תומים/חושן משפט/קטז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תומים ‏ חושן משפט קטז

(א) וכן אם היה שוה אלף וכו'. הרב הש"ך וכן כה"ג יחד הביאו דברי המ"מ דכתב להדיא דאם הוזלה אין לוקח טורף רק כפי שהוזלה כי מה נ"מ שנתן דמים הרבה אז שהיה שוה הרבה אבל כעת אין שוה כ"כ. ובאמת עלה ברוחי לסייעו ממ"ש הרא"ש בפ' מי שהיה נשוי גבי הנך עובדא דתרי אפדני שכתב שם מהר"ם דאם הלוקח בא להוסיף על שומא אין שומעין לו דיאמר מה לי אם אוסיף אחזור ואגבה הכל מהמוכר וכו' וקשה הא יש כאן פסידא ללקוחת כי ד"מ קרקע נשום בת"ק ומלוה יש לו עוד חובו ר' אם זה הלוקח מוסיף ונותן ת"ר א"כ אין המלוה יכול לגבות רק ק' וגם הלוקח רק ת"ק כי זה שמוסיף הוא שבח ואין טורף משעבדי משא"כ אם לא יוסיף ויהיה הקרקע לב"ח בת"ק יגבה הוא ר' ולוקח ת"ק מן לקוחת ומפסידים מאה. וצריך לומר לכאורה סתמא אין הלוקח מוסיף על דמי זבינא ובכה"ג לא איירי רק הקרקע נשום בפחות מדמי זבינא. ועכשיו בא הלוקח להוסיף ואם כן אין פסידא ללקוחת דכל הוספה בכלל קרנו ועדיין גובה ממשעבדי ולפ"ז קשה הא אדרבא יש יותר פסידא ללקוחת כ"א לוקח קנה שדה בת"ר ונישום בת"ק א"כ בשלא יוסיף יגבה לוקח ת"ר מלקוחת כפי קרנו והב"ח ר' הנ"ח לו משא"כ אם יוסיף ק' יגבה עכ"פ המלוה רק ק'. ויש רווח ללקוחת וגם ללוה עצמו וצ"ל כדעת המ"מ דבהוזלה אין ללוקח רק כפי שומת הב"ד וא"כ אין משגיחין בתוספת שלו. אמנם אמת כי דוחק דהר"ם לא יאמר דינו רק בהך גוונא ולא ה"ל לסתום כ"א לבאר. ולכן נראה דס"ל כתי' תוס' דנכסים משועבדים איך משכחת לי' יאמרו הנחנו לך מקום ונכסים במד"ה לא שכיח ולא כתב לי' דאקני ג"כ ל"ש דדאקני ט"ס הוא ואי אתה מוצא נכסים משועבדים רק באפותקי כמ"ש התום' אבל לא זולת ומהר"ם איירי בלי אפותקי וא"כ תו ליכא חשש לנכסי משועבדים דליתנהו. אך מ"מ הנ"ל מוכרח דאיך סתם ולא פירש אם השומא הוא בפחות מדמי המכירה דשומעין להוסיף דנא יהיה נפסד הלוה כפלים כמש"ל דמלו' יגבה הנשאר מן ת"ק והלוקח יגבה כפי מקחו הראשון משא"כ אם יוסיף יגבה המלוה בפחות ועכצ"ל כדעת המ"מ כמ"ש והדברים מוכרחים. אמנם לפי דעת התוס' כתובות דף נו"ן ד"ה מאי עליה וכו דהעלו אע"פ שקצוב למעלה כל שאין קצוב למטה ויכול להיות פחות והולך מיקרי אינו קצוב ע"ש מוכח כהטור הקשה למה גובה הלוקח קרן ממשעבדי ושבח רק מב"ח אמרינן בגיטין לחד מ"ד משום דה"ל אינו קצוב וקשה קרן שנתן הלוקח למוכר ג"כ אינו קצוב דכמו שלא נודע אם יתייקר הקרקע כן לא נודע אולי יהיה מוזל בשעת טרפא ולא יגבה כל קרנו והרי זה אינו קצוב דמ"ש ואם כי קצוב שלא יכול לתבוע יותר מקרנו למטה אין קצבה אולי תוזל ושערי מקחים משתנים מיום ליום ועכצ"ל דמה בכד אף דהוזלה מ"מ גובה קרנו במלואו וא"כ הרי זה קצוב לגמרי מעלה ומטה ודברי טור מוכרחים אך זה גופיה במחלוקת הפוסקים שנוי. ולכן דין זה צל"ע ועכ"פ קשה על הטור והמחבר שסתמו לעיל סימן קי"ד הך דינא דמהר"ם דאה מוסיף לוקח בשומא ואין כל החוב נפרע דאין שומעין דלשיטתם ה"ל לבאר דאם השומא בפחות ממקח הראשון דשומעין לו דהוא רווחא ללוה שבשבילו נעשית שומא ודוק וצ"ע:

