שער המלך/מכירה/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שער המלךTriangleArrow-Left.png מכירה TriangleArrow-Left.png א

הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
ציוני מהר"ן
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה"


ג[edit]

הקרקעות כו' או בשטר או בחזק' כו'. הנה מדברי התו' בפ"ק דקי' ד"ב ע"ב ד"ה א"נ נראה דס"ל דגוי קונה בשטר ובחזקה שכתבו בס"ד וז"ל וי"ל דמההי' ליכא למידק דאיכא למימר השדה אשר קנה אברהם בחזקה או בשטר ע"כ וראיתי להרב עצמות יוסף שם שהקש' שדבריהם סותרים למ"ש לקמן ד"ס ד"ה אמר קרא וז"ל הא דלא מייתי קרא דכתיב גבי עפרון משום דדילמא ה"מ מנכרי דכל קנינו בכסף וכן כתב בדי"ד ד"ה הואיל משם רבינו תם דאפי' בקרקעות גוי אינו קונה בשטר ולע"ד נראה דלק"מ דודאי לפום קושטא דמלתא דקרקע נקנה בכסף מקר' דשדות בכסף יקנו אית לן למימר ודאי דכיון דקנין שטר לא אשכחן אלא בישראל כדכתיב ואקח את ספר המקנ' וכן חזקה נמי ילפינן לה מקרא דושבו בעריכם כו' וההוא בישראל כתי' משא"כ בגוי דלא אשכחן בקר' אלא קנין כסף גרידא אמנם מ"ש התוס' כאן היינו אי לאו קרא דשדות בכסף יקנו הו"א דלעולם קנין כסף לא מהני מידי בין בגוי בין בישראל וקרא דהשדה אשר קנה אברהם הו"א דמיירי בשטר ובחזקה דאשכחן קרא בהדיא דמיקני בהו בישראל ה"נ גבי גוי מהני אבל כסף דלא אשכחן קרא מהיכא תיתי לן לומר ועוד נראה לומר דודאי תוס' דידן ס"ל דגוי אינו קונה אלא בכסף כמ"ש לקמן ומ"ש דאיכא למימר השדה אשר קנה בשטר ובחזקה לאו למימרא דבשטר וחזקה גריד' קונה אלא דהתם למאי דבעי תלמודא לאוכחי דכסף אקרי קנין מקר' דהשדה אשר קנה אהא כתבו דאי מקר' דהשדה כו' הו"א דאע"ג דקני לי' גוי בכסף לענין שלא יחזור בו אפי"ה לשון קנין לא מיקרי אלא בכתב לי' שטרא או החזיק בקרקע ואכתי כסף גרידא דאקרי קנין מנ"ל להכי מייתי קרא דשדות בכסף יקנו דכסף גריד' אקרי קנין מיהו ק"ל לתי' ז"ל דאכתי אמאי לא מייתי מקר' דכתיב ויקן יעקב את חלקת השדה במאה קשיטה הרי דקרי ליה קנין בכסף וביאושע נמי כתיב השדה אשר קנה יעקב מאת חמור אבי שכם במאה קשיטה ולע"ד נראה לתרץ קו' התוס' דשמעתין ודלקמן דף כ"ז דמש"ה מייתי מקר' דשדות בכסף יקנו משום דתלמודא בעי לאוכוחי דכסף אקרי קנין ואפי' בפרוטה גריד' כמ"ש הטור ח"מ סי' ק"ץ דקרקע נקנה בפרוטה ולכן אי מקרא דהשדה אשר קנה אברהם ומקרא דיעקב הו"א דלא קנה עד דיהיב ליה כל דמי שוייו להכי מייתי מקרא דשדות בכסף יקנו דפרוטה אקרי כסף כמ"ש התוס' לקמן ד"ה ואשה כו' ועיין שם בתוס' בס"ד שכתבו משם ר"ת דחליפין קונה בגוי וצ"ע דמ"ש בשטר דס"ל לר"ת דאינו קונה בגוי וה"ט כמ"ש התוס' פרק ח"ה דנ"ד ע"ב ד"ה גוי בס"ד וז"ל ושטר ודאי לא קנה בגוי משום דישראל גופיה לא קנה בשטר אלא מס' המקנה וההוא בישראל כתיב וא"כ גבי חליפין נמי נימא כיון דלא קנה אלא מקרא דשלף איש נעלו וההוא בישראל כתיב וצ"ע כעת:

ו[edit]

