תומים/חושן משפט/טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תומים ‏ חושן משפט טו

(א) להפך בזכותו. דעת הסמ"ע דאין בזמנינו דין ת"ח לזה כמו גבי ליטרא דדהבא ולא כ"נ מהב"ח וכה"ג וכ"כ בתשובת שבות יעקב סי' קמ"ד. וכ"נ דבשלמא בליטרא דהבא נאמר המבייש זקן והיינו מומחא לרבים כדכתיב זקני עדה וזה בעו"ה אינו בזה"ז אבל צורב' מדרבנן שפירשו בחור חריף אנשים כאלה ת"ל שכיחים אף בזמנינו ובגמרא אמרינן להפך בזכות דצורב' מדרבנן ולא נזכר בזכות זקן. וח"ו להשפיל כבוד תורה ולומדיה ואדרבה בדור יתום בעו"ה חובה עלינו לסלסל ולרומם הוגי תורה ולעשות חיזוק ביותר כי מאז אשר חדלנו לחלוק יקר וכבוד ללומדי תורה לשמה כראוי מאז פסקו הוגי דת ה' על בורי' ותיפוק תורה כי אין משען ומשענה וחשבו כל אפי שוים כעם ככהן. ולכן יותר יש להתאמץ בזה וכל דכוותיה. ואעפ"י שאין ראיה זכר לדבר מתשובת מהרי"ק סימן כ"ה דכתב דראוי להפך בזכותא דצורבא מדרבנן והיה בזמננו:

(ב) אבל אם קרובו כו'. מקור דין זה מריטב"א שהקשה בהא דאמרינן בשבועות דשלח ר"י לר' נחמן עולא חברינו עמיתי בתורה וקאמרינן למה נ"מ שלח ליה לאקדומיה והקשה הא בפ' שני דייני אמרינן דר"נ אקדים דיניה דהאי גברא כי חשב היותו קרובו דרב ענן ואיסתם טענות של כנגדו ולכך לא אשתעי אליהו ז"ל תו עם ר"ע ע"ש. ותי' דת"ח עצמו יש להקדים דינו ואין כאן חשש סתימת טענה דהכל יודעים דראוי לקדם דינו בשביל התורה אבל קרובו לא דיש לחוש לסתימת טענת שכנגדו כעובדא הנ"ל. וכתב לדעת מורי הרב בת"ח אף דפתחו בדינא אחריני יש להקדימו משום ביטול תורה אבל קרוב דוקא בדלא פתחו ע"ש ותפס הרמ"א דעת רבו של הריטב"א לעיקר ופסקו בהגהה ואולם הב"ח וכן הכה"ג תפסו על רמ"א דס"ל הכי דהא לפי רבו של הריטב"א דאף בקרוב יש להקדי' עדיין קושי' הריטב"א במקומו וגם מנ"ל לרבו של ריטב"א הך חילוק דמנין ליה הראיה ולכן דעתם דאף רבו של הריטב"א לא אמרו אלא בס"ד לפי טעותו של ר"נ בהך דכתובות אבל באמת מודה לדינא של ריטב"א דאין משפט קדימה לקרובו של ת"ח ע"ש שהאריכו וכן התשובת שבות יעקב בסימן קמ"ד הסכים לדעתם וכתב דנוסח' מוטעת היה לרמ"א בב"י דפוס קראקי ע"ש. והמעיין בחדושי ריטב"א לכתובות יראה להדיא דרבו של ריטב"א וכ"כ בשם ר"ח אמרו להלכה דקרובו של ת"ח יש לו קדימה קודם דפתחו ליה בדינא. ולכן נראה דלריטב"א דס"ל לקרובו של ת"ח אין קדימה ואסור להקדימו מפני דיש לחוש שיסתו' טענת בעל דין שכנגדו א"כ מה פשעו של ר' ענן דהיה אליהו ז"ל מסתלק ממנו ואי דשלח ליה סתם ונתן מקום לר' נחמן לטעות דיחשוב שהוא קרובו מה בכך הא אף לקרוב אין מהדין להקדימו וכי יעלה ברוח ר"ע ר"נ דהוא דיינא מובהק יטעה בזה ויקדים לקרוב נגד הדין ועכצ"ל דבאמת קרוב של ת"ח יש לו להקדימו קודם דפתחו בדינא