(ב) או שהיה שוה אלף ומכרה בת"ק וכו'. נראה דעכשיו בשעת גביי' ג"כ שוה אלף אבל אם עכשיו הוזלה ואין שוה רק ת"ק ודאי אף הטור דחולק אמ"מ וס"ל דלא משגיחין בהוזלה היינו אם לקחה באלף אבל זה שלקחה בת"ק ועכשיו אינו שוה יותר לכ"ע לית ליה רק ת"ק ובהכי ניחא תשובת הגאונים סי' ק"ס בראובן שחייב לשמעין אלף והיה לראובן שני אפדנות כל אחד שוה אלף ומכר אחת ללוי וא' ליהודה וכ"א בת"ק ובא שמעון וטרף אפדנ' מלוי בת"ק וכשבא לטרוף האחרת מיהודא ואמר לו יהודא אם רצונך להחזיק ראשון באלף החזק ואם לאו הא לך אלף והסתלק וכתבו הגאונים דאף דהחזיקו המלוה באלף מ"מ כותבין טרפא בת"ק לבד וזה לכאורה סותרים דברי הטור וש"ע כאן דכיון דהיה שוה אלף מה בכך דמכרה בזול בת"ק מ"מ אלף גבי' בי'. אבל לפי אמת לק"מ דהא ודאי לא גבה רק בשומת ב"ד והב"ד כדין שמו וא"כ הוזלה וא"כ כיון שלקחו בת"ק והוזלו על ת"ק לכ"ע כותבין רק ת"ק וא"ש ואין כאן סתירה כלל. ואמת כי לכאורה דברי הגאון סותרים מ"ש לעיל בסי' קי"ד הרמ"א בהג"ה ס"ג בשם רי"ו דבשני לוקחים א"י לומר הלוקח שני טול אלף והסתלק ע"ש. ולכן הוא הדבר שכתבתי לעיל בסי' הנ"ל קודם גמר הכרזה אין הבדל דכל א' יכול להוסיף בהכרזה ובהך גוונא היה עובדא דגאונים וא"ש. ומכ"ש מוכח מתשובת הגאונים כדברי הטור דאל"כ בלא"ה אף דלקחו באלף הא הוזלה ודוק:

(ג) אלא בעדים בעלמא. בגמרא דב"ב דף מ"א ע"ב אמרינן זו המוכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי וכתב הרמב"ן בחדושיו פי' שטרפוהו ממנו בב"ד וקודם שיצא משם כותבין לו טרפא משעת מכר דאל"ה נטעון ללקוחת שמא פרעו מוכר ללוקח עכ"ל ולא הביאו המחבר ובאמת יש להבין בממ"נ אם חוששין לכך במוכר בשטר נמי ואי דהוי ליה למוכר ליקח שטר מכירה אף במוכר בעדים ה"ל למוכר ליקח שטר הלואה ותו לא מצי טריף כמבואר בגמרא דב"ב דף קס"ט ע"א. וכי תימא אין המוכר משגיח בכך ליקח את שטר הלואה א"כ מה פריך הגמרא בב"ב שם דניכתוב תרי שטרי מכירות על שדה אחת אפילו באחריות דל"ל דלמא טריף והדר טריף דהא קרענוהו לשטרא דמלוה ותו לא מצי טריף דמה קושי' בפעם ראשון ילך למוכר והוא לא ישגיח ליקח שטר הלואה רק שטר מכר ויפרעו ואח"כ ילך ויגבה בשטר שני ושטר הלואה בידו ותו לא יהיה המוכר נאמן דפרע. ועכצ"ל דמשגיח המוכר ליקח שטר הלואה. וצריך לומר דבאמת כוונת הרמב"ן אם היו טורפין ממנו ב"ד בטענת גזולה. הוא דטענינן ליה דלמא פרע דאין שטר הלואה או מכר בידו אבל בנטרף ממנו מחמת הלואה מודה הרמב"ן דלא מצי טען פרוע כיון דשטר הלואה בידו ולכך לא הביאו פה הטור ומחבר דכאן איירי דטרפו ממנו בשביל חוב כמ"ש המחבר בשביל חוב של מוכר ודוק:

