שער המלך/נדרים/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שער המלךTriangleArrow-Left.png נדרים TriangleArrow-Left.png א

הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
ברכת אברהם
יד דוד
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


טו[edit]

היה לפניו כו' אבל אם היה בשר בכור כו'. עיין מה שהשיג עליו הראב"ד ז"ל וראיתי להר"ב לח"מ שרצה לתרץ דרבינו ז"ל מפרש הפך מפרש"י והראב"ד ז"ל דכשאמרו בגמ' אלא לאו דמחית בשר בכור ומחית בשר דהאיך גבי' ותנאי היא איירי לפני זריקת דמים ובהא פליגי דמאן דשרי סבר בעיקרו קמתפיס כלומר אע"פ שהקדישו אחר שנולד מ"מ אינו מתפיס בנדר זה במה שהקדישו אחר כך אלא בעיקרו כשנולד קודם שהקדיש ומאן דאסר סבר בדהשתא קא מתפיס וכיון דההיא שעתא הוא מקדיש מחמת פיו תפיס והוי דבר הנדור אבל לאחר זריקה מותר לכ"ע דאי אזלא בתר השתא דבר האיסור הוי לכ"ע דאין איסור מחמת הנדר כמ"ש הר"ן ואי בתר מעיקרא הרי כשנולד קדוש היה מעצמו וא"כ לעולם הוי דבר האיסור וכל זה לא הוי אלא בבשר מונח לפניו אבל אם אמר כבכור סתמא אליבא דכ"ע אמרינן דבעיקרו קמתפיס דהיינו בשעה שנולד קודם שהוקדש וכמ"ש הר"ן ז"ל די"ב ע"ב ד"ה לימא והכריח הדבר ממתני' דקתני חטאת תודה שלמים אסור ולא דייקינן מינה דבעיקרו קמתפיס יע"ש והיינו מאי דפסק רבינו ז"ל דין י"ג ופי' דגמ' הכי אזלא ה"ד אלימא דאמר בהדיא לפני זריקת דמים מ"ט דמאן דשרי דכיון דמסתמא משמע דאעיקרא קא מתפיס והוא פי' מה שהיה על הסתם משמע דכונתו לומר הרי זה כבכור אחר שנשחט וקודם שהוזרק הדם שכבר הוקדש והו"ל דבר הנדור וא"כ לכ"ע אסור ואי שאמר בהדיא לאחר זריקת דמים מ"ט דמאן דאסר דדבר האיסור מקרי ממ"נ אלא לאו דמחית גבי' קודם זריקה ובהא פליגי וכאמור ולא ניחא ליה לאוקמה פלוגתא בדאמר הרי עלי כבכור סתמא ולא אמר יותר משום דבהא כ"ע מודו דבעיקרו קמתפיס קודם שנולד והו"ל דבר האיסור ודחי בגמ' לא דכ"ע לפני זריקת דמים כלומר שאמר בהדיא לפני זריקת דמים ואפי"ה שרי ר"י משום דסבירא ליה דבעיקרו קמתפיס ואע"פ דמסתמא מובן אין חשש בזה שרצה לפרש דבריו יותר ומאן דאסר סבר דקושטא הוי הכי דבעיקרו קמתפיס אלא דרבי ליה קרא מלה' משום דסוף סוף מצוה להקדישו ומסתבר טפי לרבות מחטאת ואשם כיון שאחר כך בא לידי נדר ועם זה יעלו כהוגן דברי רבינו ז"ל דפסק כהך בעיא לחומרא הלכך פסק בבשר שלמים דהרי אלו אסורים דאמרינן בעיקרו קא מתפיס ובשר בכור קודם זריקה אזיל גם כן לחומרא ואמר הרי זה אסור משום דאמרינן בדהשתא קא מתפיס דספיקא דאורייתא לחומרא ובלאחר זריקת דמים פסק דמותר ממ"נ דבין אי אזלת בתר מעיקרא בין אי אזלת בתר השתא דבר האיסור מיקרי וכדכתיבנא עכת"ד: ולע"ד דרך זה לא מחוורתא כלל חדא דאפי' כפי דרכו הו"ל לר' ז"ל לאשמועי' חידושא דאפי' באומר בפי' הרי עלי כבכור לפני זריקה דס"ד דתלמודא לומר דבהא כ"ע מודו דמדפי' דבריו כמ"ש הוא ז"ל אפ"ה מותר כדמסיק דאפי' במפרש לפני זריקה