שער התירוצים/מגילה/ב/ב
|
< הקודם · הבא > |
אמר ר' ירמיה ואי תימא ר' חייא בר אבא מנצפ"ך צופים אמרום כו' ופריך והא אמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין. ע"כ. מקשים המשכילים דלמה להו להמקשין להביא הא דסמ"ך שבלוחות גם כן הנס היה עומד הלא הסמ"ך אינו ענין כלל למנצפ"ך ולא הוה להו רק להביא מן המ"ם לחודיה.
ונלע"ד ליישב בשני דרכים נמרצים דמהמ"ם לחודיה לא הוי קשיא מידי והוכרח ע"כ להקשות ג"כ מסמ"ך:
הדרך הא' משום דיש עוד לדקדק על רב חסדא גופיה שאמר מ"ם וסמ"ך בנס היו עומדין ולמה ליה להזכיר תרוויהו ובחדא מנייהו הוי סגי למימר וה"ה חברתה דמאי שנא. ועוד יש לדקדק דמה אשמועינן רב חסדא בזה שהיו בנס מאי דהוה הוה וקושיא כזו מצינו בכמה מקומות בש"ס. גם תיבת עומדין נראה כמיותר דלא הוה ליה רק לומר בנס היו. גם קשיא מה שהקשה רש"י והתוס' בשמעתין והניחו בקושיא דמאי פריך מרב חסדא ואימא באמת הסתומות היו בהלוחות אבל הפתוחות צופים אמרום כו'.
ונראה דחדא קושיא מתורצת בירך חברתה על פי מה שכתבו הפוסקים בהל' תפילין האיך לכתוב תמונת האותיות וכתבו שם שתמונת מ"ם פתוחה צריכה להיות כדמות כ"ף וי"ו כזה מ ומ"ם סתומה צריכה גם כן להיות צורתה כ"ף וי"ו כזה ם דהיינו מצד ימין צריכה להיות עגול ומצד שמאל יצא ממנו עוקף באופן שתהיה צורתה ג"כ כ"ף וי"ו שאין בין מ"ם סתומה למ"ם פתוחה אלא שזו סתומה וזו פתוחה אבל בתמונתם צריכים להיות שוין. ובתמונת הסמ"ך כתבו שצריכה להיות עגול מכל צד.
והנה אמרו בפרק הבונה כתב שעל הלוחות נקרא מבפנים ומבחוץ ופירש שם מהרש"א דגם קריאתם בנס היה דדבר שהוא חרות מעבר אל עבר תתהפך הקריאה בעבר השני כי כל אות ואות יהיה היפוכו מעבר הא' אמנם בהלוחות היה זה הנס שנקרא מבפנים ומבחוץ בשוה ע"ש ונמצא דבמ"ם סתומה היו שני ניסים הנס הא' העמידה והנס השני הקריאה כי היה מהראוי שיהיה בעבר השני היפוכו מצד שמאל עגול ומצד ימין העוקץ כדרך כל חרות והנס היה שנקראת מבפנים ומבחוץ בשוה.
אמנם בהסמ"ך אינו רק נס אחד דהיינו העמידה אבל הקריאה בלאו הנס היה בשוה כדרך כל דבר עגול ששוה מבפנים ומבחוץ וזה שאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך כו' בנס היו עומדין פי' דבעמידה לחודה היו שוין המ"ם והסמ"ך אבל לא בהקריאה דלהמ"ם היה גם כן נס בהקריאה משא"כ בסמ"ך ובא רב חסדא לאשמועינן צורת המ"ם והסמ"ך האיך לכתוב ומתורצין כל הדקדוקים הנ"ל:
והנה כל זה דוקא אם המ"ם פתוחה היתה ג"כ בהלוחות א"כ ע"כ המ"ם סתומה צריכה להיות צורת כ"ף וי"ו כדי שלא להשתנות ממ"ם פתוחה דאין בין כו' וכנ"ל אבל אם לא היתה המ"ם פתוחה כלל בהלוחות א"כ אפשר שלא היה צריכין להיות תמונתה דוקא כ"ף וי"ו אלא אפשר שיהיה צורתה מרובעת מכל צד באופן שגם בה אינה שייך הנס דקריאה דנקרא מבחוץ כו' דזיל בתר טעמא כיון שלא יהיה שייך לומר אין בין כו'. והשתא מתורץ הקושיא דמהמ"ם בלחודיה לא היה יכול להקשות דהוי אמרינן כקושיות הרש"י והתוס' דהסתומות היו בהלוחות והפתוחות צופים אמרום אבל השתא שאמר רב חסדא מ"ם סומ"ך כו' וע"כ דבא להראות דנשתנה המ"ם מן הסמ"ך דבהמ"ם יש ג"כ נס אחר דהיינו הקריאה מבחוץ כיון שתמונתה כ"ף וי"ו וע"כ דגם הפתוחות היו בהלוחות אי לאו הכי א"כ גם הסתומה אינה מוכרחת להיות בצורת כ"ף וי"ו כיון שהפתוחה לא היתה כלל בהלוחות א"כ מאיזה צורך יהיה להסתומה דוקא צורת כ"ף וי"ו כיון דלא שייך אין בין כו' וכנ"ל אלא על כרחך דתרווייהו היו בהלוחות ושפיר מקשה א"כ דאיך אמרת מנצפ"ך צופים אמרום כו' הרי לך דרך אחד נמרץ ליישב הקושיא הנ"ל:
זאת ועוד דרך אחרת בזה ליישב הקושיא דמן המ"ם לחודיה לא היה יכול להקשות וע"כ מן הסמ"ך ג"כ ההכרח להקשות.