(ד) אפילו לא פירש לו אחריות. והבעה"ת חולק וכתב ריש שער מ"ז המוכר בעדים בעי לאתנוי בהדיא לאחריות דבהא לא אמרינן אחריות ט"ס הוא כיון דלא כתב שטרא עכ"ל. וכתב הג"ת דלא מצא לו חבר ואחרי החיפוש לא מצא ראיה לדין זה. וכתב הש"ך רשב"ם ב"ב דף מ"ב דא"ר המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משעובדים כתב להדיא וקיבל עליו אחריותו עכ"ל ומצאנו לו חבר. ובאמת משום הא לא איריא חדא דהג"ת כל ענינו דפקפק בדין זה הוא מכח קושיא שלו דכיון שעבודא דאורייתא ומוכר אית להו קלא מה צורך לתנאי אחריות וזהו כל ספקו של הג"ת וא"כ אין מרשב"ם ראיה דהוא מפרש כן במילתא דרב ורב ס"ל שעבודא לאו דאורייתא ואין מקום לקושית הג"ת. ושנית הוא העיקר דבהגהות הרא"ש פרק ג"פ גבי האי איתתא וכו' הביא בשם הרשב"ם ורבינו ברוך מארץ יון דלא אמרינן בשום מקח וממכר אחריות ט"ס הוא. ואם כן אין מרשב"ם ראיה כלל לחלק בין מוכר בעדים למוכר בשטר ופשוט. ומה שכתב הג"ת דחיפש ולא מצא מנלן לבעה"ת הך דינא הדבר מבואר דסבירא ליה כמ"ש התוס' ב"ב דף קמ"א עדים שעשו שליחתן וכי חוזרים ועושים שליחתן הטעם דאתי למחם מוקדם ואמרינן בב"ב דבשטר מכר דלית בהו אחריות כותבין וצ"ל כמש"ל בסימן מ"א דלא חיישינן שישקרו במזיד ויכתבו על המעשה הנעשה באמת בניסן שנעשה באדר דא"כ אף באין אחריות בשטר מכר עדיין יש לחוש שיקדימו זמן מכירה והוא פסול גמור דבין כך זבנה לאחרים והוא יטרוף אותו מזמן המוקדם ועכצ"ל דזה לא חיישינן רק חיישינן הלואה דנעשה באמת בניסן והשטר נכתב באייר דשורת הדין שאין לכתוב שטר מניסן אף דהיה אז הלואה דמ"מ הוי ליה מוקדם והם יטעו בזה ויכתבו מניסן ולכך בשטר מכר שאין בו אחריות כשר ולפי זה קשה למה שטר מכר שיש בו אחריות אסורים לכתוב ואמרינן כבר עשו שליחתן אפילו ידוע בעדים שנאבד הראשון דל"ל דלמא טריף וחוזר וטרף כמ"ש שם התוס' מה טעם יש בו ואי דיהיה השטר נכתב באייר והמכירה בניסן והם יקדימו לכתוב מיום המכירה כך יפה להם לעשות וכך הדין דהא מתחלה המכירה בעדים מתחיל השעבוד דמוכר שדהו בעדים טורף ממשעבדי והוי ליה כמו קנין דכותבין מיום הקנין. ולכך ס"ל דבמוכר בעדים לאו ט"ס הוא וא"כ יש לחוש דפעמים דימכור בעדים בניסן ולא יתנה אחריות וא"כ אין כאן שעבוד ובאייר דכותבין שטר ובכתיבה מתחיל השעבוד דאז ט"ס הוא אם יקדימו לכתוב בניסן הרי זה מוקדם גמור ופסול והדבר מוכרח ועיין מש"ל בסימן מ"ט שכן נראה מתשובת רשב"א ע"ש ומה שהקשה הג"ת מה בכך דמכר סתם ולא פרט אחריות הא ש"ד וא"כ בלא"ה שורת הדין לגבות מלקוחת רק דאין לו קול והא במכר אית ליה קלא דמוכר בפרהסיא מכר וא"כ מה צריך תו אחריות יפה תי' הש"ך דמה חיוב יש כאן עד שנאמר ביה שעבודא דאורייתא הנא עביד אינש דזבין קרקע ליומא הוא נתן לו מעות והוא החזיקו בשדהו ומה שעבוד יש כאן אם לא דקיבל אחריות דמנפשו שעבד עצמו לשלם אם יטרפהו ממנו וע"ז אנו דנין אם אחריות ט"ס הוא או לא ולק"מ:
אלא. הא קשיא הא דפרכינן בגמ' דב"מ דף ע"ב כשנגזל טורף דלוקח גובה קרן ממשעבדי אמאי הא השטר חספא דלא ניתן לכתוב וקשה מה קושיא הא באמת המכירה כלא היה וא"כ זוזי בהלואה גביה ושורת הדין בכל הלואה לטרוף דש"ד רק דבצנעה יזיף וזהו דהיה בתורת מכירה היה בפומבי ויש לו קול ומהדין לגבות ממשעבדי ודל שטרא מהכא. ואין לומר במוכר שדה גזולה בצנעה מוכר דהא כתב שטר ועוד הא אמרינן בב"ב מכח הך מוכר שדה גובה מנכסים משעובדים דיהיה חזקה דאית ליה קלא ומה קשיא הא צועק גזולה היה בידו ומכרה בצינעה ועכצ"ל דמ"מ בפרהסיא מוכר והקושיא במקומו. ובאמת אפשר התוס' שם נשמרו מזה ולכך פי' הקושיא קאי דיהיה נאמן לומר פרעתי הואיל והשטר חספא ולא לענין שעבוד אבל לפי' רש"י ויתר מפורשים דכל קושית הגמ' משום שעבוד הקושיא במקומו. וצריך לומר דבאמת קושית הגמרא למ"ד שעבודא לאו דאורייתא הך משנה איך מתוקמא. ואין להקשות דאף למאן דאמר שעבודא ל"ד מ"מ מדרבנן מודה דהיכי דאית ליה קלא גובה משעבדי אפילו בלי שטר כהך דמוכר שדהו בעדים דס"ל לרב שעבודא לאו דאורייתא ומ"מ גובה משעבדי דהא לא קשיא כיון דשורת הדין דאין גובה רק מתקנתא דרבנן הבו דלא לוסיף דחכמים לא תקנו רק בהלואה בשטר לטרוף משעבדי ולא בע"פ וא"כ לא פלוג ואין לנו להוסיף בהלואה לומר בע"פ דחכמים לא תקנו רק בשטר דבזה סגי לתקון נעילת דלת משא"כ במכר לא תקנו חכמים בשטר דוקא וכך היה תקנת חכמים ואין ללמד מתקנת חכמים מזה לזה וזה ברור דהא סתם הלואה הוא בצנעה ואי אתה מוצא הלואה בפרהסיא רק בכה"ג שמכר לו שרה בחזקת שלו והוא גזולה דהוה ליה זוזי הלואה וכי על זה דבר בלתי שכיח יתקנו חכמים תקנתם לעקור דין תורה ולעשות שעבוד אפילו בע"פ מהכ"ת יתקנו כן ואית איפא זה התקנה ומה טעם יש בו וכי יש בזו שייך נעילת דלת ופשוט וארווח לן בהך פירוקא קושיא עצומה שהקשה הרב המובהק מהר"ם גראטוול בתשובת ח"י דרמב"ם פסק והביאו הש"ע לקמן סימן שע"ג ס"א דגזל שדה ומכרה אפילו הכיר בה לוקח שאינו שלו דגובה הקרן ממשעבדי וקשה קושית הגמ' לא ניתן לכתוב ול"ל כתי' הגמ' דניחא ליה דליקום בהמנותא וכו' דהא זה לא שייך בהכיר בו שאינו שלו כמ"ש המ"מ והביאו הרמ"א סימן שע"ד ס"ב בהג"ה. וע"ש בחות יאיר דדחק ועיין מש"ל בסימן זה אבל לפי זה לק"מ דכל הטורח הקושיא והתי' הוא הכל למ"ד שעבודא ל"ד אבל לפי דקי"ל ש"ד פשיטא דגובה משעבדי דהא אי' ליה קלא ובפרהסיא מכר ודל שטר מהכא וא"ש והא דאקניה לבנו קטן דאמריק דהוי כמלוה ע"פ ואינו גובה משעבדי הואיל ולא ניתן לכתוב הטעם דהוי