שרשי הים/שבת/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ שבת א

א

שורש אמירה לגוי שבות

אסור לנו לומר לגוי לעשות מלאכה אעפ"י שאינו מצווה על השבת. עיין במ"ש מרן בא"ח סי' ש"ז דאסור לומר לגוי הילך בשר זה ובשל לעצמך. וכתב שם המ"א סקכ"ט דבדבר שאין הישראל נהנה ממנו מותר לומר לגוי לעשות והא דאסור לומר לגוי חסום פרתי ודוש בה אפילו הדישה של הגוי התם נהנה בו ישראל שמרבה לו שכר במה שחוסמה אבל חסום פרתך ודוש בה שרי. ויש לשאול דתנן שולח אדם ירך לגוי אעפ"י שגיד הנשה בתוכה מפני כו' אלמא מותר לומר לגוי אכול ג"כ ומעשים בכל יום שאנו מאכילין עבדינו טריפות וי"ל דאכילת הגוי שהדבר מוכיח ונרא' שהגוי להנאת עצמו קמכוין חשיב כאומר לגוי עשה מלאכתך כ"כ הרקנ"ט בפסקיו סימן ק"ן ובהגמ"ר פ"ה. וכתב ע"ז והנה לכאורה ק' מאי קמקשה מדתנן שולח אדם ג"ה לגוי הא כבר כתב שבדבר שאין הישראל נהנה שרי. וי"ל דס"ל דכיון שהישראל נותן לו לאכול חשיב הנאה לישראל דהא כיון שנתן לו ע"כ ניחא ליה שיאכל וא"כ אסור ליתן לו בשר שיבשל לעצמו אבל מותר לומר בשל בשר שלך וכ"כ בא"ה סס"י ה' ובי"ד סימן רצ"ז. וכ"כ בת"ח בשם רא"ם ומותר לומר לגוי כבה דליקתך עכ"ל.
ונראה לע"ד דכל שעושה הגוי בשביל ישראל ומטי ליה הנאה לישראל מלבד דאיכא איסור דאמירה לגוי שבות שייך בזה ג"כ איסור מטעם שליחות למ"ד יש שליחות לגוי לחומרא. ובהכי יתיישב קצת מאי דמיבעיי' לן בפ' השוכר את הפועלים ד"ץ ע"א כי אמרינן אמירה לגוי שבות הנ"מ באיסור שבת דאיסור סקילה אבל באיסור לאו לא יע"ש ולמ"ד דלחומרא יש שליחות לגוי מאי קמיבעייא ליה. אם לא שנאמר דהכא שאני דהוי מלאכתו של גוי ובהא משום שליחות לגוי ליכא דזה נהנה וזה מתחייב לא מצינו בכל התורה כדאמרינן בקי' אמנם משום אמירה לגוי איכא ודוק. ומיהו היינו דוקא היכא דמטי הנאה לישראל מהנאתו של גוי בכה"ג יש לאסור אמירה לגוי אמנם לא מטי הנאה לישראל כלל שרי ועיין להתוס' שם בפרק השוכר ד"ה חסום פרתי כו' ומן האמור בזה אתה תחזה דאסור לומר לגוי לעשות מלאכה בעד גוי אחר כגון להדליק לו שפופרת כל דאית ליה הנאה לישראל ופשוט. והראיה מהא דהילך בשר ובשל לעצמך ועיין להר"ב חוות יאיר סימן מ"ט דנ"ב שנסתפק בזה וזה שנון ערוך בידינו כמדובר ומאי דמטי הרב ז"ל משום דלחומרא יש שליחות אינה ענין כלל כיון דעיקר ההנאה הוי לגוי וליכא אלא טעמא דאמירה לגוי אפי' אינה אלא בעד הגוי דבעד ישראל אפי' לא אמר לו כלל אסיר כל שעשאו בשביל ישראל שוב ראיתי דשפיר י"ל בזה דאסיר משום שליחות דהשליח המדליק השפופרת לאו להנאתו קעביד דשליחות דבעה"ב קא עביד ודוק ועיין לרב אחאי הרב המובהק בס' חקרי לב בסימן ס"ה שכתב בענין אומר לקטן לעשות דבר איסור דלקי משום שליחות אם לא היכא שאמר לו אכול דבר איסור דזה נהנה וזה מתחייב לא מצינו. אמנם כל שהקטן אינו נהנה לוקה משלחו משו' שליחות ואף דאין שלד"ע ואפילו למ"ד כל היכ' דאי בעי עביד אי בעי לא עביד אין שלד"ע קטן כחצר דמי דבע"כ מותיב ביה ומחייב דומה למ"ש הרב מש"ל בפ"ה מהלכות מלוה ולוה הלכה י"ד דבגוי יש שלד"ע כיון דלא שייך לומר ביה דברי הרב ודברי התלמיד כו'. וכ"כ בתשו' הרשב"ץ הביאה מרן בב"י ח"מ סס"י שפ"ח דבגוי יש שלד"ע יע"ש וקטן נמי לגוי דמי ולא שייך ביה האי טעמא דדברי הרב כו' יע"ש.
