שרשי הים/גזלה ואבדה/יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ גזלה ואבדה יא

יח

כהן שראה את האבידה כו' מבטל עשה דקדושים יהיו ואין עשה דוחה עשה ול"ת כו': דע שהתוס' במכות דט"ו ע"א דעשה ול"ת דגרושה לכהן הוי לאו שאינו שוה בכל: עיין להתוס' ביבמות ד"ו ע"א שכתבו דכל דשוה באנשי' ובנשים חשיב שוה בכל ואלמנה לכ"ג חשיב שוה בכל מפני שגם האשה בכלל האיסור ועוד אמרו דנזיר מצורע מגלח מפני דעשה דגילוח שלו אלים משום שלום הבית אבל עשה ול"ת באלמנה לכ"ג אינו נדחה מפני עשה דיבום יע"ש: וזה הפך דבריהם דמכות ומה שיש ליישב בזה עדיין ק' ממ"ש הם עצמן בר"פ יש מותרות יע"ש וביאור דברי התוס' הללו דמכות שכתבו דאיכא עשה ול"ת גבי גרושה לכהן עיין להתוס' ביבמות ר"פ יש מותרות וע' בסוגיית הגמ' ד"ך ע"ב ועיין בס' דברי אמת דנ"ט ע"ג וד' יע"ש באורך ושם בדק"ה ע"א כתב שרבינו לא מנה עשה דקדו' יהיו מפני שסמך על הסוגיא שבפ"ק דיבמו' ד"ה דמשמע משם דליכא עשה זה גבי כהנים יע"ש ואשתמיט מיניה לשון זה שכתב רבינו כאן דמבואר דאיכא עשה זה גבי כהנים יע"ש:
ובמ"ש עוד רבינו ואין עשה דוחה ל"ת ועשה כתב ה"ה ז"ל כאן דאין אנו צריכין לכך דתיפוק ליה דבעידנא דקא עייל בבית הקברות אכתי לא מקיים מצות עשה דהשב תשיבם ואין עשה דוחה ל"ת אלא כגון כלאים בציצית כו' ומילה בצרעת דבעידנא דקעבר הלאו מקיים את עשה: והנה בענין זה דבעי' בעידנא דמקיים עשה ידחה הלאו אי בכה"ג אמרינן ג"כ בעשה שיש בו כרת דדחי לעשה דאין בו כרת אי בעי' בעידנא כמו גבי לאו ונראה דבמחלוקת הוא שנוי לבעלי התוס' בין ריב"א ור"י בפסחים דנ"ט עמ"ש בגמ' דמחו' כפורי' דחי ע' דהשלמ' ואתי עש' דק"פ שיש בו כרת ודחי עש' דהשלמ' שאין בו כרת והקשה ריב"א דאנן בעי' בעידנא דמיעקר עש' דהשלמה לקיים עש' דפסח דהיינו אכיל' הפסח והכא בעידנא דשחיט קרבנות כפרתו אחר הקרב' התמיד של בין הערבים ודחי ע' דהשלמה לא קמקיים עשה דאכילת פסח עד הלילה והוא ז"ל תירץ דה"נ הוי בעידנא כגון ששוחט ק"פ שלו תחילה אחר תמיד של בין הערבים אע"פ שעדיין לא הקריב כפרתו דשוחטין וזורקין על טבול יום אע"פ שעדיין לא טבל משום דבידו לטבול ושמשא ממילא ערבא וכן על מחוסר כפורי' כשמסר מעו' כפרתו לב"ד דליכא חששא שיתעצל ולא יביא כפרתו וכל שראוי לאכול הפסח בלילה אפי' לא אכל כשהקריבו הק"פ עליו נפטר' מידי חיוב הקרבת פסח ופטו' מלעשות פסח שני אלא שביטל מ"ע דאכילת פסח הילכך כשמביא כפרתו אחר תמיד של ב' הער' ודחי עשה דהשלמה הו"ל בעידנא דאז הוי ראוי לאכול לערב ונמצא מקיים עשה דהקרבת פסח ויצא י"ח הפסח כיון דראוי לאכול לערב ע"י הקרבת קרבנות כפרתו ואין הדבר תלוי באכילתו זו היא ס' ריב"א ז"ל ור"י נחלק עליו ואמר דאין צורך לומר דשוחטין הפסח עליו תחילה כי היכי דלהוי בעידנא אלא תחילה שוחטין קרבנו' כפרתו ואח"ך הפסח ואע"ג דבשעה דשוחטי' כפרתו ודחי עשה דהשלמה עדיין לא הקריב הפסח ולא הוי בעידנא דעקר לעשה דהשלמה קמקיים עש' דפסח אין קפידא בדבר דדוקא גבי עשה ול"ת דאמרינן אתי עשה ודחי ל"ת דהלא תעשה הוא חמור טפי מעשה אז בעינן שיהיה בעיד' דמיעקר לאו דלקיים עש' אפי' בעש' חמיר אבל עש' חמי' דאתי לדחויי עשה אח' כיון דלא אתי לדחויי אלא עשה לא בעי' בעידנא והביא ראיה מההיא דר"א ששיחרר עבדו להשלימו לעשרה ועבר