שרשי הים/קידוש החודש/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ קידוש החודש ג

ד

היה העד שראה את החדש בליל שבת מרכיבין אותו על החמור. הכי איתא בפ"א דר"ה באותה ששנינו מי שראה את החדש ואינו יכול להלוך ברגליו מוליכין אותו על החמור והק' הרלב"ח הביאו התי"ט דהיאך היו מחללין את השבת על היחיד והוא ספק אם יועיל עדותו שמא לא ימצא אחר שיעיד עמו הא תנן בפי"ט דשבת נולד לבין השמשות נימול לט' ותירץ הרב תי"ט ז"ל דתיקון מועדות שאני שהרי מכשירי מילה אין דוחין את השבת והכא אפי' מכשירין דוחין להרכיבו על החמור וליקח מזונות וכלי זיין וטעמא דזו היא מצוה על כל ישראל בכלל והמילה מצוה על היחיד ועוד שתוכל היא להתקיים למחרתו יע"ש ולא היה לו צורך לומר דמשום עדות החדש היא מצוה כללית לכל ישראל הוא דדוחה את השבת אלא מפני שהוא צורך גבוה כדאמרי' בפרק ר"א דמילה דקל"א ע"א גבי עומר ושתי הלחם דדחו שבת הן ומכשיריו משום דצורך גבוה הוא ולא ילפינן מינייהו לא לולב ולא סוכ' ולא מצה ולא שופר ולא מילה יע"ש. גם מ"ש דמילה שאני שתוכל היא להתקיים למחרתו כן תירץ הלח"מ ז"ל שם והכי אמרי' התם דף ק"מ דלא אתי מילה מכל הנך לר"א משום דמילה אפשר למחר ודחי' זו דדחי הרב ז"ל דשאני מצוה שהיא כוללת לכל ישראל לא דחי התם יע"ש.
ומ"מ עיקר קושייא ליתא לע"ד דשאני נולד בין השמשות דמילה דלעולם לא קאי בס' ולא אתי לידי בירור ולכן דוחין אותו לט' לא כן בספק זה דעדות החדש דעתיד ספק זה להתברר כשיבואו לב"ד והו"ל כספק דפקוח נפש דדחינן את השבת שמא ימצא אדם תחת הגל אף שיש לדחות דשאני התם משום דכתיב וחי בהם ועוד דס"ס התירו בפקוח נפש מ"מ למאן דיליף פקוח נפש ממילה ומבא במחתרת וכיוצא כדאיתא ביומא דפ"ד ע"ב טעמו הוא כדאמרן יע"ש א"נ י"ל דשאני מילה דכתיב ביום השמיני ואיכא למימר שמיני ודאי ולא שמיני ספק כדדרשינן בבכורות פ' מעשר בהמ' דנ"ח עשירי ודאי ולא עשירי ס' משא"כ הכא גבי דחיית עדות החדש דלא כתיב אלא במועדו ודוק.
ועל מ"ש עוד רבינו מרכיבין אותו על החמור אפי' במטה הנה התי"ט כתב וז"ל דאע"ג דתנן בפ"י דשבת מ"ה דהנושא את החי פטור אף על המטה ונ"מ חי שאינו כפות כמ"ש הרב שם אבל חולה ככפות דמי וחייב כמ"ש הרמב"ם בפח"י מה"ש וכבר כתבתי כן בשם התוס' רפי"ט דשבת והילכך מטה נמי משוי הוא על הבהמה וקמ"ל דאפי"ה מחללין עכ"ל והנה זה שהוצרך להביא ראיה מדברי רבינו והתוספות דחולה דינו ככפות סוגייא ערוכה היא בפרק שני שעירי דס"ו ע"ב גבי מאי דאמרינן התם עתי ואפי' בשבת למאי הילכתא אמר רב ששת לומר שאם היה חולה מרכיבו על כתפו כמאן דלא כר' נתן דאי ר"ן הא אמר חי נושא את עצמו אפי' תימא ר"ן חולה שאני ע"כ וכתב רש"י דחולה אינו נושא את עצמו והנושא מחלל את השבת יע"ש ואע"ג דלר"ן הוא דאמרינן התם הכי דס"ל דאף בבהמה אמרינן חי נושא את עצמו מ"מ מינה ילפינן לרבנן דר"ן לנוש' את האדם וברור ולפי"ז לא ידעתי למה זה ה"ה ז"ל שם בפי"ח מהלכות שבת הי"ו עמ"ש רבינו דהנושא את החולה חייב לא כתב דנפ"ל לרבינו הא מהא דפ' שני שעירי והוצרך הרב ז"ל לומ' דנפקא ליה מההיא דאמרינן בפרק המצניע דצ"ד הני פרסיאי כמאן דכפיתי דמי יע"ש. ומ"מ דברי התי"ט ז"ל אינן מובנין אצלי במ"ש דבכפות מחייב אף על המטה וזה לא ידעתי מנין לו דכיון דהמטה טפלה לו ודאי דפטו' עליה ואי משום דמחייב על הוצאת האיש הכפות מה ענין זל"ז דאע"ג דעל האיש הכפות חייב על המטה שהיא טפלה לו פטור שהרי במוציא אוכלין כשיעור בכלי חייב על האוכלין ופטור על הכלי כדאמרינן בהדייא בפ' המצניע דצ"ג ע"ב יע"ש. ואדרבא במוציא את החולה במטה הסברא נותנת שהמטה טפלה לחולה טפי מן החי שאין דרך להוציא את החולה בעצמו אם לא ע"י דבר אחר משא"כ החי דיכול להלך ברגליו ולפי דברי הרב תי"ט ז"ל במוצי' את החולה במטה כיון שהוא מתחייב על הוצאה מתחייב הוא על המטה והוא תימא גם עיקר קושייתו לא קשייא כלל דהא קמ"ל מתני' דהמטה נמי מרכיבין על החמור מפני שהמטה טפלה לחולה והרב המפרש לה' קידוש החדש כתב וז"ל ואפילו במטה לפי שאסור להוציא משא על הבהמה בשבת ואדם חי שאינו כפות או שאינו חולה אינו משא ואם היה חולה הרי הוא משוי וכ"ש המטה שהוא משא ואע"פ שהמוציא אדם חי שאינו כפות במטה פטור לפי שהמטה טפלה לו הנ"מ כשנשאו אדם אבל לענין משוי בהמה הרי האדם והחולה והמטה משוי הם ואסו' להוציאם על הבהמה בשבת אבל התירו חז"ל בעדות החדש עכ"ל ולא ידעתי מנ"ל לחלק בין משא דאדם למשא דבהמה כיון דעיקר טעמא הוא משום דהחי נושא את עצמו והרי ההיא דפרסאי שהביא ה"ה הוי תיובתיה ועוד דמאי קא קשייא ליה הכא במתני' עד שהוצרך לזה שהרי כיון דמתני' איירי בחולה וכבר הקדים וכת' דאם היה חולה הרי הוא משוי וכ"ש המטה שהוא משא וא"כ שפיר קתני ואפילו במטה ומה זה שכתב ואע"פ שהמוציא אדם חי שאינו כפות כו' דנהי דאדם חי שאינו כפות המטה טפלה אבל כפות וחולה אין המטה טפלה לו ושפיר קתני מתני' אפילו במטה.
ודע שבמוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי דשנינו במתני' דפטור אף על הכלי ופסקה רבינו פ"ח מהלכות שבת כתב הראב"ד דבירוש' מפרש דדוקא באוכלין שצריכין לכלים כגון תותין הוא דפטור על הכלים אבל בלא"ה חייב על הכלים וראיתי לה"ה שם שכתב וז"ל ואיני רואה כן דרך גמרתינו אלא כל מידי דמבטל ליה לגביה אע"פי שאינו צריך לו פטור והכין משמע בהדייא פ' הנוטל דקמ"א ע"ב עכ"ל ולא ידעתי מהיכן משמע לה"ה ז"ל כן מפרק הנוטל דאדרבא משם משמע היפך דבריו דעלה דקאמר רבא הוציא תינוק חי וכיסו תלוי בצוארו חייב משום כיס פרכינן וליבטיל כיס גבי תינוק מי לא תנן את החי במטה פטור אף על המטה ומשנינן מטה לגבי חי מבטל ליה כיס לגבי תינוק לא מבטל ליה ופי' רש"י מטה לגבי חי מבטל ליה להיות טפלה לו שהרי צריך לו עכ"ל הרי דדוקא היכא דצריך לכלי לא מיבטיל אבל אם אין צריך לו מבטיל.
