שפת אמת/עירובין/יד/א

שפת אמת עירובין יד א

דף י"ד ע"א

בגמ' וכן ב' קורות המתאימות כו' אם מקבלות אריח לרחבו טפח כו' רשב"ג אומר אם מקבלות אריח לאורכו שלשה כו'. פשט הלשון נראה דלת"ק כל שאין מרוחקין טפח מצטרפין ואע"ג דאין ב' הקורות ביחד מחזיקין טפח מ"מ כיון דאריח יכול להיות מונח עליהם מהני, ולפ"ז אפשר דטפח לאו דוקא וה"ה משהו יותר רק שיהי' קצת אחיזה להאריח על ב' הקורות דהיינו שהאויר פחות קצת מן טפח ומחצה לכך נקט טפח, [וכ"מ בלשון הראב"ד (פי"ז מהל' שבת ה' כ"ה) אכן בפי' הר"י כאן ובריטב"א בסוכה מבואר דבעינן שיסמוך האריח אצבע בזו ואצבע בזו וביניהם יהי' טפח ע"ש], ורשב"ג בא להקל דגם כשמרוחקין יותר כל שיכול להיות מונח עליהם אריח לאורכו נמי מהני, מיהו נראה דצריך לפ"ז שיהיו בריאים לקבל אריחות לאורכם דהם מחזיקים כפלים מלרחבן, אכן רש"י פי' בסוכה (כב:) וז"ל אם מקבלות כו' כשהן סמוכות זו לזו כו' ואם לאו שאין שתיהן רחבות טפח צ"ל קורה אחרת ורשב"ג להקל בא כלומר אפי' אין בהן טפח מרחיקין זו מזו ומושיב עליהם לארכם כו' ע"ש, משמע דס"ל בפי' דברי הת"ק דדוקא כשמתאימות ביחד בלי שום הפסק מהני, והטעם נראה דצריך להיות רוחב טפח בלי לבוד דפחות מטפח לא חשיב היכרא, אך בדברי רשב"ג צריך עיון ל"ל להרחיקן עד שיקבלו אריח לארכן הא יכול להרחיקן קצת ולהניח עליהם אריח ברחבן, וי"ל דרשב"ג נמי ס"ל דאין לחשוב האויר אלא היכא דשניהם מחזיקין אורך אריח נמצא כל א' מהם מחזיק רוחב אריח, ונהי דבפ"ע לא הי' יכול להחזיק סוף סוף איגלאי מילתא ע"י השני שגם הוא עצמו מחזיק שיעור רוחב אריח, אבל כשאין מחזיקין אלא רוחב אריח וצריך להיות ההיתר ע"י צירוף ב' הקורות שוב לא מהני כל שיש אויר ביניהם ודוחק, ואיך שיהי' צ"ע על רש"י למה נד מפי' הפשוט, אבל הרא"ש והטור (סי' שס"ג) כתבו כפי' הפשוט דכל היכא שאין מרוחקין זה מזה טפח מהני, וכ' הב"י ע"ז ותימה למה לא נימא לבוד כו' וכ' שכ"ד הרמב"ם דאפי' כשמרוחקין עד ג' טפחים מהני לת"ק משום לבוד, ויש בשיטה זו ג"כ חומרא דלפ"ז מ"ש בגמ' שיכולין לקבל אריח לרחבה היינו ששניהם ביחד יהיו רחבין טפח כמו לפירש"י, [וכן פי' הה"מ לדברי הרמב"ם ע"ש], רק אי מחזיקין טפח שוב יכולין להרחיקן זה מזה עד ג"ט משום דאמרינן לבוד, ולפ"ז רשב"ג פליג רק לחומרא דמסתמא פירוש דברי רשב"ג כמו דברי ת"ק א"כ צריך שיהיו ב' הקורות בעצמם רחבין לקבל אורך אריח ואין לזה טעם, ויש לדחוק דגם להב"י רשב"ג להקל בא, אכן הב"ח שם חולק ע"ד הב"י ומפרש דגם כוונת הרמב"ם אינו כן ודבריו נראין, אך מה דמסיק הב"ח דיש להחמיר כדעת הרא"ש וטור צ"ע דהא איכא קולא נמי לשיטה זו דאע"ג דכל קורה בפ"ע אינה מחזיק אלא אצבע מהני בהרחקת טפח ולהב"י אינו כן כדכתיבנא:

שם בגמ' סבר כאבוה כו'. משמע דלת"ק דלית לי' רואין פליג גם בסיפא דעגולה פסולה כמ"ש הר"י אבל הרא"ש לא פי' כן, ובחי' הריטב"א כ' דהא דנקט הגמ' דסבר לה כאבוה משום דמפורש בדברי ר"י לשון רואין ומ"מ גם לת"ק הוא כן, אבל ברי"ף לא משמע כן, וקצת משמע שהי' לרא"ש גירסא אחרת ברי"ף, אבל נלע"ד דגם אי נפרש דס"ל כאבוה דוקא מ"מ י"ל דבסיפא דמתני' בעגולה לא פליג ת"ק, ודוקא בלמעלה ולמטה לא ס"ל רואין הואיל וכ"א בפ"ע אין בו שיעור אבל כשיש בו שיעור אלא שא"י לקבל אריח ע"י העיגול לית לן בה כנ"ל וכ"נ דעת הרא"ש:

שם בגמ' עקומה רואין כו' פשיטא קמ"ל כדר"ז כו'. לכאורה קשה דהא מוכח מדר"ז דכשמונחת תוך עשרים גם אפי' כשינטל העקמימות יהי' ביניהם ג' טפחים נמי כשר א"כ מה פשיטות היא זה, דבשלמא בחסרון בריאות הקורה אמרינן שפיר רואין אבל בעקומה דצריכין לחשוב עיקר העקמימות ג"כ להשיעור כיון דאם ינטל יהי' פסול מנ"ל לומר בכה"ג רואין והרי בעגולה אם אין ברוחב טפח לא מהני לומר רואין אפי' אם הי' משלימים העובי להרוחב, וה"ה נמי דאין לנו להשוות העקמימות אלא לומר דל כמו שלא הי' כלל, והרא"ש וש"פ כתבו דהך דעקומה רואין כו' היא אליבא דכו"ע ואעפ"כ פריך פשיטא, ולדבריהם נראה דא"ש טפי דפשיטא לי' להגמ' דנהי דלת"ק צריך להיות בריאה כמו לר"י דהקפידא הוא ברוחב כן לרבנן בבריאות, אבל לא שיהי' באמת ראוי אל האריח ולכך העקמימות והעגולות לא איכפת לן כלום כל שאין חסרון בהבריאות, אבל לשאר פוסקים וכמשמעות רש"י ז"ל דדוקא לר"י כשר קשה הכא טפי פירכת הש"ס פשיטא כדכתיבנא:

שם בגמ' דא"ר זירא כו' ועקמימותה חוץ למבוי כו'. עי' בפי' הר"י מ"ש דלר"י דאית לי' רואין אף בשיש בין זה לזה ג' כשר והוא תימה בעיני דמ"ש למעלה מעשרים דמודה ר"י בר"י אע"ג דס"ל כאבוה דאמרינן רואין מ"מ בעליונה למעלה מכ' פסול וה"ה עקמימות שחוץ למבוי, וגם מ"ש על הרי"ף דצ"ע למה הביא הך מימרא דר"ז דעקמימות כל לשונו אינו מובן ע"ש:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף