שרשי הים/גירושין/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ גירושין ח

י

הר"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין כו'. מצאתי כתוב למורי הרב שער המלך ז"ל וז"ל ויש לחקור בהא דקי"ל ע"מ שלא תשתי יין לעולם אין זה כריתות דהא הו"ל מתנה עמש"ב כיון דנשים חייבות בד' כוסות והול"ל דתנאו בטל והגט קיים ובשלמא באומר ע"מ שלא תשתי יין ל' יום לא ק"ל כיון דנשים חייבות בקדושא והבדלתא דהתם אפשר לקדושי אריפתא או על ידי שמיעה מאחרים גם ליכא למימר שהרי קי"ל דהאומר הרי זה גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר לא הוי מתנה עמש"ב משום דלא תיכול ולא תתגרש שהרי כתב הרשב"א שם בחידושיו דהיינו דוקא בתנאי דקום עשה יע"ש והיה נראה להוכיח מכאן דיין סתם אין יין צמוקים בכלל דא"כ לא הוי מתנה עמש"ב דכיון דאפשר לקיים מצות ד' כוסות ביין צמוקים ושלא כדעת מוהר"ש הלוי בתשו' הביאה הרב כנסת הגדולה סימן תפ"ב דהנשבע שלא לשתות יין בפסח הוי נשבע לבטל את המצוה יע"ש מצורף לזה לפי מה שנסתפק מוהר"א ששון ז"ל בתשו' ס"י אם התנה על דבר הרשות ולעבור על ד"ת אי אמרי' בזה מיגו דחייל על דבר הרשות חייל נמי אמצוה כדרך שאמרו בנשבע בכולל ואי אמרינן דחיילי בכולל ניחא.

ועוד יש לצדד דאע"ג דנימא דתנאו בטל ולא אמרי' כולל אדבר הרשות מיהא חייל וכיון שכן האשה זו לא הותרה אלא בד' כוסות לבד וכל ימיה חוזרת לאיסורא ואגידא ביה מקרי וצריך לעיין בזה דומה למ"ש הרב מש"ל בפרקין גבי קונם ביתך דאע"ג דאם מכרו מותרת ליכנס אפי"ה כיון דאם חזר וקנאו חוזר התנאי למקומו אין זה כריתות ואף למה שצדד שם בדעת הרמב"ן דכל תנאי שאפשר שיבא זמן שתוכל לעבור על תנאו אף שאפשר שיחזור התנאי חשיב כריתות יע"ש נר' דלא דמי דהתם לא עבידי דאתי ודאי דאפשר שלא יקחנה עוד משא"כ בנ"ד מצורף לזה כפי מ"ש מוהרשד"ם בתשובה חי"ד סי' ס"ט דמתנה בדבר שהוא איסור דרבנן תנאו קיים ניחא ועיין בזה מ"ש הרב מש"ל ז"ל ה' מלוה ולוה פ"ח ד"א מה שהקשה עליו מדין ע"מ שלא תשמיטנו שביעית שכפי תירוצו הא' שם לא יתיישב קושייתינו ויש לצדד בזה דאע"ג דבדבר האסור אפילו מדרבנן תנאו בטל כההיא דשביעית היינו במתנה לעקור בקום עשה אבל במתנה לעבור בשב ואל תעשה חייל וצ"ע כעת לעת הפנאי ועיין בס' זרע אברהם ח"א ס"י.

יא

ה"ז גיטך ע"מ שלא תליכי לבית אביך לעולם אינו גט שאין זה כריתות כו'. והנה התוס' במסכת קדושין ד"ה ע"א ד"ה ע"מ כתבו וז"ל וא"ת אמאי לא הוי גט שהרי אם מת אביה כו' וי"ל דבית אביה קרויים כל יוצאי חלציו של אביה כו' עכ"ל וכתב הרב עצמות יוסף ז"ל פי' והשתא אפי' מכרו אינו מעלה ומוריד דהשתא לא הוי הפי' בית ממש אלא קרוביו שלא ילך לקרוביו למקום שהם וניחא השתא מה שתמה הרשב"א בגיטין דכ"א על דברי התוס' דאי מכר לאחר מאי איכא למימר והניח הדבר בצ"ע עכ"ל אבל הרב ח"ה ז"ל בחידו' למס' סוכה דכ"ד ובערובין דט"ו ע"ב כתב דהתוס' עיקר קושייתם לא היתה אלא מחלוקת אם מת דוקא ולא מחלו' אם מכרו לאחר דלהכי לא תירצו מידי והיינו דלא קשיא להו מאם מכרו משום דאף אם מכר בית זה אכתי לא הוי כריתות כיון דאפשר שיקנה בית אחר ואסורה בו עכ"ל מבואר יוצא מדבריו דמשמע ליה בכוונת דברי התוס' ז"ל דכל יוצאי חלציו קרויים בית אביה דבית ממש קאמרי אלא שכל זמן שהבית ביד יוצאי חלציו אכתי בית אביה מיקרי כמאז ומקדם ושלא כדברי הרב ע"י דבית אביה היינו משפחת אביה ואין ספק כי זו היתה כונת הרשב"א ז"ל בהבנת דבריהם וע"ז הוק' לו בדבריהם מה יענו לאם מכרה לאחר כקו' הרב ח"ה ז"ל.

