג"ש ומי יזכור אם זה יושב ג"ש או לא מילתא דלא רמי' וכו' ואלו אתו עדות קמן כמה מדקדקים בהן על התמדת ישיבות ג"ש כסדרן כהנ"ל בסי' ק"מ באריכות ומכ"ש דעל שמיעה בעלמא אין להחליט דיושב ג"ש ולכך לא הוה חזקה. וכן מורים דברי ר"ח הובאו בפירושי רמב"ן בפיסקא אנא בשכוני גואי דכתב דבשעת חרום צריך שיהיה כל שני חזקה עמו במדינה וכן סיי' ולפ"ז צריך להביא עדים שהיה כל ג"ש במקום קרוב דהא חזקה בפחות מג"ש לאו חזקה וכיון דמקצת ג"ש היה במקום חירום אין עולין לו והרמב"ן הסכים בעדו וכתב דיפה הורה שפירש עד שיהא עמו במדינה כל שני חזקה. ואף דיש לדחוק ולומר האי כל ג"ש אין פירושו רק לשלול דלא סגי בתחיל' הג"ש אבל באמת אם היה רק סוף ג"ש אף דלא הי' בתחילתן היינו שהיה כל ג"ש במקום קרוב דהא סוף שנה שלישית היא כוללת וסוגר לכל ג"ש הללו וכן נראה מדברי המ"מ בפט"ו מהלכות טוען הלכה) שהביא בשם רמב"ן ורשב"א דצריך לברר שהיה בסוף שנה שלישית במדינה דמשמע דבזה סגי ומ"מ פשטא דלישנא דר"ח יותר מורים דבעי כל ג"ש ולכן נר' דיש לחלק בין מקום דא"א לשמוע גם החזקה אז צריך כל ג"ש ובמקום דא"א לשמוע רק מחאה אז בסוף ג"ש סגי. וא"כ הנ"י דייק מדברי הרי"ף דפירש על שוקי בראי ולא ידענא דאת נחית לגו ביתי הרי מפרש דהיה כ"כ בארץ רחוקה עד שלא היה אפשר לשמוע החזקה ולא פירש כפשוטה דלא היה אפשר למחות וכמ"ש הרא"ש אלא דקשי' ליה לרי"ף למה ליה טורח להביא עדים שהיה כל שתא ל' יום בביתו ועירו דבשלמא על שנת ג' הוצרך להביא עדים כמ"ש הנ"י דיכול לומר סבור הייתי לבא בשנת ג' ולכך לא מחיתי אבל שנים הראשונים למה ליה עדים ולזה מפרש הרי"ף דטען דלא שמע חזקה כלל דהיה כ"כ רחוק וא"כ בזו אינו מועיל מה שהוא בשנת ג' במדינה וצריך להיות כל ג"ש כמ"ש ר"ח הנ"ל ולכך הביא עדים דהי' כל שנה ושנה ל' יום במדינה משא"כ אלו מפרש הרי"ף דהי' במקום דשמע חזקה רק דלא יכול למחות בזו ודאי בשנה ג' סגי דהיה במקום דיכול למחות וא"כ א"צ לעדים על ב' שנים ראשונים וקשי' בגמ' טורח עדים למה ודברי הרי"ף מדוקדקים וזהו דברי הנ"י ומהכא משמע דא"צ שיהיה המערער במקום שיכול למחות אלא בסוף שלש הרי דדייק שיכול למחות ולא כתב במקום דיכול לשמו' החזקה דהא בזה איירי הך עובדא כמ"ש הרי"ף דלא שמע החזקה א"ו דדוקא ביכול למחות לא בעינן ג"ש אבל החזקה צריך להיות כל ג"ש ודייק לי' שפיר מדברי הרי"ף דאלו אף במקום שיכול למחות בעי ג"ש לא היה צורך לומר דלא ידע דהחזיק רק בקיצור דא"י למחות כנ"ל ודין השני פשיטא מוכח מדבעי עדים לשנה השלישית ש"מ דעל עדי בשנים הראשוני' יכול לומר סבור הייתי לבוא בשנה ג' ולמחות אף דהרחקתי נדוד לשוקי בראי מקום דאפי' חזקה אינה נשמעת מכ"ש באינו מרחיק רק למקו' דמחאה אינו נשמעת ודברי הנ"י ברורים ומוכרחים מכל צד. איברא דאף דדין זה לחלק בין מחאה לחזקה דנאמר במקום דלא ידע מחזקה לא סגי בבואו למדינה סוף ג"ש מסתב' וכן דברי ר"ח הנ"ל מורים כמעט על זה בבירור מ"מ לבי נוקפי הואיל ולא מצאתי לחילוק זה עזר בשארי פוסקים וגם יש קצת להקשות בכתוב' גמ' הנ"ל לוקמי בכי ה"ג דהיה אוכל ב"ש כשהיה במקום דלא שמע החזקה ושנה השלישית במקום דנשמע החזקה ויכול למחות ומ"מ לא הוי חזקה וטוב' קמ"ל במשנה אם לא שנאמר דכבר שמעינן ליה ממשנה דהיה ביהודא וכו' עד שיהיה עמו במדינה דמפרש ליה ר"ח שיהיה עמו כל ג"ש במדינה ולכך צ"ע. וא"כ יפה תמה הרב ב"י על הנ"י. אמנם אף דנימא דמדברי הנ"י אין להביא ראיה היות דברים סתומים כבר כתב המ"מ בפט"ו מהלכות טוען בשם רמב"ן ורשב"א להדיא אם היה המערער עמו במדינה בתחילה ובאמצע. ובסוף הלך לו למקום רחוק לא עלתה לו חזקה וא"כ תמהני למה תלה דין זה בדברי הנ"י הלא הן דברי הרמב"ן ורשב"א וכ"כ הרמב"ן בחדושיו הנ"ל ע"ש ואין פקפוק בדין זה:

אין שומעין לו וכו' כתב הרא"ש הטעם שזה החזיק בשופי ג"ש והחזקה נשמעת אפי' במדינה אחרת עליו לברר שהיה במקום שלא היה המחאתו נשמעת עכ"ל ונתקשה בזה הסמ"ע ס"ק ה' דמה צורך לומר דיהיה החזקה נשמעת רק לא המחאה עליו לברר ולא כ' פשוט דאין נאמן לומר שהיה במקום דלא שמע חזקתו וע"ש דדחק הסמ"ע למאוד. ולענ"ד דברי הרא"ש נכונים דודאי פשיטא דמסתבר דעל המחזיק להביא ראיה דהא יכול להביא ראיה בקל דהי' במדינה בתוך ג"ש אבל המערער קשה להביא ראיה ממדינה זו דלא היה שם דלא ראינו אין ראיה ומי יוכל להעיד שלא היה במדינה לא ראינו אין ראיה אם לא שא' יעיד לא זז ידי מתוך ידו וזהו מהנמנע. אבל יוכל להביא ראיה ממדינה רחוקה שהיה שם בתמידת ג"ש ולהעמיד עדים על שבתו צאתו ובואו שיעידו שלא מש מתוך המדינה זה שלש שנים אך זהו אם יודע מערער שזה מחזיק בשלו וא"כ למען בירור שאין חזקתו חזקה טרח ומייחד עדים שישגיחו על התמדת קביעת במדינה הרחוקה זה ג"ש אבל אם אין יודע כלל מזה שמחזיק בשלו א"כ לא רמי' עליו כלל לייחד עדים כל זמן היותו במדינה רחוקה כי לאיזה צורך יהיה מיחד עדים ובשובו לארצו ורואה שזה מחזיק בשלו איך אפשר לו לברר זה בעדים שהיה ג"ש רצופים במדינה אחרת ומאן משגיח בי' ומילתא דלא רמי' לאו אדעתי דאינשי וא"כ פשיטא דיותר ראוי ונכון שיהיה הבירור על המחזיק להביא שום עד שראהו תוך ג"ש במדינה ולכך כ' הרא"ש לסתור דעת האומרים כן וכ' דודאי חזקה נשמעת מרחיק רק א"י למחות א"כ עליו הבירור דהיה ליה לייחד עדים שם המעידים על קביעת ישיבת בארץ מרחוק ודברי הרא"ש ברורים ומדוקדקים. ובהכי ניחא דברי מחבר דסתם כאן כדברי הרא"ש אף דהרמב"ן ורשב"א חולקים ומפורשים בשכוני גוואי גם כן בזה אופן דטוען דהיה בשנת חזקה בארצות הדרומית רחוק ממקום חזקתו וקי"ל כר"ן דעל המחזיק לברר וכמ"ש הרמב"ן בחדושיו והמ"מ בפט"ו מהלכות טוען בשם רמב"ן ורשב"א ע"ש ואלו לקמן בסי' קמ"ו סעיף י"א באם טוען המערער שלא היה מתחילה במדינה כשהחל להחזיק וא"א שלקחה הימנו פסק דעל המחזיק להביא ראיה ומ"ש זה מזה ולכאורה ארכביה אתרי ריכשי אמנם לפמ"ש א"כ דשם וכי היה יודע המערער בתחילת ג"ש שזה יחזיק בשלו ויטעון שלקחה הימנו עד שיהא מיחד עדים במקום שהיה חנייתו לברר שלא היה במדינה למוכרו כי לא עלה ברוחו כלל שזה יחזיק בשלו ולכך על המחזיק להביא ראיה כי א"א למערער לברר אבל בזו הדין דשמע המערער מחזקתו רק שלא היה יכול למחות א"כ ה"ל לייחד עדים דהוא בארץ רחוקה ונח לו לברר כן ולכך עליו הבירור ואם לא בירר איהו דאפסיד אנפשיה וא"ש והא דפסק כרא"ש ולא כרמב"ן ורשב"א משו' דכל דינם יסדו על הך פי' בשכוני גוואי דהיה ג' שני' בארץ רחוקה ולא כן פירשו הרי"ף ור"ח ורשב"ם ותוספת ורא"ש ויתר פוסקים א"כ אין מקום לדין שלהם ולכך לא פסק המחבר כוותייהו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.