אעשה דלעולם בהם תעבודו משום עשה דונקדשתי בתוך בני ישראל שהוא עשה דרבים אע"ג דבשעה שמשחררו לא קמקיים עשה דונקדשתי וכן בפרק שלוח הקן שלח תשלח אפי' לדבר מצוה כגון טהרת מצורע ע"י שתי צפרים חיות ופרכינן למה לי קרא האי עשה והאי עשה ואין עשה דוחה עשה ומשני אצטריך מהו דתימא עשה דטהרת מצורע חמיר דאיכא שלום הבית וגדול השלום ששמו הגדול נמחה במים ודחי עשה דשלח תשלח קמ"ל הרי דאי לאו קרא הו"א דאתי עשה דחמיר ודחי עשה קל אע"ג דלא הוי בעידנא דבשע' ששוחט הצפור לטהרת מצורע קעקר עשה דשלח תשלח ועשה דטהרת מצורע לא קמקיים עשה עד אחר שמזין עליו אלא ודאי דגבי עשה חמיר עם עשה קל ולא בעינן בעידנא:
וראיתי להרב הגדול כמהר"א זאבי בדרשותיו פ' בשלח שכתב דריב"א לא חש לראיות הללו דבשחרור עבדו של ר"א ס"ל כמ"ש הר"ן בפ' השולח עלה דאמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה דלאו עשה גמור קאמר דאי עשה גמור היכי דחינן עשה שבתורה משו' האי מצוה דונקדשתי אע"ג דלא הוי בעידנא גם הראיה שהביא מההיא דטהרת מצורע דדחי עשה דשלח תשלח אע"ג דבשעה ששלח הצפור של שלוח הקן לתוך המים ודחי עשה דשלח תשלח לא קמקיים עדיין עשה דטהרת מצורע עד שעה שמזין עליו: כתב הרב ז"ל דריב"א ס"ל כמ"ש הר"ן שהביא הרב הנמקי בפרק אלו מציאות ד"ל עלה דאמרינן התם דאין עשה דהשבת אבידה דחי ל"ת ועשה דטומאה כגון שהיתה בב"הק וכתב הנמקי ואיכא דמקשה למה לי טעמא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ת"ל דאפילו ליכא אלא ל"ת לחוד לא דחי ליה עשה דהשבת אבידה כיון דבעידנא דקעקר לאו דלנפש לא יטמא לא קמקיים עדיין עשה דהשבת אבידה עד שיחזירנה לבעליו ותירץ בשם הר"ן דה"נ בשעה שהוא מתעסק במצות השבת אבידה קמקיים עשה אע"פ שעדיין לא גמרה דהוא ז"ל סבור דגוף עיקר העשה מתחיל משעת ראיית אבידה וכתב שר"י הלוי ן' מיגאש ז"ל חלוק ע"ז וס"ל דעיקר העשה אינו אלא בשעה שמשיב אבידה והשאר אינו אלא כעין מכשירי מצוה ודמי לשאר מכשירי מצוה אע"פ שצריך לעקור הלולב מן הדקל לעיקר מצות נטילת לולב העיקר הוא נטילת לולב אע"פ שמתעסק מתחילה לקיום המצוה גם ההשבה נמי כן הוא עכ"ל ובכן ריב"א ס"ל כהר"ן דכל שהוא עסוק במכשירי המצוה הרי הוא כמצוה עצמה ולהכי הוא דחי שחיטת הצפור לטהרת המצורע אע"פ דבשעת שחיטת הצפור לא נגמר טהרת המצורע עד שיזו עליו מ"מ כיון שהוא עסוק במכשירי המצוה הרי הוא כעוסק במצוה עצמה והו"ל בעידנא: אמנם ר"י ס"ל כסברת ר"י ן' מיגאש שהביא הנ"י דאפי' עוסק במכשירי המצוה שאי אפש' להמצוה להתקיים בלתו לאו עוס' במצוה בעידנא מקרי:
והנה מתוך דבריו מבואר יוצא דס"ל לדעת הר"ן כל הכשר מצוה דדמי לההיא דהשבת אבידה חשיב העוסק בה כעוסק במצוה עצמה ולהכי דימה הרב ההיא דעוסק בשחיטת צפורי מצורע לטהר את המצורע כאלו עוסק בהזאתו ממש עליו וחשיב בעידנא לדעת ריב"א והר"ן ולא כן אנכי עמדי אחרי התאבקי בעפרות זהב לו דלדידי אף הר"ן ז"ל אזיל ומודה לסברת הר"י הלוי בכל הכשר מצוה אף דדמי להשבת אבידה דאי אפשר להשיבה בלתי הליכה כעוקר לולב מן האילן לצורך נטילתו דלא חשיב העוסק בהכשר מצוה כעוסק במצוה עצמה ודוקא גבי הליכת להשיב האבידה הוא שכתב הר"ן דחשיב כעוסק במצוה דמשמע ראיית אבידה מתחיל עיקר העשה דהשב תשיבם לאחיך יען מיד משעת ראייתה של האבידה