ועיין להרב מש"ל כאן בפרקין ד"ה ודע דכל כו' דמפשט פשיטא ליה בדעת הרשב"א דחולק עם הריב"ש דס"ל דאפילו אם חזר וקנה בית אחר אסור דכל שהוא ביתך קאמר מדלא תירץ קושייתם ע"ד התוס' בהכי וכמו שתירץ הרב ח"ה דלדידיה ס"ל דכל שחזר וקנה בית אחר מותר יע"ש ומה שיש לגמגם בעיקר דברי הריב"ש עם אותה שכתב הש"הג פ' החולץ ע"ש תשו' הר"ם על איש ואשה שקבלו חרם הקהל כו' וכיון דאשתרי אשתרי עיין להרב מח"א ה' נדרים סי' ל"ט ולדידי אי מהא לא אירייא דאפשר דהרשב"א ז"ל אזיל ומודה לדברי הריב"ש אלא דלדידיה לא ניחא ליה לתרץ עיקר קושייתו ע"ד התוספות ז"ל בהכי משום דעיקר קושייתו לאו בשמכר האב עצמו הוא אלא בשמת האב ומכרוהו יוצאי חלציו דתו לא מיקרי בית אביהם כיון שיצא מרשות דידהו ג"כ ולדידיה משמע ליה דמה שתירצו התוס' דכל יוצאי חלציו קרויים בית אביה הכונה לומר דכל שנשאר בית אביה ביד יוצאי חלציו עדיין בית אביה מקרי אבל אם לא נשאר להם והם מעצמן לקחו בית אחרת אז ודאי לא מיקרי בית אביה כדי שתאסר דאלת"ה מאי אירייא מייתו מתמר דכתיב שבי אלמנה בית אביך דילמא התם מפני שהיתה ביתו של שם קיימת ביד יוצאי חלציו קאמר בית אביך וכיון שכן הוקשה לו להרשב"א שפיר דאכתי מה יענו לחלוקת אם מכר לאחר וכיון דבשמת האב ומכרו יוצאי חלציו לבית אביהם תו ליכא למיחש למידי א"כ הו"ל כריתו' דאף כשיחזרו ויקנו אותו תו לא מיקרי בית אביה אלא ביתם אבל כשמכר האב דאיכא למיח' שיקנה בית אחרת או שיחזו' ויקנה בית זה פעם אחרת ואכתי בשם בית אביה מקרייא אזיל ומודה הרשב"א ז"ל להריב"ש ומעתה אין מקום למה שנסתפק הרב הנז' שם בדעת הרשב"א כנ"ל.

אחר ימים מצאתי בס' דת ודין בקונט' התשו' סי' י"ז וח"י כתוב בענין זה וראיתי שם בסימן ח"י דל"ה ע"ב פי' דברי הרשב"א כמו שכתבתי ומטי בה משמיה דהרב אלייא אביו ודוק שם ועיין במה שהק' שם בסי' י"ז מההיא דפ' נערה דמ"ד שאמרו יש לה פתח בית ואין לה אב הרי היא בסקילה דאיך יתכן שיהיה לה פתח בית אביה ולא יהיה לה אב ומזה רצה להכריח דאפילו כשמת אביה בית אביה מקרי יע"ש וליתא דה"ק פתח בית אביה שהיה נקרא מקוד' וכשאין לה אב אינו נקר' עכשיו פתח בית אביה וברור, ואיך שיהיה הנה זה למדנו דמשמע ליה להרשב"א בכונ' דברי התוס' כמ"ש הרב ח"ה וכן הבין מהרש"ך הביא דבריו בס' פרי הארץ ד"מ ע"ד עיין שם.

ואולם הרב ש"ך בי"ד סי' רי"ו ס"ק י"ב הבין כונתם כמ"ש הרב ע"י ודחה דברי הרב ח"ה ז"ל בשתי ידים ועפ"ז פקפק על דברי הרב המפה שכתב דה"ה באומר קונם לבית אביך שאיני נכנס דאסור לעולם משום דכל יוצאי חלציו קרויים בית אביו וכתב דע"כ לא כתבו התוס' כן אלא גבי האומר ע"מ שלא תלכי לבית אביך אבל באומר קונם לבית אביך שאיני נכנס מה מקום לפרש בית אביך על משפחת אביך דלא שייך לומר לשון כניסה במשפחה אלא לשון הליכה יעיין שם, ובודאי שלפי משמעותו בדברי התוס' יפה השיג עליו אבל לפי משמעות הרב ח"ה והיא משמעות הרשב"א ז"ל יפה כתב ובפסקי התוס' שם בגיטין כתוב בהדייא כדברי הר"ב המפה וכבר הרב מש"ל בפרקין דחה דברי הש"ך בזה וכתב שדבריו לא שרירין ולא קיימין יע"ש ומיהו מדברי הר"ן ז"ל ברי' פרק המגרש משמע דס"ל דכוונת דברי התוס' כמ"ש הרב ע"י דאחר שהביא תירוץ זה שתירצו התוס' הוקשה לו דאכתי אמאי לא הוו כל יוצאי ירכו כמו כל ימי חיי פ' דהא אפשר דמיתו כולהו יע"ש ואם הוא ז"ל סובר בהבנת דבריהם כמ"ש הרב ח"ה ז"ל דכל שבית אביך הוא ביד יוצאי חלציו קאמרי דאפי' מת האב אכתי בית אביה מקרי ולא בית יוצאי חלציו א"כ אין מקום לקושייתו דהא אפי' אם ימותו כולם אכתי אסו' ליכנס עד שתמות גם היא כאחי' שהרי כל שהיא קיימת ובית אביה ברשותה ברשותו אכתי מעלנא לית לה כיון דהיא מיוצאי חלציו של אביה וכל שהוא ברשותה אכתי בית אביה מיקרי ואסור' ליכנס שם אלא ודאי דמשמע ליה להר"ן כדברי הרב ע"י ונמצינו למידין שלא בלבד הרב ח"ה והרב ע"י חלוקים בזה כי גם הרשב"א והר"ן חלוקים בזה.

ובעיקר קו' התוס' ז"ל עיין בס' לשון למודים בה' נדרים סי' קי"ט שהק' בשם י"מ עמ"ש התוס' בפ' הכותב ד"ה הוה אמינא עד עול' אפירות קאי כו' דפי' עד עולם הוא בין בחייה ובין במותה יע"ש וא"כ אין כאן מקום לקושייתם מההיא דהאומר קונ' לבית אביך דשאני התם דאמר לעולם והוא ז"ל לא העל' ארוכה לזה יע"ש, ועיין למוהריב"ל בח"א דקמ"ה ובדפוס חדש דס"ה וס"ו דשקיל וטרי הרב ז"ל בהבנת ברייתא זו דע"מ שלא תשתי יין ושלא תלכי לבית אביך דקשייא דייוקא אדייוקא והעלה דלרב אשי דאמר בפרק המגרש גבי ע"מ שתשמשי לאבא ושתניקי את בני דסתמא יום אחד משמע להכי הוצרך תנא לפרש לעולם יעוש"ב, ולפי"ז אין מקום לקו' הי"מ ועיין עוד להתוס' ברפ"ג דתמורה ודוק ועיין להרב מכתב מאליהו שדחה דברי מוהריב"ל ועיין להראנ"ח ח"א סי' ק"ך, והנה הר"ן ז"ל בפ' המגרש הביא תירוץ אחר לקושיית התוס' דלבית אביך לאו דוקא אלא שאמר לבית זה שהוא של אביך שהיא אסורה בו אפי' מת או מכרו לאחר כדאיתא התם בנדרים יעו"ש.

והרב מ"ל בפ' הנז' הוק' לו דאכתי איכא קולא אחריתי בבית זה לענין אם נפל וחזר ובנאו במקומו הראשון וכמדתו הראשונה משום דפנים חדשות באו לכאן וכמו שביאר כל זה הר"ן ז"ל בנדרי' פרק השותפין וא"כ ק' דאף דנימא דהתנאי היה ע"מ שלא תלכי לבית זה מ"מ אמאי לא חשיב כריתו' כיון שאפשר שיפול הבית ואז אפשר לה לעבור על תנאה דומיי' דמתנה ע"מ שלא תעלה באילן זה עכ"ל, ואין זה מן הקושי דכיון דתירוץ זה הביאו בשם אחרים דוחי' מי זה אמר שאחרים הללו בשיטת הר"ן ז"ל קיימי גבי נפל הבי' וחזר ובנאו וכ"ש שעינינו הרואות שדברי אחרים הללו הם דברי הרשב"א בחי' פ"ב דגיטין דכ"ב והוק' לו מהא דנפילה ותירץ ב' תירוצים כמו שהביאן הרב מש"ל עצמו לקמן בד"ה ודע שראיתי להרשב"א כו', ובתירוץ הב' מוכח דלית ליה כשיטת הר"ן דנפל וחזר ובנאו ואם עיק' קושייתו הייתה למה לא דחה הר"ן דברי אחרים הללו ע"פ שיטתו בהא דנפל וחזר ובנאו אפשר דמה"ט סיים בסוף לשונו שהעיקר כתירוץ הא' שהוא התירוץ שתירץ הוא לדעת רבינו ודחה תירוץ אחרים הללו מה"ט ועכ"ל דלא שמיע ליה להר"ן בתירוץ אחרים הללו שהרי הוא ז"ל פ' השות' כתב דבאומר קונם לביתך זה משום זה אתה תופסו בין לקולא בין לחומרא ומשום דתפסינן לשון אחרון ואיך כ' כאן דבאומר ע"מ שלא תלכי לבית זה של אביך עסקינן שאפי' מת או מכרו אסור והרי כיון שסיים של אביך תפסי' לשון אחרון ואכתי אם מת או מכרו מותר אלא ודאי שהר"ן לא שמי' ליה הדברי אחרים הללו.

איברא דאי מהא לא אירייא דאיכא למידחי ולומר דכיון שאמ' שהוא של אביך ליכא בזה חזרה כדי שנאמר תפוס לשון אחרון אלא פרושי קמפרש הבית אשר אסר עליה שהוא של אביה ומפני שהוא של אביה אסרה עליה וכן צריכין אנו לומר בדברי הרשב"א שהרי הוא ז"ל הסכים בזה שם בפ' השותפים ועיין בפ' קמא דנדרים ד"ד ע"ב עלה דאמר שמואל בכולם עד שיאמר שאני אוכל כו' דמוכח מאותה סוגיי' דהיכ' דלשון אחרון מפרש ללשון ראשון לא אמרינן בכי הא תפו' לשון ראשון או אחרון יע"ש, ועיין להרב מח"א בהגהותיו לטור י"ד ה' נדרים דע"ד ע"א ד"ה כתב מרן וז"ל כו' שכתב ע"ש הר"ן דבאומר פירות פ' אסור אפי' אם מכרן לאחר דפ' דקאמר מורה מקום הוא יע"ש, ויש לתמוה מאי שנא מאומר קונם לביתך שאם מת או מכרן לאחר מותר וצ"ע.

עוד כתב הרב מ"ל וז"ל ודע שקו' זו שהקשינו אינה אלא אליבא דהר"ן ז"ל אך אין דין זה מוסכם דהא איכא הרא"ש ז"ל דס"ל דנקטינן כחומרא דביתך וכחומרא דזה דאליבא דמ"ד דספיקא דאורייתא לחומר' הוא מן התורה אפשר דאינה מגורשת כלל דכיון דמספקא לן אי תפסינן לשון ראשון או לא נמצא דמן התורה אינה יכולה לילך לבית אביה בין אם מכרו בין אם נפל מספק ונמצא דאין כריתות כלל מן התורה עכ"ל ושוב דחה זה באומרו דאף אליבא דהרא"ש ק' דאפשר דימכרנו ויפול יע"ש, מבואר יוצא מדבריו הללו דלשיטת האומרים ספיקא דאורייתא לחומרא הוא מדרבנן אין מקו' לעלות ארוכה לעיקר קושייתו בדברי הר"ן שאם נפל ובנאו ע"פ דברי הרא"ש דמספ"ל אי תפסינן לשון ראשון או אחרון דכיון דמדאורייתא אזלינן לקולא ותהיה מותרת ליכנ' בבית זה היכא דמכרה לאחר או היכא דנפל וחזר ובנאו אף דמדרבנן אסרוה מספיקא חשיב שפיר כריתות כיון דמדאו' מיהא אפשר שיבא זמן שאי אפשר לה לעבור על תנאה.