ואולם מצאתי ראיה לדבריו מאותה שאמרו בפרק לולב הגזול דמ"ב עלה דאמרינן במתני' ר"י אומר י"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לר"ה פטור מפני שהוציאו ברשות ואמרינן בגמרא אמר אביי ל"ש אלא שלא יצא בו חייב ופרכינן והא מדאגביהיה נפק ביה ומשני אביי כשהפכו ורבא אמר כגון שהוציאו בכלי כו' וכת' הר"ן ז"ל שם בהלכות דלא מיחייב על הכלי דהא המוציא את החי במטה פטור אף על המטה יע"ש והשתא אם במוציא את הכלי שלא לצורך מחייב גבי לולב נמי לאיזה צורך הוציאו בכלי ואין לומר דיש לו צורך לכלי משום דלא בעי למיפק ביה דיוציאנו הפוך כדאמר אביי אלא ודאי דכל שהוא מבטל ליה לגביה דבר אחר אעפ"י שאינו צריך לו פטור אלא דההיא דריש פ' הנוטל משמע להיפך וכדאמרן וצ"ע ועיין בפרק משילין דל"ט ע"א בתוס' ד"ה ות"ל משו' מנא שכתבו דלהכי לא בטיל מנא לגבי שלהבת משום דאין בשלהבת ממש ולא חשיב יע"ש. ודע שזה שהקשינו על המ' שחילק בין משא דאדם למשא דבהמה וס"ל דבבהמה לא אמרינן המטה טפלה לו ואנו בעניותינו לא ידענו טעמו מה בין משא דאדם לבהמה אחרי כותבי מצאתי כדברינו למרן ב"י בא"ח סי' רס"ז שכת' על שם הגהת מרדכי דהרוכב על הסוס והחשיך לו בדרך מוטב לו לרכוב על החמור ולבא דאז אינו עובר אלא משום שבות אם הוא בתוך התחום דהחי נושא את עצמו דאי משום האוכף שעל הסוס הואיל ופטור על רכיבתו פטור על האוכף שהיא טפלה לו אבל אם ירד יעבור על שביתת בהמתו שנושא האוכף וכמו כן מחמר אחריה עכ"ל יעו"ש הרי שכתב דגם על האוכף פטור משום שהיא טפלה לו אבל מדקדוק לשונו שכתב הואיל ופטור על רכיבתו פטור על האוכף משמע שאם היה חייב על רכיבתו היה חייב על האוכף אע"פ שהיא טפלה לו וזה מורה כדברי התי"ט ז"ל וכבר כתבנו דמההיא דהמוציא אוכלין כשיעור בכלי דחייב על האוכלין ופטור על הכלי משמע היפך זה וכעת צ"ע ולמאי דקשי' לן לדברי ה"ה ז"ל שהביא ראיה מפרק הנוטל דאפילו אין הכלי צריך לאוכלין פטור על הכלי מההיא דאמרינן התם דכיס לגבי תינוק לא מבטל ליה וכתב רש"י ז"ל מפני שאינה צריכה לו כתוב בחי' הרשב"א ז"ל שם דכיס לגבי תינוק ה"ט דחייב מפני שהוצאת הכיס בתינוק אינו לצורך תשמישו כהוצאה במטה לחי ודוק.
אחרי כותבי כל זה מצאתי כתוב להר' המופלא מוהר"מ ן' אדרת ז"ל בהלכה זו וז"ל כתב המפרש שיש לחלק בין של בהמה לאדם שנושא את האדם דבבהמה הוי משוי ואחר המחילה נעלם ממנו משנה שלמה ששנינו במסכת פסחים פ"ד מ"ג בן בתירה מתיר בסוס כמ"ש הר"ב ז"ל שם משום שבעל חי נושא את עצמו אפילו כשהוא על הבהמה ומינה דפטור על המטה דטפלה לו גם מה שחילק בין אדם חולה לבריא גם זה ליתא מדמחלק המשנה במסכת שבת פ"י מ"ה בין נושא את החי במטה דפטור לנושא את המת מכלל שאין חילוק אלא במת ועוד יציאת החי במטה פירוש שהוא חולה ומשו"ה צריך למטה ואפי"ה אמר שהוא פטור ואם לאיסור הכל אסור בין בריא ובין בבהמה ובין באדם עכ"ל.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.