רמי רחמנא עילויה לאו דלא תוכל להתעלם ועשה דהשב תשיבם לאחיך ומשמע ליה להר"ן ז"ל דכשם שהלאו מתחיל מיד ה"נ העשה וכאלו אמר לא תוכל להתעלם התעסק מיד בהשבתה ואע"פ שלא נגמר העשה עד שימסרנה ביד בעליו מ"מ כבר התחיל במצוה עצמה דרמי רחמנא עליה להתעסק בהשבתה מיד והו"ל כמילה בצרעת דחשיב בעידנא אע"פ שמל ולא פרע למילה כאלו לא מל ומיד שמל וחתך את הצרעת עדיין לא גמר את המצוה מ"מ חשיב בעידנא כיון שהתחיל במצוה רמי רחמנא עליה בהדייא ה"נ דוכוותא היא אבל בשאר הכשר מצוה דלא גלי רחמנא דאיכא מצוה עליה להתעסק בהכשר המצוה לא חשיב כעוסק במצוה עצמה אע"פ שאי אפשר לעשות המצוה עצמה בלתי הכשר המצוה דאם כדברי הרב מוהר"א זאבי ז"ל דכל הכשר מצוה לדעת הר"ן חשיב כעוסק במצוה עצמה ק' שהר"ן ז"ל גופיה בפ"ג דר"ה עלה דמתני' דשופר דר"ה אין מפקחי' עליו את הגל כו' ואמרי' בגמ' מ"ט י"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה כתב הר"ן ז"ל וז"ל ודקא יהבינן טעמא משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה קושטא דמילתא קאמר מיהו לא צרכינן להכי דאפי' הוי י"ט ל"ת גרידא לא אתי מכשירי מצות שופר ודחי לה דהא בעידנא דקעקר ללאו לא קמקיים עשה דשופר ואם איתא דס"ל להר"ן ז"ל דבכל מכשירי מצוה דאי אפשר למצוה בלתו חשיב כעוסק במצוה עצמה דומייא דהשבת אבידה לימא דמשו"ה יהבינן טעמא משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה משום דאי הוי ל"ת גרידא הוה דחי ליה עשה דחשיב בעידנא כיון דעסיק במכשירי מצוה אלא ודאי כדאמרן דדוקא בהשבת אבידה הוא שכתב הר"ן ז"ל דמשעת ראיית האבידה ומתחיל להתעסק בה חשיב מתעסק בגוף עיקר העשה מטעמא דאמרן דאיתקש העשה דהשב תשיבם לאחיך ללאו דלא תוכל להתעלם דמתחיל משעת ראייתה ובהכי ניחא לי מה שראיתי להרמ"ל ברפ"י מה' ק"פ ככתוב כ"ז בספרי הקטן ח"א ה' מילה שורש אתי עשה ודחי ל"ת יע"ש ועיין במה שאכתוב לקמן בס"ד בה' מו"ל שורש מלוה על המשכון אם הוא ש"ח או ש"ש יע"ש באורך ועיין במה שכתבתי בזה בשורש מתנה עמש"ב בח"ב יע"ש באורך:
והנה מדברי התוס' שכתבנו לעיל משם ר"י דדוקא גבי עשה ול"ת הוא דבעינן בעידנא משו' דהל"ת חמור ולא דחי עשה אלא בעידנא אבל עשה חמיר שבא לדחות עשה קל לא בעינן בעידנא והכריח כן מההיא דר"א ששיחרר עבדו להשלימו לעשרה דאתי עשה דרבים דונקדשתי ודחי עשה דיחיד דלעולם בהם תעבודו מבואר דס"ל דעשה אפי' חמיר לא דחי ל"ת אלא בעידנא ותמהני על הרב יד אהרן ז"ל שכתב בא"ח סי' תמ"ו דעל מ"ש מרן ב"י ז"ל בשם שבולי הלקט בסי' צ"ז דשופר של ר"ה ששנינו במתני' דאין מפקחי' את הגל וכו' ויהבינן טעמא בגמרא משום דתקיעת שופר עשה וי"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה והוק' לו מה שהק' הר"ן דאפי' לא הוי אלא ל"ת גרידא אכתי לא הוי בעידנא ומשו"ה לא דחי לל"ת ותירץ בשם יש מפרשי' דמצוה דרבים דחי ל"ת אע"פ דלא הוי בעידנא וכתב הרב יד אהרן דיש ראיה לדבריו ממ"ש גבי ר"א ששיחרר עבדו משום מצוה דרבים דונקדשתי אע"ג דלא הוי בעידנא יע"ש ואשתמיט מיניה דברי התוס' שכתבו בהדייא דהתם שאני דהוי עשה דקיל מל"ת ולהכי לא בעי' בעידנא ודחי ליה עשה חמיר דרבים אבל גבי ל"ת כל דלא הוי בעידנא לא דחי ליה עשה אפי' חמיר:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.