אונס וכמו דלא חל מכירה דהוי אונס כמ"ש בא"ז כן לא חל שעבוד ומהכ"ת יעשו רבנן שעבוד בעשה שלא כהוגן כזה. וגם בזה יש ליישב קושית התוס' ב"מ דף ט"ז ד"ה מה שאירש על רבינו האי גאון דפסק הך מילתא דרב דחזר ולקחה מבעלים ראשונים לא קאי להלכתא דרב לשיטתו דס"ל אדם מקנה דשלב"ל והקשו התוס' הא הך ברייתא דשבח קרקעות הוא אליבא דהלכתא וצ"ל הטעם משום ניחא וכו' ולפמ"ש ניחא דשם הקושיא לרב דס"ל שעבודא לאו דאורייתא דשמואל הא בלא"ה א"א לאוקמי בלוקח מגזלן דהא ס"ל לית שבחא וא"כ או דמגיה ומיירי בב"ח או בשקנו מידו וא"כ פשיטא דגובה משעבדי דהא קנו ממנו בפי' אף דיהיה גזולה להעמיד באחריותו וא"כ אית ליה קול לענין קרן הקצוב רק הקושיא לרב ורב ס"ל שעבודא ל"ד וברב שפיר משני אבל לדידן דקי"ל ש"ד בלא"ה לק"מ והתוס' אזלו לשיטתן דס"ל הקושיא דיהא נאמן פרעתי כמ"ש אבל ר"ה גאון ס"ל כפרש"י ודוק:

(ה) דמתנה אין לה קול. כ"כ המ"מ בפי"א מהלכות מלוה בשם רשב"א אלא שלא הבנתי דמתנה שנתן וקיבל אחריות נכסיו על מתנה ההוא במה ישתעבד נכסיו וכי בדברים בעלמא משתעבד הלא לא קיבל כלו' מן המקבל שיזכה בעבורו להיות חל שעבודו על נכסיו ובשלמא במוכר בשביל המעות משעבד נכסיו אבל במתנה וכי בדברים בעלמא יכול לשעבד וצ"ל בקנין שהקנין שעבד נכסיו וא"כ קשה הא קנין י"ל קול וסתם קנין לכתיבה עומד ואית ליה קלא ועיין בר"ן פ' הנושא בכתובות דהביא להדיא דעת רשב"א דאין אדם יכול לשעבד עצמו בדברים אפילו באומר חייב אני לך מנה ודלא כרמב"ם ועיין לעיל סימן מ' ומכ"ש דאין להתחייב עצמו באחריות בלי קנין כלל רק בדברים. ודוחק לומר דס"ל לרשב"א כדעת הרא"ש דכל קנין שלא נכתב לבסוף לית ליה קלא כי לא מצאנו זה לרשב"א כלל. ולכן לענ"ד נראה העיקר כמ"ש הכה"ג בשם חכם אחד בסימן מ"ג אם הקנין היה מהצורך לעצם הדבר דלולי כך לא היה הדבר נקנה לא אמרי' ביה סתם קנין לכתיבה עומד ומיושב ביה קושי' רבות בהא דמשני בשמואל משקנו מידו ומ"מ צריך לימלך לכתיבת שעבוד וכמ"ש התוס' בב"מ דף ט"ו וכן בערב דמהני בקנין ומ"מ לאחר חיתום שטרות נוטל רק מב"ח: ואף שהרב כה"ג השיג עליו לא הביא ראיה ברורה לסתור ובזה כמעט הדבר מוכרח וצ"ע:

(ו) דוקא כשעדים מעידים וכו'. כ"כ רבינו יונה הובא ברא"ש ב"ב פ"ג וקשה דבגמ' דף קס"ט אמרינן דכל טרפא דלא כ' ביה קרענוהו לשטרא דמלוה לאו טרפא הוא וא"כ אפשר ר' יונה מיירי בנגזל דסתמא דמילתא איירי בנגזל דאיכא שם לקוחות אבל בטורף בב"ח יאמר הנחתי לך מקום ובנגזל שפיר חיישינן דלמא טריף והדר וטריף אבל בב"ח שבא לטרוף מלוקח חוזר לגבות מלקוחת מה חשש יש כאן הא צריך לקרוע שטר חוב של מלוה ואם יבא שני' הא אין שט"ח בידו שכבר נקרע ותו לא מצי טריף כלל ודי אם בטענת גזילה לא מהני עדי מכירה עד שיעידו שהיו. לבדם וא"כ תו ליכא למיחש דאם יבא לבסוף בעדי גזלה הא כבר תקנו שאי אפשר לטרוף אם אינו מברר שהיה רק אלו עדים וכי יברר בשקר ומה צורך לתקן שלא יטרוף בעדים אם בא שטרפה הימנו המלוה והא שטרו נקרע וצריך עיון:
