תומים/חושן משפט/קיג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תומים ‏ חושן משפט קיג

(א) שמכר או נתן וכו'. בטור נתן טעם דלא סמכה דעתו עליהן דיכול להבריחן ותמה הסמ"ע הא אפילו עשהו אפותקי אין טורף משום דל"ל קלא וה"ל למימר הטעם דלית ליה קלא ותי' הסמ"ע דחוק. והש"ך תי' דהוצרך לומר כן לבתר תקנת גאונים דחזרו מטלטלין להיות דינ' שוה לקרקעות. ואגי תמה א"כ יאמר בטור מה יאמר בר"י ב"ק דף ל"ג ע"ב דקאמר הגמרא ש"מ לוה ומכר מטלטלין ב"ח גובה מהם בתמי' ופרש"י והא מטלטלין לאו מידי דקאי בעינא ולא סמיך מלוה עליה ואמאי יטרפן מלוקח עכ"ל והלא רש"י לדינא דגמרא קאמר ומ"מ נתן הטעם דיכול להבריחן ולא סמכה דעתו ולא נתן הטעם דלית ליה קלא. אבל באמת לא הבנתי קושיתם דבשלמא השתא דמטלטלין לא משתעבד רק אפותקי מסתבר להשתעב' דהא סמכה דעתו ולכך באמת לדעת רוב מחברים גובים מיתומים ע"ז אמרינן דלית ליה קלא דאין עדי שטר מוציאן קול דזהעשה מטלטלין לאפותקי משא"כ אלו שורת הדין מטלטלין להשתעבד דהוי סמכה דעת' א"כ איך שייך לית ליה קלא הלא מלוה בשטר עדים מוציאין קול שלוה וא"כ כשמעו שלוה ממילא יודע דמטלטלין שלו הם משועבדים וימנע מליקח ומה לית ליה קלא שייך בזה. ולכך הוצרך לומר דלא משתעבדי כלל ולא נ"מ ללוקח בכך אף דידע דלוה ואי דעשה אפותקי זהו לא יודע הלוקח דזהו אין עדים מוציאין קול ופשוט ונכון ולק"מ:

(ב) דלא כאסמכת'. יש לי ספק אם נכתב מטלטלין וקרקע בלי אגב דמועיל לגבות מיתומים מדינא דש"ס כמש"ל בסי' ק"ז אם גם בזה צריך דלא כאסמכת' דאל"כ לא סמכה דעתו על מטלטלין דהא שייך בהו אסמכתא או נאמר הא בלא"ה לית ביה שעבוד דהא לית אגב ובמה יחול השעבוד רק אמרינן דסמכה דעתו וא"כ מה צורך לשלא כאסמכתא סוף כל סוף סמכה דעתו. ומהא דעשה שורו אפותקי דגובה מיתומים דמשמע סתם בלי כתיבת דלא כאסמכתא אין ראיה דאפותקי לית ביה משום אסמכתא כמ"ש בגמרא דאיזהו נשך דף ס"ו ע"ב ועיין שם בהרא"ש ולא מצאתי ראיה לשום צד:

(ג) מעכשיו. עיין אורים דכאן אף הטור מודה דמועיל מה שאינו מועיל בשאר אסמכתא ודמיא להך דמכר לו שדה בפ' א"נ דמוקמינן בגמרא במעכשיו וכתב הרא"ש הואיל וקיל להו משאר אסמכתא מהני בהו מעכשיו והא דמהני מעכשיו היינו על מטלטלין דאיתנהו ומשעבדי אותם אבל על דאקני איך שייך מעכשיו הא ליתניהו עדיין ברשותו ואימת חל בבא לרשותו ואז תו לא הוי מעכשיו וברור ובזה יובנו דברי הגמרא דב"ב בשמעתא דמכר פרה כו' דפריך הגמרא דלמא שעבד ליה מא"ק דאמר רבה אם שעבד ליה מא"ק