ור"נ טעה להקדימו אפילו בפתחו ולכך נסתת' טענתיה שכנגדו כי ראה כי ר"נ נושא לו פנים נגד הדין ומ"מ לא טוב עשה ר"ע שנתן מקום טעות בדבריו שיחשוב ר"נ דהוא קרובו ועל כל פנים יקדימו בדלא פתחו בדינא וזהו נגד הדין ויצא משפט מעוקל ולכך נענש וא"ש. ואי קשה עדיין מנ"ל דגם בפתחו מקדימין לת"ח דלמא חד דינא אי' ליה לת"ח עם קרובו ור"נ דהקדים לקרוב של ת"ח בפתחו הא באמת שלא כדין עשה והך בשבועות דאמרינן לאקדומי היינו בדלא פתחו וי"ל דשם בשבועות אמרינן שלח ר"י לר"נ עולא בריה דרב עלעאי חבירינו עמיתי בתורה וכו' לאקדומי וקשה לו יהיה דאינו ת"ח כלל הא בר ת"ח הוא כדאמרינן בר רב אלעאי כו' הרי דאמר רב והיינו ת"ח וא"כ לו משפט קדימה מן ת"ח דאבא דהרי הוא קרובו ומי לנו קרוב ביותר מבן לאב ומה צורך לשלוח לו דעמיתי הוא בתורה. א"ו דיש הבדל דבת"ח עצמו מקדימין ליה ביותר אפילו בפתחו ליה בדינא משא"כ בקרוב לת"ח ולכך שלח ליה עמיתי הוא בתורה וא"ש. ולדברי ריטב"א קשה כנ"ל מה פשעו של ר"ע כיון דאין לקרוב משפט קדימה כלל. ודוחק לומר דחשב ר"נ הואיל ושלח ליה ר"ע דון להאי גברא מה טיבו של שליחות הזה בלא"ה ידונו והלא ר"נ היה דיין קבוע לדון כל דברי ריבות בין איש לרעהו א"ו דכוונתו להקדימו היותו קרוב ועשה אותו ר"נ לקיים דברי דר"ע ומבלי לעבור פיו וקסמך אמילתא דר"ע ודוחק. ולכן הואיל ודברי ריטב"א דחוקים ודברי רבו מבוארים היטב כמ"ש דברי הרב ודברי תלמיד לדברי הרב שומעין:
והנה. יש להבין מה קשיא ליה לריטב"א ויתר מפורשים מהא דפרק שני דייני גזרות דאיסתום טענתא דילמא התם בשביל כך היה כי ידע הבע"ד האמת דאין זה קרובו של ר' ענן ומ"מ ראה כי ר"נ נשא לו פנים להקדים דינו ובשביל כך נסתם טענתו. ועיין בתשובת חות יאיר סימן הנ"ל. וצ"ל דחובה על הדיין כשמקדים דינו לומר לבע"ד הטעם למה עושה כך לסלק התלונה לומר עליו שמעות הדין וא"כ יפה הקשו אילו ידע הבע"ד שאין זה קרובו דר"ע כשאומר להם ר"נ הטעם היה לו לומר לו ולהוציאו מספק ולומר טועה אתה שאין זה קרובו ואי דגם הבע"ד חשב דהוא קרובו של ר"ע יפה הקשו א"כ אין כאן חשש סתימת טענות כלל:

(ג) מקדימים דין יתום כו'. לדין ת"ח הקשה הכ"מ וכן הד"מ דהא ר"נ הקדים קרובו של ת"ח ליתום ומכ"ש דהדין להקדים דינו של ת"ח בעצמו. ותי' המפורשים וכן הלח"מ דזהו היה הטעם שהיה נסתם טענת הבע"ד כי ראה ר"נ נושא פנים להקדים לדין יתום שלא כדת (וגם בזה צ"ל כמ"ש דהיה ר"ן מודיע לבע"ד טעם ההקדמה משום דהוא קרובו דר"ע וכמש"ל בריטב"א) אך לפ"ז אין ראיה לדינו של הריטב"א ורבו די"ל אף בפתחו ליה בדינו מקדמים רק שם נסתתם טענתו מטעם אחר הואיל והקדימו ליתום וא"כ קשה על הרמ"א דהביא הך חילוק דריטב"א בין פתחו ללא פתחו וכאן הניח בסתם דברי הרמב"ם מבלי הגהה כלל. ואפשר לומר תי' אחר בדברי הרמב"ם דס"ל לרמב"ם ודאי כשיש ב"ד א' בעיר ובאי' היתום ות"ח אז ליתום דין קדימה ועשה דיתום אלים מעשה דת"ח ות"ח חייב למחול נגד היתום דלא שייך בי' מחילה אבל כשיש שני ב"ד בעירם וב"ד אחד פסולים מחמת קורבא לת"ח פשיטא דיש להב"ד השני להיזקק לדינו של ת"ח והיתום ילך לב"ד השני ומתקיימים שני עשה בשוה כי היתום הולך לב"ד זה והת"ח לב"ד אחר ולכך בעובדא דפרק שני דייני גזרות דהא היה רב ענן דיין קבוע ומתחילה בא לפני רב ענן לדון רק הואיל ופסלהו הלך לפני ר"נ ור"נ חשב כי הוא קרובו וא"כ אקדמיה מקמיה יתום ויתום ילך למשפט לפני ר' ענן וקיים ירא שמים יוצא ידי שניהם וא"ש. אך לפ"ז צ"ל לשיטת הרמ"א דהך דיתום קודם לת"ח לא למדו הרמב"ם מהך דעובדא דר"ע ור"נ רק ממקום אחר. דהא כאן צ"ל דסתימת טענתו לא היה בשביל כך דהא שלח ליה ליתום לב"ד אחר. ובהכי ניחא נמי דהשמיט הרמב"ם הך דינא דקרובו של ת"ח יש לו משפט קדימה משום דס"ל דהוא דין טעות של ר"נ כדעת הריטב"א הנ"ל וכמש"ל והא דאקדמיה ליתום לק"מ כמ"ש ששלחו לב"ד אחר. עוד אפשר לומר דהרמב"ם ס"ל אף דשניהם עשה דיתום ודת"ח מ"מ על הת"ח למחול נגד היתום וזהו מדת ת"ח נוחי דעת להקדים אומללים ולחזק לבבות כושלים והיא כבודם ותפארתם משא"כ היתום דלאו בר מחילה כמש"ל אך זהו לת"ח עצמו אבל לס"ד דקרובו של ת"ח יש לו ג"כ קדימה משום כבוד החכם א"כ לא שייך כאן מחילה דת"ח אינו פה למחול כבודו והקרוב אינו בגדר למחול כבוד קרובו ולכך יש לו משפט קדימה ליתום ולכך ר"נ דטעה כמ"ש הריטב"א והוא דעת הרמב"ם כמ"ש וחשב דיש לקרוב קדימה אף בזה יפה עשה שהקדימו ליתום כמ"ש אבל כיון דלא קי"ל בזה כר"ן דאין לקרוב קדימה משום סתימת טענה אף זהו להקדים ליתום ליתא דת"ח מחויב למחול נגד יתום כמ"ש. ועי"ל דהרמב"ם ספוקי מספקא במה היה טעותא דר"נ אי בשביל שהקדים ת"ח ליתום או שהקדים אף קרובו של ת"ח ולזה באמת אין קדימה ולכך חשש להחמיר שלא יהיה ח"ו סתימת טענת בע"ד ויצא משפט מעוקל והשמיט דיש לקרוב קדימה וגם פסק להקדים ליתום לחוש לכל שני סברות. (ובאמת נראה דהרמב"ם דהשמיט הך דינא של קרובו ת"ח דס"ל דוקא ת"ח משום שלא יבטל מלמודו ולא קרובו או שלוחו דהא בזה לא שייך ביטול תורה ואין לדבריו מהא דאמרינן בנדרים דף ס"ב דמנלן דת"ח שרו ליה תיגרא ברישא דכתיב בני דוד כהנים מה כהן נוטל בראש אף ת"ח נוטל בראש ומייתי עליו וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון וקשה למה השמיט הך דסליק מיניה לפתוח דינו בראשון אלא ודאי דהעטרה לכהן יהיה בדבר שבקדושה ומה דבר שבקדושה יש בהקדמת דברי ריבות ולכך השמיטו הגמרא אבל לת"ח ילפינן על כל פנים בהיקש דלדבר שבקדושה יש לו משפט קדימה ולגבי ת"ח הוי הקדמת משפט דבר שבקדושה שלא יבטל מלמודו ובהכי ניחא הרמב"ם דס"ל וקדשתו דאורייתא כמ"ש בהל' כלי מקדש למה השמיט הך דכהן קודם במשפט לישראל בשלמא אינך מחברים י"ל דס"ל דהוי מדרבנן ובקצתם אמרו ובקצתם לא אמרו והא דהקשה המ"א סימן ר"א הא בגמ' אמרינן דאורייתא י"ל דס"ל ה"מ בזמן הבית וקרבן כדכתיב את לחם וכו' אבל לאחר חרבן בעו"ה בטלה קדושתן של תורה וכ"כ בהגהת מרדכי גיטין בשם ר"ת דבזה"ז אין קדושת כהנים דאין בגדיהם עליהם היינו אין ראוי לבגדיהם אבל לרמב"ם קשיא ולפי מ"ש ניחא דכל הקדושה הוא מבלי לבטל מלמודו וכ"כ הרא"ש בפי' לנדרים ע"ש. מיהו י"ל ג"כ הטעם דלכך לא כתבו מחברים הקדמת כהנים דאין כהנים כהני חוס רק כהני חזקה וכמ"ש מהרי"ו והמ"א ומה דהקשה הרב בעל ח"י בהשמטה הא סוקלין על החזקה וא"כ מ"ש כהני יחוס או כהני חזקה ע"ש ולק"מ דהא בגמ' העיד דד' אלפים עבדים נתערבו בכהנים ואליהו בא לטהר בני לוי כמבואר בג' דפ' י' יוחסין ורמב"ם סוף הל' מלכים ואם כן ברור דיש בהן מהתערבות דאל"כ מה צריך צירוף וא"כ אתרע חזקה דהא ה"ל בהו אינשי דליכא כהני וא"ש. אך מכל מקום הרמב"ם שהביא אפילו הלכתא למשיח סביר' ליה כמ"ש ודוק. והנה בתשובת ח"י הנ"ל דעת השואל דכל הקדימות הללו הכל אמורים בתובע אבל בנתבע לא כי מה תועלת יש לו בהקדמה ודעת הרב בעל ח"י ס"ל דאף לנתבע יש תועלת בזילותא דבי דינא ובלוי זמן בהמתנה. ובתשובת שבות יעקב סי' קמ"ד הסכים לשואל והביא ראיה מלשון רש"י יבמות דף ק' דמקדמינן לאשה מאיש פי' רש"י שהיא תובעת בעל דינה. ומלבד דהוא דקדוק קליש כנר' שם אף גם עדיין י"ל בת"ח שיש בו ביטול תורה כמש"ל בשם ריטב"א אף ת"ח הנתבע יש לו קדימה משום ביטול תורה. אמנם נראה לענ"ד ראי' מהך דשבועו' דשלח ליה עולא חברינו עמית בתורה וכו' למה נ"מ לאקדומיה אי נמי לשודא ופי' התו' בשם ר"ת דשכנגדו היה גם כן ת"ח ולכך שלח ליה לשודא שיהיו שניהם בגדר א' ע"ש וזהו ברור דלא יחלקו הנך תרתי למשרי תיגרא או לשודא במציאות איך היה מעשה דגמ' מעשה ידע וחזי איך היה אם שכנגדו היה ת"ח או לא רק גמ' קאמר בכוונתו או שהיה בשביל קדימה או אם יקרה במשפט שודא בשביל כך שלח ליה אבל בגוף הדבר לא יתכן שיש בגמ' ספק ואם כן קשה מה צורך לשלח ליה שהוא ת"ח בשביל הקדמה הא בלא"ה יש קדימה מפני ת"ח שכנגדו ועכצ"ל דכשנגדו היה נתבע ולנתבע אין משפט קדימה וא"ש. והא דהקשו התו' שם דהמ"ל להפוכי בזכות ולק' הא אף שכנגדו הוא ת"ח די"ל דקושית התו' לשיטת רש"י דלא ס"ל שהיה שכנגדו ת"ח או שלא יהפך בזכות הנתבע שהוא ת"ח ושלח ליה שהוא גם כן ת"ח ואם כן חוזרים שניהם להיות שוים. ובזה יש אפשר ליישב קושית הריטב"א דהקשה הא הוי סתימת טענה דבשני ת"ח לא שייך סתימת טענה דידע הנתבע ת"ח שיש לחלוק כבוד לתורה וצ"ע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.