דהנה פליגי תנאי בירושלמי פ' ששה דשקלים כיצד היו הלוחות כתובים חנינא בן גמליאל אומר חמשה מול חמשה דהיינו חמשה על לוח זה שנאמר ויכתבם על שני לוחות כו' ורבנן אמרי עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה שנאמר כו' והנה הכותב בעין יעקב נותן טעם למה מיאנו החכמים בדברי חנינא בן גמליאל כו' וכתב שם הטעם דמש"ה אמרו רבנן דלא נכתבו חמשה מול חמשה כדי שלא יזלזלו בחמשה הדיברות האחרונות כיון שכולם הם בין אדם לחבירו וגם מפני שלא נזכר בהם בכולם שמו של הקב"ה עכ"ל ע"ש:
ואני נתתי טעם אחר לשבח שהיה ח"ו מקום לזלזל בדברות האחרונות שאינם כל כך טובות כמו הראשונות דמצינו בהם דהמ"ם סתומות רבות אשר בהם בנס היו עומדין משא"כ בדברות האחרונות שלא מצינו בהם מ"ם סתומה כלל ויבואו לזלזל בהם לפיכך אמרו רבנן דעשרה מול עשרה היו אמנם אם נימא כסברת רש"י ותוספות שם בפ"ק דמגילה ובשבת פרק הבונה שהקשו על המקשין דפריך מהא דרב חסדא דמ"ם וסמ"ך בנס היו כו' ומאי קושיא ואימא דהסתומות היו בהלוחות והפתוחות צופים אמרון כו' ע"ש א"כ י"ל כסברת חנינא בן גמליאל דהלוחות חמשה מול חמשה היו ואעפ"כ לא יבואו לזלזל בהם דהרי כתיב ב' פעמים לא תחמוד בדיברות החמשה האחרונות וע"כ דהוצרך לכתבם במ"ם סתומה דמ"ם פתוחה עדיין לא היה דצופים אמרום וא"כ דם בדיברות האחרונות יש נס ולא יבואו לזלזול.
אמנם עדיין יש לפקפק בזה ונאמר דאעפ"כ הוצרכו להיות כתובים עשרה מול עשרה ולא חמשה מול חמשה כדי שלא יבואו לזלזל ויאמרו דבדברות החמשה הראשונות אית בהו תרי ניסא דהיינו בתרי גווני אותיות דמ"ם וסמ"ך שבלוחות תרווייהו בנס היו עומדין והיה גם סמ"ך בחמשה דיברות הראשונות דלא תעשה לך פסל וגו' אבל בדברות החמשה האחרונות לא כתיב בהו סמ"ך וא"כ ליעא אלא חדא ניסא ויבואו לזלזל אם יכתבו חמשה מול חמשה.
אמנם הפקפוק והזלזלול הזה אינו אלא אם נאמר דלא היו רק הסתומות בהלוחות אבל לא הפתוחות אבל אם נאמר דתרווייהו היו בהלוחות הפתוחות והסתומות אזי אין מקום לפקפוק וזלזול הזה די"ל דלעולם חמשה מול חמשה היו נכתבין והכי הוה המעשה שבדברות הראשונות לא היו כתובין כלל מ"ם סתומה אלא פתוחות ואפ"ה הוי בה חדא ניסא דהיינו הסמ"ך דבדברות האחרונות דלא היה בה סמך היו כותבין מ"ם סתומה באופן שגם בה דברות האחרונות היו בה חד ניסא ושקולים יהיו אם כן הראשונות עם האחרונות בדרך הזה:
ובדברינו אלה יתורץ קושיא הנ"ל דמן המ"ם לחודיה לא היה יכול להקשות על רבי חייא בר אבא דאמר מנצפ"ך צופים אמרום והרי כבר היו בהלוחות, דמ"ם שבלוחות בנס היו עומד דהיה מקום לומר כקושיות רש"י והתוספות הוא האמת דמ"ם סתומה היה בהלוחות וצופים אמרו מ"ם פתוחה וכן שארי אותיות מנצפ"ך כך היה ובע"כ צ"ל כן לכאורה כדי שלא תיקשי למ"ד חמשה מול חמשה היו כתובין א"כ הלא יזלזלו בה' דברות האחרונות אלא ע"כ דגם לא תחמוד היה נכתב במ"ם סתומה דפתוחות עדין לא היו דצופים אמרום לזה הקשה המקשין ג"כ מהא דסמ"ך כו' ונמצא מ"ם וסמ"ך תרווייהו בנס היו עומדין וא"כ אי כדבריך דחד מאותיות מנצפ"ך צופים אמרום שעדיין לא היו בהלוחות א"כ תיקשי למ"ד חמשה מול חמשה כו' הלא יבואו לזלזל בה' דברות האחרונות כיון דבהראשונות תרי ניסא אית בהו מ"ם וסמ"ך ובהאחרונות ליכא אלא חדא ניסא דמ"ם כו' וע"כ צ"ל דשניהם הפתוחות והסתומות היו בהלוחות וכתבו בה' הראשונות רק מ"ם פתוחה ולא סתומה וה' האחרונות סתומה ולא פתוחה וכאמור וא"כ שפיר מקשה על רבי חייא בר אבא האומר דחד מן אותיות מנצפ"ך צופים אמרום וזה אי אפשר לומר למ"ד חמשה מול חמשה כו' כיון שמ"ם וסמ"ך שבלוחות תרווייהו בנס היו עומדין נ"ל וק"ל: