תומים/חושן משפט/קלד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תומים ‏ חושן משפט קלד

נתתיו לך כתב הסמ"ע דאם טען השאלתיך והם כלים שאין עשוים להשאיל אינו נאמן במגו דנתתי לתקן דה"ל מגו להוציא. ולפמש"ל בסי' צ' דלכך בכלים העשוים להשאיל וטוען גנובים הם דנאמן לדעת ר"ת אף דמגו להוציא לא אמרי' משום דהכלי בחזקת המשאיל א"כ אף כאן הכלי בחזקת הבעה"ב ולא שייך כאן מגו להוציא. וזהו אפשר טעמו של הרי"ף דסובר באומן אפילו ליכא עדי ראה הבעה"ב נאמן אע"ג דאית ליה לאומן מגו החזרתי משום דהכלי בחזקת בעה"ב והוי מגו להוציא וא"כ אף דבהא לא קי"ל כהרי"ף מ"מ בזה דלא יהא מגו של בעה"ב קרוי מגו להוציא אפשר דכ"ע מודים ולכן דינו של הסמ"ע צל"ע:

אם הטלית יוצא מיד אחר וכו' עיין מ"ש ש"ך ומש"ל בסימן ע"ב בקיום דברי רשב"א ביוצא מתחת ידי אחר הוה ליה ראה דלא ישקר האחר לכפור במה שתחת ידו וא"כ א"צ לומר כמ"ש הסמ"ע דיש כאן עדי ראה ועיין שם:

וי"א דוקא שנשתהה בידו וכו' וצ"ל אע"ג דהוא מגו דטען עכשיו מסרת לי ולקחתי ממך והוא אפשר הטעם של דעה הראשונה דס"ל דלא בעינן שיהוי משום דאית ליה מגו אפשר דהוי מגו במקום חזקה דחזקה מסתמא הגיע לידו בהיותו אומן ודוחק:

ואם אמר בפני הודה וכו' וי"א דהיינו וכו' והנה הטור כתב שאם אומר שקנאו מבעליו הרי בן אומן כשאר כל אדם אבל באומר שירשה מאביו הרי הוא כאביו לכל דבר וזה נגד דעת התוס' והרא"ש דכתבו להדיא אפילו באומר שקנאה מבעליו אינו נאמן אם לא שנשתהה והב"ח פי' דמ"ש הטור אם בא בטענת עצמו היינו בבא בחיי אב דאין לו אז שייכות עם אב אבל לא במות האב והש"ך הסכים לפירוש שלו ואין פי' שלו מתיישב כלל בטור דהטור חילק בין טענה לטענה אם בא בטענת מקח או בטענת ירושה ולא חלק בזמן דאם טוען בחיי אב או לאחר מותו ואיך כתב הטור סתם בטוען שקנאה מבעליו דנאמן דמשמע אפילו במות האב ויותר טוב ה"ל לחלק בין חייבא למותו דאז כלל אינו נאמן אפילו בשהה. ולכן נראה דס"ל לטור מש"ל לדוחק דלמה לא יהא האומן נאמן בשלא נשתהה דהא ה"ל מגו דעכשיו לאחר שירדתי מאומנותי לקחתי ומש"ל דוחק וגם למה לא יהא היורש נאמן אני לקחתי ממך אפילו בלא נשתהה הא הוא גופיה כתבו התוס' דנאמן לומר לאחר שירד מאומנותו לקח ולמה לא יהא הבן נאמן לומר לקחתי ומ"ש הוא ומ"ש בנו אלא ס"ל לטור דודאי אי ליכא עדי מסירה ליד אומן פשיטא דנאמן אפילו בלי שיהוי במגו דעכשיו לקחתי רק בעדי מסירה ליד אומן בעודנו אומן וראה ג"כ עכשיו בידו דתו ליכא מגו (דע"כ מיירי בראה דאל"ה אף בעודנו אומן נאמן וא"כ דל אומן מהכא בכל אדם אינו נאמן ומכ"ש אומן) רק מ"ז כתבו התוס' הסברא הואיל ונשתהה ביד אומן ואין רגילים להשהות כ"כ בבית אומן איתרע ליה הך דמסרו ליה בעדים לתקן ואמרינן מסתמא החזירו ואח"כ לקחו הימנו כשהיה כבר מתוקן. וזהו לשון התוס' אי נמי אפילו אותן כלים שנתנו לו בשעה שהיה עדיין אומן פירושו דידוע ומבורר זה בלי ספק דמסרו לו בעודנו אומן והיינו בעדי מסירה ולא קשה מנלן לתוס' לסברא זו לומר דהואיל ונשתהה דאיתרע ואפינו בעדים וראה מהימן דלמא מיירי בלא עידים וא"כ יש לו מגו כנ"ל די"ל דקשיא ליה לתוס' לרבה ורבא דס"ל כוותיה כדאמרינן מתיב רבא לסייע לרבה וכו' דבעי דוקא באומן עדים שמסר לו וראה ג"כ א"כ הך ברייתא ירד מאומנותו איך מתוקמא אי ליכא עדים דמסרו ליה מה אריא ירד אפילו לא ירד נמי ואי איכא