קני ואר"ח והוא דכתב ליה דלא כאסמכתא וכו' ויש להבין מה ביקש הגמרא במילתא דר"ח שהביאם בתוך הקושי' בהך מילתא דרבה דאמר דמשתעבדי בכותב באגב לבד הקושיא והך מילתא דר"ח לכאורה אין ענין כלל לזה אך נראה כי ודאי המקשן הראשון תפס תי' הגמרא דלקח ומכר לאלתר רק אסיק אדעתא קושי' שני' דלמא דאקני אמר ליה וכסוגי' הש"ס דהכל חדא מקשן היה ולכך לולי ר"ח היה אמרינן דקנין מא"ק אין מועיל רק באופן דאמר מעכשיו דמסלק אסמכתא וא"כ שפיר י"ל דלקח ומכר לאלתר ול"ק דלמא דאקני דא"כ לא שייך ביה מעכשיו והרי זה דומה לאסמכתא ולכך הקדים הגמרא מילתא דר"ח דיש אופן לסלק בדרך אחר בלי מעכשיו והוא בדכתב ליה דלא כאסמכת' וכו' וא"כ תו ליכא למימר דלקח ומכר לאלתר דעדיין יקשה ודלמא דאקני אמר ליה דהא לא צריכין מעכשיו וא"ש ובזה א"ש הך קושי' ג"כ שכתבנו בו בסי' קי"ב דמה משני לקח ומכר לאלתר דא"כ בשדה נמי דכך המשך לשון הגמרא וכאלו אמרם השתא דאמר ר"ח דיש כאן תקנה לסלק אסמכתא בדכתב א"כ תו ל"ל דלקח ומכר לאלתר דהא דלמא דאקני א"ל בשלמא אי בעינן דוקא מעכשיו א"כ שפיר י"ל בלקח ומכר לאלתר דבשלמא קרקע אינו מועיל דיש לחוש דלמא דאקני א"ל דהא בקרקע ליכא אסמכתא וא"צ מעכשיו אבל השתא דאר"ח דיש תקנה בדכתב דלא כאסמכתא א"כ אף במטלטלין ל"ל דלקח ומכר לאלתר דגם בהו קשה כמו בשדה ודלמא דאקני אמר להו וא"ש ודוק. והנה יש כאן ספק אי ק"ס מועיל דהא קי"ל ק"ס מעכשיו הוא דהדרא סודר למרא ולפי האומרים דכל אסמכתא מועיל בו מעכשיו א"ק ל"ל כמ"ש המפורשים דלענין סילוק אסמכתא לא הוי ק"ס מעכשיו א"כ אף בזו אינו מועיל אבל לדעת הרא"ש דס"ל אף לאסמכתא מעכשיו כמ"ש להדיא בפ' א"נ רק ס"ל מעכשיו אין מועיל לסלק אסמכתא וא"כ בזו דמועיל י"ל דק"ס ג"כ מועיל וכן בשטר שיש בו זמן דקי"ל לקנין סי' רנ"ח דזמנו של שטר מוכיח ה"ל כמעכשיו וא"כ בכ' בי' זמן יהיה מועיל בשלמא להאומרים דמעכשיו מבטל אסמכתא א"כ יהיה כל שטרות דיש בהו זמן אפילו אפילו יש בהו אסמכתא גמור וזהו לא מצאנו ועכצ"ל דלענין סילוק אסמכתא לא הוי מעכשיו אבל לדעת הרא"ש וסייעתו שפיר י"ל דהוי עכשיו ובגמ' דב"ב הנ"ל אף דודאי יש בו זמן לענין גביית משעבדי אין ראיה כמ"ש דהקושי' משום דאקני וכמ"ש ולכן צ"ע ובהכי ניחא מ"ש הבעה"ת בשער מ"ג דעת רבינו האי גאון בכותב מטלטלין אפותקי מפורש גובה משעבדי והקשה הג"ת דא"כ הקושי' בב"ב במקומו איך יעיד במכר פרה וטלית מה בכך דלית ליה קרקע דלמא עשהו אפותקי מפורש דלפמ"ש ניחא דלא הדר מהך תי' דלקח ומכר לאלתר רק דקשיא דלמא דאקני אמר ליה וע"ז משני דלא היה לו קרקע מעולם ובאפותקי ל"ל דאיך שייך על דאקני אפותקי מפורש וכמש"ל ולק"מ:

(ד) ועבדים וכו'. עיין אורים מ"ש בשם תשובת הרא"ש וצ"ע דמחבר סתם ונמשך אחרי הטור דסתם כדעת אביו ז"ל ואולם הבעה"ת שער מ"ג ח"א דין יו"ד כתב דלמ"ד בקנין בעינן עבדים עומדים בתוכו דה"ל מטלטלין דניידי אף לענין שעבוד בעינן עומדים בתוכו וכ"נ מדברי הראב"ד שם בדין ח' דהוכיח דבהמה לא ה"ל מטלטלין דניידי מהך דב"ב במכר פרה וטלית דאמרינן דלמא דאקני מטלטלין א"ק א"ל וש"מ דס"ל אף בשעבוד בעינן מטלטלין דלא ניידי וצ"ע:

(ה) הודאת בע"ד וכו'. וכ' הסמ"ע דמסתמא לא משקר אעפ"י שאנו אין יודעים בו אם יש לו קרקע. ומדבריו משמע הא איכא סהדי דלית ליה קרקע בבירור לא מהני הודאתו וכן משמע מהרא"ש ותשובת רשב"א הביאו רבינו ב"י לקמן סי' ר"ב ע"ש אבל מדברי התוס' שם ב"ב וכן בעה"ת דהקשו במה דמשני דאית ליה סהדי דלא היה לי' קרקע מעולם דלמא הודה ותי' דכולי האי לא חיישינן הרי אלו באמת הודה אף דמכחשי' ליה סהדי מ"מ הודאתו מהני דהא שם איכא סהדי דלא היה ליה קרקע מעולם ובאמת יש להבין אמת דאדם נאמן על עצמו יותר מק' עדים היינו באינו חייב לאחרים אבל כאן הא אז בהודאתו הוא תיכף מחייב לאחרים לאנשים שיקנו ממנו אח"כ המטלטלין שיגבה זה שלא כדת וכמו דאין מועיל נאמנות שנותן בעת הלואה ללקוחות שלקחו אח"כ דלא היה בידו חוב לאחרים ואף זהו כמוהו איך בידו לחוב לאחרים דהא באמת לא משתעבדי ואיך יהיה נאמן בדבורו לגרום טירוף מלקוח' שלא כדת. ואפשר לומר ודאי מטלטלין שבידו אז בעת השעבוד פשיטא נאמן ולא שייך חב לאחרים דהא מגו דיהיב מתנה לגבות ממנו ואי דהוי אסמכתא כמ"ש הרשב"ם הא מצי מקנה בקנין המועיל לבטל אסמכתא אבל במטלטלין דקנה אח"כ הא לית ליה מגו דאין אדם מקנה דשלב"ל איך יהיה נאמן אז לחוב לאחרים ולכן היה מיושב דמשני דלקח ומכר לאלתר ופריך דלמא דאקני ומשני כיון דאיכא עדים דלא היה לו קרקע ולא קאמר אלא ש"מ דלא הדר מתי' קמא כמ"ש התוס' בדוכתי טובי וקשה למה. ולפמ"ש ניחא דאם היה לו אז מטלטלין לא מהני התי' דלא היה לו קרקע דדלמא הודה כנ"ל ולכן איצטרך בלקח ומכר לאלתר ועל קושית דלמא דאקני שפיר תי' דה"ל עדים ולא שייך דלמא הודה דלאו כל כמיניה במקום עדים ולית ליה מגו כלל כן הייתי אומר אבל לא כן משמע דברי תוס' וכן ברמב"ם פט"ז מהל' עדות דלא התנה שיהיו עדים דלקח ומכר לאלתר ולכן צריך לומר דמה בכך דלית ליה קרקע ושיקר בהודאתו הא אפילו שורו אפותקי לבד שורת הדין לגבות רק אמרינן לית ליה קלא וא"כ הוא דהודה דיש לו קרקע והקנה א"ק עכ"פ עדים מוציאין קול וא"כ מה בכך ששיקר מילו מ"מ הא מוציאין קול. ויש לו לטרוף רק מ"מ אין להודות בשקר ולכך כתבו התוס' דלא חיישינן דמשקר דעכ"פ שיקר דבריו אבל ודאי דמהני אם שיקר דהא מ"מ קול יש לו וזהו נכון וברור בסברא. ומיהו לפמש"ל בסי' קי"ב י"ל דמודים התוס' היכי דעדים מכחישים בטלה הודאתו רק שם קשה דלמא חייב לאותן אנשים שהם קרובים לעדים דיעידו דהיה להם קרקע והוא דמעיד דיש לו קרקע יהיה נאמן ועדים הם קרובים וע"ז תי' דלא חיישינן דישקר וא"ש. והנה כה"ג כתב דרבי' מחברים תפסו לעיקר הטעם דכל אחד יש לו קרקע בא"י ולכן בגר יש להזהר. וצ"ל הא דמשני בהך פרה וטלית דלית ליה ארעא דדוחק לומר דאיירי בגר. די"ל הא הגמרא מהדר ליישב הברייתא וא"כ י"ל ברייתא ר"א היא דס"ל בסוכה דקרקע נגזלת א"כ בעו"ה כבשהו א"י ונטלו בזרוע א"כ לא שייך אין לך אדם דאין לו קרקע אבל לדידן דקי"ל אין קרקע נגזלת הדרין לכללין דא"י מוחזקת הוא לנו מאבותינו ויש לנו חלק בו וא"ש:

(ו) אם כתב ליה דאקני וכו'. והא דלא קאמר בפשוט דהיה לו מטלטלין בעת הלואה ראשונה והי' מא"ק ובא ב"ח מאוחר וגבה לא גבה דאגב אורחא קמ"ל דלא נימא הואיל וקנה בין הלואה להלואה לבתרא משתעבד סמ"ע ולדרכו מהלך דס"ל בלי דאקני באמת לבתרא משתעבד אבל לפי מש"ל בסי' ק"ד וקי"ב כהש"ך דלקמא משתעבד א"כ לכאורה אין זה רבותא בדכתב ליה דאקני. מיהו נראה מ"מ יש הבדל ה"מ בקרקע דמהתורה משתעבד א"ש אם לוה מראובן מניסן בלי דאקני וקנה באייר בזו הרגע דקנה חל עליו ממילא שעבוד ראובן דהיה חייב לו ותיכף נשתעבדו נכסי' משא"כ במטלטלין דלית בהו שעבוד כלל אם לוה בניסן בשעבוד מא"ק ולא כתב דאקני וקנה מטלטלין באייר הא לא נשתעבדו כלל לראובן דבמטלטלין לא משתעבדי בעצמותן ודאקני לית ליה וא"כ כאשר לוה אח"כ משמעון וכתב ליה מא"ק נשתעבדו לו וא"ש דהוצרך לומר דכתב ליה דאקני. ודברי סמ"ע נכונים לכ"ע. מיהו בלא"ה י"ל רבותא קמ"ל המחבר דהא הרבה מחברים ס"ל אף בב"ח מאוחר שקדם וגבה אית תקנת שוק אלא שהב"י לא ס"ל וכמש"ל סי' ס' דמה חזית דחושש לתקנת ב"ח מאוחר ולא לנעילת דל' דב"ח מוקדם אך זהו אם היה מטלטלין בעת הלואת ראשון אבל אם קנאם אח"כ י"ל מה נעילת דלת שייך בראשון וכי ידע דיקנה אח"כ עד שמפני כך הלוהו וא"כ ה"א לחוש לנעילת דלת ב"ח שני כדעת המבי"ט קמ"ל דמ"מ לא תקנו כלל בב"ח מאוחר תקנת השוק והבו דלא לוסיף בתקנה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.