ומורי הרב המובהק מוהר"י נוניש נר"ו ההוא אמר דלא היא אלא כיון דמדרבנן מיהא אסורה מספיקא לא חשיב כריתות מן התורה דהא התנה עמה תנאי דאגידא ביה לעולם דאף שאיסורו מדרבנן ס"ס הא אגידא ביה ולא חשיב כריתות מן התורה והביא כדמות ראיה לדבריו ממה שכתב הרב מ"א בה' קנין משיכ' סי' ב' דמקדש בדבר שקנאו במשיכה דרבנן דהוייא מקודשת גמורה מן התורה כיון דמדרבנן מיהא הא קנאו וחשי' שלו בקנין זה אף דמדאורייתא לא קנה עד שיתן את הדמים והן הן דברי מרן ב"י בא"ה סי' כ"ח במקדש בחוב שיש לו על אחרים במעמד ג' יע"ש, ועיין להר"ן ז"ל בפרק הזורק גבי מתני' דקרוב לו וקרוב לה שכתב דאף על גב דארבע אמות לכ"ע אינן קונות דבר תור' כיון דרבנן תקינו שיהיו קונות עשאוהו כחצרו דהפקר ב"ד הפקר יע"ש שנר' מסכי' לדברי הרב מח"א וה"נ דכוותא כיון דמדרבנן אגיד' ביה לא חשיב כריתות את"ד נר"ו, ועיין להרב מ"ל בפ' ה' מה' אישות ה"ז שנסתפק במי שקנה חפץ מחבירו ונתן את הדמים ולא משך דמן התורה קנה אם קידש המוכר בחפץ זה אי הוייא מקודשת גמורה כיון דמדרבנן מיהא קאי ברשותיה דמוכר או"ד כיון דמדאורייתא ברשו' הקונה הוא שכבר קנאו בדמים אינה מקודשת למוכר קידושין גמורים וכתב שדעתו מסכים אל הצד הב' ולא זכר ש'ר דברי מרן הב"י בא"ה סי' כ"ח וכעת צריך ישוב.

עוד כתב מו"ה הנז' ז"ל שיש להביא ראיה דבמידי דאסירה האשה מדרבנן מחמ' תנאו של המגרש אף דמדאורייתא שרי דלא חשיב כריתות אם התנה בה כיון דאגידא ביה מדרבנן מיהא מאותה ששנינו בפ' המגרש דפ"ה הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך לעבד ולנכרי ולכל מי שאין עליו קדושין כשר ע"כ הרי איסור עבד בבת חורין אינה אלא דרבנן לדעת רבינו כמ"ש בפ' י"ב מה' א"ב וכ"כ הרדב"ז בח"א סי' קפ"ח והרשד"ם בי"ד סי' קצ"ו והביא דבריהם מרן החבי"ב בא"ה סי' ד' הגה"ט אות ח', ועיין להרשד"ם בסי' קצ"ו דקל"ו ע"ג שכתב בהדייא דאף לדעת רבינו דאין איסו' מן התורה בשפחה לבן חורין בעבד לבת חורין מודה שיש איסור מן התורה והוא תימא על מרן החבי"ב שכתב משמו דגם בעבד לבת חורין הוא מן התורה ומ"מ הרדב"ז ז"ל סובר שאין חילוק למדקדק בדבריו שבתשו' הנז' ולא אמרי' דהוי שיור' בגט כיון דבלא"ה לא אסירא אלא מדרבנן ובתנאו אסיר' באיסור אישות שהיא אסור מן התורה אלא אמרי' דלא חשי' שיור כיון דבלאו הכי לא אסירא מדרבנן וחשיב שפיר כריתות מן התור' כיון דס"ס הא אסירא בלא"ה והשתא אם איתא דהחשיב כריתות מן התורה ולהתיר' לעלמא אהני לן איסור דרבנן שלא להוציאה מחזקה ולומר שאין זה כריתות כל דאסירא מדרבנן בתנאו ולפסול הגט דודאי אית לן למי' הכי ואף לדעת החולקים על רבינו וס"ל דעבד בבת חורין אסורין מן התורה יש להביא ראיה על זה מההי' דאיבעייא לן הת' חוץ מזנותי' מהו כו' דנשואין הא לא שיי' או דילמ' שיי' בביאה ואתינן למפשט ממתני' ששנינו ולא לאבא ולאביך ובמאי אילימא בנשואין אבא ואביך בני נשואין נינהו אלא לאו בזנות ולאבא ולאביך הוא דלא שייר הא לאחר שייר יע"ש, והשתא הך דייוקא דדייקינן מרישא דאבא ולאביך אית לן לדייוקי נמי מסיפא דאטו עבד ונכרי בני נשואין נינהו אלא בזנות ולעבד ולנכרי הוא דלא שייר הא לאחר שייר הרי דזנות דנכרי דמדרבנן הוא דאסיר לכ"ע שהתו' לא אסרה אלא דרך חתנות בלבד ובית דינו של שם גזרו על הזנות כדאיתא בפ"ב דע"ז דל"ו ע"ב וכמ"ש רבינו בפ' י"ב מה' א"ב ואפי"ה אמרינן דלא חשיב שיורא כיון דבלאו הכי אסירה אע"ג דאינו אסורה אלא מדרבנן את"ד נר"ו.

ועפי"ז תמה עמ"ש הרשב"א בחי' לגיטין בפרק המגרש דפ"ג ע"א עלה דאמרינן התם נענה ר"ט ואמר הרי שהלכה זו ונישאת לאחיו של זה כו' לא נמצא זה גורם לעקור דבר מן התורה ובמאי אי בחוץ מישרא שרי אלא בע"מ כו' וכתב הרשב"א שם וז"ל ואפילו אמר לה נמי הרי את מותרת לכל אדם ע"מ שלא תנשאי לפ' מכאן עד ל' יום אין זה כריתות מה"ט דילמ' מת הך דנשאת לו תוך אותם ל' יום ונאסרה ליבם זה כו' ואף על גב דבלא תנאו הכא אסורה עד ג' חדשים כו' ונמצא שאין תנאו מבט' כלו' מ"מ ד"ת מותרת לינשא לו מיד כו' אין זה כריתות האמור בתורה עכ"ל וא"כ יש לתמוה מה יענה הרב ז"ל לההיא דחוץ מזנותיך דאמרן דמוכח דכל דבלא תנאו של זה המגרש כבר אסורה היא האשה אפילו שיהיה האיסור מדרבנן חשיב שפיר כריתות וכדאמרן וא"כ ה"נ כיון דבלא תנאו אסורה לינשא עד ג' חדשים ונמצא שאין תנאו מבטל דבר יותר ממה שהיא אסורה בלא"ה אמאי לא חשיב כריתות גם אלו דברי מו"ה נר"ו.

ולק"ד מקו' יש בראש לדחו' עיקר ראיה זו שהכרי' מעיקר מתני' לדעת רבינו ומהסוגי' לכ"ע דנהי דלדעת רבינו אין איסור לעבד בבת חורין מן התורה מיהו מודה הוא דמן התורה אין קדושין תופסין בה ואין אישות לזה עם זה כמ"ש בפ"ד מה' אישות דט"ו ובספי"ד מה' איסורי ביאה וא"כ משו"ה חשיב כריתות דכיון דאלו התנה עמה ע"מ שלא תנשאי לעבד ולנכרי דבלאו תנאו (לא) [הלא] לית לה נשואין ולא מטעם איסור אלא מטעמא דלא חייל בהו קדושין חשיב שפיר כריתות השתא נמי אע"פ שאמר לה סתם חוץ מפ' ואסור לה [הנשואין] נמי אפ"ה חשיב שפיר כריתות דהדבר תלוי בתנאי הנשואין דכל שאם התנה עמה תנאי דנשואין אין בתנאו ממש כיון דבלא"ה אין בה נשואין השתא אין קפידא.

ובהכי יש לדחות גם מה שהכריח מהסגויי' דבעי חוץ מזנותיך דע"כ לא חשיב שיור במתנה חוץ מזנותיך אלא דוקא במתנה כן על מי שיש עליה קדושין דחשיב שיור דזנות כשיור דנשואין וקרא קפיד שיכתוב לה גט כריתות כדי שתהיה מותרת בנשואין לכל דכתיב וכתב לה ספר כריתות והלכה והיתה לאי' אחר וכל ששייר לה עמו אפי' זנות בעלמא חשיב כאלו שייר לה עיקר נשואין בתנאו אבל בשייר לה זנות דעבד ונכרי דלית לה נשואין בהדייהו ובעיקר הנשואין אם שייר לה בהו לא חשיב שיור כיון דבלא"ה הא לית לה נשואין בהדייהו אם כששייר לה עמו בזנות לא חשיב שיור כיון דבעיקר הנשואין לא חשיב שייור ויש להכריח דהכל תלוי בקדושין ונשואין שהרי קאמר תלמודא דאם אמר חוץ מזנותיך לאבא ולאביך דוקא הוא דלא שייר הא לאחר שייר ואף על גב שיהיה אחד מהנך דאיסורי לאוין דאף על גב דבלא תנאו הא אסירא להו חשיב שייור כיון דאם עבר וקידש קדושין תופסין בחייבי לאוין ולהכי אפי' דשייר לה בזנות לא חשיב כריתות כיון דבעיקר קדושין אם שייר לה בהו לא חשיבי כאלו אסרה עמהם בקדושין ובנשואין דלא חשיב כריתות ואף שמדברי רש"י יש לגמגם בזה אפשר שהרשב"א יסבור ויפרש כן ונוצל אותו צדיק מתמיהת מו"ה נר"ו ודוק ועוד י"ל דסובר הרשב"א ז"ל דזנות דישראלית עם הנכרי כיון דבית דינו של שם גזרו אותו ונפקא לן מקרא דויאמר יאודה הוציאוה ותשרף חשיב כאיסור תורה כיון דנפקא לן מקרא ולהכי אף בשהתנה עם האשה חוץ מזנותיך דעבד ונכרי חשיב שפיר כריתות כיון דבלא"ה אסירא מדאורייתא ועיין להר"ן בפסחים בפ' כ"ש ובע"ז פ"ב.

ואולם זו היא שקשה בעיקר דברי המש"ל למה זה הוצרך ליישב קושייתו ע"פ שי' האומרי' ספיקא דאורייתא לחומרא דאורייתא דע"כ לא פליגי בהכי אלא היכא דליכא חזקה לילך בתר חזקה אבל כל דאיכא חזקה אזלינן בתר חזקה לכ"ע וכמ"ש הפ"ח בי"ד סי' ק"י בכללי הס"ס יע"ש וכיון שכן הכא דאיכא חזקת אשת איש כל דמספ"ל בגט זה אי חשיב כריתות או לא אזלינן בתר חזקה ומוקמינן לה בחזקת אשת איש כמו שהיתה ואחר מעט התבוננות אין זה מן הקושי דכיון דכי מספ"ל אי תפסינן לשון אחרון או לשון ראשון לכל אחד מהצדדים יש בו כריתות דבאומרו בית אביך אם מת או מכרו יכולה ליכנס ובאומרו בית זה אם נפל וחזר ובנאו יכולה ליכנס אין בזה מקום לומר שנלך בתר חזקת אשת איש כיון דלכל אחד מהצדדים הוי כריתות והרב ז"ל לא עלה על דעתו לומר דלא חשיב כריתות אלא מפני שחשב כיון דס"ס היא אסורה ליכנס לעולם דמספקא אזלינן לחומרא דשתי הלשונות ואסורה ליכנס בין היכא שמת ומכרו ובין היכא שנפל ובנאו וכיון דמדאורייתא אסורה מס' לעולם לשיטת האומרים ספיקא דאורייתא מש"ה לא חשיב כריתו' אבל לשיטת החולקים וסוברים שהיא מדרבנן אין מקום לומר שנלך בתר חזקה כיון שמה שהיא אסורה אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא לכל הצדדים יש בה צד התר ליכנס בבית זה או במת ומכרו או בנפל וחזר ובנאו ועיין עוד במ"ש התוס' בכתובות בפ"ב דכ"ג ע"א ד"ה תניתוה כו'.

עוד כתב הרב מש"ל וז"ל שוב ראיתי דאף אליבא דהרא"ש ז"ל קשה דאכתי חשיב כריתות דאפשר יפול דהשתא לכל הצדדים מותרת לעבור על תנאה עכ"ל והדברים תמוהים שהרי הוא כתב בתחילת דבריו דמה שהתוס' לא הוקש' להם מחלוקת אם מכר משום דס"ל דאפי' דקי"ל דאם מכרו מותר מ"מ אם חזר וקנאה אסור בה ומש"ה לא חשיב כיון שאפשר שיעבור זמן שיעבור על תנאה וא"כ איך כתב כאן דמשום דאפשר דימכרנו חשיב כריתות ואין ספק שט"ס נפל בדבריו וצ"ל דאפשר שימות ויפול והדברים ברורים.

ודע שהרשב"א והר"ן בפרק המגר' כתבו לעיקר קושיית התוס' לדעת רבינו דכיון שאינה מותרת בו כל זמן שהוא של אביה אעפ"י שאם מכרו או מת מותרת היא ליכנס בו מ"מ במה שנאסר לה לא הותר לה דכל שמת או מכרו אין זה בית אביה שנאסר בו ולהכי לא קרינן ביה כריתות והרשב"א דחה דבריו מדאמרינן התם בר"פ המגרש בחוץ הוא דפליגי ר"א וחכמים אבל בע"מ מודו לר"א דלאו שיורא הוא משמע דע"מ דומיא דחוץ הוא שהיא אסורה לעולם וכגון דאמר לה ע"מ שלא תנשאי לפ' לעולם ואפ"ה קאמר דמגורשת יע"ש ואיכא למידק דכיון דלדידיה משמע ליה דע"מ דמודו חכמים דומיא דחוץ הוא א"כ בהתנה עמה ע"מ שלא תנשאי לאנשים הרבה נמי מודו חכמים דמגורשת דומיא דחוץ דקאמר ר"א דל"ד בהתנה בחוץ מפ' דוקא הוא דה"ה נמי בחוץ מאנשים הרבה דזיל בתר טעמא וכ"כ בתשו' התשב"ץ החדשות ח"א סי' ד' ד"ט ע"ב ובתשו' מהר"י ן' חסון סימן ע"ט דפ"ג ע"ב יע"ש וכיון שכן לדידיה דהרשב"א נמי תקשי מ"ט דחכמים דמודו בהא שהרי הוא ז"ל שם קיהיב טעמא בהתנה עמה ע"מ שלא תלכי לבית אביך אמאי אינה מגורשת כיון שאפשר שיפול הבית ותהיה מותרת ליכנס בו משום דנפילה לא שכיחא אבל מיתה שכיחא יע"ש, והשתא במיתה דרבים דלא שכיחא כדאמרינן בפ"ק דיומא דמיתה דתרי ותלת לא שכיחא אמאי היא מגורשת כיון דדמי לנפיל' דלא שכיח וכל שכן הכא דלמיתה דרבים לכ"ע דלא שכיח וכעת צ"י ועיין להרב מכתב מאליהו דקע"ט ע"ג שעמד ע"ד הרשב"א ז"ל הללו וכעת לא עמדתי היטב בדבריו.

ובעיקר הספק שנסתפק הרב שם באומר חוץ מפ' בזמן פ' אי הוי שיור או לאו עיין להותס' בפרק המגרש דפ"ב ע"ב ד"ה אפי' וביבמות ד"י ע"א ד"ה לעולם שהוק' להם אמאי לא תני י"ו נשים פוטרו' צרותיהן אליבא דר"א וכתבו דבפלוגתא לא קא מיירי ושוב הביאו דברי הירוש' שהקשו כן יע"ש ואם איתא דבחוץ לזמן נמי מודו רבנן אמאי לא ק"ל אליבא דכ"ע ואפי' לרבנן דר"א אלא ודאי דלא שנא ועיין בספר מוצל מאש בתשו' סימן פ"ז שנשאל אם יש שום תיקון לדעת הרמב"ן והר"ן וסייעתן דס"ל דאף בע"מ פליגי ר"א וחכמים להתנות לאשתו ע"מ שלא תנשאי לפלוני מפני שראה בה כיעור עם זה האיש והשיב שיתנה עם שליח הולכת הגט שאם תנשא אשתו עם פלוני שיתבטל שליחותו שיודיענו השליח לאשה ונמצא שבעיקר הגט ליכא שום שיור והוא גט כריתות ותנאו קיים כיון שהוא בענין השליחות יע"ש ודברי הירושלמי הלזו שהביאו התוס' הויין תיובתיה דא"כ אמאי לא ק"ל לרבנן נמי אמאי לא תני י"ו נשים ומשכחת לה בכה"ג ודוק.

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.