עדים שמסרו לו ניחזי מה קאמרו עדים אימת מסרו לו אי קודם שירד א"כ לא מהני ירידתו ולאחר שירד א"א שנתנו לו לתקן דהא אינו אומן עוד. ולכך כתבו התוס' דאמת דמסרו לו בעודנו אומן ועל זה יש עדים וראה ומ"מ אתרע בשהיתו הואיל ואין דרך להשהות וכו' כנ"ל. ואם הך סברא היא לרבה ולרבא אף לדדן קאי דבהך סברא לא יחלקו ודברי התוס' א"ש ובזה יובן ג"כ מ"ש אח"כ דהא דתנן בן אומן יש לו חזקה באומר בפנינו הודה היינו ששההאחרי מות אביו דבלא"ה אף בטוען לקחתי הימנו אינו נאמן היינו במכירו לאומן בעדים ולאחר מותו הוה ראה ביד יורש וא"כ מהיכי תיתי דיהא נאמן בכל אדם במוסר לו בעדים ולאחר מותו ראה ביד יורש אין היורש נאמן דמה לי ראה ביד אב או ביד יורש היינו כמו אב והא נמסר לו מאב בעדים והוא ראה בידו דאין כאן מגו דהחזרה ולכך מפרש ליה כששהה ביד יורש וא"כ אתרע ליה הך דמסרו בעדים ונאמן לומר לקחתי. וגם זה מוכרח בגמרא דהא רבא דקאמר ליה פעמים שאפילו בן בן גזלן וכו' וא"כ לרבא ע"כ הך מילתא דר"י בבן אומן היינו בע"מ ודברי התוס' מוכרחים ונראה דהתוס' בד"ה ירד הוא דחידש התוס' הך סברא דהך בן אומן היינו בששהה ואיתרע כמ"ש אבל בד"ה פעמים לא אסיקו התוס' עדיין הך סברא לומר דאף דיש עדי מסירה וראה מ"מ איתרע הואיל ושהה. ולכך בקושית התוס' דבן גזלן לטעון ליורש דאם היה אביו קיים היה טוען הוא זבנא ותי' ר"י דמלתא דלא שכיח לא טענין ליתמי וכתבו הא דאמר לעיל בן בן גזלן בן אומן יש לו חזקה היינו דוקא משום דקאמר בפנינו הודה ואדרבא משם יש להוכיח דמשמע הא לאו הכי אין לו חזקה כיון דמעיקרא בתורת אומנו' ואריסות וגזלנות אתא לידיה. ע"כ ולכאורה קשה מאין ההוכחה אי מבן בן גזלן על זה לא נזכר בגמרא דמיירי דהודה ולא על זה סובב קושית הגמרא מ"ש דזהו אביו גזלן וזהו אביו אינו גזלן וע"ז אנו דנין אם בעינן דוקא בבן בן גזלן הודאה דוקא או לא רק קושית הגמרא מ"ש מאומן ואריס ומ"ש גזלן וע"ז משני הגמרא דמיירי שטוען בפני הודה ובאומן ואריס לא שייך דלטעון ליורש דהא אומן ואריס גופיה לא הוה מצי טעון כן וכי יהיה יפה כח יורש מכח אומך גופיה. ודוחק לומר דס"ל לתוס' דמסתמא הואיל בן אומן ואריס דתנא רישא איירי בהודה ה"ה בן בנו של גזלן דקתני סיפא ג"כ בהודה דוקא איירי ומיניה דייק התוס' דמלבד דזה דוחק לעשות ממנו הוכחה אף גם דא"כ הך מ"ש התוס' הואיל דמעיקרא בתורת אומנות ואריסות וגזלנות אתא לידיה אומן ואריס מיותר דמהך ל"ק דהא ל"ק לטעון ליורש דגם האב לא הוה נאמן ולא ה"ל לתוס' לומר יותר רק הואיל בתורת גזל בא לידו ומה ביקשו מהך דאומן ואריס. ולכן נראה דס"ל לתוס' באם איירי דמסרו לו בפני עדים וראה ג"כ א"כ אף בטוען יורש האומן בפני הודה מה מגו אית ליה הא למ"ל לקוחה דהא יש כאן עדים וראה. ומהך סברא דהואיל ושהה איתרע הך מסירה דעדים לא אסיק התוס' עדים אדעתיה ועכצ"ל דמיירי בלא עדים שנמסר ליד אומן וא"כ שפיר יש לבנו טענה מה לי באבא אני לקחתי ממך וקשה א"כ לרבה ולרבא מה איריא דטוען בן אומן בפני הודה הא אלו הוה האומן קיים היה טוען לקחתי נאמן אף ליורשו נטען כן. ועכצ"ל כסברת הר"י דאף דהאב נאמן בטוען ברי כן להדיא מ"מ לבנו לא טענינן מילתא דלא שכיחי כלל והוא לא שכיח שיקח הואיל בתורת אומנות בא לידו כמו באמת קיל כאביי אפילו בעדי ראיה לבד לא מהימן אומן דלא שכיח שיקנה. וא"ש אבל בד"ה שלאחריו כתבו ונראה לומר דהך לעיל אין הכרח דלעולם דאיכא עדים ומ"מ יש לו מגו דמיירי ששהה וכו' כהנ"ל. ואפשר ליישב דברי התוס' בדרך אחר והוא דאי ס"ד בן בן גזלן ג"כ יש לו חזקה דטענינן דאביו קנאו א"כ בן אומן יש לו חזקה היינו בהודה אבל בלא הודה לא אבל בן בן אומן יש לו חזקה אפילו בלי הודה דטענינן דאביו קנאו א"כ אדמחלק בגזלן בין בנו לבן בנו אף באומן ואריס ה"ל לחלק בין בנו לבן בנו בכה"ג דלא טען בפני הודה א"ו דבלא הודה אף בן בן אין לו חזקה דלא טענין ליתמי מילתא דל"ש הואיל באריסות ואומנו' בא לידו כהנ"ל. ודברי התוס' מוכרחים אך זה דוחק בכוונת לשון התוס' וגם הדוחק מבואר דמ"ש כיון דנקט בן בן גזלן יש לו חזקה ה"ה בן בן אומן בלי הודאה דהודאה לגבי גזלן לאו כלום הוא כדאמרינן בגמרא. יהיה הפירוש בדיבור ההוא איך שיהיה אבל במ"ש דהא דבעינן לבן אומן שישהה בידו לאחר מות אביו היינו ביש עדים שמסרו לאביו ובזה דברי הטור כהוגן. דבאומן שירד מאומנותו כתב דנאמן אפילו בכלים שבאו לידו בעודו אומן והוא שנשהה וכו' הרצון כמש"ל דידוע בעדים שבאו לידו בתורת אומנת ואז לית ליה מגו אבל בלא"ה לא אבל בנשתהה אף דאיכא עדים וראה מ"מ אתרע כהנ"ל ולכך כתב אח"כ בבן אומן אם טוען שלקחו הרי הוא כשאר כל אדם והיינו אי ליכא עדים וראה נאמן בלקוח ואי איכא עדים וראה אף בכל אדם אינו נאמן אם מסר דבר לאב ומת ואצל יורש ראה אין יורש נאמן לקחתי ומכ"ש בבן אומן דאינו נאמן ואי ליכא עדים אף בן אומן נאמן. ולכך הרי הוא ככל אדם ולא הוצרך הטור דאם שהה דנאמן דכ"ש הוא דהא באומן גופיה ואיכא עדים וראה נאמן בשהיה. מכ"ש בנו דאינו אומן כלל. אבל אם אמר שירשו מאביו הרי הוא כאביו ואביו בשלא ירד אינו נאמן אף הוא אינו נאמן דמה מהני שהיה לאח"כ דהא הוא לא טוען שקנאו אחרי מיתת אבא רק טען שאביו קנאו ובזמן האב לא היה שהיה דהא לא ירד מאמנותו ואיך נאמר דלקחו בשלמא בטוען אני לקחתי הוא דיש הבדל בין שהיה דאמרינן ודאי אמת שהחזירו האומן דאין דרכו להניח אצל אומן א"ו החזירו ואח"כ לקחו הבן משא"כ במודה דלא לקחו רק טען אביו לקחו והא אצל אביו לא נשתהה ואיך נימא שאביו קנאו ולכך סתם וכתב דהרי הוא כמו אב ולא מצי לטעון שאביו לקחה. והשמיט הטור הך מילתא דהודה דמהני דמילתא דפשיטא היא כיון דאמר בטוען אני לקחתי נאמן ופשיטא באומר בפני הודה דנאמן דהא יש לו מגו. וזה הוא כלל גדול בטור פעמים רבים ומה לו לשנות הדבר ובפרט בסימן קנ"ב מבואר הדין בהך עובדא בענין קרקעות. וזהו ברור ונכין בטור ולכן הרמ"א ומחבר שסתמו כאן דלעולם בעינן שהוי אינו לפי דעת הטור רק בעדים וראה אבל לא זולתי וכן נ"ל ברור להלכה וכמ"ש הסמ"ע דלמה לא יהיה נאמן לומר לקוח בידי וכמש"ל. וגם נלמוד ממ"ש לעיל בישוב דברי התוס' בדרך אחר דאם לא אומר בפני הודה אפילו בן בן אומן לא מהני דלא טענינין דאביו לקחה דלא טענין מילתא דל"ש ועיין מש"ל בסימן קנ"ב. ובירושלמי פ' חזקת אמרי ר"י ור"ל אף ארים ובן ארים אין לו חזקה דאמרינן נחת רוחיה מאביה ושבק לבריה ולכאורה סותר תלמודא דידן דר"י ס"ל בן אריס יש לו ולפי הנ"ל ניחא דגמרא מיירי בטוען בפני הודה או אני לקחתי אבל ירושלמי מיירי בבא מחמת ירושה אפילו שהה בידו מ"מ אינו נאמן דאמרינן מחמת נחת רוח שיהיה לו מאביו הניחו לבנו ולא מיחה. והן דברי הטור דלענין ירושה לא מהני שהה ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.