ולדידי אין דמיונו עולה יפה לא למ"ש הר"ב מש"ל ולא למ"ש הרשב"ץ דע"כ לא כתב הרב מש"ל דגבי גוי יש שלד"ע כיון דלא שייך ביה דברי הרב כו' במידי דהמשלח יש לו שייכות באותו מעש' השליחות שנותן הרבית ליד הגוי להוליכו לישראל בזה הוא שכתב הרב מש"ל דיש שלד"ע כיון דבגוי לא שייך לומר אי בעי עביד אי בעי לא עביד וה"ז ודאי שלוחו של המשלח הוא ואע"פ שהוא לדבר עבירה. וכן בנדון הרשב"ץ שהשטר של ראובן שהיה ביד שמעון נתנו ביד גוי או אנס או מוסר ישראל והשליח נתנו לשר ואבדו ה"ז השליח שלוחו של שמעון כיון שמסר שטרו ביד גוי או מוסר ואינו יכול לפטור עצמו בטענת אין שלד"ע דלא שייך לומר אי בעי עביד אי בעי לא עביד כיון דודאי עביד וכל כה"ג אמרינן יש שליח לד"ע אבל באומר לקטן שיעשה איסור והוא לא עשה שום מעשה באמירתו דבר זה לקטן כי אם אמירה בעלמא מה מקום יש לומר בזה שהקטן יהיה שלוחו של האומר לו שיעשה איסור כאלו עשה האיסור המשלח עצמו הס כי לא להזכיר בענין זה של שליחות כמבואר ובזה ניחא לי מאי דהוה ק"ל בעיקר דברי הר"ב מש"ל שכתב דבגוי יש שלד"ע לכ"ע ממ"ש התוס' בפ"ק דשבועות ד"ג ע"א ד"ה ועל הזקן שתיים כו' וז"ל ואסור לישראל להניח לנכרי להקיף ראשו ולהשחית זקנו דהא אמר רב הונא בפרק ב' נזירים המקיף את הקטן חייב וה"ה איפכא דלא מקיש מקיף לניקף ואע"ג דהתם פליג עליה רב אדא בר אהבה כו' אין הלכה כרב אדא דסתמא דתלמודא בפ"ק דבבא מציעא כר"ה דקאמר איכא בינייהו איש דאמר לאשה אקפי לי קטן דללישנא דתלי בבר חיובא הכא אשה לאו בר חיובא היא מחייב שולחה משמע דאם אקיף ליה גדול מחייב ועוד נראה דאפילו רב אדא מחייב היכא דניקף בר חיובא אע"ג דמקיף לאו בר חיובא דלא פטר אלא היכא דניקף לאו בר חיובא הוא מדלא קאמר איש דאמר לקטן או לנכרי אקפי לי גדול והוי נפקות' לרב אדא כו' יע"ש והשתא לפי דברי הר"ב מש"ל דבגוי לכ"ע יש שלד"ע היאך הוה מצי למימר הך נפקותא דאמר לנכרי אקפי לי גדול כיון דלכ"ע חייב אלא ודאי דליתא אלא דאפילו למ"ד כל היכא דגברא לאו בר חיובא יש שלד"ע עדיין יש לנו לפוטרו מטעם דאין שליחות לגוי אלא דמדרבנן יש שליחות אמנם על פי האמור דע"כ לא קאמר הר"ב מש"ל ז"ל אלא במידי דהמשלח יש לו שייכות בשליחות הגוי ממילא לא קשייא מדברי התוס' הללו.
ודע שהר"ב מח"א בה' שילוחין סימן י"א כתב דאפשר דבפועל גוי אף דאין שליחות לגוי כיון דיד פועל כיד בעה"ב חשיב שפיר שלוחו דידו שאני ויש להביא ראיה לדבריו מהא דתנן בפ"ג דתרומות משנה ד' מרשה הוא את עבדו ושפחתו כו' תרומתו תרומה והנה האי שפחה היכי דמי אי דאייתי ב' שערות מאי בעייא גביה אי דלא אייתי ב' שערות קטן אין תרומתו תרומה אלא ע"כ בעבד כנעני מיירי ואפי"ה אי נתן לו רשות תרומתו תרומה אלמא דיד פועל כיד בעה"ב דמהני ביה שליחותו אף דאין שליחות לגוי וההיא דפרק כל הגט דכ"ג דאמרינן דלמ"ד מה אתם ישר' אף שלוחכם ישראל ממעטינן נמי עבד ל"ק דהתם היינו למעט עבד שתרם ברשות דבר שאינו של רבו דלא שייך ביה לומר דיד עבד כיד רבו דלמ"ד מה אתם בני ברית גם בזה מהני דהא עבד בר ברית הוא ולמ"ד מה אתם ישראל לא מהני עבד ואמנם בתרומת רבו והרשהו מהני אף דליתיה בשליחות מטעם דיד עבד כיד רבו וכדמוכח מהא מתני' דפ"ג דתרומות כמדובר. ואולם יש לדחות דאפשר דמיירי בתרומת פירות דרבנן ולעולם בעבד עברי מיירי דקטן יש לו שליחות מדרבנן וכעין מאי דאמרינן בגיטין דף ס"ד שאני שתופי מבואות דרבנן דאית ליה לקטן זכיה מדרבנן אף אנן נמי נאמר דאית ליה שליחות מדרבנן והך תרומה מיירי בתרומה דרבנן וכן מוכח מדברי התוספות בשבועות בענין מקיף. ודע דאמירה לגוי שיאמר לחבירו לגוי לעשות לו מלאכה עיין ברכי יוסף בסימן ש"ז אות ה' חוות יאיר סי' מ"ט ונ"ג בני יאודה דס"ז בני חיי סימן ס"ז. ודע עוד שאמירה לגוי שבות אפילו באיסורי' דרבנן כ"כ מרן ב"י בסי' רמ"ד וז"ל ועוד י"ל דלא שני לן אמירה לגוי שלא במקום מצוה בין מלאכה דאורייתא למלאכה דרבנן ובאיסורי שבת פשיטא הוא דשבות דשבות שנו רבותינו בכמה דוכתי' במקום מצוה לא גזרו ובשאר איסורי' דרבנן עיין להר"ב שבות ליעקב ולהר"ב נחפה בכסף חי"ד סי' ד' ולהר"ב ב"י נר"ו א"ח סימן תקנ"א אות ד'.
עלה בידינו דכל שהגוי עושה מלאכה בעד ישראל ולא מטי הנאה מיניה לגוי שלא שכרו לכך אף בלא אמירה לגוי אסיר וכן כל שאומר לו לעשות ולא מטי הנאה לגוי אסור לישראל משום שליחות דגוי לחומרא ואי גוי בדידיה קטרח כאריס וכן בקבולת כל שאומר לו לעשות בשבת אסור משום אמירה לגוי דהא לא התירו בה אלא עם השמש ואם הוא במלאכתו של גוי אפילו משו' אמירה ליכא עיין בש"ע סימן רמ"ד וסי' רנ"ב וסי' רמ"ו.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.