פליגי וכיון דרבינו ז"ל פסק כר"י דמתיר הו"ל לאשמועי' הך ולא להשמיטו ותו קשה לפי דרכו דס"ד דמקשה דלא מוקי לה באומר כבכור סתמא הוא משום דס"ל דבהא כ"ע מודו דבעיקרו קמתפיס והו"ל דבר האיסור א"כ השתא דתריץ ליה דאפי' דאמר בפי' דאעיקרא קא מתפיס אפ"ה ס"ל לרבי יעקב דאסור משום דגלי קרא לה' א"כ אמאי הוצרך לומר דאפילו במפרש לפני זריקת דמים אמרינן דאעיקרא קמתפיס ולסתור דעת המקשן בהך כיון דבלא"ה א"ש לאוקמי פלוגתייהו באומר הרי עלי כבכור סתמא ותו לפי דרך זה ע"כ לומר דמאי דפסק רבינו בבשר שלמים לאחר זריקה דהוא אסור הוא מתורת ספיקא דאזלינן לחומרא כמ"ש הוא ז"ל ושלא כדעת הר"ן ז"ל דס"ל דפסק כרבינא ורבא דבתראי נינהו וא"ש דנפשטה הבעיא משום דאי כדעת הר"ן א"כ בבשר בכור לפני זריקת דמים אמאי אסור ולא אמרינן אעיקרא קמתפיס ולע"ד דבר זה אינו דע"כ מאי דפסק רבינו אסור לאו מתורת ספיקא הוא כדעת הרב והר"א בנו ז"ל דא"כ לא הו"ל למסתם כיון דנ"מ לענין מלקות והו"ל למימר דה"ז אסור מספק ואינו לוקה וכמ"ש בפ"ז מה' אלו דין י"ב בבעי' דלא איפשיט' שם כתב וז"ל ה"ז אסור מס' לפיכך אם עבר' אינו לוקה וכ"כ בפ"ה גבי גדולי וכ"כ בפרקין דין כ"ג גבי מנודה אני לך וא"כ אם איתא דרבי' מאי דפסק הכא דאסור הוא מתורת ספקא הול"ל אינו לוקה אלא ודאי דמתורת פשיטות הוא דפסק דאסור כדעת הר"ן ז"ל וכיון שכן נפל בנינו ארצה וכמובן ולכן נ"ל שרבינו ז"ל מפ' מ"ש בגמ' אלא לאו דמחית בשר בכור כו' כפירש"י והר"א דהיינו לאחר זריקה וכן נמי מאי דפריך בגמ' היכי דמי אי לפני זריקה כו' הוא כפשטיה כפי' רש"י ז"ל והר"א וה"ה דהו"מ לאקשויי באומר הרי עלי כבכור סתמא מ"ט דמאן דשרי אלא איידי דבעי למימר לאחר זריקה נקט נמי לפני זריקה כמ"ש הר"ן וה"ט דס"ד דמקשה השתא דאומר הרי עלי כבכור לא מקרי דבר האיסור דלא ממעטינן מכי ידור נדר אלא בבשר חזיר וכיוצא דלא חזו להקרבה אבל בשר בכור דלגבוה אתי דבר הנידר מיקרי ומשום הכי פריך אי לפני זריקה ואי נמי סתמא מאי טעמא דמאן דשרי ואי לאחר זריקה כו' אלא לאו דמחית בשר בכור גביה ותנאי היא כלומר דמאן דאסר סבר דבעיקרו קמתפיס ומש"ה אסור משום דבבכור כיון דמידי דקרבן הוא לא הוי דבר הנדור אמנם למאי דדחי בגמ' לא דכ"ע לפני זריקת דמים ומ"ט דמאן דשרי דאמר קרא כו' ס"ל לרבי' דה"ק לא דכ"ע כדמחית קמיה לפני זריקת דמים וכן פי' הרשב"א ז"ל משם הראב"ד ז"ל בשיטה מקובצת כ"י וז"ל דכ"ע לפני זריקת דמים לא בדאמר בפי' בלפני זריקה או לאחר זריקה פליגי אלא בדמחית בכור גביה מחיים או בשר בכור לפני זריקת דמים ובפלוגתא אחריתי הוא דפליגי דמאן דשרי סבר לאו דבר הנדור הוא ומאן דאסר סבר דבר הנדור הוא ולשון זה יפה עכ"ל והיינו משום דאי כפשטיה דמאי דקאמר לא דכ"ע בלפני זריקה הכונה לומר דאמר בהדיא לפני זריקה ואם כן סתמא הול"ל לא לעולם כדקאמרת בלפני זריקה וכמו שהוק' לו להרשב"א להך פי' אמנם באומר הרי עלי כבכור סתמא בהא לא פליגי וכ"ע ס"ל דה"ז מותר משום דלפום מאי דמסיק השת' תלמודא דטעמא דמאן דאסר ומרבה מלה' בכור משום דס"ל דבכור נמי מתפיס בנדר דמצוה להקדישו דמשמע דאי לאו הכי אפילו ת"ק הוה מודה דבכור דבר האסור מיקרי אע"ג דמידי דקרבן נינהו א"כ משמע ודאי דבאומר בפירוש הרי עלי כבכור קודם שהוקדש דלא חל הנדר משום דהו"ל דבר האיסור ואם כן הכי נמי באומר הרי עלי כבכור סתמא אמרינן דאעיקריה קמתפיס כמ"ש הר"ן והל"מ ז"ל והו"ל דבר האיסור ולא חל הנדר משום הכי מוכרח לו' דבמחית לפני זריקה דוקא הוא דפליגי דמאן דאסר סבר בדהשתא קמתפיס והו"ל דבר הנדור דאי הוה אמרינן דאעיקרא קמתפיס הוה מודה לר' יאודה דשרי ור"י דשרי סבר דאפי' דנימא דהשתא קמתפיס אפילו הכי מותר מטעמא דכיון דכי לא מקדיש ליה מי לא קדיש דבר האסור מיקרי ופסק רבינו כרבי יעקב והלכך במחית בשר בכור לפני זריקה אסור משום דבדהשתא קמתפיס ובאומר הרי עלי כבכור מותר אפילו לרבי יעקב כדכתי' וכן נמי במחית בשר לאחר זריקה אפילו לרבי יעקב מותר ממ"נ וכדכתב הלח"מ ואי קשיא לך שהרי רבינו פסק בבשר שלמים דאעיקריה קא מתפיס ואם כן איך אפשר לומר דטעמא דבשר בכור לפני זריקת דמים הוי משום דהשתא קמתפיס הא ל"ק די"ל דס"ל לרבינו דכי אבעיא לן בגמ' אי בדמעיקרא קא מתפיס או בדהשתא היינו דוקא בדנחית היתרא גביה דאי אמרינן בדהשתא קמתפיס נמצא דהוציא דבריו לבטלה ואהא מספקא ליה לתלמודא לומר דאמדינן דעתיה דבדמעיקרא קא מתפיס כי היכי דלא נימא דהוציא דבריו לבטל' אמנם בבשר בכור דאי אמרינן דבדהשתא קמתפיס חל הנדר ולא הוציא דבריו לבטלה ואי אמרינן דבדמעיקרא קמתפיס לא חל הנדר והוציא דבריו לבטלה פשיטא ודאי דאמרינן דבדהשתא קמתפיס דלישנא ודאי הכי משמע טפי ובהא לא אבעיא לן כלל וכי בעי למיפשט רבא ממתניתין דנותר ופיגול כו' לא בעי למיפשט דבדהשתא קמתפיס ומשו"ה תפס כפרש"י ז"ל דאסור אלא מפרש לה רבינו כפי' הר"ן דבעי למיפשט דאעיקרו קמתפיס ומשום הכי חל הנדר דאי בדהשתא כיון דאסור נדרו פקע ליה בזריקת דמים לאו דבר הנדור מיקרי וכ"כ הר"ב לח"מ בדין י"ב יע"ש אלא שאני תמיה עליו במה שהכריח דאי רבינו ז"ל סובר כפי' הר"ן ורש"י ז"ל כיון דהוא פסק דבעקרו קמתפיס היל"ל דהיינו דוקא בנותר של עולה דלא הותר לה שעת הכושר אבל בשאר קרבנות בעיקרו קמתפיס ומותר יע"ש שהרי מ"ש בדין ט"ו אין הכרח זה כלו' דאפילו יפרש כפרש"י אפילו הכי פסק סתם רבינו ולא פי' דהיינו דוקא בנותר של עולה משום דאזלינן בה לחומרא שמא בדהשתא קמתפיס ומ"מ לפי מ"ש הל"מ דמאי דקאמר בגמרא אלא לאו דמחית היינו בלפני זריקת דמים וקאמר דתנאי היא דמאן דשרי סבר דבעיקרו קמתפיס ומאן דאסר סבר דבהשתא קמתפיס לא ניתן ליאמר זה שכתבנו משום דאם כן היך קאמר דתנאי היא הא איכ' למימר דאפילו מאן דאסר סבר בבשר שלמים דבדעיקרו קמתפיס כי היכי דלא נוציא דבריו לבטלה וכדכתיבנא לדעת רבינו וא"כ לפי דרכו עכ"ל דמתורת ספק פסקה רבינו לחומר' והא ליתא וכדכתי' ודוק:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.