האומר לחבירו תן מנה כו'. כתב ה"ה בקדושין פ"ק ואמרינן בתר הכי כו' וכן לענין ממונא עיין ברש"י שם שכתב וז"ל הנך שמעתא דרבא דילפינן קדושין מדין ערב כו' וכתב עליו הר"ן וז"ל ולפיכך לא פירש דקאי נמי אהילך מנה ותקנה לך שדי באדם חשוב דסמיכ' להך מימרא טפי משום דבקדושין גופייהו ספוקי מספ"ל לרבא כו' אבל לדידן שכן באדם חשוב מקודשת משמע דה"ה לענין ממונא וכן דעת ר"ח ז"ל שכתב והילך מנה ויהיו לך נכסי ואמר דההיא הנאה מיחשבא בכלי דיהביה הקונה למקנ' ולפ"ז אף מטלטלי קנה ולא תטעה בדבריו לומר כו' אלא כך דעתו דההיא הנאה דאדם חשוב חשיבא כנותן חליפין וכדמים כו' יע"ש והנה המתבאר מדבריו הוא דלענין ממונא הא דקני ליה היינו באדם חשוב וכמ"ש בראש דבריו ולפיכך לא פירש דקאי נמי אהילך מנה כו' באדם חשוב כו' אבל באדם שאינו חשוב ודאי דלא קני לי' דומיא דאשה וק"ל טוב' שהרי הר"ן ז"ל לעיל סמוך ונראה הוקשה לו אהא דשמעתין מהא דאמרינן בפרק הזהב לוי אמר קונין בכליו של מקנה משום דבההיא הנאה דמקבל מיניה מתנה גמר ומקנה ורב אמר בכליו של קונה דוקא והשתא ללוי קשי' דהכא אמרינן דוקא באדם חשוב ודאיכא הנאה אבל בשאר אינשי לא ואלו לוי קאמר דבכולהו אינשי קונין בכליו של מקנה ולרב נמי קשי' דמשמע דאפי' באדם חשוב אין קונין אלא בכליו של קונה ותי' דלוי ס"ל דנהי דבכ"ע איכא למימר בההיא הנאה דמקבל מיני' מתנה גמר ומקנה אפי' אדם שאינו חשוב ההיא הנאה לא שויה פרוטה וא"ה לגבי שאר קנינים מהני מדין חליפין הא קי"ל קונין בכלי אפי' אינו שו"פ אבל גבי אשה דבפחות משו"פ לא מקניא נפשה משו"ה לא מהני אלא באדם חשוב דשו"פ ולרב נמי ל"ק דכי אמרינן דאדם חשוב מיקרי הנאה הנ"מ במקבל מתנה גמורה כו' אבל ע"מ להחזיר אין הנותן מתחשב בשביל כן את"ד יע"ש והשתא ק"ט דא"כ משמע ודאי דלענין ממונא כל האומר הילך מנה ותקנה לך שדי אפי' באדם שאינו חשוב מיקנא קני דכיון דבשאר אינשי נמי איכא הנאה אע"ג דאותה הנאה לא חשיבא פרוטה בשאר אינשי אפי"ה לקני מדין חליפין דמה"ט ס"ל להר"ן ז"ל דאפי' במטלטלים קנה וליכא למימר דע"כ לא אמרה הר"ן ז"ל אלא אליבה דלוי דאיהו ס"ל דאפי' בשאר אינשי איכא הנאה אבל לדידן דקי"ל כרב דבעי' כליו של קונה דוקא ס"ל דבשאר אינשי לא חשיבא הנאה כלל דהא ודאי ליתא דכיון דרב אפי' באדם חשוב דאיכא הנאה ש"פ אמרה ומטעמא דכל שהוא ע"מ להחזיר אין הנותן מתחשב בשביל כך א"כ מנין לנו לומר דרב פליג נמי אדלוי בהא ואדרבא מסתברא ודאי לומר דבהא לא פליג אדלוי דאפושי פלוגתא לא מפשינן וא"כ הי"ל להר"ן ז"ל ליישב דברי רש"י באופן זה דמה שלא פי' דקאי נמי אהילך מנה ותקנה לך שדי באדם חשוב משום דגבי ממונא לא בעינן אדם חשוב כמ"ש וצ"ע: ודע שהרמב"ן ז"ל חולק על דברי ר"ח בזה וס"ל דבמטלטלין הילך מנה ותקנ' לך שדי לא קנה משום דההיא הנאה חשיבא כחליפין אלא למעות וכסף שקונין באשה ובקרקע ועיין בחדושי הרשב"א ויש לתמוה עליו שהרי לוי קאמר קונין בכליו של מקנה מטעמא דמההיא הנאה דמקבל מיני' מתנה ומשמע ודאי דלוי אפי' במטלטלים אמרה דסתמא קאמר הרי דההיא הנא' חשיבא כחליפין וצ"ע