ולכן. מה שנראה לרבינו יונה דס"ל דיש כאן חשש דודאי עיקר איך אפשר לטרוף משעבדי הא יטעון לגבי מלוה הטורף הנחתי לך מקום וצ"ל כמ"ש התוס' דאיירי דלית ליה למלוה דאקני ולכך לא מצי טריף מהנך נכסים רק מן שדה שיש ביד לוקח דאינו דאקני והלוקח יכול לטרוף אותו וא"כ לפ"ז יש כאן חשש ערמה דהמלוה יש לו ב' שטרות בלתי דאקני וא"כ אין לו מקום לטרוף רק מן אותו שדה הנמכרת ללוקח וזהו אין מספיק לגביות חובות שנים ויצא המלוה נקי בחוב אחד ואם יהיה ללוקח מקום לגבות בעידי מכירה הרי כאן חשש קנוניא על לקוחות שלקחו השדה שקנה המוכר אחר הלואת המלוה ולא משתעבד ליה דראשון יגבה המלוה עם שטר אחד משדה של לוקח ויקרע השטר ויחזור הלוקח בטרפא כדין ויגבה מן לקוחות שקנו אחריו ואח"כ יתחבל עם המלוה להניחו בתוך השדה ויבא בשטר השני דג"כ לית ביה דאקני ויטרוף אותו שדה כי לאותו שדה א"צ דאקני ויקרע השטר ויבא לגבות בו בטירפא כראוי מן לקוחת ויפסידו לקוחת שלא כדין כי באמת כיון ששדה ההיא ניתן למלוה על שטר א' שטר שני מה עבידתא וזה פשוט ולכן צריך שטר או כת עדים אחת בלבד וא"כ א"א לטרוף פעמים בשום אופן דצריך לקרוע שטר בעת טירפא או בכת עדים אחת הלא יעידו עדים אם כבר העידו בב"ד ופשוט. או י"ל שמלוה דאין לו דאקני אין לו לטרוף רק מן לוקח הזה ולא מן לקוחת שקנו אחריו וא"כ יש לחוש מתחילה יטרוף המלוה בחובו ואח"כ יבא הנגזל ששדה זו שטרף מלוה גזולה וא"כ הפסיד מלוה חובו דא"י לילך על לקוחת שקנה הלוה ומכר אח"כ ויתחבל הלוקח ויבקש מנגזל להניח אותו בתוך השדה הנטרף ומידו יטרפו הנגזל ויבא הוא ובעדים שבידו ויטרוף מלקוחת דמשתעבדים לו ויגבה שלא כדת כי הוא קרנו כבר נפרע וחוב של מלוה אינו מוטל עליהם לפרוע ודוק וכמו כן י"ל דיש לב"ח שני שטרות על שדה זו אפותקי ואין שדה זו מספיק רק לחוב אחד ויגבה מזה הלוקח והוא יטרוף ויקרע השטר ואח"כ יעשה קנוניא להניח ללוקח בתוך השדה ויבא בחובו השני ויטרוף ויקרע השטר ויגבה מלקוחת או שזה השדה ירש המוכר או לקחו ועל המוריש או המוכר ההוא חל השני חובות ואין לו שעבוד על נכסי לוקח רק על שדה זו שירש או לקח ויגבה ויחזור ויגבה בשני שטרות ויהיה אחד שלא כדין. וא"כ קשה באמת למה לא קאמר הגמ' בכה"ג ואמר דוקא בנגזל אמת הך קושיא דאפותקי י"ל היינו נגזל כמ"ש התוס' כי אפותקי הוי כמכורה והוי נגזל אבל אידך אנפי איך השמיט הגמרא ודאי לדעת מחבר י"ל דבגמרא פריך סוף סוף לקוחות הדרי לגבי מוכר ותירצו לוקח לא מפייס בזוזי דארעא קיהיב וקשה עדיין מפייס בזוזי דכי יגיע לו זוזי ממוכר יתנו לטורף ושומא הדרא וא"כ אזלי לגבי מוכר וצ"ל בנגזל לא שייך כן ולכך הוצרך הגמ' לאוקמי בנגזל דלולי נגזל היה מתקנים ולכתוב כל שטרא בטל וכו' אבל כיון שבנגזל ליכא לתקן דלוקח לא מהדר לגבי מוכר וא"כ כיון דלא מהני ואין כותב שובר אף לגבי הך גוונא חיישינן כמ"ש. אך זהו למ"ד דשומא הדרא ללוקח אבל לשיטת רבינו יונה וכן הטור דס"ל דשומא לא הדרא ללוקח קושיא הנ"ל במקומו וצ"ל בלא"ה צ"ל בתוס' דהקשו דלכתוב ג"כ בשטרי הלואה כל שטרי פסולים וכו' ולכאורה י"ל דמה קושיא הוא יגבה בשטר זה דבאמת כשר מלוקח ויקרע לשטרא ואח"כ יעשה קנוניא עם לוקח למהדר ליה השדה ויבא בשטר שני ואי דיש שובר לגבי לוה הלוקח בכיון לא ילך ללוה ויניח לב"ח לטרוף כדי שיבא שנית לגבות ולטרוף וצריך לומר דס"ל לתוס' דקושיא זו ג"כ בגמ' בכותבין שובר וע"כ צ"ל דאין ב"ד מגבין למלוה עד ישאלו ללוה אם לא פרע ולאו דוקא לקוחת וא"כ ליכא קנוניא וקשה לפ"ז הא דתקנו חז"ל כל טרפא דצריך לקרוע שטר כדי שלא יגבה פעמים ה"ל לתקנו (דהא בלאו הכי צריך להיות בידיעת הלוה לידע אם לא פרע' ליתן בשעת גביה שובר על חובו כתוב ביה שכבר טרף מלוקח וא"כ תו ליכא חשש דיטרוף שנית דהא אין בית דין גובה חוב רק בידיעת הלוה כמ"ש והוא בידו שובר שכבר טרף ואיך אפשר לטרוף שנית מן שדה ההוא ולכך קאמר הגמרא דעדיין לא הועילו בתקנה זו דיש חשש נגזל וכו' וא"כ דתו לא תקנו תקנה זו לכתוב שובר הדרו כל החששות הנ"ל לדוכתי גם בב"ח בשני שטרות וא"ש ובזה מיושב קושיא דלמה באבד שטר מכר כותבין דלא יהיה לו כלל אחריות נכתוב לו אם יטרוף נגזל לא יהיה לו אחריות אבל אם יטרוף ב"ח יהיה לו אחריות דלכאורה בטריפת ב"ח ליכא חשש אבל לפמ"ש ניחא דיש לחוש כמש"ל ודוק. (והא דלא משני הגמרא כך בב"ב בהא דאין כותבין שני שטרות על מכר באחריות ופריך הגמרא דליכא חשש במלוה דצריך לקרוע שטר ולא משני מהך טעמא דעדיפי מיניה משני בחשש גזולה אבל באמת גם זה איכא למיחש אך זה דוחק) ובזה ניחא מ"ש שכותבים לו שנטרף הימנו לראיה לתבוע הלוה דנתקשה הסמ"ע ודרישה דיגבה מב"ח ואחר כך מן משעבדי בשטר דאין הכוונה דתיכ יגבה רק ניתן לו לראיה לראות בעת הכושר לתבוע הלוה דהיינו אם הלוה מודה שאין לו נכסים אחרים מה שכבר מכר ואין ללוקח דאקני א"כ תו ליכא למיחש שיטרוף עוד מלקוחת ולגבי לוה איכא שובר. או אם הב"ח הוא אביו של הלוה ומת ותובע ממנו דליכא למיחש לקנוניא דהוא גופיה הב"ח. וכמו כן אם הטורף לאחר שטרפה מכרה ללוה הרי זה חוזר דליכא כאן קנוניא שהרי השדה תחת ידו ולכך דייק לראות הרצון שיש מציאות שיש מקום לגבות ולכך צריך בית דין ליתן לו כתב ראיה על הטריפא כדי שיוכל לגבות בעת הכושר. ולדברי הסמ"ע קשה א"כ למה תקנו חכמינו ז"ל לכתוב בשטר שאבד דלא למגבי כלל הוה ליה לתרץ לגבות מב"ח אלא ודאי דליתא וברור דהכוונה כמ"ש ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.