כעת ועיין בקונט' מוצל מאש אשר בספר רב יוסף סימן ט"ז מה שנסתפק בזה ואשתמיט מיני' דברי הר"ן והרמב"ן הללו ועיין בספר מחנה אפרים סי' ה' ודוק והרי"ף ז"ל השמיט מימרא הלזו דרבא וכבר תמה עליו הר"ן ז"ל בזה ומוהרנ"ח ז"ל הובאו דבריו במרן החביב ז"ל ח"מ סי' ק"ץ בהגה' ב"י אות ה' צלל במים אדירים יישב דבריו ואין תי' עולה כהוגן דאכתי ק' למה שהשמיט מימרא דרבא דאיתא בפ' בתרא דע"ה בהדיא האומר תן מנה לפלוני ויהיו נכסי קנוים לך קנה מדין ערב וכמו שתמה עליו מרן החבי"ב ז"ל יע"ש ולעד"ן דס"ל להרי"ף ז"ל דמימרא דרבא דקאמר וכן לענין ממונא לא קאי אלא אתן מנה ויהיו נכסי קנוים לך וכמו שכתב הר"ן ליישב דעת ר' וס"ל ז"ל דלא קי"ל בהא כותיה דרבא משום דחזינן לסתמא דש"ס דלית לי' הא דרבא מהא דגרסי' לקמן דכ"ו דבעינן למפשט דלא בעינן צבורין בתוכו מהא דתניא מעשה באדם אחד שחלה בירושלים כו' שהיו לו מטלטלים הרבה ובקש ליתנם במתנה א"ל אין לו תקנה עד שיקנם ע"ג קרקע מה עשה הלך ולקח בית רובע כו' ואי אמרת בעינן צבורין טפח על טפח למאי חזיא ומשנינן הב"ע לדמי ה"נ מסתברא דאי ס"ד מאה צאן ממש ליקנינהו ניהליה בחליפין ואלא מאי לדמי ליקנינהי ניהליה במשיכ' אלא דליתיה למקבל מתנה ה"נ דליתיה למקבל מתנה ונזכינהו ניהליה אגב אחר לא סמכא דעתיה סבר שמיט ואכיל להו כו' יע"ש וכך היא גי' התוס' ורוב מן המפ' שם ומבואר הוא דלפי גי' זו לא קאי ה"נ מסתברא לפי המסקנא אלא דלעולם איכא למימר דמאה צאן ממש היו לו יע"ש בתוס' והשתא קשה לפי גירסא זו דאכתי אמאי לא פריך תלמודא דע"כ לדמי דאי מאה צאן ממש אכתי היכי קאמרי אין לו תקנה עד שיקנם ע"ג קרקע הא אכתי איתיה בתקנתא שיאמר למקבל מתנה תן זוז לפ' ויהיו ק' צאן קנוים לך דאע"ג דליתי' למקבל מתנה מ"מ איתיה בתקנתא שיודע להם ע"י כתב או ע"י שליח אלא משמע דס"ל לתלמוד' דכגון דא לא מהני לענין ממונא ואיברא ודאי דיש מקום לדוחה לדחות דמה שלא אמרו תקנה זו משום דשמא הי' מתירא שמא ימות ביני ביני קודם שיודע הדבר למקבל מתנה ומש"ה אמרו לו שאין לו תקנה עד שיקנם ע"ג קרקע תיכף ומיד אלא דמ"מ נראה דקו' הלזו ק"ט למ"ש הרשב"א שם בחי' וז"ל ויש מרבותינו שפירשו ונקנינהו ניהליה על ידי אחר בחליפין לא סמכה דעתיה שאינו רוצה לשתף יד אחר בדבר שהוא מתירא אם יהיה לו שייכות בנכסים אגב אקנאה בחליפין דילמא שמיט ואכיל להו והקרקע שקנה סמוך למקבלי מתנה הי' והן בעצמם החזיקו בשדה כדי לקנות אגבן הצאן והחביות שבכאן יע"ש והשתא קשה דאמאי הוצרכו רבנן לתקנתא הלזו דטריחא מילתא טובא לילך וליקח קרקע סמוך למקבלי מתנה ושיחזיקו הם בעצמם וטפי הי"ל לומר תקנתא דתן מנה לפ' דקילא טובא ואי משום חשש שמא ימות הא איהו לא חייש לכך דהן עוד היום איכא למיחש בתקנתא זו שימות קודם שיודיע למקבלי מתנה כדי שיחזיקו בקרקע וא"כ מאי קאמרי אין לו תקנה כו' אלא משמע ודאי דסתמא דש"ס לא ס"ל הא דרבא ומש"ה דחאה הרי"ף מהלכה משום דהוא גורס כגירסת התוס' וכפי' יש מרבותינו שכתב הרשב"א ז"ל כנ"ל נכון:


·
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.